מורה היא בעלת מקצוע, הם לא יושבים שמה לשחק ג'אנגל ספיד. ואם הוא לא רוצה לראות בנות שישמור עיניים - יש המון אמהות וכו ברחוב.. (אני לא צוחקת)

בכ"ז הוא כבר גדול...

לא מתאים...

תסבירי לי, אבל תסבירי לעומק. כי יש מגמרה כזאת להתחיל לפסול כל קשר הכי קטן בין שני המינים. זה באופנה...

אז למה? מה לא בסדר בזה? מה הבעיה?

ע"ע השיר "לוח וגיר". (עזבי אל תשמעי, שיר מגעיל...)

נגיד שהיא צעירה ויפה וחמודה והוא ילד מתבגר ורואה אותה יום יום אז את חושבת שזה לא עושה כלום?!

היא כבר סבתא. והיא מורה למוזיקה. אבל אני לא מרגיש טוב עם זה. כאילו, היא לא מיודעמה דוסית, מכנסיים וכו'. אז היא נוגעת בי הרבה. גם סתפ בלי קשר. זהו.

באיזשהו שלב דוסיות נכנסת לדרך חיים קבועה במחשבה, כך שגם אם הלכתית זה יהיה מותר, ברגע שאתה מרגיש עם זה לא בסדר- זה מספיק בשביל שלא יהיה בסדר...

אז היא צעירה ויפה, בסדר. אז מה? 

יעשה לו משהו? זה בסדר. זה חלק מהעולם. בעולם יש גברים ונשים וזאת עובדה שצריך להתמודד איתה ולא לברוח ממנה.

ואם זה לא נעים לך, זה כבר עניין שלך.. באמת כבר לא ענייני.

אסור לגבר להסתכל על אישה כדי להנות, ולא משנה היכן.

סתרת אותי.

חוץ מהעניין שיעשה לו משהו. אוקי. אז זה אסור שזה יעשה לו משהו, אבל כרגע זה עניין שצריך להתמודד איתו ולא לברוח ממנו, לדעתי.

אם אדם רואה אישה יפה באוטובוס- שיתמודד. מסכימה.

נער בן 14 שמבחירה אמור להסתכל וללמוד עם אישה ובנוסף מרגיש עם זה לא בסדר, לא נראה לי שצריך להגיד לו "אתה ילד גדול, תתמודד"

יהיו לו מספיק נסיונות גם ככה, בשביל מה להוסיף?

אני לא כופה כאן על אנשים לסבול.

רק אני אומרת. כן. שיתמודד. יש לו מספיק ניסיונות גם ככה אבל אנחנו בני אדם, בני אדם שחיים בהרכבים חברתיים. אם אנחנו רוצים להיות אנושות בריאה, אנחנו צריכים להתמודד ולא לברוח.

ומה לעשות, אנחנו צריכים את הצורות החברתיות האלה, לא משנה כמה תתעלמו מזה.

כי הוא כתב בספרו שעל האדם ''להתרחק מנשים מאוד מאוד" (אבן העזר סימן כ"א), ולפי התפיסה שהצגת פה הוא בעצם מורה 'לברוח מהתמודדות'.

אפשר לקרוא לזה בכל מיני שמות, כמו שלמשכב זכר - שאסור ביהרג ואל יעבור - קוראים 'נטייה' -

אבל ההלכה לא משתנה בגלל זה.

בין דברים שטוב וצריך לעשות/ שאין ברירה ופוגשים בהם, לבין דברים שאסור להיכנס אליהם, או שממש עדיף שלא כי הם סתם מביאים ללבטים ולהתמודדויות שבאמת אין צורך להביא את עצמך להתמודד איתם.

זה כמו שתגידי "טוב אני אלך למועדון ואני אשמור על עצמי לא לרקוד ולא לדבר עם בנים ולא לשתות יותר מידי ולא... מה לעשות, זו החברה..."

זה לא ככה כי אסור לך להביא את עצמך לדבר כזה.

