דבש מצאת - אכול דיךאנונימי (פותח)

(הועבר לכאן מפורום אחר בעקבות המלצת אחד החברים)


שלום וברכה!

אני יודע שזה קצת ארוך וקצת כבד (קולה 1800 מילים, קטן עליכם, ובכל זאת, יש שם גם בדיחה...), ולמרות זאת הייתי מאוד רוצה לפרסם כאן קטע שכתבתי, כיון שאני חושב שיש חשיבות עצומה לדברים ולהפצתם, וכיון שבין מטרות הפורום נמצאים 'הרהורים ברומו של עולם', ראיתי לנכון לכתוב כאן את הדברים.

הקדמה קצרה: למרות הצגת הדברים הקלילה והעליזה הדברים דלקמן נכתבו בדם ליבי ממש, וכל שורה מתייחסת לפחות למקרה אחד שהייתי מעורב בו או נתקלתי בו אישית. 

אשמח מאוד מאוד מאוד מאוד לתגובות עניניות, ומי שסבור שהדברים נכונים אשמח מאוד אם יפיצם במקומו ושעתו.


תודה מראש על הטרחה לקרוא, ועל התגובות!



בס"ד

דבש מצאת – אכול דיך, פן תשבענו והקאתו

יראתי בפצותי שיח להתחיל, וחשש גדול אוחז בי בכותבי שורות אלו, כיון שעלול מאוד שישתמע ממאמר זה איזה זלזול קל ח"ו בכבודו של הגראי"ה קוק זצ"ל או בכבוד ממשיכי דרכו שליט"א, ועלול אני להיתפס חלילה בעוון המבזה ת"ח שהוא אפיקורוס ואין לו חלק לעוה"ב רח"ל.

ואעפ"כ, אני כותב. אני כותב לא מפני שיש בי כח לכתוב, אלא מפני שאין בי כח לחשות עוד.

ולפני שאשב באימה ואפתח בשמעתא, אזכיר מילתא דבדיחותא: בא' מישיבות המגזר העביר רב פלוני שיעור בענייני המשיח. "מרן הרב זצ"ל אומר שרבי עקיבא חשב שבר כוכבא היה המשיח, אבל הוא טעה", "מי טעה?!" התפרץ נזעם אחד התלמידים, "רבי עקיבא" ענה לו הרב, "אה, אז בסדר"...

לדעתי בדיחה זו איננה מצחיקה כלל ועיקר, היא די עצובה. היא עצובה מפני שהיא משקפת מציאות ההולכת ומתעוותת לנגד איננו, ואחריתה מי ישורנה.

אבהיר באופן חד משמעי: אינני בא ח"ו להמעיט ולו בכהוא זה מערכו של מורנו ורבנו קדוש ישראל הגראי"ה קוק זצ"ל, שודאי היה מגדולי ענקי הדורות האחרונים, ופשוט שאיננו מגיעים אפס קצהו מערכו. הבעיה אותה אני רוצה לנסות להעיר היא חריגה מגבולות.

הרב קוק היה גאון עצום בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר, חסידא ופרישא, ובעל מידות נאצלות. אבל הרב קוק, כמו החזו"א, הגר"א, הרמב"ם, רבי עקיבא ועוד היו בני אדם.

כמובן באמירת 'בני אדם' אינני בא להשוותם אלינו, יפה ידועים לי דברי חז"ל דאם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. כוונתי היא: בן אדם – לאפוקי אלוקים. ולצערי הרב, צריכא למימר.

רבותי! יצאנו מפרופורציות!!!

איך ייתכן שיש ישיבות שאין בהם לא סדר הלכה ולא סדר מוסר, אבל יש שני סדרים במה שמכונה 'אמונה'?

(דרך אגב, במשנ"ב נפסק (סי' קנ"ה וסי' א) שכל יהודי חייב ללמוד בכל יום חמישה דברים: תנ"ך, משנה, גמרא, הלכה ומוסר. אמונה לא מוזכרת כמקצוע בפ"ע).

לא היתה כזאת בישראל מעולם! גם בישיבתו של הגר"ח מוולאז'ין שהיה בקי גדול בתורת הסוד ותלמידו של הגר"א לא העבירו כל יום שיעור בכוזרי (-"עיקרי אמונת ישראל ויסודותיו תלויים בו"), ובודאי שלא בדברי הרב קוק.

