מספר ר' שלמה קרלבך זצ"ל:

לפני בערך מאתיים שנה, באושווינצים, לצערי, על לספר לכם שאושווינצים זה בעצם השם הפולני של העיירה אושוויץ, שאי אפשר לשכוח אותה. אבל אז היתה זו אושווינצים. והרבי הקדוש ר' הרשל מאושווינצים, כך הוא מספר:

כשהייתי בן שבע עשרה, התגעגעתי שיהיה לי רבי. אחד שממש נוקב ויורד אל עמקי הנשמה שלי. אחד שיכול לייעץ לי איך להתקרב אל הקדוש ברוך הוא. הסתובבתי בין כל הצדיקים אבל עדין לא מצאתי את שלי, עד שפתאום שמעתי שר' שלמה'לה קאשאנובר, הוא היה ביחד עם החוזה מלובלין אצל הרבה רב שמעלקה, קדוש ונורא שמו. הוא יבוא לשבת קודש לאושווינצים. לבי אמר לי שהוא יהיה הרבה שלי. אבל עשיתי לעצמי סימן.

 כמובן באותם הימים כל יהודי באושווינצים היה שומר שבת. מי לא הניח תפילין ולא הלך ללמוד. אבל יהודי אחד כמעט שלא ידע כלום. בקושי ידע איך להתפלל. הוא היה סבל. א טרעגער באידיש. שמו ר' חצק'ל. היה לו משהו משלו. יום ראשון, נגיד חנה'לה קונה בשוק עשר קילו תפוחי אדמה. זה קצת כבד. והיא אומרת, חצק'לה, אתה יכול להביא לי את זה לבית?

חצק'ל הוא אדם גיבור. גיבור שבגיבורים. והוא בתמימותו, ביראת השם שלו, הוא שואל: חנה'לה, תגידי לי, את חושבת שישארו כמה תפוחי אדמה לכבוד שבת קודש?

אפשר היתה זו אמת, ואולי רק כדי לפייס את ר' חצק'לה, היא אומרת: כן, כן, בטח, יש פה הרבה תפוחי אדמה לשבת קודש.

הוא לקח את התפוחי אדמה והעלה אותם עד השמים. הוא התחיל לשיר: לכבוד שבת. לכבוד שבת קודש.

כמובן, ביום שני הוא שר, ביום שלישי הוא שר. ביום רביעי הוא כבר לא שר כי כמובן שזה לכבוד שבת קודש. אבל יום שישי זה היה יום של חצקל'ה. פניו צהלו מרוב קדושת שבת. בשוק אפשר היה לשמוע את קולו, מעולם ועד עולם.

לצערי, כל העיר חשבו שהוא קצת אידיוט, קצת לא נורמאלי, קצת מפגר, אבל אני ידעתי, בתוך תוך לבי, שאם יש יהודי אמיתי באושוויצים, זה ר' חצק'ל.

חצקל'ה לכבוד שבת, כך קראו לו מתוך צחוק, אבל אני ידעתי שזה אמיתי.

אז עשיתי לעצמי סימן. אם ר' שלמה קשאנובר אומר לו שלום כמו שהוא אומר לכל אדם, הוא לא הרבי שלי. אין לו הרגשה. אין לו רוח הקודש. אבל אם הוא צדיק אמיתי, כשהוא יושיט את ידו הקדושה לידו של חצקל'ה לכבוד שבת, והוא מדבר איתו, והוא מקרב אותו, והוא אומר לו חזק חזק ונתחזק, הוא הרבה שלי.

כמובן, התפילה של רבי שלמה קאשאנובר היתה עד לב השמים. אחרי התפילה כל הקהילה הקדושה ניגשו אליו לברך אותו ולהתברך ממנו. רק שני יהודים עדין לא אמרו לו שבת שלום. אני: אני חיכיתי לחצ'קלה לכבוד שבת. וחצ'קלה לכבוד שבת. נעבעך. כולם מבזים אותו, והוא חשב מי יודע אם הרבה יושיט לו את היד.

