בשבוע שעבר היינו בסיבוב שערים כל האולפנה, היה ממש מרומם ושמח..
היום העלנו את הנושא בכיתה ודיברנו קצת, איך היה וכו'.. ואז המורה שלנו, אמרה שלה היה מאוד קשה לראות את כולם שמחים ורוקדים מול השערים החתומים בשער ברזל ירוק כשלנו אין אפשרות להכנס, בזמן שהערבים מחללים את המקום.. היא הוסיפה שאם היא הייתה מארגנת את הסיבוב שערים היו אומרים קינות ואיכה...
מה אתם אומרים? למה רוקדים ושמחים כשבעצם אנו אבלים על החורבן ועל הריחוק שנכפה עלינו?
אני לא אומר שזה טוב ח"ו
אבל אם יש לך את זה אז למה לא לשמוח בזה לפחות????
אני מסכימה איתך, אבל עדין אנחנו לא יכולים להסתפק רק בזה....
מה זה יעזור שנתאבל ונבכה??
אז בעצם,לפי מה שהיא אומרת,צריך לבכות כל היום על שהמשיח לא הגיע ועל מה שהערבים עושים בהר הבית ובמקומות קדושים אחרים.
נכון! זה כואב וקשה!
אבל החיים ממשיכים!
אבל ללא ביהמ"ק אנו לא שלמים וכך גם החיים שלנו....
זה עצוב מאוד שבשבילנו החיים ממשיכים כאילו לא קרה כלום, אם היינו חווים את ביהמ"ק לא היינו ממשיכים לחיות כרגיל!!!!
אני מסכימה איתך שלא צריך כל היום להתאבל אבל החיים שלנו לא שלמים!! חסר לנו משהו, ואנחנו צריכים להרגיש את זה...
אני חושבת שאפשר ונכון לשמוח אבל לא לשכוח גם שאנו רוצים להכנס....
את מהאולפנא??? איזה שכבה?
דבר שני-
אנחנו מאמינים שאנחנו בתוך תהליך של גאולה!
פעם יהודים יכלו רק לחלום על לדרוך בארץ ישראל,
שלא נדבר על לראות את ירושלים,
קל וחומר לדרוך בה,
קל וחומר לגור בה,
קל וחומר לגעת בכותל המערבי לפחות,
קל וחומר להגיע לשערים של הר הבית!!!
כמו רבי עקיבא שראה את השועלים בהר הבית וצחק, למה?
כי הוא ראה שנבואת החורבן התגשמה, משמע גם נבואות הנחמה!
אז בכלל, אנחנו, שרואים בעיניים את הצעדים הענקיים של הגאולה לא נשמח ונרקוד עד בלי די?
ד"א- אני ממש לא מסכימה עם הטענה ש"נכון! זה כואב וקשה! אבל החיים ממשיכים!"
כי היא ממש ממש לא מתאימה לזה, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני!"
שנזכה לשמוח שמחה שלימה שלימה בריח קורבנות...
תיפא. כן, אני מהאולפנה...
ב. אם לא הובן מהמכתב הראשון שכתבתי אז- הבאתי את הדעה של המורה שלי לא את שלי!! פשוט זאת באמת שאלה טובה.
ג. כנרית על הגג=)- זה בדיוק מה שאמרתי למורה שלי.. אני גם חושבת שזה חלק מהתהליך של הגאולה וצריך לשמוח שבנתיים יש לנו את זה... 
בס"ד
המורה שלך יכולה להצטרף לקבוצת שק ואפר שבכל ערב ר"ח מתכנסת ברחבת הכותל בלבוש שק וקוראים קינות.
אסור לשכוח שהסיבו"ש (בד"כ) מתקיים בר"ח, ובר"ח צריך לשמוח לא לומר קינות ולהתאבל. השמחה של הסיבו"ש היא שמחת ר"ח שמתוכה מכניסים את הכמיה ואת הכיסופים לבניין בית המקדש.
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