כן, אני יודע כמה מצוות מנה הרצי"ה שעובר עליהם מי שאינו מאמין ומתקיימים בלימודי האמונה, ובכל זאת – האם חייב אני לסבור כדברי מו"ר הרצי"ה? האם אינני יכול להתבונן ולחשוב בעצמי ואולי להגיע למסקנה מהתבוננותי שנראים לי יותר דברי גדולים אחרים וצדיקים לא פחות שלא אחזו בשיטתו?

אני מסכים שחשיבות האמונה עצומה, אבל אינני מאמין שאני אינני מאמין.

איך ייתכן לומר שמי שלא לומד 'אמונה' כל לימוד התורה שלו לא שוה והוא כמעט ככופר גמור (משפט ששמעתי מרב מסוים)? לימוד התורה של הרב שך לא היה שוה? החזו"א היה 'כופר' ח"ו? איך אפשר לשמוע משפט שכזה ולהשאר שלווים??!!!

ומה דינם של הרשב"א והריטב"א, שהיו לא רק לפני הרב קוק אלא גם לפני הרמח"ל והמהר"ל, וקשה להניח שלמדו בעיון את דבריהם, האם גם הם בגדר הנ"ל ח"ו?

(וכן אני יודע מה שאומרים ש-'הם המסכנים היו בחוץ לארץ, אבל אנחנו דור הגאולה דור הרבה יותר גבוה (לא בלזול ח"ו, כננס ע"ג ענק), ואנחנו צריכים / מסוגלים להגיע לזה'. ואם אני לא מרגיש ולא מבין כלל מה הצורך? אתה באמת מאמין שבשמים יתבעו אותי על שלא השתתפתי בשיעור השבועי באורות התחיה? ומדוע שאר גדולי דורנו לא חשו בצורך הזה? אולי זו דעת יחיד, דעת הרצי"ה, וכל אחד אמור לבחון בעצמו, (ולא להתחנך לדקלם זאת כרובוט) האם זה נראה לו ומתאים לו? ומה עם 'ותן חלקנו בתורתך'?)

האם באמת התגאינו כ"כ לומר שהגרי"ש אלישיב או הגר"ע יוסף שליט"א או להבחל"ח הרב אליהו זצ"ל או החפץ חיים, או המג"א וכו' אמונתם לא היתה שלימה כאמונתנו? (וה"ה להג"ר אלחנן וסרמן הי"ד!).

בחור שיושב ושוקד על תלמודו בחמשת הדברים שכן מחויב בהם, והוא גם למד פעם נפש החיים עד מקום שיד שכלו מגעת, ועבר על הכוזרי עם חברותא, אינני סבור כלל שחסר לו משהו שאמור להפריע לו. אינני סבור שהוא גורם להקב"ה פחות נחת רוח בשל העובדה שלא למד במשך שנה לעומקם את מאמר הדור או הצמחונות, ואף לא את אורות התורה או אורות ארץ ישראל. אני לא מאמין בזה.

האמת צריכה להיאמר: אכן היו מרבותינו שכתבו ספרים בענייני אמונה והשקפה, אך הספרים הללו היו מיעוטא דמיעוטא מארון הספרים היהודי, ובד"כ נועדו לענות על מצוקות ושאלות הדור מול המסיתים והמנגחים.

פשוט הוא שכל יהודי מחויב ללמוד ולידע את עיקרי אמונת היהדות בתמציתם שיאמין כפי שרוצה הקב"ה שיאמין ולא יהיה כופר ח"ו (כגון כפי שמתומצתים בהקדמות הרמב"ם למשנה ולפרק חלק וכד'), אך כל שמעבר לזה הוי תחום מסוים בתורה, שמי שחשקה נפשו בזה - ירחיב ויעסוק בו, אך א"א לחייב או להדריך ציבור שלם שכולם מוכרחים ללמוד עניינים אלו לעומקם ולרוחבם. ובפרט שבד"כ המונח 'אמונה' בישיבותינו כולל מקבץ ספרים מצומצם מאוד, שלא כוללים למשל את אמונה ובטחון לחזו"א, או מכתב מאליהו, או ספרי הרב פינקוס וכד', שמי שלומדם אינו יוצא יד"ח לימוד אמונה כלל. עוד יש להעיר, שהגדרת 'לימודי אמונה' היא ע"פ המאמר ולא האומר, ולכן מאמרי השקפה, או הדרכה פרטית שאיננה אקטואלית כ"כ, שירים, איגרות פרטיות וכד' בדרך כלל אין כל קשר ישיר בינם ובין לימוד אמונה.

