בס"ד
זווית אחת:
אני נוסע לחוץ לעבודה. הבוס כבר התקשר פעמיים וסיננתי אותו. אני מביט בשעון ומבין שהפעם ממש איחרתי לעבודה ואני מתחיל להריץ בראשי כל מיני תירוצים לבוס. אני מתקרב לצעבר חצייה, עומד שם נער שרוצה לחצות את הכביש. אני מתחיל להתלבט אם לעצור או לא. בסוף אני עוצר - במילא אני כבר מאחר, עוד שניה אחת לא תזיק. הנער חוצה את הכבשי וזורק לעברי חיוך ענק שרק בשביל זה היה שווה לעצור בשבילו.
זווית שנייה:
אני עומד כבר שלוש דקות ויותר במעבר החצייה עשרות מכוניות חולפות על פניי ואף אחד לא עוצר. והנה מתקרבת מכונית הנהג נראה לחוץ והוא מסתכל כל רגע בשעון ואני במוחי יודע שהוא לא יעצור. אך לפתע הפתעה, דווקא הוא הנראה הנהג הכי לחוץ, הוא זה שעוצר לי ונותן לי סוף סוף לחצות את הכביש. אני חוצה תוך כדי שליחת חיוך ענק לנהג.
------
2 הזויות זה אותו המצב, רק הסתכלות שונה. פעם אחת זה מתואר מעיניו של הנהד ובפעם שנייה מהזווית של הנער שרוצה לחצות את הכביש. המצב המתואר בקטע הנ"ל זה לא משהו יוצא דופן שקורה פעם ב... אלא זה משהו יום יומי שקורא כל הזמן.
הייתי בשני המצבים. כשאתה נוהג ואתה נותן למשהו לחצות את הכביש ואותו אחד שעמד המעבר חצייה שולח לך חיוך גדול, לי זה עושה חום בלב 
ובמצב השני שבו אני רוצה לחצות את הכביש ומשהו עוצר לו, אני שולח לו חיוך לפעמים ניתן לראות אותו מחייך בחזרה.
שנזכה לתת חיוך ולחייך לכולם 







