היום..

קודם כל אני חייבת להגיד לך יישר כח שאת רוצה להתקרב אליהם ולא להשאיר את המצב ככה או להתרחק יותר כדי לא להרגיש את זה..

אני חושבת שכדאי לך להתחיל לספר [בכוח, להכריח את עצמך] דברים.

בהתחלה דברים קטנים, אח"כ יותר גדולים.

קודם לאמא שלך, ואז לאבא [אני מניחה שהקשר אליה יותר חזק בכ"ז. אם לא - אפשר הפוך].

תתחילי בזריקת משפטים, לא משהו רציני או מחייב.

"אני צריכה ללמוד היום למבחן בבלב בלה בלה מחר", "את יודעת, למדנו היום שבלה בלה בלה.. מה את אומרת?".

אפשר להנפיץ שאלות בהלכה או כל דבר אחר לאבא שלך, ולשתף אותם ברגשות.

אני מאמינה שעם הזמן זה יגיע, וזה יהיה הרבה יותר נעים. באמת.

ותודה לך על פריקת הלב.

נגיד אם אבא שלך אוהב לדוגמא חידות אז תשאלי אותו כל מיני חידות וכו'

ואולי ככה לאט לאט זה יפשיר את הקרח בניכם אפשר גם לצאת לטיולים פיקניק וכדו' -דבר שיוסיף הרבה לקשר!!

בהצלחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....