עניין של המורה שלך למוזיקה, וללכת לשתות בבר, זה שונה. כי זה שלא תלך לבר, לא קשור ליחסים בין גברים לנשים באופן ישיר, ואני מדבר על עניינים של קשרים בין גברים ונשים.

אז, לא סתרת אותי עדיין.

משכנות-- אם היית מכירה אותי קצת, היית יודעת שתירוצים של "X אמר" גם אם איקס נורא חכם, לא מזיזים לי, אלא אם כן הם מנומקים.

ובכללי, אני מעדיפה לשמוע את דעתך ולא דעת של הגמרא.

הלכה היא הלכה, בין אם היא מנומקת ובין אם לאו.

אמנם יש פה הרבה דיונים על דברים שאסורים בהלכה, ויש דעות לכאן או לכאן, אבל כל הדיונים הללו לא באמת רלונטיים למי שבאמת הולך ע"פ התורה - כי גם אלף תגובות פה לא יוכלו לשנות את דעת ההלכה.

אמ. נכון. X זאת ההלכה, אבל זה לא משכנע אותי.

כי אם יש כאן דיון, זה ממש מעצבן לחסום את הדיון ב"ההלכה אומרת אז שקט"

וד"א, ההלכה יכולה להשתנות, ולכן אם נחשוב כל הזמן כההלכה אומרת אז זה קדוש, מתי שהוא נעוות את ההגיון. (בקשר לזה שהלכה יכול להשתנות, אפילו רב הסכים איתי.)

ונכון, יש היום ציבור רחב שמנסה לתת לגיטימציה לכל מיני איסורים ידועים, ואומר שמבחינתו זה רק עניין של זמן עד שהרבנים יישרו קו עם הנוהגים האסורים.

ובאמת יש רבנים חלשים שמזכירים את הנאמר 'פני הדור כפני הכלב' - הכלב אמנם הולך לפני אדונו, אך בצומת, בנקודת הכרעה, הוא מסתובב אחורה לבחון כיצד ינהג האדון.

החלטתי לוותר על מה שכתבתי בעניין, מפחדת שלא הכל היה מדויק.

בכל מקרה, זה נורא מסוכן לומר: "ההלכה יכולה להשתנות" (את בטח מנחשת כמו מה זה נשמע ).

והיא בטח לא משתנה לפי התאוות והרגשות הקטנים שלנו.

אנחנו צריכים להתרומם אל התורה - היא לא צריכה לרדת אלינו כדי שנסכים לשקול לקיים אותה מדי פעם...

ו -

מה לעשות, שכאשר אדם הגיע למסקנה שהאמת המוחלטת לא נמצאת במוח הפיצקי שלו,

ואפילו לא במוח הפיצקי+ של חבורת פילוסופים אנושיים מוגבלים,

אלא בדבר ה' שהוא אינסופי ונצחי -

הוא לא יכול לנהל דיון על ההלכה מעל דפי פורום.

פשוט לא יכול!

תסכימי איתי, שזה יושר אינטלקטואלי ממדרגה ראשונה (בדיוק כמו שאת לא תעזי לומר משהו כנגד אפלטון, אם לא אמרו זאת לפניך!).

הרצון לבירור הוא עצום, וזכית בו בגדול.

אבל זאת גם אחריות. 

לברר באמת,

מהיסוד, בדיוק, עם כל השכל שהקב"ה ברא לך (באחריות לא לוותר על פיסת שכל!),

ולהזהר מלנצל אותו ככלי לניגוח ולשירות אינטרסים אישיים...

(אני מכירה את זה על עצמי - אם אני לא נזהרת, אני יכולה להצדיק בשכל הרבה תאוות קטנות שלי. וגם לי זה נראה כ"טיעון שכלי והגיוני" מוחץ. מסילת ישרים נקיות)

מעריכה אותך.

אני רצינית. מה הטעם בפילוסופיה אם אני אתרפס מתחת אנשים הרבה הרבה יותר גדולים ממני?