איך נולד הביטוי 'הש"ס הלבן'? האם מצב זה תקין?

ללמוד ולנתח כל פסיק וכל שיר, להעביר שיעורים באגרות הראי"ה. להתוכח שעות על שעות אם עיקר הדגש בפסקה פלונית הוא כזה או אחר. אני רואה את כמויות הזמן העצומות שבחורי ישיבות רציניים ונבונים מקדישים ללימודים הנ"ל, ולבי דואב. אינני בא לומר שאין שום חשיבות ב(חלק מ)דברים אלו חלילה, ודאי האגדה גם היא חלק בתורה שבע"פ, וגם היא נמצאת בש"ס, אך בין זה לבין היחס בכמות ובאיכות שמוקדש לחלקים אלו (או למה שנחשב משום מה כשייך להם) כיום אין שום יחס כלל.

מדוע צריך להעביר שלושה שיעורים על כל חצי משפט בדברי הרב קוק (ואין זה משנה אם זה באורות, בעין איה, באגרות, או בשיריו)?

מדוע ייתכן שהרמב"ם טעה, ייתכן שהגר"א טעה, ייתכן שהשו"ע טעה, ורק הרב קוק לא ייתכן שטעה?

אין זה כבוד תלמידי חכמים, או כבוד רבו המובהק, זוהי הגזמה פראית. גם הגר"ח מוולאז'ין תלמידו ומעריצו של הגר"א מוילנא כותב: "הלא אני הקטן שמשתי את הכה"ג נ"י בהיותו במדינתינו. ומחויבני בכבודו ומוראו כמורא שמים על אחת כמה וכמה. אבל אני שומר פי התלמוד הקדוש שהורנו הדרך הזה ...דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות'. ...וכבר הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא. שלא לישא פנים בהוראה".

מדוע אם אני מחשיב עצמי לתלמידו הרוחני של הרב קוק לא ייתכן שאתקשה בפסק מסויים שפסק, ושומה עלי לומר שהלכה כמותו בכל מקום בלא התבוננות והפעלת השכל הביקורתי (אשר מופעל היטב בקוראי לדוגמא את דברי החזו"א). וכי זו היא דרכה של תורה? וכי כך אנו רואים בגמרא, או שבן חולק על אביו ותלמיד על רבו במקום שלא נראים לו דבריו? וכן, יש מציאות שלא נראים לו דבריו, כי הוא הפעיל את שכלו, והקב"ה נותן לכל אחד ואחד את חלקו ואת אופן ההבנה המיוחד שלו בתורה. וגם בענייני השקפה – מדוע ייתכן שר"ע טעה והרב קוק מעולם לא טעה? מדוע לא ייתכן שבעניין מסויים אזדהה ואבין יותר את מה שכתב ה-'מכתב מאליהו' מאשר מה שכתוב במהלך האידאות?

אינני מבין את המושג של 'לעשות לך רב במחשבה', זה נגד גמרא מפורשת:

"והיה כעץ שתול על פלגי מים - אמרי דבי ר' ינאי: כעץ שתול ולא כעץ נטוע (ופירש"י: "שתול - נעקר מכאן וחזר ונשתל במקום אחר. נטוע - מעיקרו ולא זז משם לעולם כלומר כעץ שתול יעשה תלמיד את עצמו לילך וללמוד מכל האדם, ולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד"), כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם ...הני מילי סברא, אבל גמרא - מרב אחד עדיף, כי היכי דלא ליפלוג לישני" (ופירש"י - "שלא יתחלקו הלשונות דהאי גריס שמעתא בהאי לישנא והאי גריס לה בלישנא אחרינא וחדא מילתא היא").  וע"ע בדברי הרב קוק בעולת ראיה ח"ב עמ' ש"ל גבי 'ת"ח מרבים שלום בעולם'. (ומה שאחז"ל 'עשה לך רב והסתלק מן הספק' הוא דוקא בענייני הוראת ההלכה, כמש"כ כל מפרשי המשנה שם, דדמיא לגמרא, שלא ינהג כב' קולות או חומרות סותרות).

