מה הקשר לאמונה?

ואני מצפה להסבר מחכים ומעמיק מ-מ-ך. אם אפשר בלי קישור... אין לי כוח לראות סרטונים עכשיו..

בס"ד בר"ה

וההסבר, הוא לא ממני...אלא מ-גדולים ממני!!!(או סרטונים שלהם )

והוא מאוד פשוט, קצר וקולע!!!

אם לאדם יש אמונה גבוהה, ברמה שהוא יודע שכל מה שקורה כאן (הכל, אבל ה-כ-ל) מושגח בצורה הכי מדויקת שיכולה להיות..אז איזו סיבה יכולה להיות לו, להתעצבן על אותו אדם?? הרי ה-ו-א(!) לא עשה לו כלום!! הוא רק שחקן, בובה!!! יש במאי שהוא מנהל ת'הצגה!!

לכן אמרתי, הכל תלוי ברמת האמונה, אם היא גבוהה מאוד מאוד מאוד, הוא אפילו לא יכעס עליו..

קצת פחות מזה, יפגע ויסלח מיד...

יותר נמוכה, יכעס קצת ויסלח...

וכן על זה הדרך....

שנזכה לאמונה גבוהה, ולא לכעוס על שום בריה!!! אפילו לא על בעלי חיים!!!! (יתושים וכאלה(גם הם שחקנים, לא? )

בלי שום קשר למי שפגע בי.

אוקי הוא שחקן. זה לא אשמתו.

זה היה צריך לקרות לי..

אבל זה פוגע ומעליב..

זה כמו שאומרים שהכל בהשגחה, אבל זה לא אומר שאסור להיות עצובים.

אם למשל קרוב משפחה שלי מת. אז נכון, זה מ-ה'. ונכון זה יהיה לטובה.

אבל כרגע רע לי עם זה. וכואב לי ועצוב לי.

ואוי למי שיאמר שאסור להתאבל,כי אם התורה מצווה על שבעה סימן שזה משו טבעי של האדם.

זה נראה לי דומה.

בס"ד בר"ה

אך לא סותר שעם כל הבאסה, הענין יכול להיות מלווה ב-שמחה!! כן כן, שמחה!!

ופה נמדדת האמונה של האדם, הרי מה שקרה, זה אך ורק לטובה!! ועל דבר טוב, לא בוכים..ההיפך,שמחים וצוחקים!!!

אז ברור שאנחנו לא ברמה כזו של, לשמוח ולצחוק כש-ח"ו מישהו נפטר או...(מליון דוגמאות) אבל, לעניות דעתי, זו הדרך האמיתית, לקבל בשמחה כל דבר שקורה לנו בעולם הזה..גם אם הוא נראה עצוב או לוידע מה...

ואני חושב שר' נתן היה זה שאמר, שהוא מצידו, היה יכול לצאת בשמחה וריקודים כשהיו מודיעים לו שנפטר לו מישהו ל"ע, אבל רק בלל שהוא לא רוצה שהעולם יחשבו אותו למשוגע, הוא לא עושה את זה!!

ואני לא רוצה שישמע מדבריי, שאני איזה אידיוט שאומר שברגע שאתה שומע על מישהו שנפטר, צא במחולות!!

אבל מה שאני מתכוון (ואני חושב שזה גם מה שר' נתן התכוון) שהאמונה שלנו צריכה להיות כ"כ חזקה, עד כדי כך, שגם אם יקרה לנו משהו הכי מטורף שיכול להיות, עדיין נאמין באמונה שלימה וגמורה בו יתברך!!! 

כי מה העולם הזה בסה"כ????

(נא לקרוא ת'דברים בהבנה, ולא כפשוטן)

האדם מצווה (!!) לשבת שבעה ימים באבל. לנהוג מנהגי אבלות.

ברור, שאם אני מסתכלת על כל הפגיעות שפגעו בי בסופו של דבר אני רואה איך יצא מזה טוב.

וברור שאני משתדלת מאוד לא לקחת אישית ומי אני שאני אפגע? אני לא עד כדי כך חשובה..

אבל בסופו של דבר, כשזה אדם קרוב, כשבטחת בו וסמכת עליו.. בסופו של דבר, באותו הרגע.. כן.. זה כואב ומעליב..

רק אחרי זה  באות המחשבות שהבאתי מקודם.

אני לא חושבת שיש אדם שהאינסטינקט הראשוני שלו מורה לו לשמוח.

בסדר,אני לא צדיקה ומקווה מאוד שגם לא גמורה.. אבל זה נראה לי לא טבעי כל העסק...

בס"ד בר"ה

ו..מעכשיו תזכרי משהו, לא ה-כ-ל אני יודע, ולא כל מה שאני אומר, אני מיישם..הלוואי והייתי ברמה כזו!!

