אח שלי.
הוא הכי הציק לי כשהייתי קטנה, עליו תמיד הלשנתי לאבא, בתור בת יחידה בין בנים- בהיעדר אחות לפרוק בפניה את כל הלבטים והתסכולים- הוא מילא את המקום, הוא היה מתקשר כל שני ורביעי לשיחה של איזה חצי שעה, אני הייתי מדברת על המורה המעצבנת למתמטיקה והוא היה מספר לי על הדייטים שלו, הייתי נותת לו טיפים...
ועכשיו...
הוא התחתן, הוא עסוק, פתאום אני שמה לב שהפעמים היחידות שאני מדברת איתו הן כשאני צריכה משהו... הוא כבר לא מתקשר סתם לשאול מה נשמע, גם לא שבת שלום. גם כשמדברים אני כבר לא מרגישה בנוח כמו תמיד, אני נמצאת יחסית קרוב אבל לא מרגישה צורך לבקר, כנראה שגם הוא לא מרגיש צורך להזמין...
אני מאבדת אותו... ![]()
אולי זה לא הוגן, אולי גם לו קשה והוא עמוס, אבל לפעמים אני אומרת, לעזאזל, למה זה צריך להיות ככה?!








