תורת החיים

ואולי אולי בגלל הרב הנדלר גם שעלבים..

על פי מה שהבנתי היא מחפשת סגנון חסידי.

מהיכרות אישית עם המקום, זה לא נמצא שם.

לפחות לא אצל הבחורים - חוץ מבחור אחד בלבד.

נ.ב. בחורים עם סגנון חסידי נמצאים גם בישיבת 'מרכז הרב',

כמובן, לא כולם אבל יש.

לאיזו ישיבה התכוונת?

שעלבים או תורת החיים?

אם תורת החיים- זה ממש מוזר, כי היא כן חסידית!

והסגנון החסידייותר חשוב מזה שיהיה "חסיד"

יצהר ואולי שבי שומרון, וכפר חסידים..

בהצלחה!

בס"ד

קשורה אלי משפחתית

יש ישיבה גבוהה בכפר חסידים.

היא הוקמה לפני כשנתיים.

לא לומדים בה המון בחורים אבל בעזרת ה' אנחנו מקווים שהיא תמשיך לגדול ולהתפתח.

הבחורים שם רובם מאוד מאוד חסידיים.

מלאים שמחה.

וסתם לסיום: זאת אחת הישיבות

אם צריך פרטים מסוימים או מספר טלפון אז אפשר לפנות אלי באישי

גבוהה- לומדים שם רק תורה, ולא מתגייסים?

החבר'ה שם עושים צבא?

ולכן מתגייסים דרך ישיבות הסדר אחרות

בס"ד

וחלקם מוותרים על זה...

למרות שאולי חוק טל מחייב להתגייס אני לא בדיוק הבנתי.

עד שנה שעברה זה היה מי שרוצה מתגייס לשלוש שנים ומי שלא, יכול להישאר תחת תוכנית תורתו אומנותו.

דגיגיה אח שלי הקים אותה אז את יכולה להתקשר אלי ואני אשאל אותו על בחור מתאים...

חסידי דוסי ("סגור"), או שחזקים בדרך של החסידות?

יצהר למשל זה חבניקי"ם בשבי יותר בכיוון של תקוני חצות תעניות דיבור וכו' מה הכיוון בחסדי?

זה נכון ולא נכון

בוא נגיד שזה לא מה שעולה לךרוב האנשים בראש כשהם שומעים חב"ד....

0527203183 -יעלי. יצהר.

025386218. בתאל גרינשפן, מכירה את כולם.

יש ארגון בשם עת דודים שמאד יכול לעזור.

אגב, כרמל-ישיבה נפלאה. יצאתי עם בחור נפלא משם. חסידי הוא לא. הרב נתן ראש הישיבה קשור לאמשינוב, אבל הסגנון לא חסידי כ"כ.

אין שם מקום למתנגדים

כבוגר-חודש בישיבה....

יש שם גם מתנגד אחד או שניים, רק כדי שלא יוכלו להאשים אותם בהעדפה מתקנת או משהו...

לידיעתכם זה כרוך בעלות רצינית מאד. אבל רק אם היא הצליחה.

אאל"ט 2,500 לכל צד.

ולדעתי ראוי לתת לשדכן גם אם הוא לא מבקש וגם אם הוא חבר/קרוב משפחה.

בשורות טובות!

050-7125394

צבי גויטיין

"סגנון חסידי" זה מושג שנתון להרבה פרשנויות. תורת החיים בהחלט עונה על הרבה מהן.

ישיבה חסידית וחברה מעולים וצדיקים...

בספר אביר הרועים על הגאון בעל האבני נזר והאגלי טל בסעיף קי , מובא בשמו ובשם אדירי חסידות אחרים כמו הרבי מקוצק , שחסידות זה רק בשביל כאלה שאינם לומדים ורה כראוי . ומובא בשם החוזה מלובלין מגדולי הגדולים שבחסידות שחסיד אמיתי לומן עיון-הלכה ותוספות !  ( ולא כל מיני סיפרי חסידות ).

דיבוק חברים, שמחה בתפילה וכו'?

|רוצה להבין עד הסוף|

ממש וברצינות . או כמו שכתוב שם בשם החוזה מלובלין : עיון הלכה ותוספות. 

 גם ברור משם שחס וחלילה להגיד כאילו הבעש"ט הביא משהו שגבוה  מהדרך שהיתה קודם.  הוא רק בא לעזור לאלה שהרמה התורנית שלהם ירדה.

האמירה הזו נאמרה לגאון האבני נזר בנסיבותיו השקדניות המיוחדות, ובזמן מסוים, ואופיינית לאמירותיו החדות של הרבי מקוצק.

וכל הגדולים הללו לימדו בעצמם דברים על דרך החסידות,

ובנו של הגאון הנ"ל בעל האבני נזר, כתב ספר מלא וגדוש בחסידות, הלוא הוא ה"שם משמואל".

ובוודאי שלומדים גם גפ"ת וגם חסידות.

ותמהני על כב' - מה ראה לנכון לפתוח במלחמה על החסידות... גם פה וגם בפורום שכן..

החסרי מלחמות אנו?

וכבר כתב מרן הראי"ה זצ"ל: "ובדורות האחרונים נעמה לנו מאד כל שיחתם של תלמידי הגר"א עם תלמידי הבעש"ט".