בשום שלב אני לא באמת אחשוב, זאת לא תהיה פילוסופיה. 

וכן, הבנתי את דבריו נכון. כי את הדיון הזה, כבר עשיתי, ומישהי שהייתה בצד השני של הדיון שאלה אותו, אז אף אחד כאן לא משוחד או ניסה לנפח דברים.

זה לא עניין של להוריד את התורה אליינו. מתי אמרתי דברים כאלה? זה עניין שכשהתרבות משנה דברים בסיסים יש מקום לשינוי של ההלכה על פי החוקים הבסיסים של התורה.

לא משנים את התורה, שהחוקים שלה נכונים תמיד ובנויים ע"י מישהו שהבין ביסודו של העולם והקיום האנושי, אלא משנים את מה שכתבו בשר ודם, שלא יכלו לחזות בוודאות את השינויים עד ימינו.

התורה נשארת, המסקנות שהסקנו ממנה, משתנות.

(ולמה מוח פיצקי? אני חושבת שאם לא היו חוסמים את המוח של רוב העם כאן ב"הרב אומר אז שקט" היה סיכוי להגיע כאן לדיונים נהדרים, שאם הייתי רואה איזו פריצת דרך אולי אפילו הייתי מנסה להפנות את צומת ליבם של איזה כמה אנשים שעברו מבחן ומאז קוראים להם רב, ולראות אולי הם יראו כאן דברים שלא ראו בעבר.

זה מה שאני רואה כתורת אמת.)

ההלכה אולי משתנה - אבל לא כל אחד משנה אותה. רק מי שבאמת בא מתוך התורה. [ואם שתינו מדברות על אותו הדבר, אז הוא הדגיש את זה ממש..]

ולכן, מה שבהלכה כרגע - הוא לא דבר שנדון בו [מה שאוסנת כתבה].

ההשוואה לאפלטון היא לא מדוייקת, כי הוא היה בנאדם כמוני וכמוך. והגיוני שבנאדם אחר יגיע להישגים יותר ממנו. אבל הקב"ה, הוא מעל כל בני האדם, וזה משהו אחר לגמרי.

אבל כל אחד יכול לחשבו ולנסות לשנות..

אפלטון הוא בן אדם כמוני וכמוך. היא הביאה את אפלטון למיטב הבנתי כהשוואה לרבנים ולא לאלוקים.

וזה כן נראית לי אותה השוואה.

כמו השוואה לפרופסורים (אפילו לא פרופסורים, פרופסורים זה יותר, דוקטורים.)

אבל בשביל מה לחשוב?

יש מי שבקיא וראוי ועושה את זה, ולנו יש מספיק דברים אחרים לחשוב עליהם.. אם אני חולה ח"ו- אז אני צריכה לחשוב איך לרפא את עצמי? הרי אם אזמין רופא, אני אמנע מעצמי לחשוב!

לגבי ההשוואה - הכלי של אפלטון היה השכל שלו, ותו לא. רבנים משתמשים בשכל כדי להעביר את התורה - שניתנה מהקב"ה - אלינו. כלומר, בסופו של דבר- מי ש'החליט' הוא הקב"ה.

כדי להיות רב צריך לעבור כמה מבחנים. למען האמת, כן. אני מעריכה יותר פרופסורים. הם היו צריכים להוכיח את עצמם הרבה יותר בדרך כלל כדי להגיע לתעודה הזאת. (גם שענייני קבלת פרופסורה דיי מפוקפקים אז עזוב.. )

בקשר לזה שהם חיים למען התורה, יש גם אנשים שחיים למען הפילוסופיה. לא כל רב חי למען התורה כמו שלא כל דוקטור למתמטיקה חי למען המתמטיקה.

נעצר הוויכוח.

מקום רגיש מידי..

שבת שלום לך!

ואני לא מדברת על כל מי שהמדינה קוראת לו רב, אלא על מי שבאמת ראוי לתואר.

מי ראוי? זאת כבר שאלה אחרת.