אני יכול (כמוך) לנסות לענות על שאלות, שמעניינות גם אותי!!

מצווה להתאבל, אוקיי!! אין מצווה להיות עצוב...(תתעמקי בזה קצת)

וברור שזה כואב ומעליב, אבל זה ר-ק בגלל שהאמונה שלנו לא מושלמת!! (הלוואי ונגיע למעלה כזאת)

אני גם לא יודע אם כיום ישנם אנשים כאלה, אבל לי ברור שבעבר היו כאלה....

וברור שזה נראה לא טבעי, שוב- כי אנחנו לא ברמת אמונה מתאימה!!

ביום שנגיע אליה, הכל יראה לך יותר מטבעי..

אני לא בא להחליש אף אחד\ת ח"ו...אולי מסתובב\ת בינינו אדם עם רמת אמונה כזו (שיברך אותנו )

אני רק בא להבהיר נקודה מסוימת, שאם יהיה לנו אותה, החיים שלנו יהיו הכי מאושרים שאפשר לדמיין!!

אחחחחחחחחח ש-נ-ז-כ-ה!!!!!!!!! 

א) ככה נראה לי, שאם יש לך ענווה,אז אה לא נעלב מאף אדם.. זה לא אומר שאתה לא חשוב. זה סכ''ה אומר שאתה לא איזה מלך או משו שאמור להיעלב מכאלו דברים. אתה סכ''ה..אתה (ואני לא מדברת על הוד קדושתכם,כמובן) ואיזה זכות יש לך להעלב?

ב)מה פירוש לא יודע הכל? חשבתי שאתה נביא שתמיד צודק

ג) עדיין לא מסכימה... מה לעשות.. נראה שנשאר חלוקים בדעתינו לערב זה..

אני חושבת שאם יש מצווה להתאבל- אתה צריך להיות עצוב.

כמו שבאב עצובים כי נחרב הבית.

כמו שבתיקון חצות עצובים..

נכון,יש גם מצווה להיות שמחים.. אבל כל דבר בזמנו.

בס"ד בר"ה

א) אשרייך!! שנזכה!!

ב)לא נביא ולא בן נביא אנוכי (טוב, אולי בן נביא ואני לא יודע על זה )

ג)זכותך, אבל תרשי לי לשלוח אלייך משפט של ר' נחמן, שבטוח יסביר טוב ממני את ענין העצבות!!

והנה הוא לפנייך: "אל תטעה בין שברון-לב לבין עצבות ודיכאון. דיכאון הוא כעס, תלונה נגד האל משום שלא נתן לך את מבוקשך. אך כשלבך שבור, דומה אתה לילד קטן הבוכה משום שאביו נמצא רחוק ממנו"

תוכלי להביא לי מקור שכותב, שצריכים להיות עצובים?? על אבילות אני לא צריך מקור!! עצבות?? אשמח למקור!!

רק בשמחה אה?!

איך אפשר להתאבל----בשמחה?

ואל תגיד לי שאין מצווה להתאבל..

כי קוראים לזה לימים- ימי אבלות ולמנהגים- מנהגי אבלות.

וכשאבלים--עצובים.

ובמחילה,לא כ''כ קשור מה שכתבת-

כי אני יכולה להיות עצובה שהבנאדם נלקח ממני, שהוא לא פה, להיות עצובה על זה שהוא חסר לי.

וזה בלי קשר להאים אני כועסת על הקב''ה שלקח לי אותו..

ואני לא מביאה מקורות כי המחשב שלי לא מלא בסרטונים,מקורות ושאר ירקות כמו שאצלך.. אז.. תצטרך לסמוך על המילה שלי בעניין..

ומה שכתבתי על העניין של הענווה כשמעליבים אותך- זה לא בא מיד. זה לוקח זמן להזכר בזה. מה שמוכיח את סברתי הראשונה וכולי...

בס"ד בר"ה

בכל זאת, וירטואליות וזה..

אמרתי שאין מצווה להתאבל? דווקא אמרתי שכן!!

 וכשאבלים- הלב שבור!! אנחנו לא עצובים!!! ואת ההבדל בין לב שבור לעצבות, תוכלי למצוא בתגובה הקודמת!!

מחול, אבל אני דווקא חושב שכן קשור...

את יכולה להיות בלב נשבר, לא בעצבות..(כבר דיברנו על ההבדל, לא?)

המחשב שלי לא מפוצץ בדברים כאלה, האינטרנט לעומתו, כן!! את מוזמנת ליהנות מדי פעם

התבלבלת עם כמוצי אחרת..

הייתי שקועה כולי בלהגיב ששכחתי להוסיף-->

מרוצה?

אז בסדר, באבל האדם בשברון לב. איך זה מסתדר עם העניין של הכל בשמחה?