 בודאי שהם לימדו דברים על חסידות , אבל ראו בזה פרפראות ולא פגמו חס וחלילה בתורה , ולא ראו בזה משהו שמתקרב לתורה .

 איני מבין למה אתה רואה כאילו דבקות בדרך גדולי החסידות האלה היא "מלחמה " בהם, כשזה בדיוק להפך.

 ומה שכתבת על השם משמואל . חס וחלילה מלומר כך.  הוא הלך בהחלט ראה בחסידות משהו שטוב לפשוטי עם . מי שלומד את לקט דרשותיו הנפלאות שכונסו בספר "שם משמואל" רואה שהוא לא נמנע מלטבל את דבריו בדרושים נפלאים.

 אבל הוא דאג  שאף אחד לא יטעה חס וחלילה ויחשוב כאילו דרך החסידות מגיעה  לקרסולי הדרך שנהגה קודם , דרך לימוד התורה.

 וככה הוא כותב  הרבה פעמים:, בשם משמואל : לך לך תרעו , ויחי תרפא, וסוכות תרעט . שיש כל מיני דרכים להתקרב לה' אך בכולן יש סכנות חוץ מדרך אחת הנעלה על כולם והיא דרך לימוד התורה.

( אנחנו לא עוסקים בדרכו של הרב קוק זצ"ל . זה ממש לא קשור לנושא . האבני נזר הרבי מקוצק  והחוזה מלובלין היו הרבה לפני הרב קוק  ).

הוא חלק אינטגרלי לגמרי מלימוד התורה.

ו

היא דרך הסברה של פנימיות התורה ויונקת מתוכה.

ומעולם לא על דעת כותביה שהם כותבים ואומרים רק "דרשות בעלמא" להמון ו"פשוטי עם"..

כך בעל התניא, כך נכדו ה"צמח צדק", כך חידושי הרי"ם, כך השפת אמת, כך ר' צדוק הכהן מלובלין, ועוד ועוד - כולם אדירי התורה על כל חלקיה, בנגלה ובנסתר, בהלכה ובחסידות.

והרב קוק זצ"ל "מסכם" את הנושא מתוך היקפו את כל התורה כולה, כמו עוד נושאים. הוא לא "המציא" את זה...

ומי שרואה עצמו "דבק בדרכם", צריך לראות את דבריהם באופן שהם ראו.

וכן מביע בנו של ה"שם משמואל" בהקדמה להגדה של פסח, את המשאלה שיוכל להמשיך במפעל "הפצת תורת רבותינו הקדושים". לא דרושים ולא פרפראות, כמובן..

ובהיות שאינני חושב שזה שייך ישירות לפורום זה, אין בכוונתי להמשיך כאן בדיון הזה, שגם לא פתחתי בו..

אתה מערבב כאן מין בשאינו מינו , ואיני יודע למה.  אתה עושה סלאט שבו יש " בעל התניא, צמח צדק, חידושי הרי"ם, השפת אמת,  ר' צדוק הכהן מלובלין, ועוד ועוד ".

 הבאתי דברים מהספר "אביר הרועים" ברור משם כשמש, שכל אלה שהזכרתי בכלל לא  מיחסים לבעש"ט  הבאה לעולם של משהו נשגב מדרך התורה שהיתה נהוגה. משהו שמכונה בפי אוהדי המחשבה הזו בשם "פנימיות התורה".

אהי חושב דן , שאילו היית קורא בעיון את ההקדמה להגדה של פסח מהרב חנוך בן השם משמואל , היית רואה בדיוק את ההפך ממה שראית.

 הואם  כותב שם על ייסוד חברה בשם "נזר"  וזאת "כדי להפיץ את דברי רבותינו הקדושים" .

 אתה בטעות חמורה מייחס להם רצון להפיץ את מה שמכונה על ידי אחרים בשם "פנימיות התורה" . כאילו שאת זה כינה רבי חנוך בשם "דברי רבותינו הקדושים". ( הביטוי 'פנימיות התורה' מצוי הרבה לפני החסידות ולא על זה מדובר).

 אבל  רבי חנוך  בחר את  השם "נזר"  צתוך כוונה  לספר השו"ת התורני הידוע "אבני נזר " מאת רבי אברהם בורנשטיין בעל האבני נזר והאגלי טל.  ספר תורני נטו. הכל שם מבוסס על אדני התורה הכתובה והמסורה . שכל לומדי התורה מתייחסים אליו ביראת כבוד .  הביטוי "פנימיות התורה" לא מצוי כלל בכל חלקי האבני נזר !

שוב , כיווני המחשבה של הרב קוק זצ"ל הם נושא בפני עצמו שכלל לא רלונטי  לנדון. 

 הדברים המובאים ב"אביר הרועים" ברורים ומדברים בעד עצמם , וראויים לכבוד . ענקיח התורה הרבי מקוצק והאבני נזר והשם משמואל והחוזה מלובלין  רשאים להביע את דעתם , ללא קשר להלכי מחשבה של אחרים.

בהקדמה של ספר "שם משמואל" כתוב על רצונו להוציא לאור גם את ה"אבני נזר" שהוא שו"ת בהלכה וגם את ה"שם משמואל" שהוא חסידות, והכל נקרא אצלו "תורת רבותינו". לא דרושים ולא פרפראות. בדיוק כפי שכתבתי. ואין כאן שום "טעות".

