מפאת קוצר הזמן רק אגיב כאן על מס' נק'

1. אני לא חושב שמישהו טוען שהרב זצ"ל היה חף מטעויות הוא היה בן אדם ככל הגדולים האחרים שציינת.

2. אני לא מכיר אף ישיבה שיש בה שני סדרי אמונה. גם לי זה נשמע מגזם אבל אם אכן יש ישיבה שכזו קטונתי מלחלוק על שיקוליו של ראש הישיבה ההיא.

3. יש אכן ישיבות (ומעולם לא נמניתי על תלמידיהם) שנותנים דגש רב על לימודי האמונה בהדגשה על תורת הרב זצ"ל. זוהי דרכם החינוכית והתורנית ואני לא חושב שמי מאיתנו גדול מספיק על מנת לחלוק על דרך זו.

4. לימודי האמונה שלנו לא באים להמעיט כהוא זה מגדולי הדורות האחרונים שלא עסקו בזה. אנחנו דור שזקוק ללימודי האמונה באופן הזה והדורות הקודמים היו מספיק גדולים ולא הזדקו לזה.

5. אני חושב שקצת הגזמת בתיאורי הפולחן האישי. אני לא מכיר אנשים שמקצינים עד כדי כך ובמיוחד התיאור שאמרת לגבי שידוך. אם התיאור הוא אמיתי ולא עיוותת אותו הרי שהבעיה בבחורה הספציפית הזו ולא באף אחד אחר.

דבר אחרון. יישר כח שלמרות שעסקת בנושא רגיש לא נגררת להשמצות ועלבונות וכתבת את הדברים בזהירות ובצורה מכובדת.

קודם כל תודה רבה מאוד על התגובה העניינית המכובדת והמכבדת.

ולעצם הדברים:

1. את הבדיחה שרשמתי לא אני המצאתי, היא די נפוצה והיא צמחה על יסוד מסוים. דע לך שכל שורה שכתבתי נכתבה בעקבות מקרה אחד לפחות בו הייתי מעורב אישית או שאני מכיר אותו אישית. כדוגמא בלבד לנקודה זו אם תרצה כתוב לי ואפנה אותך למאמר שכתב רב נחשב בציבורנו, שם מתכחש למציאות שוב ושוב באופן מעורר השתאות ממש וכותב דברים שערוריתיים ממש כדי להגן על טעויות הסטוריות ועובדתיות מוחלטות וברורות שנפלו בדברי הרצי"ה זצ"ל. (איני כותב כאן את שמו ואת המאמר מפאת כבוד ת"ח, וגם מה שכתבתי הוא די והותר, אך לא נותרה לי ברירה. מי שירצה יכול לכתוב לי ואשלח לו את המאמר בעילום שם הרב הכותב).

2. אני מכיר ישיבה כזו. כמובן, אינני מתכוון לשני סדרים מלאים בני כשלוש ארבע שעות, אלא לשני חלקים ביום המוקצים במיוחד לזה. (אם אני עדין זוכר במדויק: שלושת-רבעי שעה בכל בוקר וכשעה בכל ערב).

3. אמנם איני גדול דיי לשום דבר, אך כפי שציינתי במאמר אין צורך להיות די גדול כדי להקשות או להביע דיעה שונה (כמובן בכבוד הראוי) גם אם הדעה המקורית נאמרה ע"י מי שגדול מאתנו עשרות מונים. אדרבא, הכולא דעתו ושאלותיו עתיד ליתן את הדין (עיין בהקדמת הרב עובדיה ליביע אומר). זכותו וחובתו של כלאחד מאיתנו להקקשות ולשאול בכבוד הראוי, וגם גדולי האמוראים הצהירו שטעו, ולא לחינם אמרו קדמונינו 'קבל את האמת ממי שאמרה', ו-'מתלמידי יותר מכולם'. בנוסף לזאת - מאמר זה מופנה בעיקר לבני הנוער שיפעילו חשיבה בקורתית לפני שקופצים ראש לתוך הפס ייצור האחיד, ונוהגים וחושבים ומדברים כפי שהחברה מכתיבה. וכמובן, אינני אומר קבלו דעתי ורק אני צודק, אדרבא, אם ראשי ישיבות יכולים לטעות על אחת כו"כ וק"ו בן בנו של ק"ו שאני מוחזק שאטעה, ובדיוק לשם כך אני מציג את הדברים לקבלת ביקורת מהרבים, ואתה כראשוןשבהם קבל שוב הכרת תודה וישר כח ממני.

4. כתבתי את הדברים ברמז אבל שמעתי מרב נחשב לענייני אמונה ביטויים חריפים מאוד כלפי מי שלא למד אמונה. 

הטענה כאילו אנחנו צריכים יותר אמונה מדורות קודמים עקב קוטננו  היא טענה שלא זכיתי לשמוע מעולם (בדרך כלל הנימוק הוא כי אנו בדור הגאולה או בארץ ישראל), ומכל מקום טענה זו צריכה הוכחה. אני טוען שאף שלא מלאתי כריסי עד להתםפקע במה שנקרא 'אמונה' אינני חש כל חיסרון בעצמי או בעבודת השם שלי בעקבות זאת.

כמו כן, עדיין אין טיעון זה עונה על טענותיי כלפי מה נכנס בגדר 'אמונה' (דברים שלא קושרים) ומה לא נכנס משום מה (דברים שכן קשורים).

5. כאמור לעיל, אינני חושב שהגזמתי במשהו, וכל שורה נכתבה בעקבות מקרה אחד לפחות שהייתי מעורב בו או נתקלתי בו. גם בנוגע לשידוך - שידוך מסויים ששידכתי נפל במוצהר מסיבה זו, ואני מכיר עוד כמה וכמה מקרים כאלה (במוצהר או יחד עם סיבות נוספות), ובתור מי שמשתדל להציע שידוכים ומתקשרים אליו כדי לברר על חברים - זו אחת השאלות הראשונות שנשאלות ואחד המסננים הראשונים של בחורות/משפחות קוקניקיות (כן: לפעמים כשהאבא מתקשר לברר הוא שואל זאת (פעם אחרונה: שבוע שעבר). אני מתאר לעצמי מה יאמר אח"כ לבתו: תקשיבי, הוא בחור מהטובים ביותר בישיבתו, אך לא כ"כ דבוק בתורת הרב קוק", את המשך המשפט תשלימו לבד..). בדרך כלל אני יודע זאת ואני נמנע מלכתחילה להציע לבחורה שלמדה במוסד 'קוקניקי' מובהק בחוק שהוא 'קוקניק' מובהק קצת פחות. אני חושב שכל מי שבקי בתחום (ויש לו קשר גם עם בחורות קוקניקיות וגם עם בחורים פחות קוקניקים) יודע בדיוק על מה אני מדבר.

שוב תודה על ההערות, ואשמח לקבל נוספות!! 

1. נגד פולחן האישיות 

2. כנגד צדקת דרכו בכלל של הרב קוק בניגוד לחולקים עליו.

3. נגד השקעת הזמן בלימוד ספריו.

א. בנוגע לפולחן האישיות - יש אמת בדבריך. היהדות אינה מעודדת הערצה עיוורת וחוסר מחשבה עצמית, וממה שאני מכיר יש חלקים בציבור שלנו שנגועים בכך ולא רק כלפי הרב קוק אלא גם כלפי ממשיכי דרכו וד"ל...