הוא יכול להיות בשברון לב, לא לכעוס על הקב''ה , לדעת שהכל יהיה לטובה, אבל עדיין, עכשיו עצוב לו כי האדם נפטר והוא חסר לו..

מה אומר?

בס"ד בר"ה

נו, מה הבעיה, שיהיה בלב נשבר, זה מסתדר מצוין עם הענין של השמחה!! (קראת למעלה מה זה לב נשבר?)

את המשפט המתוק "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"!! אמר רבינו ר' נחמן...

אבל הוא אמר גם: אני מצידי הייתי אומר לכם להיות כל היום בלב נשבר, אבל מכיון שאני מפחד שתגיעו מתוך כך לעצבות, לכן אני אומר לכם שתהיו רק שעה אחת ביום בלב נשבר!!!!(בלשון שלי)

כפיש?

כשאבלים עצובים ...

יותר מדויק כשעצובים - אבלים

כלומר ברור שעצובים  ולכן יש דיני אבלות 

א. כדי שתהיה התמודדות מבוקרת עם הצער ויציאה הדרגתית מהאבל

ב. כבוד הנפטר - כי יש כאלה שאולי לא כ"כ מצטערים עליהם כשהם נפטרים , אז צריך שיהיה מינימום...

אם תשימי לב תראי שבתשעה באב זה הפוך . נכנסים בהדרגה לדיני אבלות כשהשיא הוא ט' באב

כיוון שזו אבלות שלא טיבעי להכנס אליה אז היא זוקקת הכנה.

לגבי להפגע ולהעלב

זו עבודת מידות וגם על תגובה ראשונית אפשר לעבוד אם מבינים שה"שחקן" שכנגד הגיע רק כדי לנסות אותי

זה בדיוק מה שאמרתי. נראה לי לא טבעי ישר לשמוח.

ולא התכוונתי תגובה ראשונית שרואים כלפי חוץ.. אלא ההרגשה הראשונית שצצה לך בראש..

על ז-ה אפשר לעבוד?

(השאלה ברצינות ולא בציניות)

{אני צריכה להמציא סמל חדש לזה^^? |תוהה|}

שאם היתה תוכנה כזאת אז החיים היו נראים אחרת

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כלומר שבמבט ראשוני הוא רואה כאן רע  ווכו...

ואז מתחילה אצלו העבודה על הרגש

לכן אני איתך בעניין הזה

אבל זה ממש לא דומה ללהפגע כי שם זו מידה בנפש

4 מידות .. נוח לכעוס ונוח לרצות קשה לכעס וכו... (אבות שם,שם)

זה עניין של הסתכלות עלי על הזולת על העולם ....

זה כבר נתון לפרשנות אישית נפשית חפרנית וכו....

מי שמרגיל את עצמו לא להפגע אז לא יפגע או לפחות יכול לשנות את סף הרגישות שלו יותר קרוב לרמה הרצויה

ניסוח מתאים לשעה... אם נצטרך נסביר

אני לא יעלב מאדם שלא מכיר אותי בכלל...ז"א יותר קל לשכוח ולסלוח לו...לא ככה??

אבל עם הרבה עבודת המידות וסיעתא דישמיא מצליחים להתגבר על כל מכשול.

חוץ מזה שהזמן מרפא כל כאב.

הרבה מאוד זמן.

לצערי הרב..

אבל אם הבנאדם מצטער,אבל באמת. ורואים שהוא פועל ככה.. אני מצליחה לסלוח..

אם מאוד נפגעתי,

ייקח זמן,

ויעבוד רק אם אותו אדם יבקש ממני סליחה על זה,

ואני יראה שזה אמיתי.

אבל אם לא יבקש סליחה/יראה שמצטער, הבין שלא היה בסדר,

אחרי המון זמן, זה כאילו יעבור, אבל ישאר שם משו קטנטן...

• אם החבר מבין לבד, מביע חרטה ובאסה מזה שהתפלק לו... אז אני משתדל למרות שקשה
  להתגבר על הטינה (ולחשוב אם העלבון הזה נבע אולי ממשהו אמיתי בי שכדאי לי לתקן.
  לפעמים חברים אמיתיים יוצאים מהכלים דווקא כי כואב להם ממך...)
  
• אם הוא לא מספיק מבין - אלך אליו, ועד כמה שאפשר אפרוק מולו את תסכולי, אשתף אותו
  בעדינות בתסכול שיש לי מהתנהגותו כלפיי (נראלי שיש פוסקים שכתבו שזו מצווה, ושאין
  להשאיר את זה בשקט אצלי בבטן).
  
• אם הוא דוקרני כלפיי, ברוגז (במילים עדינות) - אין לי עסק איתו...
  כשיירגע - נחשוב עליו. והלוואי שיירגע. כל התעסקות רק תחמיר ת'מצב...