"פנימיות התורה" זה ביטוי עתיק לסתרי תורה, ומתוכם באו במהלך הדורות סגנונות הסבריים שונים, בין בספרי המהר"ל, בין ברמח"ל, בין בתלמידי הגר"א , בין בחסידות, (כולל "שם משמואל"..) בין אצל הרב קוק  - זצ"ל.

ואף אחד לא עשה כאן כל "סלט".. יש גדולי תורה מכל מיני גוונים בחסידות, וכולם ראו בנגלה ובנסתר ובחסידות תורה אחת, שלמה. והכבוד של כולם יקר, ואף אחד פה לא יחליט מי יותר "מכובד"... גם אף אחד אינו מחוייב להתייחס רק למי ש"הזכרת"..  הנושא כאן עלה בתוך שירשור על "ישיבה חסידית" מפני שראית לנכון לומר שב"ישיבה ברוח חסידית אמיתית לא מתעסקים בחסידות.."  עם כל הכבוד, אין לך "בעלות" על ההחלטה מי נקרא "חסידי אמיתי" ומי לא. מבחינתי כל הענקים שהוזכרו הם "אמיתיים" לגמרי...

וחבל להשתמש בסגנון שלא מוסיף כבוד לכותבו "נא לשמור על כבוד גדולי התורה שהזכרתי"... וכו' וכו', כאילו מישהו אמר אחרת... זה מתאים אולי לאתרים חרדיים  מסויימים. דומני ש"טעית בכתובת" קצת.. אני מניח שרוב הקוראים כאן לא בדיוק הבינו מה רצית לומר, לכן הוספתי כמה מילים.

דומני שכאן אנשים מכבדים את כל זרמי החשיבה התורנית האמיתית, ואין להם ענין כל ענין בהכנסת כל מיני "מלחמות" שעבר זמנם.

וכבר אמרתי - זה לא המקום לדיונים כאלה. רק בלית-ברירה, שלא יהיה פה איזה "ערפל" - הגבתי.

ואם תחליט להמשיך "להילחם" איזו מלחמה בזרמים מסויימים בחסידות, שכנראה יש לך ענין בה עוד מלפני השירשורים כאן, כפי שניכר מדבריך - אני לא אגיב יותר. מודיע מראש. ולא כי אין מה לומר, אלא כי זה כמעט גורם לי לתחושת גועל; אולי לא רק כמעט.. מבחינתי כל הגדולים הנ"ל למעלה מזכות הדיבור שלנו לגביהם. נקודה. 

אבל אני אעשה זאת במקומו.

בישיבה ברוח חסידית אמיתית לא מתעסקים בחסידות מנחם שטיין

מה שבטוח הוא שמה שאתה כתבת לא מופיע שם לפחות לא בסעיף ק"י הנזכר.

נכון שחסיד אמיתי לומד עיון הלכה ותוס' אבל לא כתוב שם שהוא לא לומד דברים אחרים.

כמובן שבישיבה ברוח חסידית אמיתית יעסקו בחסידות השאלה היא המינון. ייתכן גם שלא יהיה זמן קבוע לחסידות אלא כל אחד כשהוא מוצא זמן, אבל זה רק בגלל שהחסידות היא קומה שצריך לבנותה על גבי הבסיס של עיון וכו' כנ"ל.

ב. זה שהבאת כמה מגדולי החסידות שאמרו משהו מסוים לא אומר שאין גדולי חסידות אחרי שאמרו אחרת. ולכן אל להכליל ותאמר שכל ישיבה ברוח חסידית אמורה לנהוג אלא ישיבה שנוהגת ע"פ האדמורים הנ"ל בלבד.

דיבוק חברים, שמחה זה רק פולקלור המטרה ללמוד תורה מנחם שטיין
ממש וברצינות . או כמו שכתוב שם בשם החוזה מלובלין : עיון הלכה ותוספות.

אולי המטרה היא ללמוד תורה בדיבוק חברים ושמחה. כלומר זה לא רק פוללור בלי זה, גם לתורה יש פחות ערך. ואכמ"ל בזה מה שכתבו גדולי החסידות.

"גם ברור משם שחס וחלילה להגיד כאילו הבעש"ט הביא משהו שגבוה  מהדרך שהיתה קודם.  הוא רק בא לעזור לאלה שהרמה התורנית שלהם ירדה."

א. לא כתוב שם ח"ו את זה אתה הוספת.

ב. מה שכתוב הוא, שנוצר מצב חדש שבגללו כולנו עכשיו צריכים להתחיל לעבוד בדרך חדשה כי היה פגם בתורה וכו', ממילא כולנו צריכים היום לעבוד את ה' ע"פ החסידות ולא רק פשוטי העם כלשונך.

"בודאי שהם לימדו דברים על חסידות , אבל ראו בזה פרפראות ולא פגמו חס וחלילה בתורה , ולא ראו בזה משהו שמתקרב לתורה ."

זו טענה שלך שמותר לנו לחלוק עליה. סבורני שהחסידות היא חלק בלתי נפרד מתורת משה. בבחינת כל מה שתלמיד עתיד לחדש נאמר למשה בסיני.ויותר בבחינת ר' עקיבא שהיה דורש תילי תילים של הלכות על קוצו של יו"ד.