ב. בעניין דרכו של הרב קוק- איני יודע מאיזה רקע אתה מגיע ומה הבסיס התורני שלך, אבל כיום כל אדם (אפילו לא ת"ח) שחי בעולם ולא בבועה מבין את גודל החידוש של הרב קוק ואת העובדה שכדי לשמור על חיים יהודיים דתיים בעולם המודרני חייבים את תורתו. זהו דבר פשוט וברור שלא כתוב בשום ספר אלא עולה מהחיים עצמם ומהאתגרים הרבים שהם מזמנים לנו. א"א להסתגר בתוך ד' אמות של הלכה ולטעון שזה מספיק - זה פשוט לא עובד.

ג. מתוך כך מובנת ההשקעה הרבה והמאמץ בלימוד ספריו ותורתו של הרב קוק. גם במחיר שתלמידים צעירים לא יבינו את העומק הנובע משם. בנתיים הרובד הרדוד שהם משיגים מחייה אותם ויום אחד הם יצליחו יותר להעמיק. 

לסיכום: נגעת בנושא רגיש ומרכזי בעולם התורה הציוני, כל מהלך בתחום הזה נשקל היטב ע"י הרבנים המובילים, יש מקום לביקורת אך קודם לכן כדאי להבין את המצב לאשורו.

קודם כל, יישר כל גדול על תגובתך.

וכעת לגופם של דברים ע"פ הסדר.

א. בנושא זה אנו מסכימים.

ב. גדלתי במשפחה דתית לאומית בגרעין תורני, למדתי בבית ספר ממ"ד ובישיבה תיכונית מקומית ( בה היו חברה דוסים יותר ודוסים פחות), וכעת אני אברך באחת מישיבות ההסדר. הרקע התורני שלי די טוב ב"ה. יש לי חברים וקרובי משפחה רבים בשאר ישיבות מגזרנו (כמו למשל מרכז, הר המור, בית אל, מצפה רמון, תל אביב, אור עציון, אלון מורה, וכו'). אני חושב שזה מספיק כדי להבהיר שאינני חי בבועה.

אני חושב שאני עצמי (ורבים שכמותי שאני מכיר) מהווים את ההוכחה הטובה ביותר שהטענה שכתבת כאילו 'אי אפשר בלי זה' היא פשוט לא נכונה. שמעתי ולמדתי רבות (טוב, הכל יחסי...) מתורת הרב קוק זצ"ל, ואינני מבין כלל מהו 'החידוש הגדול' שלו, ומדוע היום 'חייבים את תורתו', ובלי זה -'זה פשוט לא עובד'. אני ב"ה מתמודד יפה מול 'אתגרי החיים' בלי להיות בקי גדול או מתמיד גדול (או קטן) בתורת הרב קוק זצ"ל. [ושוב - איני בא להפחית מגדולתו בכהוא זה. אך אני מסתדר נפלא גם בלי להיות בקי כמעט בכלל ב-'מכתב מאליהו' ואינני חושב שזה מפחית מגדולתו].

במשפט אחד: ראיתי את 'תורת הרב קוק', טעמתי, הרחתי, ולא השתכנעתי כלל. אני עומד ומצהיר שאיננה חיונית כלל

כמובן אפשר לטעון שעשרות 'שעות הרב קוק' שצברתי אינן מספיקות, ואם הייתי לומד אל שעות הייתי מדבר אחרת, אך זו 'עדות שאי אתה יכול להזימה' ועל כן אין זה טיעון ענייני.

מכל מקום: אני טוען שאיננני רואה כל צורך חיוני בזה.

הבהרה: כמובן איני טוען שאף אחד לא זקוק לזה, אלא שאולי יש מעט הזקוקים לזה אך ודאי שלא כולם צריכים את זה, ולדעתי לרוב האנשים אין צורך בזה כלל, וודאי שלא בכמויות העצומות בהם מלעיטים את כולם בזה. אני סבור שאוירת הכפיה הזו איננה נכונה איננה הגיונית ואיננה תורנית.

ג. מתוך כך מובן שאני חולק גם על מה שכתבת בסעיף זה. אם אין בכך בד"כ צורך, אזי אין שום הצדקה לנזק הגדול שלענ"ד נגרם מכך.

ולגבי מה שכתבת בחתימת דבריך - סבורני שאני אכן מבין את המצב לאשורו, וזה בדיוק מה שהביא אותי לכתוב את הדברים הנ"ל.

עוד אציין שבמאמר הנ"ל ישנן טענות נוספות שלא הובאו בדבריך, אבל אני מסכים שתמצתת חלק גדול מעיקרי הדברים.

שוב תודה על התגובה!

י.מ.

אני לאומת עקיבא למדתי ולומד בישיבות מהסוג הזה ושומע את רבותי מסבירים את הדרך הזאת.

אני ינסה לענות במהלך אחד ולכן זה לא יהיה לפי הדר ששאלת. עמך הסליחה.

נתחיל מהבסיס המצווה הראשונה ב10 הדיברות ומתוך כך המצווה הראשונה שהרמב"ם מונה היא מה שמכונה "מצוות האמונה" לידע שיש מצוי וכו'" ספר שלם הרמב"ם כתב על זה בתוך ספר היד החזקה ועוד קרה לו בשם היומרני"יסודי התורה" היסודות.

גם הרמב"ן כתב הרבה חיבורים באמונה גם הר"ן(דרשות הר"ן) הרמח"ל(המון) והם רק הראשונים, לא כולל האחרונים.

מסכים איתך שיש ראשונים שלא עסקו בזה בצורה ישירה אבל הם לעומת זה עסקו בזה ממש על סדר החומש והגמרא. (לא כמוני לפחות שמגיע לאגדותות וחושב שזה סיפור לפני השנה..)

לכן הטענה הבסיסית לא מקובלת עלי.

לגבי העקרון השני שזה היחס לגדולינו הראי"ה והרצי"ה אכן אני חושב שהם היו ענקים אני לא יודע מה להגיד לך לגבי הפולחן האישיות המוגזם שעליו את מדבר אבל אני כן חושב שהם בסדר גודל אחר מכל דבר אחר.

כן הם היו ענקים! לפי מה אני אומר? 2 דברים: רבותי שכולם בעיני אנשים ביקורתיים במהות וחקרו והגיעו לאמת זאת(כולל רבנים שהתחילו את דרכם בישיבות חרדיות ומחיפוש אחרי האמת הגיעו לרב קוק, כך שא"א להגיד שהם לא בררו), ומלימוד שלי את דבריהם שאני רואה שוב ושוב את רמת הדיוק שלהם לגבי ההבחנות שלהם את המציאות ומבין עד כמה הם גדלולים.

לגבי שאלת המינון מסכים איתך שצריך מינון ולא להגזים(אבא שלי שלמד אצל הרצי"ה אומר משמו שגמרא זה בשר ואמונה זה יין, ואנחנו כבר יודעים מה קורה למי שרק שותה יין) אני כן חושב שפעמיים שעה זה מינון מצוין.

כי אכן מצווה כלכך בסיסית שהיא לידע שיש הקב"ה צריכה הרי ליבון לימוד ומחשבה. אי אפשר להגיע עליה 

מקריאה של הלכות הרמב"ם..

שוב תודה ויישר כח על ההתיחסות!

לעצם הדברים:

אם הבנתי נכון אתה טוען לדחות את [חלק מ]דברי בשתי פנים:

א. אין זה נכון שהדברים מיותרים או לא חשובים כ"כ כטענתי, כיון שמצות האמונה היא מצוה חיובית וחשיבותה עצומה.

ב. הצורה שהצגתי את הדברים כאילו לימוד האמונה לא היה נפוץ בקרב הראשונים איננו נכון, ולראיה הבאת כמה מקורות, וטענת שהאחרים עסקו בזה מתוך החומש והגמרא, ואנו אם לא יגישו לנו 'בכפית לפה' לא נעסוק בזה.

ולגבי פולחן האישיות כתבת שהראי"ה והרצי"ה הם בסדר גודל אחר מכל דבר אחר.

