"אז ראיתי את הפרק "הישרדות הישראלי" זה שכולם מצפים לו, איזה התרגשות!
סופסוף הז'אנר המטורף בהפקת מקור ישראלית!
אויי.... מה היא לובשת... (או לא לובשת... ) בהתחלה קצת מרתיע, אבל מתרגלים, יאללה, שטויות, אפשר לחשוב.. זה לא שמחר אני הולכת להסתובב ככה ברחובות! העיקר שהיא תשרוד, שלא תתייאש ותרד מהעמוד! נחזיק לה אצבעות! רק שלא תתפתה, לא עלינו, לכוס קולה הקרירה שנמצאת שם למתה ותוותר על היקר מכל.
רגע... מה הוא צריך לאכול שם? מהה?? איכסס... טרף! איך אפשר?! בעעע... נו, טוב, הבנאדם חילוני. בטח אם הוא היה בבית עכשיו היה טוחן איזה שרימפס ככה. זה לא עקרוני, העיקר שישרוד! יאללה תאכל! שחק אותה! אל תיכנע! תהיה חזק! תעשה את זה! רגע... למה היא לא אוכלת את זה? מה, היא דפוקה? נשאר לה סיבוב אחרון והיא חושבת פעמים?! יאללה! אין זמן! תאכלי כבר! תאכלי את הטרפה!
אוי, נו... הם שוב יושבים ומרכלים עליה... איך הם יכולים להסתכל עליה אח"כ? אוף! אני שוב צריכה לשמוע את זה? טוב, שטויות. מה אני לוקחת ברצינות? חוץ מזה זה ממש חשוב לדעת מה הם חושבים אחד על השני, כאילו, אם הם חושבים משהו עדיף שישמרו בבטן? שיהיו צבועים לגמרי?? יאללה.. שישפכו. זה חשוב! אל תחסכו מילה!"
תגידו לי, איך זה שחבורת אנשים המשוטטים על החוף בבגדים מינימאליים, מרכלים כל היום ואוכלים טרף הופכים להיות הדבר המרכזי בחיינו? דבר שלא מפסיקים לחשוב עליו, דבר הגורם לנו התרגשות, מעלה לנו חיוך על הפרצוף, הופך לנושא השיחה המרכזי בכל מפגש של החבר'ה. איך?!
האמת, יצא לי לא מזמן לדבר עם כמה בנות חילוניות על הנושא הזה. ניסיתי להסביר להן את הבעיה הנ"ל בלי להזכיר את המושגים צניעות, טרף, רכילות, לשון הרע... אחרי כמה דקות שדיברנו והן ניסו להסביר לי מה באמת כיף בצפייה בתוכנית, מה יש שם שבאמת מעניין אותנו, שצריך לעניין אותנו. (בלי יותר מידי הצלחה.) הן אמרו שזה באמת לא היה להן במודעות וממש הסכימו שהתוכנית היא הבל אחד גדול.
והאמת, הייתי ממש מופתעת! הייתי בטוחה שהן יהיו אנטי ולא יקשיבו. הן באמת פתחו את הראש ובאיזשהו שלב הן בעצמן העלו מסקנות של איך זה משפיע אליהן. ולא שאני בטוחה שפתאום הן יפסיקו לצפות והכל יהיה מושלם, אבל עצם זה שהן רצו להבין, להקשיב, שהן הבינו בעצמן כמה שזה משפיע עליהן, לא התכחשו למצב, ועצם כך שנראה להן עכשיו כ"כ הגיוני שמישהו מסרב לצפות -זה גם משהו.
במקביל, בסניפי הקט נפוצה השמועה שאיני חובבת מושבעת של הסדרה. החניכים מהשבטים השונים באו לפגוש בעב"מית "את סתם אומרת, כולם רואים את זה. למה שמישהו לא יראה?" "אני רואה את כל פרק לפחות 3 פעמים ולא קרא לי כלום!" "יאוו, אפשר לחשוב פעם בשבוע רואים איזה פרק מה זה יעשה לי?!"
"זה בסדר. אני רואה, אבל באמת אני לא מהאלה שמדברים על זה כל החיים, כולה פרק בשלישי פרק במוצ"ש ובזה זה נגמר"
"לא מתאים לדתיים? לא יהודי?! איפה היית שמולי הניח תפילין? ושג'יבארו וסבאנה עשו יחד סעודת שבת?! אה?"
"אני? מושפע?! את בסדר?!!"
אצל הדתיים נהייה אנטי מטורף, צורך מיידי לתרץ, לכפר, אני דתי ואני צופה- זה לא ניתן לשינוי. כולם עושים את זה ואין עם זה בעיה. נקודה. עכשיו רק נשאר להסביר כמה שזה בסדר ואיזה חנונים אלו שעושים עניין.
אבל כמה שנרצה, אי אפשר לתרץ. אם כבר לא כואב לי לראות את הבחורות האלה עם ה"בגדים", אם אני מתפלל שהבחור יספיק לאכול את הטרפה, אם אני צמא לשמוע את הרכילויות והלשון הרע... ואם אידיאל ה"השרדות" משתלט לי על כל הערכים היהודיים-אז כן! אני מושפע!! ואי אפשר לתרץ את זה! די להשליות! מ-ו-ש-פ-ע!
אז נכון, כל עוד אתה- לא אוכל את זה ואת- לא מתלבשת ככה, אז כלפי חוץ אף אחד לא יגיד לך שאת/ה מושפע/ת.
אבל פה צריך לעשות את חשבון הנפש האישי. להבין שזה מזיק גם אם זה נראה כ"כ תמים.
לא לנסות לתרץ בכוח. אלא להיות אמיץ ולעשות מעשה. לסגור את הטלוויזיה.
"מידת הנקיות היא, היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקר עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאווה, כי לא טוהר ממנה מכול וכול, על כן תמשכהו להקל לו"
(מתוך מסילת ישרים, פרק י')
לא מספיק שנקפיד על החטאים הגלויים, הלבוש, הכשרות. אלא גם בחטאים הקטנים, הנסתרים, החטאים של הלב, אנחנו צריכים להישמר. לא להבליג כשאנו רואים דברים שאנחנו לא רוצים! לא להתפתות לדברים שבתוך תוכנו אנו יודעים שפוגעים בנו. לא לתת ללב להיפגע- ולהקל ולתרץ לעצמנו בעזרת היצר הרע!
דווקא הדברים הקטנים, ה"שוליים" אלה, הם הקשים באמת, בפניהם אנו מתקשים לעמוד. אבל הם אלה שבסופו של דבר משפיעים עלינו, וכגודל חוסר המודעות גם גודל הנזק אצלנו, בהתמודדות הזו נמדדת גבורתנו האמיתית.
והכי קשה כאן זה למתוח ביקורת על עצמנו. כי לא הטלוויזיה אשמה, היא שם כדי להראות לנו מה שאנחנו רוצים. ואנחנו כאן כדי להחליט באמת מה אנחנו רוצים לראות.
ככל שנמשיך לחיות את התוכניות האלה- הרייטינג שלהן יעלה, וזה לא ייגמר ב"השרדות", ימשיכו להביא תוכניות יותר חסרות תוכן, צהובות בטירוף, פרובוקטיביות. הצהבת תשתלט על המדיה וככה גם עלינו, נהפוך להיות אנשים רדודים, מושפעים, שכבר לא מצליחים למצוא הנאה אמיתית.
זה הזמן להעלות את המודעות - לא לשתוק!!!
שיהיו לכם חיים יפים! =]