"ומה שכתבת על השם משמואל . חס וחלילה מלומר כך.  הוא הלך בהחלט ראה בחסידות משהו שטוב לפשוטי עם . מי שלומד את לקט דרשותיו הנפלאות שכונסו בספר "שם משמואל" רואה שהוא לא נמנע מלטבל את דבריו בדרושים נפלאים.

 אבל הוא דאג  שאף אחד לא יטעה חס וחלילה ויחשוב כאילו דרך החסידות מגיעה  לקרסולי הדרך שנהגה קודם , דרך לימוד התורה.

 וככה הוא כותב  הרבה פעמים:, בשם משמואל : לך לך תרעו , ויחי תרפא, וסוכות תרעט . שיש כל מיני דרכים להתקרב לה' אך בכולן יש סכנות חוץ מדרך אחת הנעלה על כולם והיא דרך לימוד התורה."

א. אמנם כתוב שגימטריאות פרפראות לחכמה, אבל על דרשות זה לא נאמר! ברור שדרשותיו של ה'שם משמואל' הם תורה. אל תזלזל בערכם.

ב. שוב אתה מבלבל בין החסידות כדרך בעבודת ה' לבין לימוד תורת החסידות שאלו הם דברים נפרדים.

בינתיים ראיתי שעל התגובה האחרונה שלך הגיב לך דן בטוב טעם ודעת ולכן לא נותר לי אלא לומר שאני מצטרף לדבריו.

בנוסף אני רוצה להמליץ לך לעיין טוב בכל דבר שאתה קורא הן בספרים והן פה בפורומים, ע"מ שלא תגיע לטעויות עיוותים וכן לאי נעימויות.

שיהיה לילה טוב וה' יאיר עינינו במאור תורתו ושנזכה להידבק  בכל הצדיקים האמיתים כדי שנזכה להידבק בבורא יתברך שמו ויתעלה. 

אתה כותב ארוך ארוך ארוך , והקורא עלול להתבלבל ולחשוב כאילו אתה מסביר לו מה כתוב באמת באביר הרועים.

נסתכל במשפט אחד שלך

אתה מצטט דברים שכתבתי אני:

"גם ברור משם שחס וחלילה להגיד כאילו הבעש"ט הביא משהו שגבוה מהדרך שהיתה קודם. הוא רק בא לעזור לאלה שהרמה התורנית שלהם ירדה."

ואתה תוקף דברים נכונים והגונים אלה שכתבתי וכותב שתי הערות שאינן במקומן:

א. לא כתוב שם ח"ו את זה אתה הוספת.

ב. מה שכתוב הוא, שנוצר מצב חדש שבגללו כולנו עכשיו צריכים להתחיל לעבוד בדרך חדשה כי היה פגם בתורה וכו', ממילא כולנו צריכים היום לעבוד את ה' ע"פ החסידות ולא רק פשוטי העם כלשונך.

לגבי א' . אתה קראת ויודע ש המשפט "ברור משם ש א י ן להגיד כאילו הבעש"ט הביא משהו שגבוה מהדרך שהיתה קודם. הוא רק בא לעזור לאלה שהרמה התורנית שלהם ירדה."

הוא מדוייק לחלוטין . אתה יודע שאני ךלא כתבתי זאת כציטוט אלא כתאור. אין לך מה להגיד על דיוק משפט זה , אז אתה קופץ כנגד זה שאני חש התנגדות להגדרת משהו כגבוה מהתורה , ואומר ח"ו כלפי הצגת משהו מחודש כאילו הוא גבוה מהתורה !

כן אני אומר חס וחלילה וגם חלילה וחס על מה שאתה כתבת :"

אתה כותב ארוך ארוך ארוך , והקורא עלול להתבלבל ולחשוב כאילו אתה מסביר לו מה כתוב באמת באביר הרועים.

נסתכל במשפט אחד שלך

אתה מצטט דברים שכתבתי אני:

"גם ברור משם שחס וחלילה להגיד כאילו הבעש"ט הביא משהו שגבוה מהדרך שהיתה קודם. הוא רק בא לעזור לאלה שהרמה התורנית שלהם ירדה."

ואתה תוקף דברים נכונים והגונים אלה שכתבתי וכותב שתי הערות שאינן במקומן:

א. לא כתוב שם ח"ו את זה אתה הוספת.

ב. מה שכתוב הוא, שנוצר מצב חדש שבגללו כולנו עכשיו צריכים להתחיל לעבוד בדרך חדשה כי היה פגם בתורה וכו', ממילא כולנו צריכים היום לעבוד את ה' ע"פ החסידות ולא רק פשוטי העם כלשונך.

לגבי א' . אתה קראת ויודע ש המשפט "ברור משם ש א י ן להגיד כאילו הבעש"ט הביא משהו שגבוה מהדרך שהיתה קודם. הוא רק בא לעזור לאלה שהרמה התורנית שלהם ירדה."

הוא מדוייק לחלוטין . אתה יודע שאני לא כתבתי זאת כציטוט אלא כתאור. אין לך מה להגיד על דיוק משפט זה , אז אתה קופץ כנגד זה שאני חש התנגדות להגדרת משהו כגבוה מהתורה , ואומר ח"ו כלפי הצגת משהו מחודש כאילו הוא גבוה מהתורה !