אני מקוה שהבנתי ונסחתי נכון את הדברים. אם לא - תתקן אותי. אם כן - אשיב עליהם בעז"ה:

אני חושב שהתיחסתי כמעט במפורש במאמר לכל שלושת הטענות, ואעפ"כ ארחיב כאן מעט יותר:

א. ודאי שאני מודה בגודל חשיבות מצות האמונה. טענתי היא בשתי פנים:

1.  מצוות האמונה לא כוללת לדעתי חיוב עיסוק כ"כ אינטנסיבי אלא שכל יהודי ידע ויאמין באמונה שלימה וחזקה בעיקרי האמונה. לשם כך אין צורך בשעתיים ביום אלא בהרבה הרבה הרבה פחות, והכל לפי צרכו ותפיסתו של האדם. או כמו שכתבתי - די לעבור על הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, או על ספר העיקרים וכד' כדי לקיים מצוה זו בהידור.

2. הגדרת לימודי האמונה בישיבותינו פגומה בשתי בחינות: האחד - היא כוללת המוני דברים שאין קשר בינן לבין מצות האמונה והכרת השם. (ובזה נכללים רובם ככולם של כתבי הרב זצ"ל. תסביר לי מדוע מי שלא למד חזון הצמחונות או מאמר הדור לא קיים מצות האמונה בהשם. זו השקפה ולא אמונה).

והשני - תוכן הלימוד סלקטיבי מאוד. דהיינו: בחור שלמד מכתב מאליהו ואמונה ובטחון לחזו"א בלבד אין זה נחשב שלמד אמונה כלל משום מה.

ב. אני מכיר את המקורות שכתבת ואעפ"כ עודני עומד בדבריי.

ראשית - אין כמעט קשר בין הלכות יסודי התורה להרמב"ם לרוב כתבי הראי"ה.

שנית - לא ידוע לי שהרמב"ן כתב 'הרבה חיבורים באמונה'.

שלישית - חיבורו של הר"ן הוא דוגמא מצוינת, זהו 'דרשות הר"ן'. כך עברה האמונה הנכונה דורות רבים, ע"י דרשות מעת לעת של גדולי הת"ח שבארו וחיזקו יסודות הדת. לא בלימוד ופלפול קבוע בישיבות.

כמו כן רבים מאוד מספרי האמונה האחרים העידו עליהם מחבריהם בראשם שנכתבו לתכלית אחת: לא להתפלפל או כתוצאה מחובת לימוד האמונה, אלא כדי להשיב לטענות הגוים כלפי היהודים שרופפו את האמונה אצל יהודים רבים, וכמשקל נגד נאלצו לחבר ספרים אלה. אלמלא טענות והסתות הגוים לא היו נצרכים לזה. קבוצה זו כוללת בין היתר את ספר הכוזרי ואת ויכוחי הרמב"ן ועוד.

גם אם נתעלם מכל הנ"ל - הבט וראה מה מספר הספרים שנתחברו בעיון הש"ס וההלכות ומה מספר הספרים שנתחברו באמונה, הלא ספרי האמונה אינם בטלים בהם בשישים אלא באלף לפחות!!

הטענה שהם שאבו את לימוד האמונה מהתורה והגמרא ואנחנו לא איננה מובנת לי. ראשית - אין לה שום בסיס להסמך עליו, ועוד - מדוע אתה מתיחס לאגדתא כסיפורים לפני השנה? כשאתה מגיע לאגדתא - פתח נא מהרש"א, עין יעקב, בן יהוידע וכו' ושאב גם אתה את שצריך. (אינני מפנה אותך לחידושי ההגדות להרשב"א כי אינני סבור ששם תמצא את מבוקשך, כיון ששיטתו שונה במקצת מזו של הבן יהוידע, וד"ל).

לגבי פולחן האישיות - לא כ"כ הבנתי מה אמרת. ודאי אינך מתכוין במה שכתבת שהם 'בסדר גודל אחר מכל דבר אחר' שהם גדולים מהאבות הקדושים, מן הסתם גם לא ממשה רבנו, אני משער שגם לא מהתנאים, האמוראים וכו', א"כ - איפה עובר הגבול? למה התכונת?

ועוד 0 גם אני בדבריי ציינתי שודאי היו מענקי עמנו ואינני בא לגרוע מגדולתם, טענתי גם כאן היא בתרתי:

האחד - שלא משנה כמה גדולים היו - פולחן האישיות המתבצע הינו מוגזם

והשני - שאינני מבין מנין הקביעה שהיו גדולים משאר גדולי דורם. לטענה זו גם אתה לא ענית כלל, כל שכתבת הוא שדבריהם עוברים במבחן ביקורת השכל, ושאבחנותיהם מדויקות. ואני תמה - וכי צריך לומר זאת? לי זה היה פשוט, אלמלא כן לא היו יכולים להחשב לגדולים בישראל!

בכך שיש מרבותיך שהיו חרדים ועברו לקבל דבריהם (כדבריך) אין כל הוכחה כיון שיש רבים וטובים שעושים את הדרך ההפוכה, ויש המוני תלמידים ומעריצים לכל אחד מגדולי ישראל. מהם שנולדו למשפחות המעריצות אותו ומהם שהגיעו אליו בעצמם. אין זה מוכיח שאחד גדול מהשני או צודק ממנו.

כמובן, במאמר נגעתי בעוד נקודות רבות אך כיון שלא התיחסת אליהם איני רואה צורך לחזור ולהדגישם.

בתקוה שהצלחתי להבהיר עצמי מעט יותר טוב בנושאים אלו

ובהערכה,

י.מ.

לאחר שהרצי"ה סיים סדרת שיעורים ארוכה על 'אורת התורה' כמדומני, הוא שאל את הבחורים לאן הם רוצים עכשיו לעבור. מישהו נקט בשם של אחד מהמאמרים היותר מתקדמים ב'עקבי הצאן'. הרצי"ה ענה לו: "יש לעלות לאט לאט בתורה".

הרב דני איזק הי"ו רגיל לומר בביקורת: "כל בחור צעיר יודע לדקלם את הפסקא הראשונה של 'אורות'..."

בנושא הכאוב הזה אין להפנות אצבע מאשימה למחנכים. רבנו זצ"ל בעצמו היה מורה לבחורים ב'מרכז הרב' לא ללמוד אמונה פחות משעה ביום, ולא יותר משעתיים ביום. אני לא מאמין שיש כיום ראש ישיבה או ר"מ בציבור שלנו שרוצה שהבחורים ילמדו יותר זמן אמונה, ולכן כל בחור צריך לדעת שאם הוא רואה את עמיתו לומד יותר מדי שעות אמונה עליו להעיר לו על כך.

פעם נכנס אל החזו"א זצ"ל תלמיד ישיבה אחד שטען שכתבי הרב זצ"ל במחשבה מחזקים אותו בעבודת ד', ושאל אם הוא צריך להמשיך ללמוד אותם. החזו"א ענה לו: "גם הרב קוק בעצמו התחיל מש"ס ופוסקים ורק אח"כ המשיך למחשבה, ולכן אתה יכול ללמוד את כתביו בהלכה, וכאשר תתמלא בש"ס ופוסקים תעבור לכתביו במחשבה."

אז רבותינו תלמידי הרב זצ"ל הורו לנו כן ללמוד את כתבי הרב גם בצעירותנו, אבל במידה מתונה ונורמלית. 

שלום וברכה!

לא ממש הבנתי כלפי מה אמורים דבריך 'אמת וצדק'.