אפלטון ניתח את העולם, רבנים מנתחים את התורה.

דיי אותו דבר. זה לא משנה שה' בסופו של דבר מחליט, כי הרבנים לא באמת יודעים מה ה' רצה, הם מנסים להגיע למסקנה הזאת. והם סותרים אחד את השני. הם משתמשים בשכל, הוא משתמש בשכל.

וגם יש כלכך הרבה רבנים, שקשה לי להאמין כמה מהם באמת חכמים ברמה פילוסופית כמו הרבה פילוסופים גדולים כמו למשל אפלטון. (ניסית פעם לקרא את כתבי אפלטון? תרגמו 5 כרכים כאלה לא מזמן. קשה יותר מגמרא, תאמיני לי.)

ולמה לחשוב? באמת עצוב לראות את זה. כי אתה אוהב את זה? כי זה ערך בשבילך? כי אתה רוצה באמת להבין שזאת אמת ושלא מוכרים לך שטויות?

את באמת שואלת למה לחשוב?

"דרך ארץ קדמה לתורה".

אני יכולה להסביר יותר, אין לי זמן כרגע.

ת"ח, ולא משנה היקף ידיעותיו, שאין בו ירא"ש, שאיננו חי תורה ורק תורה - הרי הוא כעם הארץ גמור.

עצם ההשוואה בין גדולי תורה לבין חכמי מקצועות החול, אינה שייכת. תורה היא לא דבר שבאים, שומעים שיעור והולכים הביתה. תורה זה משהו שחיים אותו (וע"כ בסיס התורה אמור לבוא בתוך חממה של תורה - ישיבה), זה משהו שמתים על אוהלו. 

אנא, לא לזלזל במבחני הרבנות. במסלולים מסויימים לקבלת סמיכה לומדים שנתיים תמימות רק את הלכות שבת... ועוד לא החשבנו את תקופת הסטאז' - שימוש ת"ח. "קרא ושנה ולא שימש ת"ח - הרי הוא עם הארץ" - אין אנו סומכים על אף פוסק (רב = פוסק. לא ר"מ בישיבה, לא ראש ישיבה, ולא ת"ח - פוסק, מורה הלכה) אם לא שימש ת"ח.

ולא בזאת סימנו - ישנה גם סמיכה לדיינות... 

עד שאדם מגיע להוראה בארבעת חלקי השו"ע (רבנות + דיינות), הוא לומד ועמל בתורה ה-מ-ו-ן זמן...

דיי אותו דבר. זה לא משנה שה' בסופו של דבר מחליט, כי הרבנים לא באמת יודעים מה ה' רצה, הם מנסים להגיע למסקנה הזאת. והם סותרים אחד את השני. הם משתמשים בשכל, הוא משתמש בשכל.

וגם יש כלכך הרבה רבנים, שקשה לי להאמין כמה מהם באמת חכמים ברמה פילוסופית כמו הרבה פילוסופים גדולים כמו למשל אפלטון. (ניסית פעם לקרא את כתבי אפלטון? תרגמו 5 כרכים כאלה לא מזמן. קשה יותר מגמרא, תאמיני לי.)

ולמה לחשוב? באמת עצוב לראות את זה. כי אתה אוהב את זה? כי זה ערך בשבילך? כי אתה רוצה באמת להבין שזאת אמת ושלא מוכרים לך שטויות?

את באמת שואלת למה לחשוב?

התורה אלוקית. היא מעל כל חכמות אומות העולם.

אין התורה על כל ענפיה טקסט גרידא ותו לא, שניתן לדחוס למוח וכל המרבה - הרי הוא יותר חכם.

"תורת חיים חמדתנו" - תורתנו הינה תורת חיים, תורה אשר אנו חיים אותה, היא זורמת בדמנו!

"מפי עליו נתנה" - היא נתנה לנו מפי עליון... כמה וכמה שגיאות וסטיות נוראיות היו בדברי חכמי החול. אולם התורה נתנה לנו מפי עליון, ואין בה סטיה ולו הקטנה שבקטנות. רק אמת וצדק.