כן אני אומר חס וחלילה וגם חלילה וחס כלפי מה שאתה כתבת :"שהחסידות היא קומה שצריך לבנותה על גבי הבסיס של עיון וכו'" . אין קומה מעל התורה !

לגבי ב' .

אתה הופך את מה שכתוב שם.

שם כתוב :

"ולא היה אז שום עצה אחרת אלא לשלוח להאי עלמא הבעש"ט הק' להתחיל דרך חדש, אבל זולת זה דרך התורה לקרב עצמו להשי"ת ע"י התורה הוא גבו' יותר מאד נעלה".

ממש ההפך ממה שאתה מנסה להכניס בכוח לפיו של האבני נזר.

ויותר מכך ידועים ומפורסמים הדברים שאמר הרבי מקוצק לרב זאב נחום בורנשטיין , בכל אגודת אזוב , אביו של האבני נזר בעת ההשתדכות של שרה צינה בת הרבי מקוצק לבין הנער הצעיר ( בערך בן 15) האבני נזר ( הציטוט מהזכרון , עיין בספר אבירי הרועים שגם שם מובאים הדברים) : אני חושש להכניס לביתי אדם כמו נער זה. כי מה יקרה? הוא יתחיל להתעסק בחסידות פעם עם חסיד זה ופעם עם חסיד אחר. ומה יצא ממנו ? רבי של חסידים . באם זו מטרתו בעולם ? " .

דברים אלה של הרבי מקוצק הם עוד קביעה ברורה ונחרצת שאתה מהפך את דברי ענקי החסידות שציטטתי.

כשאתה כותב "הגיב לך דן בטוב טעם ודעת" אתה רק מזכיר את מפרכסות זו לזו.

אני כתבתי שאת המושג "תורה פנימית " אפשר למצוא גם בתקופה שקדמה קצת לחסידות . אתה חוזר על דברי ומצהיר כאילו אתה מספר משהו חדש שלא ידעתי.

אתה "מצטט" : "כל מה שתלמיד עתיד לחדש נאמר למשה בסיני" .

ובכך אתה טועה טעות כפולה .

קודם כל באף מקור חז"ל לא נאמר "לחדש" כתוב במקורות "להורות" ( 'לחדש' זה משהו חדש שהשתרבב לספרים רק מלפני לא יותר מ 200 שנה ).

שנית לא כתוב "תלמיד" אלא "תלמיד ותיק" ,וזו הגדרה לתלמיד ותיק : מי שיודע ללמוד היטב ומגיע לאמיתה של תורה.

ירושלמי מסכת פאה פרק ב: "מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם:  יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים "

תלמיד ותיק לא ממציא מדעתו דברים חדשים , הופך דברי תורה של גדולי התורה , ומפעיל לוחמה פסיכולוגית נגד החושבים בדרך ישרה.

אתה כותב : "אמנם כתוב שגימטריאות פרפראות לחכמה, אבל על דרשות זה לא נאמר!"

עוד טעות גסה . כלל ידוע הוא  "אין למדים מן הדרוש" .  כפי שכתוב שם בירושלמי שלא לומדים מהדרשות . הצמח צדק משתמש בכלל זה , בסוף מסכת נידה, כשהוא אומר דברים  תוך סתירת דברי דרוש שאמר הסבא שלו הרבי שניאור זלמן מלאדי  אבי אמו.

 הלהיטות הווכחנית גורמת לבטל דברי אלה שנדמה לך שאתה לוחם למענם. חבל.

ולבסוף

"אני רוצה להמליץ לך לעיין טוב בכל דבר שאתה קורא הן בספרים והן פה בפורומים, ע"מ שלא תגיע לטעויות עיוותים וכן לאי נעימויות."  ושתזכה לדבוק בה' ובתורתו . ואתם הדבקים בה'  אלוקיכם חיים כולכם היום.

אתה כותב ארוך ארוך ארוך , והקורא עלול להתבלבל ולחשוב כאילו אתה מסביר לו מה כתוב באמת באביר הרועים.

נסתכל במשפט אחד שלך

אתה מצטט דברים שכתבתי אני:

"גם ברור משם שחס וחלילה להגיד כאילו הבעש"ט הביא משהו שגבוה מהדרך שהיתה קודם. הוא רק בא לעזור לאלה שהרמה התורנית שלהם ירדה."

ואתה תוקף דברים נכונים והגונים אלה שכתבתי וכותב שתי הערות שאינן במקומן:

א. לא כתוב שם ח"ו את זה אתה הוספת.

ב. מה שכתוב הוא, שנוצר מצב חדש שבגללו כולנו עכשיו צריכים להתחיל לעבוד בדרך חדשה כי היה פגם בתורה וכו', ממילא כולנו צריכים היום לעבוד את ה' ע"פ החסידות ולא רק פשוטי העם כלשונך.

לגבי א' . אתה קראת ויודע ש המשפט "ברור משם ש א י ן להגיד כאילו הבעש"ט הביא משהו שגבוה מהדרך שהיתה קודם. הוא רק בא לעזור לאלה שהרמה התורנית שלהם ירדה."