כבחור שנראה די בקי ומונח בתורת הרב קוק זצ"ל (וכן, בכונה אינני קורא לו 'הרב' סתם וק"ו שלא 'מרן הרב'. שוב, לא מתוך זלזול, אלא מתוך איזון - גם לחפץ חיים ולאר"י הקדוש אינני קורא 'הרב' סתם או 'מרן', ואני רואה בכינויים אלו חלק מתופעה שבעיניי היא מעוותת ואיני מצליח למצוא לה הגיון) - בייתי שמח מאוד לו היית מתייחס ומנסה להסביר לי את הדברים ולהשיב על התמיהות שאני תמה, שתקיפות בין השאר גם על הדברים שרשמת אתה- מנין החיוב ללמוד לכה"פ שעה ביום אמונה? מדוע לא שמענו ולא ראינו אותו מעולם?

מדוע אורות התורה מוגדר 'אמונה'? ועאכו"כ - חלק מה-'אמונה' שכל אדם חייב ללמוד לפחות שעה ביום?

(וד"א אני שמח לנחם את הרב דני איזק שליט"א - אני אינני יודע כלל לדקלם את המשפט הראשון באורות, ואני לא רואה בזה כל פגם).

אני מרגיש כאבל בין חתנים (או להפך, הכל תלוי בנקודת המבט). אשמח אם מישהו סוף סוף יעמידני על טעויותיי, שאני חש שהנחת היסוד היא שאכן ישנן, ולכן אין כמעט צורך להתיחס אליהם באופן מסודר!

(וסליחה אם הכתיבה קצת בוטה, אני פשוט משתגע כבר מהנושא הזה).

אין חיוב, לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ההוראה למי שרוצה לגדול בתורה באופן היותר שלם היא ללמוד בין שעה לבין שעתיים ביום אמונה.

לקרוא לרב קוק זצ"ל "הרב" סתם, מעיד על האומר שמבחינתו הרב הוא הרב קוק. אני לא חושב שיש בזה דבר רע. כמו שחסידי ברסלב קוראים לר' נחמן זי"ע "רבנו הקדוש", ובשיחותיו לל"ג בעומר קורא הרצי"ה לרשב"י זי"ע באותו כינוי, והרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה קורא כך לרבי. כל אחד ואיך שהוא מרגיש כלפי אותו גדול בישראל.

אודות אילו תמיהות אתה רוצה שאתיחס?

עדין אינני מבין - האם אתה סבור שהרב עובדיה, הרב מרדכי אליהו, החזוון איש, החפץ חיים, החיי אדם, הרמ"א הבית יוסף וכו' לא 'גדלו בתורה באופן היותר שלם'?

זו בדיוק טענתי - מה מקור הקביעה שמי שרוצה לגדול בתורה באופן היותר שלם מוכרח ללמוד לפחות שעה אמונה ביום?

ולגבי הכינוי 'הרב' - הראיה שהבאת מחסידי ברסלב איננה ראיה כלל ד-'ערבך -ערבא צריך', ואה"נ שאני מזדעזע מאוד מביטויים רבים שנשמעים בחסידות ברסלב (ש-'מחכים להתגלותו של רבינו', ושמתפללים אליו, וש-'מאמינים בו', וששום הרהור תשובה של כל אדם שהוא בעולם לא היה אלא משום שרבינו הוא שנתן בו הרהור זה וכו' ). ודאי שמת לב שהדגשתי לקראת סוף דבריי שכמעט כל החסידויות נפטרו מהמאפינים שעוררו עליהם התנגדות, ואמנם במילת 'אמנם' התכוונתי גם אל חלק מחסידי ברסלב (ונדמה לי שכולם מבינים לבד למי עוד היתה הכוונה) אין זה כלל המקום ואין בידי הזמן והרצון לפרוט טענותיי כלפי אותן קבוצות מצומצמות (וגם אין זה כ"כ ענייני, כל קבוצה צריכה לעשות חשבון נפש לעצמה, ולא להכות על חזה של אחרים), אך ודאי שלא אוכל לקבל ראיה מהתנהגותן. כל טענתי היא להתריע על הסכנה הגדולה (בעיניי) שהיא - שאנחנו הולכים ומתדמים להם, ואם לא נעצור בזמן ח"ו נגיע לשם.

גם מהרצי"ה אין להביא ראיה כלל, שכן יש לחלק חילוק ברור בין שיחה העוסקת בת"ח מסוים, כשיחה על רשב"י בזמן ל"ג בעומר, או הספדים וכד', שודאי שאז דבר כזה מובן מאליו. (כמעט בכל הספד של ת"ח גדול מכנים אותו בתואר 'הרב' סתם ולעיתים אף יותר מכך). 

הטענה שהבאת מרבינו הקדוש היא בדיוק ראייתי נגד דבריך - לא הרמב"ם הוא זה שהמציא את הכינוי הזה לרבי (שמת לב שגם זה כינוי מוחלט?), הגמרא היא שמכתירה אותו בתואר זה (שנפוץ הרבה לגביו בש"ס ובראשונים), והיא אמנם שואלת (שבת דף קי"ח עמ' ב') מדוע זכה להקרא רבינו הקדוש, ואף משיבה. מכאן שיש לדקדק בהענקת תארים.

אולם, אני מוכרח לציין שקריאת הרב קוק בתואר 'הרב' או אף 'מרן הרב' כשלעצמה לא הייתה מפריעה לי כ"כ, אלא אני מוטרד כ"כ מפני שזה מצטרף למכלול תופעות שלענ"ד יוצרות יחדיו תמונת מצב קשה ועגומה.

לגבי אילו תמיהות אני רוצה שתתיחס - בעז"ה בתגובה ל-הרש' אתמצת נקודות מהמאמר, ואשמח אם תתיחס לזה.

יישר כח גדול!!

אין להתיחס לדוגמות שהבאתי כארגומנט שעומד בפני עצמו. באותה מידה אוכל לתת עוד דוגמות. למשל: הרצי"ה קורא למרן אביו זצ"ל "אאמו"ר" והרבה הי"ד קורא כך לאביו ר' אלילמלך מגרודז'יסק זי"ע. וזו דוגמה יותר מובנת. מבחינת הרצי"ה "אדוני אבי מורי ורבי" הוא הרב קוק זצ"ל, ומבחינת הרבה הי"ד הוא אביו.

אתה צודק שהזילות בתארים משוועת. כל חבר כנסת הוא רב, כל ראש ישיבה הוא מרן הגאון. 

בקשר לרישא של דבריך - המקור לכך שיש ללמוד לכה"פ שעה אמונה היום, הוא מהסברא. אנו צריכים להיות גדולים בכל חלקי התורה. אמנם עיקר למידתנו (בשלב זה, אני מדבר על בחורי ישיבות) היא בש"ס, אולם יש ללמוד ולהתגדל גם בתנ"ך ובמשנה ובהלכה ובמדרשים ובכל חלקי התורה.

ההוראה ללמוד שעה ביום אמונה לכה"פ מגיעה מחשבון של ניצול מירבי של הזמן. אם בחור ישיבה צריך ללמוד בין 12 לבין 15 שעות ביום, אז מתוך הזמן הוא צריך ללמוד שעה עד שעתיים אמונה ביום, אבל אם הוא לומד ארבע שעות... 

ובקשר לתואר שכינית אותי בו, "בחור שנראה די בקי ומונח בתורת הרב קוק זצ"ל", מחובתי למחות... ודאי שאינני ברמה של למידת כתבי הרב, לפחות לא באופן שיטתי. בסה"כ קראתי כמה ספרים על הרב ועל תלמידיו (לא ספרים על משנתם, ספרים עליהם ממש), ומעט מספרים המביאים משפטים ממשנתו ( אני יודע שיש כאלה שלא אוהבים את זה, אבל על אחד מהם כתב הגר"י אריאל הי"ו: "אין כאן תחליף ללימוד כתביו עצמם במקורם, אך יש כאן כל יעזר למתחילים מכאן, ולמסכמים מכאן", אזי סמכתי על גדול הדור שהוא יודע מה הוא הוא אומר...).

