פעם הייתי מקבל 100 בכל מבחן...

עכשיו אם אני מקבל 60 אני שמח...

והגעתי למסקנה שזה בכלל לא קשור כמה אני משקיעה.. אפשר לא ללמוד בכלל ולקבל 90 ואפשר לחרוש ת'חיים יותר משבוע ו......(לא מדברים על זה..)

וד"א בד"כ כשמקבלים מכה בראש לא זוכרים אותה..(אם היא באמת כ"כ  חזקה..)

ב"הצלחה לכולנו!!

בס"ד

מה אתם מתבאסים?!

ועכשיו ברצינות- מבאס- זאת לא מילה, זה מרגיז, זה מעצבן, זה מכעיס וזה מתסכל, "ואפילו מאוד!"

תמשיכו להשקיע וללמוד, אז ללמוד קצת יותר מיום לפני המבחן, כי זה מה שהייתם רגילים- ללמוד יום לפני ולקבל 100, אז תלמדו יומיים לפני המבחן, ולאט לאט, בעז"ה, תחזרו לציונים הקודמים...

והעיקר- "אל תתיאשו מעצמכם כי אני בוטח בכם" ר' נחמן מברסלב

ואני יודעת שהמשפט הזה מעצבן טילים- אבל תקשיבו עכשיו טוב:

מה הרעיון של GPS?! להסביר לאיפה לנסוע, מתי שאתה עושה פנייה לא נכונה הוא אומר "מחשב מסלול חדש"- ומראה לך איך לנסוע לאותו מקום, דרך "הטעות" שלך.

ככה גם צריך לחיים. אנחנו בנים אדם. אנחנו נופלים וטועים. כל הזמן. אולי רוב הזמן. אבל במקום לשבת ולבכות על מר גורלינו, והוא בהחלט מר, בואו "נחשב מסלול חדש" אחרי כל נפילה שלנו, לא נתבאס ונשנא את עצמינו ואת הטעויות שלנו, נפלתי עכשיו?! איך אני קם? איך אני חוזר למטרה שלי מהמצב שבו אני נמצא כרגע, מלמטה-למעלה...

ותתיאשו פחות, אין דבר כזה יאוש

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....