רק יש אנשים שמצליחים להתגבר ויש כאלה שלא, טיסה זה לא כזה דבר מפחיד, ובהחלט אפשרי להתגבר על זה 

מקסימום תבקשי שלא יושיבו אותך ליד החלון

את לא תדעי שאת נמצאת ככה.

לא מרגישים דברים מוזרים.

טיפה נדבקים לכיסא בהאצה.

במשך הטיסה זה כמו אוטובוס, ואפילו הרבה פחות טילטול.

בנחיתה זה מרגיש כמו ברקס.

תנסי לקחת משהו שירגיע אותך.

זה יעזור

וזה די מפחיד. ביחוד כשמתחילים להריץ בראש תסריטים, ובדיוק הקברניט מספר ברמקול שאנחנו מעל 100000 רגל מעל פני הצ'כונה..

אנחנו מנסים להעלות אותה על המטוס

אחרי זה זה כבר בעיה של הדיילות

זה קצת סותר אותך לא???

בס"ד בר"ה

לא כזה מפחיד....בדיוק בשבת האחרונה עשיתי חישוב, והייתי 12 פעמים במטוס ואף פעם לא פחדתי...

אבל משום מה, בפעמיים האחרונות קצת פחדתי, חח לוידע למה...

ת'כלס...כמו שאמרו לפניי, אם לא תחשבי על זה, זה לא מפחיד..ותמיד אפשר לקחת איזה כדור הרגעה (או בקבוק עראק חח)

רק אם יש כיס אוויר ממש ארוך, אז זה קצת מרתיע, אבל זוכרים שהמוות בלי יסורים במקרה של התרסקות.

למען האמת, במוסקים בגלל שלרוב זה היה בחושך מוחלט, ולקראת פעילות, היו יותר פרפרים בבטן. אבל במטוסים כל הטיסות שהיו לי, היה סבבה לגמרי!

רק, אם את טסה לארה"ב, זו טיסה ממש משעממת. וגם החזור!  בעייה כשלא נרדמים.... מנסיון.

חחח..טעטעעע מה לעשות?שבוע שעבר קראתי שמטוס נחת ישר אחרי שהמריא בגלל ילדה בת שנתיים שבכתה והפריעה לכולם 

את טיסתי שבוע שעבר לליז'ענסק:

הייתי שפוכה מעיפות בחזור, מתתי לישון, אבל אחד מאחורי נחר במנגינות... זה חירפן אותי באוזן יותר מזבוב טורדני!!!  מזל שזה היה רק 3 שעות טיסה.

שדרותי- לא ניראלי נכון שלכולם יש פחד גבהים.. 

הפעם היחידה שהיה לי פחד בגבהים זה לפני צניחה

והייתי ראשון ב"דבוקה" בערך 2 דקות אני מול הדלת הפתוחה מסתכל לנוף שלמטה

וזה לא היה מהגובה..זה היה מחשש שהמצנח לא יפתח

במידה כזו או אחרת, רק שיש כאלה שהפחד משתק אותם, ויש כאלה שמצליחים להתגברעליו....

ממש מעודד.

צרחתי עליהם לעצור!!!! לקח להם כמה שניות להבין שאני רצינית ובאמת רוצה לרדת!

ולגבי טיסה-

זה לא הגובה ממש זה שמפחיד- זה יותר הסיטואציה. להיות---באויר. ממש!!!

וכיסי האויר ג"כ מפחידים (כשהמטוס רועד... וואי! פחד ממש!)

אין, טיסה זה נס!

ולמה את שואלת? יש לך טיסה מתוכננת?

אבל זאת הסיבה היחידה שאני מתלבטת..הפחד הנוראי הזה!!!

מקסימום, נצבוט אחת ת'שניה ברגעים המפחידים.

בס"ד בר"ה

טוסי!! פשוט כך!! טוסי מפה!!

אבל מה אני אעשה רבי ומורי רבינו הרב מרדכי אליהו זצוק"ל אמר לדודי(לדוד שלי) שאם אתה רוצה לטוס לאומן אז סע למירון הוא הרבי של ר' נחמן, אבל אם אתה רוצה לנסוע לסקי תפאדל

שממש לא תראה תוכנית של תעופה בחקירה בנשיונל ג'יאוגרפיק!

זה רק מפחיד עוד יותר... (אא"כ רואים את הניצולים מספרים כבר מההתחלה)

לכי איתה. אל תתנגדי לזה.

את תתגברי על הפחדים, גם לי יש פחד גבהים ועליתי כמה פעמים בחיי על מטוס.

אם את מרגישה לא בנוח, סגרי את החלון, אל תסתכלי למטה.