"נצח היא נחלתנו" - תורתנו נצחית! תורתנו אינה עוד טקסט שהיה היה וכעת איננו, או טקסט שעכשיו קיים ומחר אבד, אלא נצח!

"ממדבר מתנה" - מאז ועד בכלל.  

האם תפרסמי מאמר נגד אפלטון?

או שתטרחי בכלל לקרוא מאמר כזה שנכתב ע"י תיכוניסטית?

סביר להניח שתטקבקי לה: "שבי תלמדי קצת, לפני שאת מרימה את האף וחושבת שאת יכולה לסתור את אפלטון על דעת עצמך".

ק"ו - כשמדובר פה על הלכה אלוקית, שנכתבה בידי אנשי קודש עפ"י התורה.

לזה קוראים יושר אינטלקטואלי.

(וזה ממש, אבל ממש - לא סותר שתחשבי, שתשאלי, שתתקפי בחריפות במוחך את גדולי הפילוסופים. ככה לומדים. גם גמרא)

כן, כי המוח שלנו פיצקי.

עובדה שיש כל כך הרבה אנשים שמבינים דברים מסוימים יותר טוב ממני.

ושההבנה שלי - רחבה ככל שתהיה - לא צמחה לה פתאום. אלא השקעתי הרבה בללמוד מאנשים אחרים.

כלומר, השכל שלנו מוגבל.

ואין לזה שום קשר, אבל ממש שום קשר, לכך שיש אנשים שלא טורחים לחשוב ומסתפקים ב"הרב אמר" ואפילו "ה' אמר". זה סתם תירוץ - בדיוק כמו לומר "די, חפרתם".

ולמרות שהשכל שלנו מוגבל, אנחנו צריכים להוסיף ולחקור, ולשאול, ולברר, 

ולמצות את כל נקודות האיי קיו שלנו, עד האחרונה שבהם.

זה זה האמונה בקב"ה, ומי שאומר לך אחרת... אז... שילמד.

את השכל שלך תעצרי רק כשתגיעי לקבלה. את יכולה גם לא - אבל זאת המלצה קטנה כדי שלא תגיעי לאברבנאל או שלוותה.

לגבי מה שהרב אמר, 

התחלתי לכתוב את זה, וערכתי, כאמור.

אני עדיין חושבת שלא הבנת במדויק את מה שהוא אמר.

ומכיון שאני חוששת לטעויות, אני אומרת בזהירות -

יש עקרונות הלכתיים שמתבררים מן התורה בגמרא. אותם לא משנים לעולם.

את הפרטים היוצאים מהם, ניתן לשנות, בגלל שלפעמים העקרונות לא מתאימים להם.

למשל - נורה בשבת. העקרון מאחורי: מלאכה שקורית ע"י סגירת מעגל חשמלי.

אם תהיה מנורה שאין בה סגירת מעגל חשמלי, וגם לא בעיה אחרת, אז היא תהיה מותרת.

אבל לא - אם 7 נקיים גורמים לך לקשיים. המציאות מורכבת, אבל עדיין ההלכה לא משתנה.

ואם נרחיב -

חכמים לא "חזו" את המציאות. אלא השתמשו בהגיון צרוף ושכל של תורה,

ביררו עקרונות שבזמנם היו מופרכים לחלוטין ולא קשורים למציאות (מכירה את ה"כפירה" בדברי חז"ל כי חשבו שכינים מגיעות מזיעה?),

ומכיון שהתורה היא תורת חיים, ההגיון הוביל אותם להסקת מסקנות שנוגעות עד ימינו אנו ממש.

דוגמא מדהימה: יש דיון על אישה שמתעברת באמבטיה.

דיון הזוי לחלוטין על דבר שלא יכול להתרחש. 

ובכ"ז דנו בו בחברותא במשך מליוני שנים במצטבר.