אחרי שכמעט כל החסידויות נפטרו מזמן מרוב המאפיינים שעוררו עליהם את התנגדותם של הגאון החסיד מוילנא ועימו רבים מגדולי הדורות שעברו, צומחת אל מול עינינו סופר-חסידות, ההולכת בדבקות ובעיניים עצומות אחרי כל משפט שאמר או לא אמר רבה שנפטר. מספיק לומר 'הרב קוק אמר' ומיד נהיה המשפט אמת מוצקה שאין לערער או אף להרהר אחריה (מזכיר קצת את משחק 'הרצל אמר' של הילדים...).

איך זה שיוצא לאור ספר כמו 'חדריו' ונמכר כ"כ הרבה? האם לא מתפתח כאן פולחן אישיות מוגזם?

מדוע הצעת שידוך חוזרת ריקם כי 'הבחור לא מספיק קוקני"ק'. את באמת חושבת שזה משנה אם הבחור למד 20 עמודים או 300 עמודים באגרות הראי"ה (בדידי הוה עובדא)?! אם השקפתו זהה לשלך בכל הנושאים החשובים, ואם הוא מעריץ את הרב קוק בדיוק כמוך, מה אכפת לך שהוא מקדיש יותר זמן ללימוד גמרא והלכה? במוסדות מסוימים במגזרנו, בנות מתוכנתות להעריך רק אדם שכל מילה עשירית שלו היא 'הרב זצ"ל', לא שיש להן שמץ של מושג בתורת הרב עצמו, אבל היא עם בחור שאיננו 'קוקני"ק' (אף שבקי פי 5 ממנה בתורת הרב) – איננה מוכנה אף להתחיל להיפגש.

מדוע שמיניסט צריך לקבל שיחה של שעה מראש הישיבה התיכונית שלו כדי שלא ילך חלילה לישיבה שאין בה מספיק דגש על תורת הרב קוק ('רק' שיעור שבועי קבוע בזמן השיעור בעיון המיוחד לתורת הרב, ועוד כארבע או חמש שיעורי רשות שבועיים שמי שרוצה נכנס אליהם)?

כמה מהבחורים הדבקים בתורת הרב קוק בחרו בו בעצמם מבין כל שלל השיטות, וכמה מהם אולפו לחשוב כך קודם שהיה סיפק ביד שכלם לבחון בעצמו את הדברים, וככל הנראה לעולם לא יבחנו אותם אובייקטיבית באמת?

ואילו היה הענין מסתכם באותם זמני-עתק המושקעים בלימודים אלו – אולי החרשנו (אף שכואב הלב על בחורים שיכלו לסיים את הש"ס ובמקום זה יודעים לצטט בדיוק מה כתוב בכל שורה בחזון הצמחונות). אך דא עקא, שמלבד אותו ביטול תורה בכמות ובאיכות, בחורים צעירים מחויבים (ע"י האוירה החברתית) לשבת ולשקוד בדברי הקודש של הרב קוק שלא מיועדים כלל לרמתם. הם לא באמת מבינים מה שהם לומדים או מה שהם אומרים, הם לומדים לדקלם כתוכי את הקטעים הנכונים. אבל הדבר הזה משפיע על כל הלך החשיבה. נתקלתי בלא מעט בחורים שאם תהיה כן עם עצמך תודה שלא באמת הבנת מילה אחת מהדבר תורה שאותו בחור אמר על פרשת השבוע. הקושיא בד"כ לא קושיא, והתירוץ עשיר במושגים ערטילאיים וגבוהים ולא מובן כלל. ובדרך כלל, אם בעל הדבר התורה היה אף הוא כן עם עצמו, יוכל אף הוא להודות שבעצמו לא באמת הבין דבר ממה שאמר. השכל מתרגל 'כאילו' להבין דברים. דברים שהבנתי-פחות-או-יותר-מה-הוא-רוצה-בעצם-לומר, נחשבים לדברים שהבנתי לאשורם, המילה 'בחינת' חסרת הפשר מופיעה יותר ויותר, ובסופו של תהליך ישנם אף כאלה שהדברים לא נעצרים אצלם בתחומי המחשבה, דרשנות ופרשת השבוע אלא עוברים לתחומי הגמרא וההלכה (ובלשון יותר מעודנת: השכל שמתרגל ללמוד בדרך הרמז והסוד, מתקשה לבצע את המעבר בעת לימוד דברים שצריך ללומדם קודם כל בדרך הפשט והדרש). השכל מעופף, ישרות השכל נעלמת והולכת, והיה העקוב למישור. (וכי לחינם יצא לכמה מטובות ישיבותינו שם של 'רחפנים' ו-'מעופפים'?).