ואם הוא ממש ממש פגע - אז שיתאמץ גם לבטא את הצער האמיתי שלו,

ולא רק איזה "ישמיענו סלחתי" ותפאדל.

ברגע שהוא באמת משכנע - אז חשוב מאוד לסלוח...

בחברויות אמיתיות יש גם משברים.

הזמן. שבאמת באמת עושה את שלו.

אבל משך הזמן תלוי בסוג הפגיעה.

העלבה,

סחיטה,

שקר,

בגידה...

תלוי. ותלוי מי האדם,

ותלוי מה תדירות הפגישה איתו,

ומה סוג הקשר (משפחה, חברה, עמית לעבודה)

אם למשל מישהי בעבודה נורא הכעיסה אותי.

תוך יום-יומיים ואני כמו חדשה איתה.

לעומת זאת, ריב עם אמא (שלא נדע, אך זה קורה בבתים הכי טובים...) נסלח ונשכח כעבור כמה שעות. אין מה לעשות. האהבה מכפרת  והרהורי התשובה ממהרים להגיע ועימם ההתנצלות.

א'קיצור, תני לזמן לרפא. ב"ה האדם הוא יצור  שוכח. השיכחה לעיתים מתבררת כמתנה. אחרת אוי ואבוי אם היינו זוכרים כל פגיעה וכל ריב וסכסוך.

מה פירוש הסימן ^^^^ 1+ ???

ידעתי שאני לא היחידה שלא מבינה את זה.

בדיוק הסבירו לי:

זה הלייק של גוגל פלוס.

ולמה דווקא 1+ את שואלת?

כי זה לייק מצטבר, כל אחד מוסיף..

[קיש,שם.שם.]

חושי לך, קטנתי

בס"ד בר"ה

אז מה אם את מקורבת..

בהזדמנות אני יסביר לכם

בס"ד בר"ה

הבתים שם דומים למלונות יותר מאשר פה...

טוב לא הבית הספציפי שאת נמצאת בו חח

יש לך 10 שניות לבחור אחת מהם לכאפה..

חוצמיזה שאני כבר בביס שבירושלים

בס"ד בר"ה

וכדאי שתפסיקי לנצל את זה שאת בת, ולי אסור להרביץ לך...

כי אני יכול לשלוח איזה אחות או בת דודה שתעשה ת'עבודה

בביס בירושלים??? את גרה ב-ביס???

ואני ב-ב-י-ת! בירושלים כן..

בס"ד בר"ה

כשאתה חש שהנך מתמלא כעס - עצור תאר לעצמך שכבר התפרצת , וכעת אתה חש מרוקן מכל. זה מה שקורה כאשר אתה כועס : נשמתך עוזבת אותך . עשה כך. וכעסך ימוג כלא היה.

עלי אין יריבי חולקים כלל, הם חולקים רק על הדמות שהם ציירו לעצמם ממני – ועל איש כזה ראוי אכן לחלוק.

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו - זאת הבחינה היא מעין עולם הבא.

דג זהב- דיברת על שכחה..הנה אחד מתוק: נהוג לחשוב שהשכחה הינה חסרון. אני סבור שהיא יתרון. לדעת לשכוח, פירושו להשתחרר מכל תלאות העבר

את המשפטים הנפלאים, המחזקים והמתוקים האלה, אמר ר' נחמן מברסלב...

אם מישהו מעוניין בעוד חיזוקים מענגים...בכבוד-http://www.voov.co.il/show.php?id=461

אני בחורה / רווקה / נערה רגישה..

ופעם מכל מילה לא במקום הייתי נפגעת אבל לא הייתי אומרת מילה.

היום - כבר פיתחתי שחפצ לדברים האלה. 

מישו באמת התקשר אלי שבוע שעבר צעק צעק צעק וניתק.לא הגבתי.כשסיים עניתי לו כשתשתנה התשובה שלי אני יחזור  הבנאדם חזר על 4 אח''כ לבקש סליחה כי הבין שסתם צעק ולא הקשיב בכלל.

קיצ

זה ממש קשה.וזה לוקח זמן. אבל כדאי לך לנסות עכשיו לא לקחת ת'דברים ללב  

איך הרב אליהו פעם אמר למישו. קח עד הכפתור =)

שפשוט יעבור לך ליד האוזן..

בהצלחות אחות

קל לומר, איך מיישמים את זה?

אני עדין לא יודעת איך מיישמים את המשפט הזה.

בינתיים- כל מה שעובר לידי- נוגע אלי.

לטוב ולרע.

הוא חוסם גם דברים טובים

ב''ה למדתי לסנן ולהבחין בין טוב לרע

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

אני ערה

לא ברור איך ולמה

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?