עד שהגיעה ההפריה החוץ-גופית, והדיון ההזוי הפך למקור היתר למציאות שלצערינו נפוצה.

[ואין לי מקום להוסיף כמה שאת נפש קיבלתי מדבריך - פרופסורים הם כמו רבנים. 

ממש בא לי לספר את הסיפור הידוע על אריסטו, שידע לדבר כ"כ יפה על מוסר... אבל מה בחיים?

לעומת רב - שתורתו זה הוא. עצמו. העמל עליה ששייך לו. העבודה הנפשית האינסופית שלו. ולא איזה ידיעה חיצונית שבמבחן הוא קיבל עליה 100...

משכנות הרועים כתב לך על זה קצת.

דייייי!!! לימוד תורה זה לא ניתוח תורה!!!]

יודעת מה? אם כבר זה שונה, זה שונה בזה שפותח השרשור מגיע לדבר בשביל ללמוד מוזיקה שזו מטרה כשרה לכתחילה, ומי שהולך לבר לא בדיוק עושה את זה לשם דבר חשוב מי יודע מה...

אבל חוץ מזה- אני לא חושבת שיש הבדל רעיוני בין המקרה לבין הדוגמא שהבאתי. בשניהם מדובר על מיקרה בו אדם מביא את עצמו ביודעין למקום שהוא בעייתי הלכתית ובשניהם מדובר על ענייני גברים ונשים, אין הרבה שהולכים לבר רק בשביל לשתות... גם אם לא אהבת את הדוגמה זה לא סותר את זה שסתרתי אותך

דבר שני- תהיי בטוחה שכשאני מביאה מקור מעליי זה כנראה אומר שאני מסכימה איתו וזו דעתי, אחרת לא הייתי מביאה. ומה העניין בלי מקורות אם חלק גדול בשאלה כאן הוא הלכתי?!

ולא נראה לי שיש עניין להמשיך להתווכח על זה, נראה לי אנחנו לגמרי באות בראש אחר ולא יהיה לזה סוף...

סתם פשוט זה נראה הולך לשומקום...

אבל את יכולה להמשיך, אני מקשיבה

גם אני משתדל שלא לשמוע שירת נשים 

ושנה שעברה הייתי צריך מורה פרטי לאנגלית ואמא שלי רצתה לשלוח אותי למורה פרטית

שהיא ממש טובה אבל אני לא הסכמתי

אם זה גורם לו להרהורים והוא מרגיש שזה לא מתאים לו -שלא ילך, לו אישית זה לא מתאים

מעל גיל בר מצווה, זו שאלה של נגיעה ושירת נשים...

אלא כמו אדם בוגר - למטרת חתונה! וזה מאד בעייתי, כי אם הוא יחליט שהוא רוצה להתחתן עם המורה שלו לזמרה.. הוא אמר שהיא סבתא וזה יכול להיות פדיחה לילד בן 13 שאשתו סבתא.. בקיצור אני סתם מקשקשת אבל השרשור הזה בעצמו נראה כמו קשקוש אחד גדול!! היא סבתא לעזאזל ! מה מושך באשה שיכולה להיות סבתא שלך כשהיא שרה???

אין איסור ללמוד עם מישהי בשביל לימודים נטו. גם אם היא בגיל שלך ותראה איך שרק תרצו לדמיין.

מה הקשר בין שירת נשים ללימוד עם נשים???(להיזהר רק מיחוד)

מה הקטע של חתונה??? הוא חושב להתחתן עם אחותו כשהוא רואה אותה???

זה מותר לגמרי. אנשים תבדקו הלכה...

נאמנות אבסולוטית לתורה כוללת גם כפיפת ראש לעתים, ולהגיד: "אני עושה את מה שמרן המחבר זיע"א כתב, גם אם אינני מבין את דבריו". אין לנו בעיה עם שאלות, יש לנו בעיה עם הפניית גב לתורה הקדושה. זו עוולה אנושית וישראלית. מתוקף תפקידנו כעמ"י, עליו נאמר: "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", אנו צריכים למחות ולהילחם מלחמת חרמה כנגד כל עוולה שהיא. 