נפוצה מאוד התמונה המראה את פניהם של רבותינו הגראי"ה והגרצי"ה קוק זצוק"ל, כשמעליהם דבריו של בעל השפת אמת זצ"ל "יש נשמות שהם כלים לקבל האור, ויש נשמות גבוהות שהם בעצמם האור". רבותי, תתבוננו רגע בדברים! 'הם בעצמם האור' – לי זה לא מזכיר דברים חיוביים! ומי קבע שדוקא מו"ר הגראי"ה והגרצי"ה בם נשמות גבוהות שהן אור עצמי?

דברי השפ"א נאמרו על מרע"ה, עליו נאמר הפסוק 'ותחסרהו מעט מאלוקים', אך אין עוד שני כמשה רבינו, לא היה ולא יהיה!

אדגיש שוב שאינני בא חלילה להמעיט מערכו העצום של הראי"ה קוק, אני רק בא להציב מראה אל מול פנינו ולקרוא למחשבה משותפת: האם באמת כך ראוי? האם לא נסחפנו?? 

תגובתי בקצרהאיזה טוב ה'!!!!

מפאת קוצר הזמן רק אגיב כאן על מס' נק'

 

1. אני לא חושב שמישהו טוען שהרב זצ"ל היה חף מטעויות הוא היה בן אדם ככל הגדולים האחרים שציינת.

 

2. אני לא מכיר אף ישיבה שיש בה שני סדרי אמונה. גם לי זה נשמע מגזם אבל אם אכן יש ישיבה שכזו קטונתי מלחלוק על שיקוליו של ראש הישיבה ההיא.

 

3. יש אכן ישיבות (ומעולם לא נמניתי על תלמידיהם) שנותנים דגש רב על לימודי האמונה בהדגשה על תורת הרב זצ"ל. זוהי דרכם החינוכית והתורנית ואני לא חושב שמי מאיתנו גדול מספיק על מנת לחלוק על דרך זו.

 

4. לימודי האמונה שלנו לא באים להמעיט כהוא זה מגדולי הדורות האחרונים שלא עסקו בזה. אנחנו דור שזקוק ללימודי האמונה באופן הזה והדורות הקודמים היו מספיק גדולים ולא הזדקו לזה.

 

5. אני חושב שקצת הגזמת בתיאורי הפולחן האישי. אני לא מכיר אנשים שמקצינים עד כדי כך ובמיוחד התיאור שאמרת לגבי שידוך. אם התיאור הוא אמיתי ולא עיוותת אותו הרי שהבעיה בבחורה הספציפית הזו ולא באף אחד אחר.

 

דבר אחרון. יישר כח שלמרות שעסקת בנושא רגיש לא נגררת להשמצות ועלבונות וכתבת את הדברים בזהירות ובצורה מכובדת.

 

 

תשובהאנונימי (פותח)
עבר עריכה על ידי יוסי מזרחי בתאריך ט' ניסן תשע"ב 14:16

קודם כל תודה רבה מאוד על התגובה העניינית המכובדת והמכבדת.

ולעצם הדברים:


1. את הבדיחה שרשמתי לא אני המצאתי, היא די נפוצה והיא צמחה על יסוד מסוים. דע לך שכל שורה שכתבתי נכתבה בעקבות מקרה אחד לפחות בו הייתי מעורב אישית או שאני מכיר אותו אישית. כדוגמא בלבד לנקודה זו אם תרצה כתוב לי ואפנה אותך למאמר שכתב רב נחשב בציבורנו, שם מתכחש למציאות שוב ושוב באופן מעורר השתאות ממש וכותב דברים שערוריתיים ממש כדי להגן על טעויות הסטוריות ועובדתיות מוחלטות וברורות שנפלו בדברי הרצי"ה זצ"ל. (איני כותב כאן את שמו ואת המאמר מפאת כבוד ת"ח, וגם מה שכתבתי הוא די והותר, אך לא נותרה לי ברירה. מי שירצה יכול לכתוב לי ואשלח לו את המאמר בעילום שם הרב הכותב).


