."

יאלה תצאי מזה כבר..

אני גם ישמח לראיונות לשמחה

תאמינו שהכל מה' והכל לטובה ותסתכלו על הדברים הטובים בחיים שלכם, ואני בטוחה שיש לכן..

בס"ד

שאלה ממש טובה.

דבר ראשון, כך מתחילים לא מעמידים פנים ששמחים כשלא, זה מונע את הדרך לשמחה אמיתית.

שמחה באה כשהאדם משתלם, (נכון זה גבוה אבל יש לחשוב על כך...) כלומר כשהאדם רואה שהוא התקדם, או לפחות רואה שיש לו דרך לצאת, הרבה פעמים מורגשת חוסר שמחה כי האדם מרגיש שהוא תקוע, במחשבה הוא לא רואה דרך להתקדם קדימה. למשל האדם למשל מרגיש שהוא מנסה להשיג הרגשה טובה דרך הדברים הלא נכונים, הוא עושה דברים כמו שאמורים לעשות ועדיין הוא מרגיש שהוא לא התקדם, וכשהוא מרגיש שנגמרות האופציות- הוא מתחיל לשקוע. ואז הוא כבר לא מכיר את עצמו, כלומר- הוא לא מי שהוא היה רוצה להיות ואין לו שמץ איך להתקדם לכיוון הדמות שהוא כן היה רוצה...

מה לעשות בדיוק זה ממש אינדבדואלי, כלומר, ככל שננסה להיות יותר ספציפיים זה תלוי במקום של כל אדם, אבל אפשר להגיד כמה עקרונות כלליים, שאולי יועילו למצוא את הדרך... בסיעתא דשמיא.

1. להקשיב לרגשות, כלומר- את יודעת מראש איזה דברים עושים לך טוב, אפילו דברים שאת חושבת שאולי יפתרו את הבעיה ומרגישה פספוס כשהם נגמרים. או למשל סביבה שעושה לך לא טוב, היי נאמנה לעולם הפנימי, הוא חצי מצפן, יש לכבדו. נכון, לא תמיד אפשר להימנע מסביבה וכו'- אבל לדעת מה הכיוון, את מה שאת צריכה לעשות- וכשמתאפשר- אז גם יהיה אפשר לעשות.

2. לנסות למקד בעיות, ולהתסכל מחדש עליהם, מה מעורר את תחושת העצב, לפעמים אנחנו נתנו בעבר פתרונות לבעיות מסויומות, וכשהם עולות שוב אנחנו נותנים את אותם פתרונות, במקום זה, כשעולה בעיה- חשיבה מחודשת עוזרת, איזה עוד אפשרויות לפתרון יש.

3. תחשבי, במה היית רוצה להתקדם, תמיד יש דברים שאנחנו צריכים לעשות, ולא כ"כ מרגישים שזה מה שאנחנו אמורים לעשות... ומנגד יש דברים שהיינו רוצים לעשות, שאנחנו מדמיינים את עצמנו שם, עושים דברים אחרת, מטפחים כשרונות. נסי ליצור לעצמך יותר זמן השקעה בדברים האלו, שאת תמיד רוצה, ואף פעם לא מספיקה.

לעיתים צריכים(או יותר נכון מוכרחים) לשקוע... אבל לפעמים זה רק מאבד את המומנט, לעיתים זה גם בדיוק הרגע, שיש לי כ"כ מאיסה במצב, רוח חדשה שבאמת רוצה שהכל יהיה אחרת, ואני מחליט- שאני עושה שינוי. כל עוד אני יכול לעבור לסדר היום- אני לא מעיף את הבעיה למאוחרי הגב, אני חושב מה אני עושה כדי לפתור אותה.(אני יכול להחליט שאני יחשוב על זה יותר מאוחר ולא באותו רגע כדי לא לאבד משהו חשוב שאני עוסק בו באותו רגע- אבל אני לא מתעלם, ובטח שאני לא משלים עם מצב שאני יודע איך לפתור, או לא נתתי דעתי איך לפתור אותו)

הדברים ארוכים, אבל יצאתי מנקודות הנחה שאם זה יהיה בכיוון... ימשיכו לקרוא- ככה זה תמיד, מה שחשוב בלב, מקבל יותר מניות.. לא משנה מה הפה אומר.

בהצלחה רבה!

בגבורה- כשמגיעים לסוף, סוף כל תהליך שעוברים, מסתכלים אחורה וטופחים על השכם, לבד, לעצמי, כי הפרויקט שלי, שאני נותן לו את כל חיי, זה אני, חיי. והפרוייקט הזה, לעולם מתקדם.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....