מספר ר' שלמה קרלבך זצ"ל:

לפני בערך מאתיים שנה, באושווינצים, לצערי, על לספר לכם שאושווינצים זה בעצם השם הפולני של העיירה אושוויץ, שאי אפשר לשכוח אותה. אבל אז היתה זו אושווינצים. והרבי הקדוש ר' הרשל מאושווינצים, כך הוא מספר:

כשהייתי בן שבע עשרה, התגעגעתי שיהיה לי רבי. אחד שממש נוקב ויורד אל עמקי הנשמה שלי. אחד שיכול לייעץ לי איך להתקרב אל הקדוש ברוך הוא. הסתובבתי בין כל הצדיקים אבל עדין לא מצאתי את שלי, עד שפתאום שמעתי שר' שלמה'לה קאשאנובר, הוא היה ביחד עם החוזה מלובלין אצל הרבה רב שמעלקה, קדוש ונורא שמו. הוא יבוא לשבת קודש לאושווינצים. לבי אמר לי שהוא יהיה הרבה שלי. אבל עשיתי לעצמי סימן.

 כמובן באותם הימים כל יהודי באושווינצים היה שומר שבת. מי לא הניח תפילין ולא הלך ללמוד. אבל יהודי אחד כמעט שלא ידע כלום. בקושי ידע איך להתפלל. הוא היה סבל. א טרעגער באידיש. שמו ר' חצק'ל. היה לו משהו משלו. יום ראשון, נגיד חנה'לה קונה בשוק עשר קילו תפוחי אדמה. זה קצת כבד. והיא אומרת, חצק'לה, אתה יכול להביא לי את זה לבית?

חצק'ל הוא אדם גיבור. גיבור שבגיבורים. והוא בתמימותו, ביראת השם שלו, הוא שואל: חנה'לה, תגידי לי, את חושבת שישארו כמה תפוחי אדמה לכבוד שבת קודש?

אפשר היתה זו אמת, ואולי רק כדי לפייס את ר' חצק'לה, היא אומרת: כן, כן, בטח, יש פה הרבה תפוחי אדמה לשבת קודש.

הוא לקח את התפוחי אדמה והעלה אותם עד השמים. הוא התחיל לשיר: לכבוד שבת. לכבוד שבת קודש.

כמובן, ביום שני הוא שר, ביום שלישי הוא שר. ביום רביעי הוא כבר לא שר כי כמובן שזה לכבוד שבת קודש. אבל יום שישי זה היה יום של חצקל'ה. פניו צהלו מרוב קדושת שבת. בשוק אפשר היה לשמוע את קולו, מעולם ועד עולם.

לצערי, כל העיר חשבו שהוא קצת אידיוט, קצת לא נורמאלי, קצת מפגר, אבל אני ידעתי, בתוך תוך לבי, שאם יש יהודי אמיתי באושוויצים, זה ר' חצק'ל.

חצקל'ה לכבוד שבת, כך קראו לו מתוך צחוק, אבל אני ידעתי שזה אמיתי.

אז עשיתי לעצמי סימן. אם ר' שלמה קשאנובר אומר לו שלום כמו שהוא אומר לכל אדם, הוא לא הרבי שלי. אין לו הרגשה. אין לו רוח הקודש. אבל אם הוא צדיק אמיתי, כשהוא יושיט את ידו הקדושה לידו של חצקל'ה לכבוד שבת, והוא מדבר איתו, והוא מקרב אותו, והוא אומר לו חזק חזק ונתחזק, הוא הרבה שלי.

כמובן, התפילה של רבי שלמה קאשאנובר היתה עד לב השמים. אחרי התפילה כל הקהילה הקדושה ניגשו אליו לברך אותו ולהתברך ממנו. רק שני יהודים עדין לא אמרו לו שבת שלום. אני: אני חיכיתי לחצ'קלה לכבוד שבת. וחצ'קלה לכבוד שבת. נעבעך. כולם מבזים אותו, והוא חשב מי יודע אם הרבה יושיט לו את היד.