2. אני מכיר ישיבה כזו. כמובן, אינני מתכוון לשני סדרים מלאים בני כשלוש ארבע שעות, אלא לשני חלקים ביום המוקצים במיוחד לזה. (אם אני עדין זוכר במדויק: שלושת-רבעי שעה בכל בוקר וכשעה בכל ערב).


3. אמנם איני גדול דיי לשום דבר, אך כפי שציינתי במאמר אין צורך להיות די גדול כדי להקשות או להביע דיעה שונה (כמובן בכבוד הראוי) גם אם הדעה המקורית נאמרה ע"י מי שגדול מאתנו עשרות מונים. אדרבא, הכולא דעתו ושאלותיו עתיד ליתן את הדין (עיין בהקדמת הרב עובדיה ליביע אומר). זכותו וחובתו של כלאחד מאיתנו להקקשות ולשאול בכבוד הראוי, וגם גדולי האמוראים הצהירו שטעו, ולא לחינם אמרו קדמונינו 'קבל את האמת ממי שאמרה', ו-'מתלמידי יותר מכולם'. בנוסף לזאת - מאמר זה מופנה בעיקר לבני הנוער שיפעילו חשיבה בקורתית לפני שקופצים ראש לתוך הפס ייצור האחיד, ונוהגים וחושבים ומדברים כפי שהחברה מכתיבה. וכמובן, אינני אומר קבלו דעתי ורק אני צודק, אדרבא, אם ראשי ישיבות יכולים לטעות על אחת כו"כ וק"ו בן בנו של ק"ו שאני מוחזק שאטעה, ובדיוק לשם כך אני מציג את הדברים לקבלת ביקורת מהרבים, ואתה כראשוןשבהם קבל שוב הכרת תודה וישר כח ממני.


4. כתבתי את הדברים ברמז אבל שמעתי מרב נחשב לענייני אמונה ביטויים חריפים מאוד כלפי מי שלא למד אמונה. 

הטענה כאילו אנחנו צריכים יותר אמונה מדורות קודמים עקב קוטננו  היא טענה שלא זכיתי לשמוע מעולם (בדרך כלל הנימוק הוא כי אנו בדור הגאולה או בארץ ישראל), ומכל מקום טענה זו צריכה הוכחה. אני טוען שאף שלא מלאתי כריסי עד להתםפקע במה שנקרא 'אמונה' אינני חש כל חיסרון בעצמי או בעבודת השם שלי בעקבות זאת.

כמו כן, עדיין אין טיעון זה עונה על טענותיי כלפי מה נכנס בגדר 'אמונה' (דברים שלא קושרים) ומה לא נכנס משום מה (דברים שכן קשורים).


5. כאמור לעיל, אינני חושב שהגזמתי במשהו, וכל שורה נכתבה בעקבות מקרה אחד לפחות שהייתי מעורב בו או נתקלתי בו. גם בנוגע לשידוך - שידוך מסויים ששידכתי נפל במוצהר מסיבה זו, ואני מכיר עוד כמה וכמה מקרים כאלה (במוצהר או יחד עם סיבות נוספות), ובתור מי שמשתדל להציע שידוכים ומתקשרים אליו כדי לברר על חברים - זו אחת השאלות הראשונות שנשאלות ואחד המסננים הראשונים של בחורות/משפחות קוקניקיות (כן: לפעמים כשהאבא מתקשר לברר הוא שואל זאת (פעם אחרונה: שבוע שעבר). אני מתאר לעצמי מה יאמר אח"כ לבתו: תקשיבי, הוא בחור מהטובים ביותר בישיבתו, אך לא כ"כ דבוק בתורת הרב קוק", את המשך המשפט תשלימו לבד..). בדרך כלל אני יודע זאת ואני נמנע מלכתחילה להציע לבחורה שלמדה במוסד 'קוקניקי' מובהק בחוק שהוא 'קוקניק' מובהק קצת פחות. אני חושב שכל מי שבקי בתחום (ויש לו קשר גם עם בחורות קוקניקיות וגם עם בחורים פחות קוקניקים) יודע בדיוק על מה אני מדבר.


שוב תודה על ההערות, ואשמח לקבל נוספות!! 


אתה טוען כמה דבריםשורש וגרביים

1. נגד פולחן האישיות 

2. כנגד צדקת דרכו בכלל של הרב קוק בניגוד לחולקים עליו.