אתה טוען שהמקור לחיוב לימוד בין שעה לשעתיים אמונה ביום הוא מהסברא, כיון שעלינו להיות גדולים בכל חלקי התורה.

אם כן, הרשה לי נא לשאול אותך: האם ישנו גם חיוב ללמוד לפחות שעה כל יום תנ"ך? ומה עם הלכה? ומה עם מוסר? מדוע אלה נלמדים בין אפס לחצי שעה ביום-בד"כ קרוב הרבה יותר לאפס) ואילו אמונה שעה-שעתיים? הרי תנ"ך והלכה זהו חיוב מפורש עוד בגמרא וברמב"ם שהם צריכים להיות שליש לימודו של כל אדם, והמשנ"ב פסק גם לגבי מוסר שיש חיוב ללומדו בכל יום!!

אני חוזר שוב - מצאנו בדורות הקודמים חיוב קביעת זמן יומי לעניינים הנ"ל, לאמונה - איני זוכר שמצאנו!

ושוב אחזור גם על הטענה שיש להתבונן מה יכול להחשב אמונה ומה ממש לא.

כאמור, לא כ"כ הבנתי את תשובתך.

אשמח להבהרה.

כמה? אני לא יודע. 

אתה צודק שגם אלה שלא לומדים הלכה, מוסר ותנ"ך לא עושים נכון. 

אמונה נכללת בתלמוד. "גם העיון בסוגיות האמונה וסתרי תורה כלול בחלק התלמוד" (פניני הלכה, ליקוטים א עמ' 12). מפה באה ההוראה ללמוד אמונה.

אתה מתיחס לדבריי כהלכה פסוקה בשו"ע... מצד הדין יוצאים י"ח מצות ת"ת כבר בק"ש...

נדמה לי שלא כ"כ הבנו איש את דברי רעהו.

אינני מתיחס לדבריך כהלכה פסוקה. אני מתיחס להדרכה ולהוראה הנפוצה בישיבותינו, שהיא כפי שכתבת - שיש חיוב לבן ישיבה ללמוד אמונה בין שעה לשעתיים בכל יום.

אני טוען שהדרכה זו חסרת מקור, ובשל כך, מעוותת ומזיקה (שהרי הנהגה זו איננה נכונה והיא באה על חשבון לימודים אחרים, ובנוסף - מרגילה את השכל בלימוד לא רציונאלי).

ניסית להביא כמקור לחיוב זה את הסברא שיש לגדול בכל חלקי התורה, כולל אמונה.

אני דחיתי מקור זה בטענה שאם זהו המקור, אזי עוד הרבה לפני אמונה היתה צריכה לצאת הדרכה ללמוד לפחות שעה ביום תנ"ך הלכה ומוסר.

כיון שאלה כמעט ולא נלמדים, ואילו אמונה - כן, לא ניתן להשתמש בסברא שכתבת כמקור. אם כן חזרנו לנקודת המוצא שאין כל מקור להדרכה ללמוד אמונה כל יום, וודאי שלא בשיעור זמן עצום שכזה, ומכיון שכך - גם אין לה כל מקום.

כעת אתה טוען טענה נוספת - לימוד אמונה כולל בהוראת הגמרא ללמוד תלמוד, ולכן יש ללימוד זה מקור ומקום.

כנגד טענה זו אני שב וטוען:

א. אפילו אם נניח שלימוד אמונה כלול בחיוב לימוד תלמוד - עדיין לא מובן מדוע דקא על לימוד זה מקפידים כל כך, ואילו על האחרים, שואי מחוייבים - לא.

ב. אלא שאני טוען מעבר לזה, שההנחה שבכל חיוב הגמרא ללמוד תלמוד כל יום נכללת החובה ללמוד ולהעמיק באמונה - הינה הנחה שגויה. ואביא שתי ראיות, האחת עקיפה והשניה ישירה:

ההוכחה העקיפה - שחוזקה עצום בעיניי- היא שמעולם לא היה עיסוק אינטנסיבי בלימוד אמונה כפי שעולה מהדרכה זו, וגם המשנ"ב שפסק שיש חיוב ללמוד כל יום 5 הדברים האחרים - לא הזכיר כלל אמונה, וכנזכר כל זה באריכות לעיל.

והטענה הישירה - לענ"ד צע"ג בדברי הפניני הלכה שהבאת. שבפשטות - תלמוד ודאי לא כולל אמונה. שכן חיוב ה-תלמוד' איננו ללמוד 'תלמוד בבלי' (שהטענה בקרב הקוקניקים היא שהאגדתא שבו מוכיחה על החיוב והצורך ללמוד אמונה), שהרי חיוב זה מקורו בגמרא עצמה (קידושין ל עמוד א), ואם כן נאמר שנים רבות לפני שנברא הספר - 'תלמוד', ולכן פירוש זה איננו נכון. הפירוש הנכון לחיוב לימוד תלמוד הוא כפי שפירש זאת רש"י שם 'סברות וטעמי סתימתיהן של משניות ולתרצם במה שסותרות זו את זו', דהיינו - לימוד מקורות ההלכה בעיון, וכן משמע בשאר הראשונים, דוק ותשכח.

אם כן - אני סבור שגם מקור זה איננו מקור כלל ועיקר ואם כן וראה זו כאמור לעיל הינה חסרת מקור ומעוותת.

(כמו כן - הזכרתי לעיל שאפילו לו היינו מקבלים שיש חיוב ללמוד אמונה - עדיין מה שקרוי בישיבותינו 'אמונה' קשור באופן חלקי ביותר לאמונה, אך זו כמובן טענה נוספת ונפרדת).

בתקווה שהבנתי נכון ושהובנתי היטב,

י.מ.

מה שאמרנו על אמונה, מדבר רק על אמונה. אולם חשיבות שאר התחומים גדולה מאוד, וגם אותם יש ללמוד (אני מאמין שבאותה מידה בערך).

אני לא מבין - מהו לימוד לא רציונאלי? מורה הנבוכים הוא לימוד לא רציונאלי? הכוזרי ש"כל אמונות ישראל תלויין בו" איננו לימוד רציונאלי? נכון, ללמוד יותר מדי אמונה גורם להתעופפות מסויימת, לחוסר יכולת אמיתית בהתמודדות כנה עם התורה. אמנם ודאי שאם לומדים אמונה כמו שצריך ובכמות הראויה והמתאימה מתחזקים בעבודת ד' ובתלמוד התורה.

אתה צודק לחלוטין בנוגע לתנ"ך, הלכה ומוסר. יש להעביר גם על חוסר בהם ביקורת.

ניתן להתשמש בסברא, מכיוון שהאמונה, בנוסף לשאר התחומים, צריכה להילמד בכמות מסויימת. זה שאולי אלה שלומדים אמונה שעה-שעתיים ביום לא לומדים גם את שאר התחומים בכמות המתאימה לא אומר שגם אמונה לא צריך ללמוד בכמות הזו.

אענה על שאר הטענות:

א. אכן צריך להקפיד על למידה מסודרת ובכמות הראויה של שאר התחומים.

ב. סתירת ההוכחה העקיפה: מאיפה אתה יודע שלא היה עיסוק אינטנסיבי בנושאים האלה? אני אשאל עוד שאלה, אפילו יותר חריפה - מאיפה אתה יודע שגדולי ישראל באותם דורות דעתם נחה בעקבות אותו חוסר בתחומים מסוימים?

