מה הקשר לאמונה?

ואני מצפה להסבר מחכים ומעמיק מ-מ-ך. אם אפשר בלי קישור... אין לי כוח לראות סרטונים עכשיו..

בס"ד בר"ה

וההסבר, הוא לא ממני...אלא מ-גדולים ממני!!!(או סרטונים שלהם )

והוא מאוד פשוט, קצר וקולע!!!

אם לאדם יש אמונה גבוהה, ברמה שהוא יודע שכל מה שקורה כאן (הכל, אבל ה-כ-ל) מושגח בצורה הכי מדויקת שיכולה להיות..אז איזו סיבה יכולה להיות לו, להתעצבן על אותו אדם?? הרי ה-ו-א(!) לא עשה לו כלום!! הוא רק שחקן, בובה!!! יש במאי שהוא מנהל ת'הצגה!!

לכן אמרתי, הכל תלוי ברמת האמונה, אם היא גבוהה מאוד מאוד מאוד, הוא אפילו לא יכעס עליו..

קצת פחות מזה, יפגע ויסלח מיד...

יותר נמוכה, יכעס קצת ויסלח...

וכן על זה הדרך....

שנזכה לאמונה גבוהה, ולא לכעוס על שום בריה!!! אפילו לא על בעלי חיים!!!! (יתושים וכאלה(גם הם שחקנים, לא? )

בלי שום קשר למי שפגע בי.

אוקי הוא שחקן. זה לא אשמתו.

זה היה צריך לקרות לי..

אבל זה פוגע ומעליב..

זה כמו שאומרים שהכל בהשגחה, אבל זה לא אומר שאסור להיות עצובים.

אם למשל קרוב משפחה שלי מת. אז נכון, זה מ-ה'. ונכון זה יהיה לטובה.

אבל כרגע רע לי עם זה. וכואב לי ועצוב לי.

ואוי למי שיאמר שאסור להתאבל,כי אם התורה מצווה על שבעה סימן שזה משו טבעי של האדם.

זה נראה לי דומה.

בס"ד בר"ה

אך לא סותר שעם כל הבאסה, הענין יכול להיות מלווה ב-שמחה!! כן כן, שמחה!!

ופה נמדדת האמונה של האדם, הרי מה שקרה, זה אך ורק לטובה!! ועל דבר טוב, לא בוכים..ההיפך,שמחים וצוחקים!!!

אז ברור שאנחנו לא ברמה כזו של, לשמוח ולצחוק כש-ח"ו מישהו נפטר או...(מליון דוגמאות) אבל, לעניות דעתי, זו הדרך האמיתית, לקבל בשמחה כל דבר שקורה לנו בעולם הזה..גם אם הוא נראה עצוב או לוידע מה...

ואני חושב שר' נתן היה זה שאמר, שהוא מצידו, היה יכול לצאת בשמחה וריקודים כשהיו מודיעים לו שנפטר לו מישהו ל"ע, אבל רק בלל שהוא לא רוצה שהעולם יחשבו אותו למשוגע, הוא לא עושה את זה!!

ואני לא רוצה שישמע מדבריי, שאני איזה אידיוט שאומר שברגע שאתה שומע על מישהו שנפטר, צא במחולות!!

אבל מה שאני מתכוון (ואני חושב שזה גם מה שר' נתן התכוון) שהאמונה שלנו צריכה להיות כ"כ חזקה, עד כדי כך, שגם אם יקרה לנו משהו הכי מטורף שיכול להיות, עדיין נאמין באמונה שלימה וגמורה בו יתברך!!! 

כי מה העולם הזה בסה"כ????

(נא לקרוא ת'דברים בהבנה, ולא כפשוטן)

האדם מצווה (!!) לשבת שבעה ימים באבל. לנהוג מנהגי אבלות.

ברור, שאם אני מסתכלת על כל הפגיעות שפגעו בי בסופו של דבר אני רואה איך יצא מזה טוב.

וברור שאני משתדלת מאוד לא לקחת אישית ומי אני שאני אפגע? אני לא עד כדי כך חשובה..

אבל בסופו של דבר, כשזה אדם קרוב, כשבטחת בו וסמכת עליו.. בסופו של דבר, באותו הרגע.. כן.. זה כואב ומעליב..

רק אחרי זה  באות המחשבות שהבאתי מקודם.

אני לא חושבת שיש אדם שהאינסטינקט הראשוני שלו מורה לו לשמוח.

בסדר,אני לא צדיקה ומקווה מאוד שגם לא גמורה.. אבל זה נראה לי לא טבעי כל העסק...

בס"ד בר"ה

ו..מעכשיו תזכרי משהו, לא ה-כ-ל אני יודע, ולא כל מה שאני אומר, אני מיישם..הלוואי והייתי ברמה כזו!!