הוא מדוייק לחלוטין . אתה יודע שאני לא כתבתי זאת כציטוט אלא כתאור. אין לך מה להגיד על דיוק משפט זה , אז אתה קופץ כנגד זה שאני חש התנגדות להגדרת משהו כגבוה מהתורה , ואומר ח"ו כלפי הצגת משהו מחודש כאילו הוא גבוה מהתורה !

כן אני אומר חס וחלילה וגם חלילה וחס כלפי מה שאתה כתבת :"שהחסידות היא קומה שצריך לבנותה על גבי הבסיס של עיון וכו'" . אין קומה מעל התורה !

לגבי ב' .

אתה הופך את מה שכתוב שם.

שם כתוב :

"ולא היה אז שום עצה אחרת אלא לשלוח להאי עלמא הבעש"ט הק' להתחיל דרך חדש, אבל זולת זה דרך התורה לקרב עצמו להשי"ת ע"י התורה הוא גבו' יותר מאד נעלה".

ממש ההפך ממה שאתה מנסה להכניס בכוח לפיו של האבני נזר.  חבל.

ויותר מכך ידועים ומפורסמים הדברים שאמר הרבי מקוצק לרב זאב נחום בורנשטיין , בעל אגודת אזוב , אביו של האבני נזר בעת ההשתדכות של שרה צינה בת הרבי מקוצק לבין הנער הצעיר ( בערך בן 15) האבני נזר ( הציטוט מהזכרון , עיין בספר אבירי הרועים שגם שם מובאים הדברים) : אני חושש להכניס לביתי אדם כמו נער זה. כי מה יקרה? הוא יתחיל להתעסק בחסידות פעם עם חסיד זה ופעם עם חסיד אחר. ומה יצא ממנו ? רבי של חסידים !. האם זו מטרתו בעולם ? " .

דברים אלה של הרבי מקוצק הם עוד קביעה ברורה ונחרצת שאתה מהפך את דברי ענקי החסידות שציטטתי. הוא בהחלט לא חשב שהחסידות היא גם ליודעי תורה.

כשאתה כותב "הגיב לך דן בטוב טעם ודעת" אתה רק מזכיר את 'מפרכסות זו לזו' . ( הקורא הסביר תמה בודאי אם דן ואתה הם שני אנשים שונים)

אני כתבתי שאת המושג "תורה פנימית " אפשר למצוא גם בתקופה שקדמה קצת לחסידות . אתה חוזר על דברי ומצהיר כאילו אתה מספר משהו חדש שלא ידעתי.

אתה "מצטט" : "כל מה שתלמיד עתיד לחדש נאמר למשה בסיני" .

ובכך אתה טועה טעות כפולה .

קודם כל באף מקור חז"ל לא נאמר "לחדש" כתוב במקורות "להורות" ( 'לחדש' זה משהו חדש שהשתרבב לספרים רק מלפני לא יותר מ 200 שנה ).

שנית לא כתוב "תלמיד" אלא "תלמיד ותיק" ,וזו הגדרה לתלמיד ותיק : מי שיודע ללמוד היטב ומגיע לאמיתה של תורה.

ירושלמי מסכת פאה פרק ב: "מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם: יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים "

תלמיד ותיק לא ממציא מדעתו דברים חדשים , הופך דברי תורה של גדולי התורה , ומפעיל לוחמה פסיכולוגית נגד החושבים בדרך ישרה.

אתה כותב : "אמנם כתוב שגימטריאות פרפראות לחכמה, אבל על דרשות זה לא נאמר!"

עוד טעות גסה . כלל ידוע הוא "אין למדים מן הדרוש" . כפי שכתוב שם בירושלמי שלא לומדים מהדרשות . הצמח צדק משתמש בכלל זה , בסוף מסכת נידה, כשהוא אומר דברים תוך סתירת דברי דרוש שאמר הסבא שלו הרבי שניאור זלמן מלאדי אבי אמו.

הלהיטות הווכחנית גורמת לבטל דברי אלה שנדמה לך שאתה לוחם למענם. חבל.

ולבסוף

"אני רוצה להמליץ לך לעיין טוב בכל דבר שאתה קורא הן בספרים והן פה בפורומים, ע"מ שלא תגיע לטעויות עיוותים וכן לאי נעימויות." ושתזכה לדבוק בה' ובתורתו . ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.

החסידות עברה שנויים לפי הדור. מה שהיה בתקופת הבעש"ט זה לא מה שהיה בקוצק ואצל כל אדמו"ר היה שוני אבל המאוחד זה היה עבודת השם. למשל הקוצקר לא חיפש לומדי תורה הוא חיפש אנשי אמת אנשים שיש להם רק את הקב"ה בעולמם ויש לי הרבה הוכחות לזה אבל זה ארוך. דרך החסידות זה היה איך להידבק בקב"ה כמובא הרבה בפרי הארץ בשם הזוהר (פרי הארץ ר' מנחם מנדל מויטבסק גדול תלמידי המגיד והתלמיד הראשון שלו היה גם אצל הבעש"ט) וההתמדהבתורה זה חלק מהעני אבל לא זה החסידות.  

איפה ראית אצלו כאילו הוא לא רואה באהבת התורה ושקידה על ידיעת אמיתות תורת ה' משהו שונה מאהבת האמת ? 