3. נגד השקעת הזמן בלימוד ספריו.


א. בנוגע לפולחן האישיות - יש אמת בדבריך. היהדות אינה מעודדת הערצה עיוורת וחוסר מחשבה עצמית, וממה שאני מכיר יש חלקים בציבור שלנו שנגועים בכך ולא רק כלפי הרב קוק אלא גם כלפי ממשיכי דרכו וד"ל...


ב. בעניין דרכו של הרב קוק- איני יודע מאיזה רקע אתה מגיע ומה הבסיס התורני שלך, אבל כיום כל אדם (אפילו לא ת"ח) שחי בעולם ולא בבועה מבין את גודל החידוש של הרב קוק ואת העובדה שכדי לשמור על חיים יהודיים דתיים בעולם המודרני חייבים את תורתו. זהו דבר פשוט וברור שלא כתוב בשום ספר אלא עולה מהחיים עצמם ומהאתגרים הרבים שהם מזמנים לנו. א"א להסתגר בתוך ד' אמות של הלכה ולטעון שזה מספיק - זה פשוט לא עובד.


ג. מתוך כך מובנת ההשקעה הרבה והמאמץ בלימוד ספריו ותורתו של הרב קוק. גם במחיר שתלמידים צעירים לא יבינו את העומק הנובע משם. בנתיים הרובד הרדוד שהם משיגים מחייה אותם ויום אחד הם יצליחו יותר להעמיק. 


לסיכום: נגעת בנושא רגיש ומרכזי בעולם התורה הציוני, כל מהלך בתחום הזה נשקל היטב ע"י הרבנים המובילים, יש מקום לביקורת אך קודם לכן כדאי להבין את המצב לאשורו.

תשובהאנונימי (פותח)

קודם כל, יישר כל גדול על תגובתך.

וכעת לגופם של דברים ע"פ הסדר.


א. בנושא זה אנו מסכימים.


ב. גדלתי במשפחה דתית לאומית בגרעין תורני, למדתי בבית ספר ממ"ד ובישיבה תיכונית מקומית ( בה היו חברה דוסים יותר ודוסים פחות), וכעת אני אברך באחת מישיבות ההסדר. הרקע התורני שלי די טוב ב"ה. יש לי חברים וקרובי משפחה רבים בשאר ישיבות מגזרנו (כמו למשל מרכז, הר המור, בית אל, מצפה רמון, תל אביב, אור עציון, אלון מורה, וכו'). אני חושב שזה מספיק כדי להבהיר שאינני חי בבועה.

אני חושב שאני עצמי (ורבים שכמותי שאני מכיר) מהווים את ההוכחה הטובה ביותר שהטענה שכתבת כאילו 'אי אפשר בלי זה' היא פשוט לא נכונה. שמעתי ולמדתי רבות (טוב, הכל יחסי...) מתורת הרב קוק זצ"ל, ואינני מבין כלל מהו 'החידוש הגדול' שלו, ומדוע היום 'חייבים את תורתו', ובלי זה -'זה פשוט לא עובד'. אני ב"ה מתמודד יפה מול 'אתגרי החיים' בלי להיות בקי גדול או מתמיד גדול (או קטן) בתורת הרב קוק זצ"ל. [ושוב - איני בא להפחית מגדולתו בכהוא זה. אך אני מסתדר נפלא גם בלי להיות בקי כמעט בכלל ב-'מכתב מאליהו' ואינני חושב שזה מפחית מגדולתו].

במשפט אחד: ראיתי את 'תורת הרב קוק', טעמתי, הרחתי, ולא השתכנעתי כלל. אני עומד ומצהיר שאיננה חיונית כלל

כמובן אפשר לטעון שעשרות 'שעות הרב קוק' שצברתי אינן מספיקות, ואם הייתי לומד אל שעות הייתי מדבר אחרת, אך זו 'עדות שאי אתה יכול להזימה' ועל כן אין זה טיעון ענייני.

מכל מקום: אני טוען שאיננני רואה כל צורך חיוני בזה.


הבהרה: כמובן איני טוען שאף אחד לא זקוק לזה, אלא שאולי יש מעט הזקוקים לזה אך ודאי שלא כולם צריכים את זה, ולדעתי לרוב האנשים אין צורך בזה כלל, וודאי שלא בכמויות העצומות בהם מלעיטים את כולם בזה. אני סבור שאוירת הכפיה הזו איננה נכונה איננה הגיונית ואיננה תורנית.