הבה ואצטט לך את הגאון הגדול רבנו יעקב עמדין זי"ע, היעב"ץ, יהודי מגרמניה במקור, אשר כותב כדלהלן:

"סדר הלימוד: מתחילין ללמוד עם התנוקות פרשת ויקרא - כך אמרו ז"ל: "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות". ועיין בספר חסידים סימן תתש"ם. ילמדנו מקרא כולו היינו תנ"ך. ויפה כח הספרדים הזה מכח האשכנזים, המהפכים הסדר ורוצים שילמד הנער כל התורה על רגל אחת ושיעיין הלכה בטרם יכיר לשון הקודש על בוריו. ואיך יעלה על הדעת להכנס לחדרי פנימיות התורה, שמתגלים בתורה שבע"פ, אם לא נמסרו לו מפתחות החיצוניות שהן פשטי המקראות, שבהכרח צריך להקדימם. וכמו שסדרו חז"ל בסוף פ"ה דאבות."

לאמר: המציאות בימים עברו איננה פרמטר. הכלל במצות ת"ת הוא (והוא כ"כ יסודי שהוא תקף אף לנשים) שיש ללמוד ע"מ שתהיה יכולת לחיות בירא"ש. ללא למידת אמונה האדם לא ידע להסתכל בפרספקטיבה נכונה על העולם, להביט על המציאות במשקפיים של תורה, וממילא לא יוכל לחיות בירא"ש. 

סתירת ההוכחה הישירה: אתה צודק. "תלמוד" הכתוב בגמ' איננו התלמוד הבבלי דווקא (למרות שאם תעיין בתוס' על שילוש שנותיו של אדם תראה שניתן לעשות זאת בין היתר גם ע"י למידת התלמוד הבבלי שיש בו הכל, לשיטת רבנו תם). אתה לא חייב להביא הוכחה משם. "...בן חמש עשרה לתלמוד" - נאמר במשנה! עוד כשהתלמוד לא התחיל לקרות! אזי תלמוד איננו שם של ספר, אלא שם של שיטה, שם של דרך מסויימת. אבל כל זה לא סותר את זה שבתוך השיטה הזו של התלמוד, נאמרו הרבה אגדתות והמון כללים גדולים מאוד באמונה. א"כ, למידת התלמוד כוללת בתוכה גם את למידת האמונה.

בקשר לסוגריים: מהי אמונה לדידך? למידת אמונה לשיטתי היא למידת יסודות האמונה הישראלית. אותם יסודות לא כוללים רק את עקרון הבחירה החופשית, את השכר והעונש וכיו"ב, אלא גם את כל עניני השעה והתקופה, כמו תחיית המתים, דור עקבתא דמשיחא וכו'.

שלום וברכה!

אענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

בדבריי - 'לימוד לא רציונאלי' התכוותי בעיקר ללימוד שאכן נהוג בישיבות, ובד"כ רוב העיסוק איננו במורה נבוכים (-ד"א - ישנה מחלוקת ראשונים ואחרונים האם מותר ללמוד את הספר הזה, והאם הרמב"ם עצמו התכוין אי פעם שאדם שאיננו 'נבוך' בעקבות המשכותו לפילוסופיה והבעיות האמוניות שמתעוררות עקב כך - יפתח ספר זה). בד"כ עיקר הלימוד בכמות ובאיכות הוא בכתבי הרב קוק, שכתובים בשפה גבוהה המיועדת לאנשים גבוהים, ולימודה בד"כ איננו לימוד רציונאלי כלל וכלל אלא 'להבין מה הרב אומר לנו כאן' כהלכה למשה מסיני.

בנוגע למקור בסברא והיחס לשאר הלימודים המחויבים - כנראה שעדין לא הבהרתי עצמי טוב מספיק. המצב הנוכחי של 'בין שעה לשעתיים אמונה' איננו תוצאה של סקר של הלמ"ס, אלא הוראה והדרכה שניתנה וניתנת ומוקפדת עד היום בכמה ישיבות. ואני מקשה על נותני ההוראה ושומריה - חיוב זה מניין לכם? ואם מן הסברא כדריך - מדוע אותם מתקנים לא תיקנו ודרשו כך מתלמידיהם גם לגבי שאר הדברים?

ומכל מקום, אם הבנתי נכון, ברוך ד' גם אתה מסכים עימי שהמצב היום בישיבות של שעה שעתיים אמונה ביום הוא מעוות,  ונובע מאיבוד פרופורציות וסולם עדיפויות פגום. אלא שאתה סבור שהנכון הוא לא להפחית בלימודי האמונה אלא להוסיף את שאר העניינים. (הערת שאגב: כמה זמן יישאר לפי סדר זה לגמרא בעיון ובבקיאות?..).

לגבי ההוכחה העקיפה - מניין אני יודע שלא היה עיסוק אינטנסיבי בזה - כבר פרטתי לעיל כמה פעמים (כמות ספרי האמונה שכתבו הראשונים לעומת כמות ספרי ההלכה והפירוש, סדר היום בישיבות שעד הדור האחרון, ודוגמאות נוספות).

מה שטענת מי אמר שדעת הרבנים הייתה נוחה מזה - אילו היית רואה מקורותיי, היית מבין ששאלה זו לא שייכת, שכן אין הדברים אמורים בסדר שגוי שמנהיגים מלמדי התינוקות, אלא בסדר היום שהנהיגו וקבעו ראשי הישיבות בישיבותיהם, וכן בספרים שנתחברו ע"י הראשונים שהם גדולי אומתנו.

מה שכתבת שללא לימוד אמונה כפי שנהוג בישיבותינו אי אפשר לחיות ביר"ש - זו יומרה שאני חולק עליה מכל וכל. טענה זו אומרת שהרב שך, הרב עובדיה יוסף, החזו"א וכו' - לא היו יראי שמים!!. לא אסכים למשפטים כאלה! 

בקשר להוכחה הישירה - אמנם צדקת שהביטוי תלמוד נזכר כבר במשנה, אך נראה ששוב לא הבהרתי עצמי כראוי. לא חיפשתי את מקור הביטוי 'תלמוד'. פסק ההלכה של הרב מלמד נגע בפירוש לסוגיא בקידושין דף ל', ולגבי הביטוי 'תלמוד' הנזכר בפוסקים שהעתיקו סוגיא זו כהלכה למעשה. טענתי היתה שלא נכון לפרש 'תלמוד' שנזכר ברמב"ם שחובה ללומדו ככולל אמונה כיון שלא מדובר על לימוד 'תלמוד בבלי' אלא על עיון ההלכה ממקורה.

ולפי פירוש הראשונים (העתקתי לך לעיל את לשון רש"י) שזהו משמעות המינוח תלמוד, ודאי אין זה נכון לומר 'שבתוך השיטה הזו של התלמוד נכללו המון אגדתות והמון כללים באמונה'. ולכן אני עומד על דעתי שא"א להשתמש במימרא זו שנפסקה להלכה כמקור לחיוב לימוד אמונה, אלא אדרבא, כהוכחה לכך שהיא איננה נמצאת בסדר היום הלימודי שתקנו חז"ל.

ובמה ששאלת מהי אמונה לדידי, ובכן: אמונה לדידי היא - להאמין. במה להאמין? -במה שאני מצווה להאמין. הרמב"ם ניסח י"ג עיקרי אמונה, יש שחלקו עליו בכמה פרטים. מ"מ - זוהי אמונה. 

למה אני לא קורה 'אמונה'? למאמר הצמחונות למשל, למאמר הדור, לאורות (-הרוב המוחלט), לאגרות הראי"ה (הרוב המוחלט), וכן הלאה. ואפילו רוב ספרי המהר"ל אינם אמונה.

