הערב הגעתי למסקנה, שגיליתי שאותי היא מחזקת.
מכאן, החלטתי שבמקום לשמור את המסקנה רק לעצמי- אחלוק אתכם את מחשבותיי, אולי זה יוכל לעזור לעוד מישהוא/היא בעולם?...
בחיים אנו נתקלים בסיטואציות והתמודדויות שונות ומגוונות. (כגון- לקום לתפילה או להמשיך לישון? איזה מקצוע ללמוד? עם מי להתחתן ומתי? לעשות שעורי בית או לקרוא ספר? להגיד שלום לאדם שפעם רבתי איתו או להמשיך עם ה"לא מדבר איתך"? וכו'. כל אחד יכול להשליך על עצמו, מאחר וכל אחד מכיר את חייו והתמודדויתיו הרבה יותר טוב ממני.) בכל סיטואציה אנו בוחרים כיצד לנהוג, כיצד להגיב, מה לחשוב ומה להרגיש.
כיהודים, מטרתינו בחיים היא "בכל דרכיך דעהו". בכל צעד בחיים לזכור את הקב"ה ולנהוג בהתאם למה שהוא דורש ומצפה מאיתנו.
מאחר ואנו חיים במציאות בעולם בו אור וחושך משמשים בעירבוביא, פעמים רבות אנחנו פשוט לא יודעים מה רצונו של הקב"ה מאיתנו וכיצד עלינו לנהוג.
וגם אם אנחנו כן יודעים/מרגישים מה באמת נכון וצריך לעשות, מה רצונו של הקב"ה- הרי שבכלל לא תמיד קל לנו לעשות את המעשה הנכון, לצעוד בדרך הנכונה.
וגם אם אנחנו כבר עושים את המעשה הנכון, פעמים רבות זה בא מתוך הרגשת אילוץ או כבדות, שגם משפיעה על איכות המעשים שלנו, שנעשים בחוסר שמחה ובחוסר הארת פנים.
אז מה לעשות?
מתנגנת לי בראש המנגינה שהולחנה למילים "ואנחנו לא נדע מה נעשה כי אליך עינינו. זכור רחמיך השם וחסדיך כי מעולם המה".
כנראה שכאן נעוץ הפתרון, בזאת נעוצה התשובה.
פשוט להתפלל. על כל דבר.
לפנות אל השם. לבקש ממנו שיאיר לנו את הדרך. שיעזור לנו לראות ולהבחין מה באמת טוב ומה לא. שעל כל צעד ושעל ידריך אותנו בדרך הישרה והרצויה לפניו.
לא תמיד מספיקה הידיעה- מהי הדרך הנכונה. צריך גם כוח ורצון כדי ללכת בדרך הנכונה. גם על כך צריך לפנות אל השם, לבקש ממנו כוח לעשות את הצעדים הנכונים.
ועוד דבר אחד, קטן אבל מאוד חשוב- לבקש מהשם שההליכה בדרך הנכונה, עשיית המעשה הנכון בכל סיטואציה בחיים לא תהיה מתוך כבדות אלא מתוך שמחה אמיתית והארת פנים!
הלוואי שאזכה (ושנזכה!) להתפלל לה' ולהתקדם בחיים!
מה דעתכם?