 אתה מספר שיש כאלה שלא   הולכים בדרכם של ענקי החסידות החוזה מלובלין , האבני נזר הרבי מקוצק וכו' . מה חדש בזב . ברור ש ד. - מטבחון  בטוחים שחובתם לטשטש את דברי גדולים אלה. וזה לא סתם אלא כדי לקדם התפשטות המקובל אצלם , כדי שיזהו בטעות את החסידות אתם דוקא.

 בודאי שעבודת ה' מאחדת את קוצק , סוכאטשוב ( אבני נזר שם משמואל וכו' ) , גדולי ליטא  צפון אפריקה ותימן. לאחרים יש דרך משלהם , למשל 

מיצינו את הנושא?

 דומני שכן.

 חג שמח 

ויהי רצון שנזכה שבשנה הבא תיעצר השתלטות הרשעים ימ"ש על הר בית ה'.

 ושהאמירה שלשנה הבאה , נעשה את הפסח בירושלים הבנויה  לא תהיה כצפצוף הציפור אלא שלפחות 2%  משומרי התורה יגידו את זה ברצינוות.

למשל לפני התפילה הם יכלו לעשות שעות של התבודדות והתבוננת.

והאם אתה יודע למה הקוצקר הסתגר? וזה לא היה מחוסר התמדה של התלמידים.

ואם הגדולה זה היה תורה אז מה חידשה החסידות?

לפי גדולי חסידות שהבאתי החסידות לא חידשה משהו שהוא  איזה שלב עליון מעל  הלימוד וההתרבות לתורה. החסידות היא רק כלי עזר לנחשלים שלא משוגלים ללמוד תורה כראוי.

 אני סבור שאני יודע למה רבי מנדלי מקוצק הסתגר .

 אני חושב שלא מהראוי שאכתוב מה שאני סבור שאני יודע בענין זה.

אני בכוונה כתבתי ארוך.

כדי שיוכלו להבין ולהפנים את מה שכתבתי.

כנראה שזה לא עזר.

טענות ענייניות שקשורות לדיון לא מצאתי במה שכתבת.

חוץ מטענות שטענת אבל לא ביססת. חבל! אם יהיה לך ביסוס לטענות אני אראה צורך להתמודד איתם, כרגע אין לי צורך.

אני ממש לא רוצה להישמע חריף אבל עם כל מה שאני מעריך את הידע הרחב שלך, באמת!

אבל קשה לי להסתדר עם צורת הלוגיקה וההבנה שלך. אני חש שאתה מדמה מילתא למילתא בלי קשר אמיתי. ונראה ממה שאתה כותב שלא עיינת מספיק במקורות שהבאת.

כנראה שאנו מייצגים שתי שיטות אבל הייתי מגדיר אותם אחרת מההגדרה שלך.

לשיטתך: החסידות איננה חלק מהתורה.

לשיטתי: היא כן חלק מהתורה.

(מכיוון שהחסידות עוסק ב'אידיאות' של התורה ממילא ניתן לטעון שהחסידות היא קומה יותר רוחנית בתורה. מתוך עולם האידיאות של התורה (=בין השאר חסידות) מתפרטים החלקים המעשיים של התורה. (=עיון הלכה ותוס') ממילא ניתן לקרא לחסידות פנימיות התורה. מש"ל)

לגבי "מפרכסות" אני מקווה שאתה יודע שההמשך הוא תלמידי חכמים לא כל שכן.

אני מניח שאני נשמע חריף, כנראה שבאמת מפריע לי מה שאתה כותב (טוב, גם הצורה שבה אתה כותב) אבל באמת שאני לא רוצה לפגוע בך.

סליחה מראש

ההגדרה של חסידות זה.

'הפיזיקה של היהדות'. (בתור אחד שלמד גם פיזיקה וגם חסידות..)

היא לוקחת את החיים ביהדות, את המנהגים והמצוות ומכניסה אותם לתוך משואות.

משואה אחת מאוד ידועה זה 10 ספירות, ושאר ענינים שבקבלה.

נכון, חסידות מאופיינת המון בעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב, ולעיתים גם בשתייה חריפה.... אבל עיקר העיסוק בה היא הדבקות והאהבה בה' יתברך שהוא הבסיס להכל.

אפשר לקדוח על זה, להעמיק ולחקור בכל מיני אידאות, אבל זה ממש לא החסידות, צריך להיות שם כדי להבין.

אבל בכיוון לא נכון.

מה שכתבת לא נכון, במחילה.

והחסידות לא מכניסה את החיים ביהדות ל"משוואות"...

וכמובן - דבקות ואהבת ה', זה חשוב מאד..

[לא כ"כ שייך להגיד "צריך להיות שם.."  אולי גם האחרים מכירים את "שם"/היו "שם"?..]

מה זארת הכתיבה הזאת :

" טענות ענייניות שקשורות לדיון לא מצאתי במה שכתבת."

 כני כתבתי בצורה עניינית לחלוטין הפרכתי את כל הנסיונות להפוך דברים ברורים של גדולי החסידות , ולשיפם בפיהם דברים חסרי שחר. 

אתה מושפע מכל מיני דיבורים שנגדם יוצא הנביא מלאכי בהפטרה שקראנו השבת.