אם יש לך שאלות, אל תבטאי אותן כהפניית עורף להלכה ולחכמיה. שאלי אותן! 

הבעיה העיקרית היא שאנשים פוחדים מתשובות. וזה המקור למרה השחורה הנקראת בעיות באמונה.

זה לא פשוט במיוחד אם היא נוגעת בך ושרה לידך אז זה לא רק סתם בעיה זה איסור הילכתי וסוריעל הבוטות אבל אם אתה מקפיד לשמור את כל הילכות שבת אז למה פה אתה לא מקפיד 

בהצלחה

אברי- נראלי קראת חלק מצומצם מאוד מהדיון. הקשר בין שירת נשים ללימוד מנשים הוא שהיא מורה לזמרה. וחוצמזה הוא ציין שהיא נוגעת בו הרבה, לכן זה הופך לאיסור הלכתי.

הרהור עמוק- דבר ראשון, נראלי שאת בן אדם מאוד מיוחד, מאוד אמיתי מאוד מברר וחוקר וזה תכונות אדירות וחושובות בטירוף. סחטיין!! אל תפסיקי, אבל אין ספק שעושים תהליך של בירור כדאי לעשות אותו בצורה נכונה. כי אנשים שהחליטו לברר הגיעו הרבה פעמים לנפילות עצומות, פשוט כי הם לא עשו את התהליך בצורה נכונה.

וחוצמזה בעניין הפורום, להתדיין זה מעולה. אפשר לעשות דיון על דעתנו הל ההלכה, אפשר להגיד שקשה איתה, אפשר להגיד למה ואיך. אבל אי אפשר לשכוח את הבסיס. אני מבינה שX אמר לא משפיע עליך, אבל כדאי שתתרגלי לעובדה שזה טעות. עם הגישה הזאת אנשים הגיעו רחוק, מאוד רחוק. כי הם לא רצו להקשיב לאף אחד, כי לא הייתה להם שום אמונת חכמים....

ודבר אחרון-- הדיון הוא טוב וחשוב רק צריך אולי לעשות אותו בהקשר הנכון. מי שפתח את השרשור שאל עם יש בעיה עם המציאות שהעלה, אתה רוצה להביע את דעתך? אז התשובה צריכה להיות ככה: "כן. ההלכה אוסרת את זה, אבל לדעתי..." אחרת התשובה לא תהיה רלוונטית.

את אפילו לא שמה לב, אבל את בעצמך השתמשת בטיעון של X אמר.

רב אחד אמר לך שההלכה יכולה להשתנות.

יכול להיות שהוא צודק, אבל את לא יכולה להגיד מה שX אמר לא מזיז לי ואחרי שניה להביא טענה של X אמר!!

לא אותי.

אבל בדברי הלכה יש מצווה לשמוע בקול חכמים, כפי שנאמר:

"ושמרת לעשות ככל אשר יורוך... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".

אילולא הציווי הזה, לא הייתה לחכמים שום סמכות להחליט ולפסוק לנו. כל ההליכה בדרכים

אותן הכתיבו לנו היא רק מתוך הפסוקים האלה.

גישה הגורסת כי יש לעשות רק מה שאני מבין או מסכים איתו היא די בעייתית. על דרך זו אפשר

לבטל את דבריהם של משה, יהושע, השופטים, הנביאים והמלכים והחכמים, לרבות כל האמור

במשנה ובגמרא. ואם מתוך כך אנחנו מבטלים את התושב''ע, אנחנו מגיעים לאותן הבנות שגויות

של הקראים והצדוקים.

גם בתורה עצמה ישנה דוגמא מובהקת לסמכות החכמים. צרעת אינה צרעת עד אשר הכהן מכריז 

עליה ככזו. אדם לא יכול לומר "זה בסדר, זאת לא צרעת" או "אני טמא" ולהוציא את עצמו מחוץ למחנה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....