בד"כ מי שכותב את זה עושה את זה גם על דף פרטי שהוא כותב לעצמו, סתם (או לא סתם..) כי זה נוהג טוב.

קשה לי להאמין שערבי ידע מה זה, וששמאלני ישים לזה לב.

שזה "בשם אלוהים הרחמן והרחום".

(ולפני שמישהו יעיר על זה משהו, נזכיר שהאלוהים שלהם ושלנו, אותו אלוהים. רק דרך האדרת שמו מתבטאת בצורה שונה, והלוואי וליהודים היה רבע מכמות אזכורי שבח האל שמסלמי עושה ביום)..

אופס.. אחרי הזמן..

ביחד-5- פחות משעה במצטבר...

אין להם תפילות ארוכות כמו שיש לנו, והם לא לומדים את הקוראן שלהם כמו שאנחנו לומדים את התורה שלנו אפילו לא מתקרבים לזה..

אהוד, יש עניין לא לומר דברים שמקטרגים על עם ישראל.... (נקודה למחשבה)

בספר "תולדות יצחק"^[10], מאת ר' יצחק קארו, דודו של מחבר השולחן ערוך רבי יוסף קארו, נתן טעם למנהג לכתוב ב"ה בראש כל מכתב ברוח הפסוק "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחותיך" (משלי ג,ו). לאמור: בכל מעשה אף פעוט או שייך לתחום החולין (=דרכיך), יש לזכור ולהזכיר את שם ה', וזו לשונו:

ולכן נהגו בהתחלת כל כתיבה לכתוב ב"ה, שנאמר [משלי ג ו] "בכל דרכיך דעהו" (מתוך ויקיפדיה).

אמנם תפילות היום שלהם קצרות, אבל לגבי לימוד הקראן, רובם יודעים לצטט בע"פ פרקים נבחרים ממנו, ומתעמקים בפרשנות החדית' גם בתור ילדים ונערים.

אצלהם אין דבר כזה "חילוני". גם מי שאינו מקיים את מצוות האסלאם, עדין נקרא מסלם שפירושו "מאמין" ועדיין ידע לצטט לך את הקראן בע"פ...

תבוא תראה את הבדואים הצעירים, כל קשר בינם למושג קוראן הוא מקרי  והם מה שנקרא חילונים...

אב לדעת לצטט זה טוב, מה עם ליישם?? 

הם מתנהגים כמו חיות (בהכללה) מה שאתה לא יכול להגיד על יהודים, גם החילונים שבנו...

אז גם אם הם ידעו את הקוראן ישר והפוך זה לא עושה עלי רושם...

אני גם רושם מתוך הרגל של שנים,ככה שזה יהיה לי מוזר לראות את עצמי רושם בדף משהו ארוך בלי איזה בס"ד..

יש שיעורים שאני יודע שאני חייב לסכם מהר בשיעור,כי הרב מדבר מהר ולא חוזר על עצמו,אז כדי לא "להפסיד" את הרגע בו אני רושם בס"ד תוך כדי השיעור,אני כותב מראש בס"ד על כמה דפים שאני משער שאני הולך לכתוב השיעור ..

זה נראה יותר יפה...

חחח סתם סתם..

זה רק הזכיר לי שחברה שלי כתבה את זה במחברת בבבגרות והבוחן צרחה עליה..

אגב, גילית שעל הכתובה שלי כתבו נ נח נחמ נחמן מאומן.. אממממ לא עזר במיוחד

למה צרח עליה שכתבה את זה?
אני כתבתי שם הרבה יותר[לא רק תשובות] ולא אמרו לי כלום=]

הוא יכול לפסול לה את הבחינה..

אבל אני לא זוכרת בדיוק.. זה היה לפני הרבה שנים

סתם שטויות.לא פסלו לי כלום..[או ששכחו לספר לי...]

בכללי הם מעתיקים ממני גם תאריך עברי בסיכומים וזה..נעליים,כבר אמרנו?

ויש לי סיפור משעשע אך הוא אאווטינג אז מי שרוצה..

או"ערבי טוב הוא ערבי עם עט"

ההרגל נעלם יחד עם העובדה שאני פשוט לא כותב שום דבר בשנים האחרונות...

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.