אני יכול (כמוך) לנסות לענות על שאלות, שמעניינות גם אותי!!

מצווה להתאבל, אוקיי!! אין מצווה להיות עצוב...(תתעמקי בזה קצת)

וברור שזה כואב ומעליב, אבל זה ר-ק בגלל שהאמונה שלנו לא מושלמת!! (הלוואי ונגיע למעלה כזאת)

אני גם לא יודע אם כיום ישנם אנשים כאלה, אבל לי ברור שבעבר היו כאלה....

וברור שזה נראה לא טבעי, שוב- כי אנחנו לא ברמת אמונה מתאימה!!

ביום שנגיע אליה, הכל יראה לך יותר מטבעי..

אני לא בא להחליש אף אחד\ת ח"ו...אולי מסתובב\ת בינינו אדם עם רמת אמונה כזו (שיברך אותנו )

אני רק בא להבהיר נקודה מסוימת, שאם יהיה לנו אותה, החיים שלנו יהיו הכי מאושרים שאפשר לדמיין!!

אחחחחחחחחח ש-נ-ז-כ-ה!!!!!!!!! 

א) ככה נראה לי, שאם יש לך ענווה,אז אה לא נעלב מאף אדם.. זה לא אומר שאתה לא חשוב. זה סכ''ה אומר שאתה לא איזה מלך או משו שאמור להיעלב מכאלו דברים. אתה סכ''ה..אתה (ואני לא מדברת על הוד קדושתכם,כמובן) ואיזה זכות יש לך להעלב?

ב)מה פירוש לא יודע הכל? חשבתי שאתה נביא שתמיד צודק

ג) עדיין לא מסכימה... מה לעשות.. נראה שנשאר חלוקים בדעתינו לערב זה..

אני חושבת שאם יש מצווה להתאבל- אתה צריך להיות עצוב.

כמו שבאב עצובים כי נחרב הבית.

כמו שבתיקון חצות עצובים..

נכון,יש גם מצווה להיות שמחים.. אבל כל דבר בזמנו.

בס"ד בר"ה

א) אשרייך!! שנזכה!!

ב)לא נביא ולא בן נביא אנוכי (טוב, אולי בן נביא ואני לא יודע על זה )

ג)זכותך, אבל תרשי לי לשלוח אלייך משפט של ר' נחמן, שבטוח יסביר טוב ממני את ענין העצבות!!

והנה הוא לפנייך: "אל תטעה בין שברון-לב לבין עצבות ודיכאון. דיכאון הוא כעס, תלונה נגד האל משום שלא נתן לך את מבוקשך. אך כשלבך שבור, דומה אתה לילד קטן הבוכה משום שאביו נמצא רחוק ממנו"

תוכלי להביא לי מקור שכותב, שצריכים להיות עצובים?? על אבילות אני לא צריך מקור!! עצבות?? אשמח למקור!!

רק בשמחה אה?!

איך אפשר להתאבל----בשמחה?

ואל תגיד לי שאין מצווה להתאבל..

כי קוראים לזה לימים- ימי אבלות ולמנהגים- מנהגי אבלות.

וכשאבלים--עצובים.

ובמחילה,לא כ''כ קשור מה שכתבת-

כי אני יכולה להיות עצובה שהבנאדם נלקח ממני, שהוא לא פה, להיות עצובה על זה שהוא חסר לי.

וזה בלי קשר להאים אני כועסת על הקב''ה שלקח לי אותו..

ואני לא מביאה מקורות כי המחשב שלי לא מלא בסרטונים,מקורות ושאר ירקות כמו שאצלך.. אז.. תצטרך לסמוך על המילה שלי בעניין..

ומה שכתבתי על העניין של הענווה כשמעליבים אותך- זה לא בא מיד. זה לוקח זמן להזכר בזה. מה שמוכיח את סברתי הראשונה וכולי...

בס"ד בר"ה

בכל זאת, וירטואליות וזה..

אמרתי שאין מצווה להתאבל? דווקא אמרתי שכן!!

 וכשאבלים- הלב שבור!! אנחנו לא עצובים!!! ואת ההבדל בין לב שבור לעצבות, תוכלי למצוא בתגובה הקודמת!!

מחול, אבל אני דווקא חושב שכן קשור...

את יכולה להיות בלב נשבר, לא בעצבות..(כבר דיברנו על ההבדל, לא?)

המחשב שלי לא מפוצץ בדברים כאלה, האינטרנט לעומתו, כן!! את מוזמנת ליהנות מדי פעם

התבלבלת עם כמוצי אחרת..

הייתי שקועה כולי בלהגיב ששכחתי להוסיף-->

מרוצה?

אז בסדר, באבל האדם בשברון לב. איך זה מסתדר עם העניין של הכל בשמחה?