בהצלחה!!!

ועוד משו, הנסיעה לר' נחמן שווה הכל!!! אני טסתי לפני כמה שנים, ומאז חל בי שינוי מדהים!!

אז איך עשיתי את זה??

אני אסביר:

החלק הכי מפחיד בטיסה זאת ההמראה והנחיתה חוץ מזה (אם את לא מסתכלת בחלון..) את מרגישה רגיל..

אני בכל זאת החלטתי להציץ ולראות והתאהבתי המראה מדהים!! הזריחה (טסתי בדיוק בשעה ) מדהימה.. העננים מהממים!!!

בקיצור חוויה רק אל תשבי ליד החלון ויהיה בסדר!

הזדמנות להסתכל על הדברים מלמעלה.. (. למחשבה)

טיסה בטוחה ומהנה

הזוהמה בלדרוך שם!!!!!

בעע....

אני טסתי.. וסבלתי!

תשאלו את קחומי!

כ"כ רציתי אומן,

שאמרתי שאני יאלץ להתמודד עם זה

כשזה יקרה,

ההמראה הראשונה- גימדה את הפחד לכדי גיחוך רציני...

פחות רציני מלונה פארק...

נכון שפחד זה לא דבר הגיוני, ואנשים נוטים להיכנס לחוסר פורפורציה לפעמים, 

אבל יש דברים שבאמת אין מה לפחד מהם.

מאות טיסות ביום נוחתות בשלום ב"ה! מאות אלפי אנשים מגיעים הביתה ללא כל פגע.

אני טסתי המון פעמים, וכמו שכבר כתבו כאן, אם את לא מסתכלת מהחלון את לא תדעי (אבל אם את מסוגלת להתגבר אני ממליצה כן להסתכל כי זה מראה מדהים, ופשוט מה רבו מעשיך ה' ! לראות כל הארץ (ואחר כך גם ארצות אחרות) מלמעלה, להיות מעל או בתוך עננים. זה אדיר!)

כשטסנו לפולין הייתה לי חברה עם פחד גבהים מטורף, וב"ה היא התגברה ואמרה שזה חשוב לה מספיק ושאין סיבה לפחד, עשינו צחוקים כל הטיסה לשם, בטיסה חזור היא אפילו כבר לא חשבה על זה.. 

אבל זה באמת סוויצ' בראש שצריך לעשות.

תשמעי סיפור אמיתי: 

לי יש פחד מיתושים (כן.. פדיחות!) ואני פשוט לא מסוגלת. הם מוציאים אותי מדעתי!

ברגע ששמעתי "בזזזז" באוזן באמצע הלילה, זהו, אין מצב שאחזור לישון.

סיפרתי לאבא שלי שגיליתי שיתושים מטילים ביצים במאגרי מים עומדים ושאפילו כפלים בניילון על שולחן או עציץ או קערה בגינה הם בית גידול טוב ליתושים, אז הוא שלח אותי לגינה לנקות גיגית מים ענקית שעמדה שם מהקיץ הקודם! 

רק התקרבתי וראיתי עשרות יתושים חגים מסביב, מים שחורים ובתוכם אלפי ביצי יתושים. [מגעיל אה? תוסיפו לזה פוביה אובססיבית של שנים על גבי שנים!!!] 

אבל מה? ידעתי שאם אני לא ארים את זה אף אחד לא יעשה, והיתושים ישארו להיות שכני קבע שלנו כל הקיץ. אז התגברתי, והרמתי את הגיגית שורצת השרצים עד לסוף הרחוב, זרקתי אותה וברחתי! 

ואני חיה

בהצלחה ! 

רק אם אתה נרדם ואז בטעות אחת הדיילות דופקת את הכיסא שלך עם השולחן הזה שמגישים בו אוכל, ואתה מתוך שינה חושב שהמטוס נכנס בבניין, חוץ מזה זה לא מפחיד ..

בקורס צניחה התרכזתי בלפחד מהקפיצה מהמטוס, אז שכחתי לפחד מההמראה (למרות שיש לי פחד גבהים).

אבל בכללי, במטוס פחות מרגישים את הגובה, כי סך הכל הסביבה יציבה ומוגנת. זה לא כמו גלגל ענק/מסוק/סתם בנין גבוה שיש רוחות ומרגישים את חוסר היציבות.

בס"ד ובהשתדלותי

ממה שאני זוכרת, ובזה אני מגבה פה תוגבה/ות נוספת/ות, זה לא מפחיד כלל. ההמראה והנחיתה דווקא די מגניבות. שאר הטיסה מרגישה כמו נסיעה באוטובוס/מכונית

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים