- "אחי, למה חסרה לך שן?!"
- "כי לך חסרה..."
"ויקרא אל משה וידבר ד' אליו מאהל מועד." (ויקרא א, א)
מפרש שם רש"י, שלנביאי עמ"י לפני ההתגלות של רבש"ע ד' מוסיף קריאה, שהיא לשון חבה. ואילו לנביאי אומות עולם הוא נגלה בלשון עראי וטומאה.
א"כ, ואכן קודמת קריאה לנבואות עמ"י, מדוע הא' של ויקרא קטנה? אם זו לשון חבה, מדוע שרבש"ע לא יקרא למשה בקריאה שלמה?
התשובה פשוטה: הקריאה שד' קורא למשה קודמת לציווי הקרבנות הכללי. רבש"ע אומר למשה - "שלא תחשוב, שזה שאתה לא כהן אלא נביא, הופך אותך להיות שלם ובסדר גם אם אין קרבנות. עדיין אין קרבנות, וזה אומר שגם אם אתה לא כהן, וממילא עבודתך שלמה, שרק הכהנים מקריבים ולך לא חסר ציווי שאתה לא מקיים, גם אתה חסר!"
כותב הרב קוק:
"ההוויה בכללותה היא בלא שום חטא; החטא מצוי רק בערך הפרטים" (אורות הקודש ג, ז).
נשאלת השאלה על דברי הרב זצ"ל - למה? וכי בצורת הכלל של ההוויה אין חטאים?
דרך הטוב היא להיטיב. רבש"ע ברא אותנו, ומכיוון שטבוע בנו חלק א-לוה ממעל, חלק ממנו ית', ומכיוון שהוא ית' דרכו להיטיב, יש לנו נטייה להיטיב. אזי כאשר אנו ניצבים מול דילמה ככלל - או לקחת את החסרונות של כל הפרטים וליצור מהם צורת כלל, או לקחת את היתרונות של כל הפרטים וליצור מהם צורת כלל - אנו נוטים להיטיב. אנו נוטים לקחת את היתרונות ומהם ליצור את הצורה הכללית האידאלית. וע"כ החטא מצוי רק בערך הפרטים.
השלמות היא הכלליות. אנו צריכים להבין, עמ"י הוא גוף אחד. וכמו שאם לאיבר אחד מתוך הגוף חסר חלק מסויים, אזי כל הגוף חסר, כך גם אם לפרט מתוך עמ"י חסר משהו - כולנו חסרים.
יהי רצון שיתקיים בנו מאמר חז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".
שב"ש ור"ח טוב ומלא גאולות וישועות, חודש בו נשוב ונהיה כלל כמו שזכינו בניסן שלפני אלפי שנים.