הוא יכול להיות בשברון לב, לא לכעוס על הקב''ה , לדעת שהכל יהיה לטובה, אבל עדיין, עכשיו עצוב לו כי האדם נפטר והוא חסר לו..

מה אומר?

בס"ד בר"ה

נו, מה הבעיה, שיהיה בלב נשבר, זה מסתדר מצוין עם הענין של השמחה!! (קראת למעלה מה זה לב נשבר?)

את המשפט המתוק "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"!! אמר רבינו ר' נחמן...

אבל הוא אמר גם: אני מצידי הייתי אומר לכם להיות כל היום בלב נשבר, אבל מכיון שאני מפחד שתגיעו מתוך כך לעצבות, לכן אני אומר לכם שתהיו רק שעה אחת ביום בלב נשבר!!!!(בלשון שלי)

כפיש?

כשאבלים עצובים ...

יותר מדויק כשעצובים - אבלים

כלומר ברור שעצובים  ולכן יש דיני אבלות 

א. כדי שתהיה התמודדות מבוקרת עם הצער ויציאה הדרגתית מהאבל

ב. כבוד הנפטר - כי יש כאלה שאולי לא כ"כ מצטערים עליהם כשהם נפטרים , אז צריך שיהיה מינימום...

אם תשימי לב תראי שבתשעה באב זה הפוך . נכנסים בהדרגה לדיני אבלות כשהשיא הוא ט' באב

כיוון שזו אבלות שלא טיבעי להכנס אליה אז היא זוקקת הכנה.

לגבי להפגע ולהעלב

זו עבודת מידות וגם על תגובה ראשונית אפשר לעבוד אם מבינים שה"שחקן" שכנגד הגיע רק כדי לנסות אותי

זה בדיוק מה שאמרתי. נראה לי לא טבעי ישר לשמוח.

ולא התכוונתי תגובה ראשונית שרואים כלפי חוץ.. אלא ההרגשה הראשונית שצצה לך בראש..

על ז-ה אפשר לעבוד?

(השאלה ברצינות ולא בציניות)

{אני צריכה להמציא סמל חדש לזה^^? |תוהה|}

שאם היתה תוכנה כזאת אז החיים היו נראים אחרת

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כלומר שבמבט ראשוני הוא רואה כאן רע  ווכו...

ואז מתחילה אצלו העבודה על הרגש

לכן אני איתך בעניין הזה

אבל זה ממש לא דומה ללהפגע כי שם זו מידה בנפש

4 מידות .. נוח לכעוס ונוח לרצות קשה לכעס וכו... (אבות שם,שם)

זה עניין של הסתכלות עלי על הזולת על העולם ....

זה כבר נתון לפרשנות אישית נפשית חפרנית וכו....

מי שמרגיל את עצמו לא להפגע אז לא יפגע או לפחות יכול לשנות את סף הרגישות שלו יותר קרוב לרמה הרצויה

ניסוח מתאים לשעה... אם נצטרך נסביר

אני לא יעלב מאדם שלא מכיר אותי בכלל...ז"א יותר קל לשכוח ולסלוח לו...לא ככה??

אבל עם הרבה עבודת המידות וסיעתא דישמיא מצליחים להתגבר על כל מכשול.

חוץ מזה שהזמן מרפא כל כאב.

הרבה מאוד זמן.

לצערי הרב..

אבל אם הבנאדם מצטער,אבל באמת. ורואים שהוא פועל ככה.. אני מצליחה לסלוח..

אם מאוד נפגעתי,

ייקח זמן,

ויעבוד רק אם אותו אדם יבקש ממני סליחה על זה,

ואני יראה שזה אמיתי.

אבל אם לא יבקש סליחה/יראה שמצטער, הבין שלא היה בסדר,

אחרי המון זמן, זה כאילו יעבור, אבל ישאר שם משו קטנטן...

• אם החבר מבין לבד, מביע חרטה ובאסה מזה שהתפלק לו... אז אני משתדל למרות שקשה
  להתגבר על הטינה (ולחשוב אם העלבון הזה נבע אולי ממשהו אמיתי בי שכדאי לי לתקן.
  לפעמים חברים אמיתיים יוצאים מהכלים דווקא כי כואב להם ממך...)
  
• אם הוא לא מספיק מבין - אלך אליו, ועד כמה שאפשר אפרוק מולו את תסכולי, אשתף אותו
  בעדינות בתסכול שיש לי מהתנהגותו כלפיי (נראלי שיש פוסקים שכתבו שזו מצווה, ושאין
  להשאיר את זה בשקט אצלי בבטן).
  
• אם הוא דוקרני כלפיי, ברוגז (במילים עדינות) - אין לי עסק איתו...
  כשיירגע - נחשוב עליו. והלוואי שיירגע. כל התעסקות רק תחמיר ת'מצב...

