טוב חיפשתי קטעים ליום הזיכרון והגעתי למצגת על הפיגוע במרכז...........
טוב 4 שנים עברו ובבית ספר שלנו לא ממש דיברו על זה, הייתי אז בכיתה ו' וטוב אני יודעת שזה נשמע מגעיל אבל אנשים נרצחו זה עצוב מאוד אבל הם היו מבוגרים ולא ממש קשור אלי.............
ופתאום אני רואה תמונות שלהם כשהם מובלים מחוץ לבנין, ופתאום אני מבינה, רגע הם בגיל שלי!!! לא הם לא הספיקו לחיות את החיים שלהם, הם רק בהתחלה התחלה הכל עוד היה לפניהם!!! ופתאום בום הם לא ציפו לזה וזה נגמר....
אני רואה תמונה הוא שוכב שם עם עיניים עצומות ריסים דקים יפים על הפנים שלו, הוא נראה כל כך שלו כל כך טהור כאילו כלום הוא רק נרדם, ואז רואים את החולצה שלו כולה ספוגה בדם... אויי הוא היה כזה צעיר!! רק בהתחלה של ההתחלה!!!!
רק עכשיו אני מעקלת את זה.
כן אני יודעת שאני נשמעת אטומה, בלי רגשות ואיטית אבל רק עכשיו זה עובר ואני רק מתחילה להבין כמה זה נורא.............
כן אני יודעת שזה מזזזזזזזזזזה לא קשור אבל אני הייתי חיבת לכתוב את זה איפושהוא..........