אינני אומר שאלו הבלים ח"ו, אך אין זו אמונה. אולי אלו ספרי מחשבה, השקפה טהורה וכד', אך לא אמונה.

ענייני דור עקבתא דמשיחא זו שאלה השקפתית מעניינת. חושב לשמוע דעות רבנים בענין, לנסות להבין אותו מעט יותר לעומק, ולחשוב ולהחליט בעצמך בדבר אחר דברי מי ליבך ומוחך נמשכים. אך לשבת ולעסוק בזה שעה-שעתיים ביום? בשום פנים ואופן לא!

בתקווה שהובנתי טוב יותר,

י.מ.

ההדרכה ללמוד שעה-שעתיים אמונה ביום לא מרגילה את השכל ללמידה לא רציונלית. אדרבא, היא מחזקת ומשרישה את יסודות האמונה ועבודת ד'. מה יש ללמוד? הכל תלוי בגיל וברמה. 

את השאלה למה מורי ההוראה הנ"ל לא מקפידים על למידת שאר התחומים באותה מידה שאל אותם, לא אותי. אני עם עצמי מקפיד על כך, וגם אצלנו בישיבה מקפידים על כל התחומים. ההוראה הספציפית ללמידת אמונה לא מתבטלת בגלל זה.

אני לא חושב שזה מעוות. חלילה. כך הורו רבותינו. אדרבא, אני חושב שזה מצויין. אני אמרתי שיותר מזה, ובד בבד פחות מזה - זה מעוות. אכן, אני חושב שיש להוסיף על כך את שאר הענינים. גבי הערת האגב: השאלה היא כמה שעות לומדים ביום.

כמות ספרי האמונה קטנה יותר, מכיוון שהעיסוק בה היה מצומצם יותר, וכך צריך להיות. חוץ מזה, גם בסספרי הראשונים והאחרונים על הגמ' תמצא דברים גדולים באמונה, מכיוון שכמו שהזכרתי קודם - התלמוד כולל בתוכו גם אמונה.

פעם התחומים היו פחות מוגדרים יחסית לימינו. כמו שציינתי כבר קודם, גם בגמ' יש אמונה. וכן, גם בחידושי הריטב"א תוכל למצוא איזה ענין אמוני. כיום אנשים מנסים להגדיר דברים שלא ניתנים להגדרה. איך אתה מגדיר למידת תלמוד? למידה בתוך ספר התלמוד? כי אם כן, תמצא בגמ' בפ"ב דמכות את המשפט הבא: "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" ולאחריו הוכחה מהתנ"ך. לכאורה אתה לומד כאן סוגיא עמוקה וחשובה באמונה ובמחשבת ישראל אודות בחירה חופשית, אבל אתה במסכת מכות שבסדר נזיקין...

קודם כל, הרב עובדיה הי"ו לא נכלל בתוך אלה ש"היו יראי שמים"... אור ישראל וקדושו, פאר הדור והדרו, מרן הגר"ע יוסף שליט"א ממשיך להאיר את העולם... מאוד צרם לי, אבקש ממך לערוך את התגובה (אם אתה עדיין יכול).

שנית, אתה מכניס כאן אנשים גדולים שלא בהשגתי כלל וכלל. הרצי"ה זצ"ל היה אומר שיש צדיקים לא מאמינים. הם צדיקים גדולים, הם גם ת"ח עצומים, אבל הם לא מאמינים. אני לא רוצה להיכנס לכך, מכיוון שאין אני חכם, קדוש, טהור ונקי מכל רבב (כמו שכותב הרב קוק זצ"ל בעין איה שרק מי שכזה יכול לבקר את גדולי ישראל), ולא ביכולתי לבקר את הגדולים הנ"ל.

גבי ההוכחה העקיפה: אין זה משנה, מכיוון שבתוך השיטה הנקראת "תלמוד" ישנם גם את יסודות האמונה. הרי מדוע הזכרתי את זה שבמשנה כתוב המושג 'תלמוד'? מכיוון שרציתי להוכיח שהתלמוד הוא לא ספר, אלא שיטה ודרך. ומשום שבשיטה ישנם בין היתר גם עניינים באמונה ובמדרש אני לומד שהשיטה כוללת גם אמונה ומדרש.

בקשר לפירוש רש"י - רש"י כותב שהתלמוד הוא כך וכך. התלמוד המצוי בידינו הוא אכן כך וכך, והוא כולל בתוכו עוד דברים. אני למד מכך שיש עוד דברים בו שגם גם נכללים תחת התלמוד. אם כן, האמונה נמצאת גם נמצאת בסדר הלמידה החז"לי.

כששאלתי מהי אמונה בשבילך התכוונתי מהי למידת אמונה בשבילך.

מאמר הצמחונות במה הוא עוסק? בימות המשיח. ימות המשיח הם לא חלק מהאמונה שלנו? כנ"ל לגבי אורות, אגרות וכיו"ב. ספרי אמונה יכולים להיות גם ספרי השקפה ומחשבה.

אם אתה רוצה להיות גדול באמונה אתה צריך ללמוד את זה לכל הפחות שעה ביום. 

ולא הגבתי מכמה סיבות.

א. זה כבד וארוך, וקשה להחזיק ראש מה הטענות בדיוק ומה הכותב כן רוצה שיהיה.

לכן הייתי שמייח את יהיה סיכום בנקודות של כל הטענות. והרוצה להרחיב ירחיב.

ב. יש פה קצת בוטות, ושלא כמו עקיבא היא הציקה לי.

כן יש פה זלזול, לא ברב זצ"ל. אלא ברבנים גדולים שחיים היום.

 לא יודע איך הייתי כותב את זה בעצמי - אבל צרם לי.

שלא כדרך החכם, אתחיל דוקא  בנקודה השניה שציינת, כיון שהיא קצרה יותר, וכיון שהיא חשובה לי מאוד.

- אתה צודק במאתיים אחוז, וזו הסיבה העיקרית שהתחבטתי כל כך האם לגשת לכתוב את הדברים, וכאשר כתבתי - כיצד לנסחם (ואף ציינתי זאת בפתח המאמר בפירוש), וגם אחרי הכתיבה - האם מותר או ראוי שאפרסמם, ועדיין, ליבי נוקפי בנקודה זו.

אף על פי כן, כפי שראית החלטתי כן לפרסם את הדברים, כוהשתדלתי ככל יכולתי לעדן ולמתן את הניסוח באופן שלא יפגע מהותית במסר אותו אני רוצה להעביר, והסיבה העיקרית היא כיון שסברתי (ועודני סבור) שהתועלת שיכולה לצאת ממכתב כזה מרובה על הנזק (אם ישנו), ושהשתדלתי לנהוג במלא הכבוד בכל מי שאני מחוייב בכבודו, ואני סבור שמי שרואה דבר שנראה לו כעיוות וכהפסד עצום במלאכת שמים - מחובתו הגמורה להתריע ולשאול על כך (כמובן בדרך כבוד), ואין בזה חילוק בין תלמיד לרב. בנוסף, אני חושב שדור התלמידים מעצים עוד יותר מרבותיו את מה שנראה בעיניי כעיוות מסוכן ובעיקר אליו מופנית קריאתי.

ועתה, לנקודה הראשונה, דהיינו -אשתדל לתמצת עיקרי טענותי בצורה מסודרת (אף שאינני מעוניין כלל שתימצות זה יהווה תחליף לקריאת המאמר למי שמעוניין להצטרף לדיון, אלא סיכום וסידור הדברים לאחר קריאתו).