פתאום הרבה הקדוש הופך את פניו ואומר לשנינו: רבותי, תגידו לי שבת שלום, אני עומד תיכף מאחוריכם.

חצ'קלה לכבוד שבת היה הראשון. הוא ניגש לר' שלמה קאשאנובר ונותן לו את ידו. ר' שלמה קאשאנובר, ברגע שהוא לקח את ידו של חצ'קלה לתוך ידו, הוא סגר את עיניו. מרחף בשמים. והוא אומר לו:

"יהודי נחמד, איך קוראים לך?"

והוא אומר, "חצקל'ה"

"יש לך עוד שם?"

הוא מאוד התבייש בפני הרבה. "רבי הקדוש, בצחוק קוראים לי חצקלה לכבוד שבת."

הוא עוד מחזיק בידו של הרבה. ר' שלמה קאשאנובר, פתאום דמעות גדולות נושרות מעיניו.

והוא אומר, "חצק'לה אני מקנא בך. איזה שם קדוש יש לך. חצק'לה לכבוד שבת. מי אתה, חצק'לה, תגיד לי."

"רבי הקדוש, אני סבל. העבודה שלי בשוק. מעולם לא הכרתי את אבא ואמא שלי. גדלתי ברחוב. אני בקושי יודע איך להתפלל בגלל ששום אדם לא היה לו זמן ללמד אותי. יש לי אישה וילדים."

ר' שלמה קאשאנובר עדיין מחזיק בידו, ואומר לו: "חצק'לה לכבוד שבת, רק תגיד לי דבר אחד, על מה אתה חושב כשאתה שר לכבוד שבת?"

והוא, שמאוד מתבייש, אבל הרבה שאל אותו. כך הוא אמר:

"רבי הקדוש, כשאני שר לכבוד שבת, כך אני אומר בלבי: ריבונו של עולם, יודע אני שאתה בראת שמים וארץ, אני יודע את ההתחלה, אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, משה רבינו, אהרון הכהן, בית המקדש וכל משרתי עליון, אבל, ריבונו של עולם, אני לא יודע מה יהא בסופו של דבר, מתי נחזור לירושלים, מתי תבנה את בית המקדש, מתי תחזיר את עם ישראל לארצנו הקדושה?"

רבנו הקדוש מקשאנובר מסתכל עליו ואמר לו: "חצק'לה לכבוד שבת, לו עם ישראל היו יודעים שכל מה שקורה להם הכל לכבוד שבת, לכבוד שבת הגדול, לכבוד יום שכולו שבת, אז המשיח היה בא מהר."

יום אחרי שרבנו הקדוש מקאשאנוב עזב את אושווינצים, פתאום חצ'קל לכבוד שבת, לא ראו אותו עוד. חיפשנו אותו ולא מצאנו אותו.

אני נעשיתי תלמיד של רבי שלמה קאשאנובר ואחרי שהוא עזב לעולמו, אני נעשיתי רבה במקומו, וכל השנים אני מחפש את חצק'לה לכבוד שבת ולא ראיתי אותו. הבנתי בטח הוא הלך אחרי הרבה בסתר.

אחרי כמה שנים שישבתי באושווינצים וזכיתי להיות רבן של ישראל, אני הולך בשוק באיזו עיירה רחוקה מאושווינצים, ואני פתאום שומע, "לכבוד שבת, לכבוד שבת."

הבנתי. אותי, הרבה לקח ועשה ממני עובד ה', קצת עובד ה',  אבל את חצקלה לכבוד שבת, הרבי לקח את נשמתו ועשה ל"ו צדיק ממנו. צדיק נסתר. א געוואלד. מי יכול להיות ל"וניק צדיק, אם לא חצקל'ה לכבוד שבת...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...