 כך הם סוף דברי הנבואה שבתהנ"ך :

מלאכי  ג

כב:  זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים:
כג:  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְקֹוָק הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:
כד:  וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:

הנביא מזהיר אותנו שאל נמציא לנו כל מיני דברים  שלא ניתנו בסיני , בתואנה  שאנו מביאים משיח.

 עלינו להיצמד לתורה מחורב . ולא  להגיד חס וחלילה שקיבלנו בשורה חדשה שהיא קומה מעל התורה שניתנה בחורב. 

 עלינו לדבוק באמונת אבותינו אברהם יצחק ויעקב  ולא בכל מיני פעלולים  מחודשים אפילו שיטעו אותנו ויגידו לנו שזו ברית מחודשת  שקיבל איזה איש ( ויהיה זה שבתאי צבי או נביא שקר טועה ומטעה אחר שלפניו או אחריו  ).

 אתה לא נשנע כיין חריף אלא כיין  שהחמיץ. 

 אתה כותב "צריך להיות שם כדי להבין"  . 

 אתה כנראה לא שם , אצל ענקי החסידות שהזכרתי וןאינך מבין . חבל .

 השיטה להגיב ולהגיב בילים סתאאאם  ,  מיועדת לעייף ולהרשים, אך אין בה ממש. 

ב"ה

חסידות היא לא רק לאנשים פשוטים, אלא לכלל העם, ויותר מכך בזמן הבעש"ט לא הפיצו

כל כך את תורת החסידות להמון העם, אלא רק לגדולי החסידים שלו כמו ר' יעקב יוסף מטולנאה,

שהיה הראשון שפירסם את דברי החסידות בספר "תולדות יעקב יוסף" שלו.

ובקשר לדבריך באמת ישנה שאלה קשה באשר לחסידות - בשביל מה צריך אותה הרי גדולי

ישראל בכל הדורות הסתדרו טוב מאוד גם בלעדיה!

התשובה לזה מורכבת משני חלקים:

א. באמת בדורות הקודמים לא היו נזקקים לזה, אבל אנשים כערכנו כן נצרכים לזה, ועל זה שמעתי 

פעם משל - מלך שבנו יחידו היה חולה, והתרופה היחידה הייתה לכתוש את היהלום הכי

יקר בכתר, לתת את האבקה בתוך משקה, להשקות בזה את הבן ואז אולי הוא יירפא, וזוהי תורת 

החסידות - גילוי כל כך נעלה שהקב"ה לא נתן עד שהיה מוכרח בגלל שפל המצב ונחיתות הדור.

ב.תורת החסידות היא טעימה מתורתו של משיח שיגלה לנו תורה חדשה - "תורה חדשה מאיתי תצא".

ולכן גילו את זה לנו כי אנחנו כבר ממש קרובים לגילוי המשיח.

אך נשארת שאלתך/קביעתך הקודמת - הרי אין דבר נעלה יותר מהתורה!

ועל זה נענה - תורת החסידות היא חלק אינטגרלי מהתורה, ולא באה לחדש משהו אחרי התורה

אלא להאיר לנו כדי שנוכל לראות, בדוגמת ההולך בחדר חשוך שאינו רואה דבר - בוודאי שכל

החפצים שבחדר נמצאים בו גם בלי האור, אך בלי אור הוא לא יראה אותם ואף יוכל להיתקל בהם

ולקבל מכות, אך כאשר בא האור אז הוא יבין מה באמת נמצא לפניו וישתמש בזה כראוי והנמשל מובן.

לגדוךי ישראל שהבאתי מאביר הרועים קי.

אתה אומר במלים ברורות ממש ההפך ממה שאמרו גדולי החסידות באביר הרועים.

אתה מספר  לנו  שהתורה זה לא היהלום שבכתר ושהיהלום שבכתר זה מה שלוחשים וקצת כותפים בחבורה שקוראת לעצמה " החסידות"  בהא הידיעה , כאילו  שם זה החסידות וכל השאר ממש לא לענין.

 אתה גם צוחק על הנביא מלאכי שאמר בדיוק להפך ממך . שלקראת בוא אליהו הנביא : "זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתצי אותו בחורב חוקים ומשפטים " . אל תגידו כאילו יש משהו יותר מתורת משה עבדי , אל תרמו את כולם כאילו יש משהו שהוא היהלום שבכתר ושהוא שם את תורת משה מסיני למקום שני או שלישי.

 בקיצור מה שאתה עושה אדון ב' ד'  זה נגד תורת ה'.

שאתה "בסדר"?

הכל בריא?..

איזה "אדון ב' ד' "?... זה בכלל לא אותו כותב..

ב"ה - כאשר אני כותב, אינני נזקק לכינויים אחרים, כידוע לכולם פה...

כנראה יש כאן עוד כמה אנשים שיש להם השגות על דבריך -

מכיוונים שונים..

וכבר אמרתי - אינני מתייחס יותר לדברים שאתה כותב - חרף כאוות נפשך.. (הצצתי בהודעה זו רק כי ראיתי שכתבת "אתה ממשיך" בסגנון הידוע.. אז כבר הנחתי מה בראש שלך... אל דאגה - בפורום הזה אפשר לכתוב הכל באותו כינוי..  להבא לא אסתכל גם בהודעות מסוג זה)

עם משפיע חסידי (במקום משגיח).

חבר'ה מאד מאד רציניים. שווה להכיר אותם בחורים נפלאים.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.