פתאום הרבה הקדוש הופך את פניו ואומר לשנינו: רבותי, תגידו לי שבת שלום, אני עומד תיכף מאחוריכם.

חצ'קלה לכבוד שבת היה הראשון. הוא ניגש לר' שלמה קאשאנובר ונותן לו את ידו. ר' שלמה קאשאנובר, ברגע שהוא לקח את ידו של חצ'קלה לתוך ידו, הוא סגר את עיניו. מרחף בשמים. והוא אומר לו:

"יהודי נחמד, איך קוראים לך?"

והוא אומר, "חצקל'ה"

"יש לך עוד שם?"

הוא מאוד התבייש בפני הרבה. "רבי הקדוש, בצחוק קוראים לי חצקלה לכבוד שבת."

הוא עוד מחזיק בידו של הרבה. ר' שלמה קאשאנובר, פתאום דמעות גדולות נושרות מעיניו.

והוא אומר, "חצק'לה אני מקנא בך. איזה שם קדוש יש לך. חצק'לה לכבוד שבת. מי אתה, חצק'לה, תגיד לי."

"רבי הקדוש, אני סבל. העבודה שלי בשוק. מעולם לא הכרתי את אבא ואמא שלי. גדלתי ברחוב. אני בקושי יודע איך להתפלל בגלל ששום אדם לא היה לו זמן ללמד אותי. יש לי אישה וילדים."

ר' שלמה קאשאנובר עדיין מחזיק בידו, ואומר לו: "חצק'לה לכבוד שבת, רק תגיד לי דבר אחד, על מה אתה חושב כשאתה שר לכבוד שבת?"

והוא, שמאוד מתבייש, אבל הרבה שאל אותו. כך הוא אמר:

"רבי הקדוש, כשאני שר לכבוד שבת, כך אני אומר בלבי: ריבונו של עולם, יודע אני שאתה בראת שמים וארץ, אני יודע את ההתחלה, אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, משה רבינו, אהרון הכהן, בית המקדש וכל משרתי עליון, אבל, ריבונו של עולם, אני לא יודע מה יהא בסופו של דבר, מתי נחזור לירושלים, מתי תבנה את בית המקדש, מתי תחזיר את עם ישראל לארצנו הקדושה?"

רבנו הקדוש מקשאנובר מסתכל עליו ואמר לו: "חצק'לה לכבוד שבת, לו עם ישראל היו יודעים שכל מה שקורה להם הכל לכבוד שבת, לכבוד שבת הגדול, לכבוד יום שכולו שבת, אז המשיח היה בא מהר."

יום אחרי שרבנו הקדוש מקאשאנוב עזב את אושווינצים, פתאום חצ'קל לכבוד שבת, לא ראו אותו עוד. חיפשנו אותו ולא מצאנו אותו.

אני נעשיתי תלמיד של רבי שלמה קאשאנובר ואחרי שהוא עזב לעולמו, אני נעשיתי רבה במקומו, וכל השנים אני מחפש את חצק'לה לכבוד שבת ולא ראיתי אותו. הבנתי בטח הוא הלך אחרי הרבה בסתר.

אחרי כמה שנים שישבתי באושווינצים וזכיתי להיות רבן של ישראל, אני הולך בשוק באיזו עיירה רחוקה מאושווינצים, ואני פתאום שומע, "לכבוד שבת, לכבוד שבת."

הבנתי. אותי, הרבה לקח ועשה ממני עובד ה', קצת עובד ה',  אבל את חצקלה לכבוד שבת, הרבי לקח את נשמתו ועשה ל"ו צדיק ממנו. צדיק נסתר. א געוואלד. מי יכול להיות ל"וניק צדיק, אם לא חצקל'ה לכבוד שבת...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....