ואם הוא ממש ממש פגע - אז שיתאמץ גם לבטא את הצער האמיתי שלו,

ולא רק איזה "ישמיענו סלחתי" ותפאדל.

ברגע שהוא באמת משכנע - אז חשוב מאוד לסלוח...

בחברויות אמיתיות יש גם משברים.

הזמן. שבאמת באמת עושה את שלו.

אבל משך הזמן תלוי בסוג הפגיעה.

העלבה,

סחיטה,

שקר,

בגידה...

תלוי. ותלוי מי האדם,

ותלוי מה תדירות הפגישה איתו,

ומה סוג הקשר (משפחה, חברה, עמית לעבודה)

אם למשל מישהי בעבודה נורא הכעיסה אותי.

תוך יום-יומיים ואני כמו חדשה איתה.

לעומת זאת, ריב עם אמא (שלא נדע, אך זה קורה בבתים הכי טובים...) נסלח ונשכח כעבור כמה שעות. אין מה לעשות. האהבה מכפרת  והרהורי התשובה ממהרים להגיע ועימם ההתנצלות.

א'קיצור, תני לזמן לרפא. ב"ה האדם הוא יצור  שוכח. השיכחה לעיתים מתבררת כמתנה. אחרת אוי ואבוי אם היינו זוכרים כל פגיעה וכל ריב וסכסוך.

מה פירוש הסימן ^^^^ 1+ ???

ידעתי שאני לא היחידה שלא מבינה את זה.

בדיוק הסבירו לי:

זה הלייק של גוגל פלוס.

ולמה דווקא 1+ את שואלת?

כי זה לייק מצטבר, כל אחד מוסיף..

[קיש,שם.שם.]

חושי לך, קטנתי

בס"ד בר"ה

אז מה אם את מקורבת..

בהזדמנות אני יסביר לכם

בס"ד בר"ה

הבתים שם דומים למלונות יותר מאשר פה...

טוב לא הבית הספציפי שאת נמצאת בו חח

יש לך 10 שניות לבחור אחת מהם לכאפה..

חוצמיזה שאני כבר בביס שבירושלים

בס"ד בר"ה

וכדאי שתפסיקי לנצל את זה שאת בת, ולי אסור להרביץ לך...

כי אני יכול לשלוח איזה אחות או בת דודה שתעשה ת'עבודה

בביס בירושלים??? את גרה ב-ביס???

ואני ב-ב-י-ת! בירושלים כן..

בס"ד בר"ה

כשאתה חש שהנך מתמלא כעס - עצור תאר לעצמך שכבר התפרצת , וכעת אתה חש מרוקן מכל. זה מה שקורה כאשר אתה כועס : נשמתך עוזבת אותך . עשה כך. וכעסך ימוג כלא היה.

עלי אין יריבי חולקים כלל, הם חולקים רק על הדמות שהם ציירו לעצמם ממני – ועל איש כזה ראוי אכן לחלוק.

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו - זאת הבחינה היא מעין עולם הבא.

דג זהב- דיברת על שכחה..הנה אחד מתוק: נהוג לחשוב שהשכחה הינה חסרון. אני סבור שהיא יתרון. לדעת לשכוח, פירושו להשתחרר מכל תלאות העבר

את המשפטים הנפלאים, המחזקים והמתוקים האלה, אמר ר' נחמן מברסלב...

אם מישהו מעוניין בעוד חיזוקים מענגים...בכבוד-http://www.voov.co.il/show.php?id=461

אני בחורה / רווקה / נערה רגישה..

ופעם מכל מילה לא במקום הייתי נפגעת אבל לא הייתי אומרת מילה.

היום - כבר פיתחתי שחפצ לדברים האלה. 

מישו באמת התקשר אלי שבוע שעבר צעק צעק צעק וניתק.לא הגבתי.כשסיים עניתי לו כשתשתנה התשובה שלי אני יחזור  הבנאדם חזר על 4 אח''כ לבקש סליחה כי הבין שסתם צעק ולא הקשיב בכלל.

קיצ

זה ממש קשה.וזה לוקח זמן. אבל כדאי לך לנסות עכשיו לא לקחת ת'דברים ללב  

איך הרב אליהו פעם אמר למישו. קח עד הכפתור =)

שפשוט יעבור לך ליד האוזן..

בהצלחות אחות

קל לומר, איך מיישמים את זה?

אני עדין לא יודעת איך מיישמים את המשפט הזה.

בינתיים- כל מה שעובר לידי- נוגע אלי.

לטוב ולרע.

הוא חוסם גם דברים טובים

ב''ה למדתי לסנן ולהבחין בין טוב לרע

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.