אלו הטענות העיקריות:

א. אני רואה כפייה ויצירת לחץ חברתי ומחשבה אחידה של ציבור רחב מאוד ללכת בדרך שכלל וכלל איננה ברורה מאליה, ואדרבא, בעיניי היא חידוש גדול מאוד מאוד, שלא לומר כמעט תמוה. להפוך דבר כזה לחובה גמורה ולהנחת יסוד פשוטה תוך שנוצרה אוירה שאיננה מאפשרת כלל חשיבה ביקורתית או חשיבה כלשהי - זה דבר לא תקין בעיניי. נוצרה אוירת תחרות מי קוקניק יותר, ויש לה גם השלכות חמורות ומרחיקות לכת יותר כביטולי תורה, ביטולי שידוכין מצויינים רק על רקע מטופש זה, וכו'. 

ג. ישנן כמה תופעות שמצטרפות יחד לתמנת מצב שבעיניי היא אור אדום צועק: הכינוי 'מרן הרב', ההרגשה שלי שמעמדו נקבע כהרבה מעל כל גדול בתורה שהיה או יהיה, היוכחותי שוב ושוב בכך שתלמידים ואף רבנים מסוימים מתעקשים בכל מחיר (-אבל בכל מחיר ממש, כולל סילופים ברורים, אטימת עינים ואוזנים מהאמת וכד'. פרטים אצלי) שלא להודות בכך שהראי"ה או הרצי"ה טעו, בעוד שאין להם בעיה לחלוק בשיעור על הקצות או על הריטב"א, ביטויים כמו 'נשמות שהן עצמן האור', הפיכת כל בדל כתב שיצא מתחת ידי הרב קוק לקדוש ולמצדיק שעות של דיון והתעמקות של בן ישיבה, גם אם המדובר באגרת שלום לפרדסן פלוני או בשיר שרעיונו פשוט ביותר, וכו' וכו'.

ג. עיוות במושג 'לימודי אמונה' - הן בהיקף החיוב, הן במה נכלל במושג 'אמונה', והן במה לא נכלל בה, והדברים פורטו לעיל ביתר אריכות.

ד. הרגלת צעירים שלא בנויים לכך בלימוד דברים גבוהים מהם מאוד, והכיית-יתר בנושאים אלה עד שהמחשבה הרציונאלית והריאה נישחתת, ונוצרים 'מעופפים', שלעיתים מסוימות גם סברותיהם 'מעופפות', ובדרך כלל דברי התורה שלהם וראית עולמם 'מעופפת'. 

ה. אוירה והתבטאויות מתנשאות מאוד, ביטול מוחלט כעפר ואפר ממש של כל מי שאיננו בדעתי [בדומה מאוד לגישה שאנו מכירים ממקום אחר ש-'מי שלא חוששב כמוני ערב רב'), רק שהביטוי האחרון מוחלף בביטויים אחרים בשפה גבוהה יותר, חלקם קשים פחות וחלקם קשים הרבה יותר].

זהו בגדול. ייתכן מאוד שלא דייקתי וייתרתי או חיסרתי דברים, וכן שלא דקדקתי כראוי בדברים ובביטויים שכתבתי ואני מתנצל מראש. אנא ראו זאת כתוצאה של השעה המאוחרת. אני חייב לחתוך וללכת לישון.

בכל אופן אשמח מאוד לתגובות וביקורות כמה שיותר על הדברים שכתבתי, אשתדל לקרוא בכובד ראש ובקשב כל תגובה, וכמו שציינתי כבר - אם אני סבור שייתכן ונפלה טעות ע"י גדולים וטובים ממני - על אחת כמה וכמה שאני יודע ובטוח שאני מועד לטעויות ולכן אשמח מאוד מאוד לביקורת תיקונים, דעות חולקות והסברים.

יישר כח לכם העושים במלאכת שמים!

חזקו ואמצו!

רק אני חושב שיש הרבה ת"ח שהם מקוריים ויציבים ואינם 'קוקיסטים' גם מתוך ה'ציבור שלנו' (ובכוונה זה במרכאות, כי יש הרבה אנשים שאולי מתלבשים כמוני ואני ממש לא מהציבור שלהם וכו')

פעם חשבתי שצריך לדון ולדוש בנושא,

אבל אז החלטתי ללכת העקבות מה שכתב אחד מהרבנים בדור הקודם:  'הצדיקים הטהורים אינם קובלים... אלא מוסיפים...'.

ועל כן, אני פחות מתעמק באגרות לפרדסנים, ומשתדל יותר להתעמק בדבריו האחרים ומחפש ת"ח מקוריים. ויש כאלה המון, ב"ה.

ואם יש מי שקריאת אגרות פרדסנות מוסיפה לו יר"ש, מי אני שאפריע לו בעבודת ה' שלו.

הוא 'קוקניק' עם כל התופעות הנ"ל, אך אני טוען שזהו (בעיניי) נגע שהולך ומתפשט, וראוי לשים לב לזה, לראות את המציאות לאשורה, ולבחון האם באמת זו הדרך בה אנו רוצים ללכת.

'אינם קובלים על הרשעה' אין פירושו ח"ו שצדיקים אלה אינם מקיימים מצות ואהבת לרעך כמוך או מצות תוכחה וכו', או שאינם מנסים להעיר ולתקן במה שידם לתקן, או לעורר את תשומת ליבו של אחיהם בבית המדרש.

בהחלט לא הייתי מגדיר את הקוקניקים בתור 'רשעים' ח"ו.

אמנם אן להתכנס ולשבת לקטר ולהתמרמר על כמות הרשע אלא להוסיף אורה, אך דומני שאין זה נוגע לענייננו.

ה\כתבתי כאן את המאמר הזה מתוך השערה שבין גולשי הפורומים מצויים גם קוקניקים או קוקניקים-בפוטנציאל, וייתכן שע"י מאמר זה אסייע במשהו להפחתת או עצירה כלשהי של הנגע.

כמו כן, אני משער שכמעט לכל קורא לפחות חבר או מכר אחד אותו הוא יכול להתאים לתיאורים שנכתבו, ואני מצפה ומקוה (ואולי זה המקום לבקש זאת בפירוש) - שכל מי שאכן חושב שיש נקודת אמת במאמר, ומכיר 'קוקניקים' למיניהם - אנא שיפנה אותם לקריאת מאמר זה. 

ועי"ז אני מקוה שהדברים יהיו לתועלת בעז"ה.

וכאמור, אשמח לקבל תגובות/הבהרות/הערות/ביקורות.

תזכו למצוות!!!

אני חושב שדברי הביקורת שלך מוצדקים ונכונים, ובאמת יש מקומות שאיבדו את הצפון בתחום זה.

אני לא נכנס בכלל ל'כמה מוסר צריך ללמוד' וכדו', אלא לעצם ההגזמה עם כתבי הרב*. אבי שהיה תלמיד של הרצי"ה גידלתי ברוח תורת הרב זצ"ל, ולא ראיתי או שמעתי מפיו כדברים שאני רואה אצל אחרים.

ולטעמי ביקורתך לא היתה בוטה כלל, ואם כבר אז ההיפך.

וסתם תהיה: כל אחד מן הבחורים הללו שלומד את אורות התשובה בעל פה - לומד כפי שהורה הרב זצ"ל ללמוד ע"פ חמשת דרכי התורה (מופיע באורות התורה ובשמונה קבצים)?

כמה מהם למדו את משנתו ההלכתית כשלמד חושן משפט בישיבה?

---------

*אני בהחלט מכנה אותו הרב, ועם זאת מסכים עם דבריך - כמעט כולם. יישר כוחך.

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

לפחות המצות הרכות הטובות.

על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות

אור ישראל - נא - (page 137 of 257)

דינים נוספים במצות - פניני הלכה

ולעומת זאת

מצות רכות לאשכנזים - הרב אבינר

מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג
 

כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.