ג. מתוך כך מובן שאני חולק גם על מה שכתבת בסעיף זה. אם אין בכך בד"כ צורך, אזי אין שום הצדקה לנזק הגדול שלענ"ד נגרם מכך.


ולגבי מה שכתבת בחתימת דבריך - סבורני שאני אכן מבין את המצב לאשורו, וזה בדיוק מה שהביא אותי לכתוב את הדברים הנ"ל.

עוד אציין שבמאמר הנ"ל ישנן טענות נוספות שלא הובאו בדבריך, אבל אני מסכים שתמצתת חלק גדול מעיקרי הדברים.


שוב תודה על התגובה!

י.מ.

סליחה על העיכוב עד עכשיושלומי20104

אני לאומת עקיבא למדתי ולומד בישיבות מהסוג הזה ושומע את רבותי מסבירים את הדרך הזאת.


אני ינסה לענות במהלך אחד ולכן זה לא יהיה לפי הדר ששאלת. עמך הסליחה.


נתחיל מהבסיס המצווה הראשונה ב10 הדיברות ומתוך כך המצווה הראשונה שהרמב"ם מונה היא מה שמכונה "מצוות האמונה" לידע שיש מצוי וכו'" ספר שלם הרמב"ם כתב על זה בתוך ספר היד החזקה ועוד קרה לו בשם היומרני"יסודי התורה" היסודות.

גם הרמב"ן כתב הרבה חיבורים באמונה גם הר"ן(דרשות הר"ן) הרמח"ל(המון) והם רק הראשונים, לא כולל האחרונים.


מסכים איתך שיש ראשונים שלא עסקו בזה בצורה ישירה אבל הם לעומת זה עסקו בזה ממש על סדר החומש והגמרא. (לא כמוני לפחות שמגיע לאגדותות וחושב שזה סיפור לפני השנה..)

לכן הטענה הבסיסית לא מקובלת עלי.

לגבי העקרון השני שזה היחס לגדולינו הראי"ה והרצי"ה אכן אני חושב שהם היו ענקים אני לא יודע מה להגיד לך לגבי הפולחן האישיות המוגזם שעליו את מדבר אבל אני כן חושב שהם בסדר גודל אחר מכל דבר אחר.

כן הם היו ענקים! לפי מה אני אומר? 2 דברים: רבותי שכולם בעיני אנשים ביקורתיים במהות וחקרו והגיעו לאמת זאת(כולל רבנים שהתחילו את דרכם בישיבות חרדיות ומחיפוש אחרי האמת הגיעו לרב קוק, כך שא"א להגיד שהם לא בררו), ומלימוד שלי את דבריהם שאני רואה שוב ושוב את רמת הדיוק שלהם לגבי ההבחנות שלהם את המציאות ומבין עד כמה הם גדלולים.


לגבי שאלת המינון מסכים איתך שצריך מינון ולא להגזים(אבא שלי שלמד אצל הרצי"ה אומר משמו שגמרא זה בשר ואמונה זה יין, ואנחנו כבר יודעים מה קורה למי שרק שותה יין) אני כן חושב שפעמיים שעה זה מינון מצוין.

כי אכן מצווה כלכך בסיסית שהיא לידע שיש הקב"ה צריכה הרי ליבון לימוד ומחשבה. אי אפשר להגיע עליה 

מקריאה של הלכות הרמב"ם..


תשובהאנונימי (פותח)

שוב תודה ויישר כח על ההתיחסות!

לעצם הדברים:

אם הבנתי נכון אתה טוען לדחות את [חלק מ]דברי בשתי פנים:

א. אין זה נכון שהדברים מיותרים או לא חשובים כ"כ כטענתי, כיון שמצות האמונה היא מצוה חיובית וחשיבותה עצומה.

ב. הצורה שהצגתי את הדברים כאילו לימוד האמונה לא היה נפוץ בקרב הראשונים איננו נכון, ולראיה הבאת כמה מקורות, וטענת שהאחרים עסקו בזה מתוך החומש והגמרא, ואנו אם לא יגישו לנו 'בכפית לפה' לא נעסוק בזה.


ולגבי פולחן האישיות כתבת שהראי"ה והרצי"ה הם בסדר גודל אחר מכל דבר אחר.



אני מקוה שהבנתי ונסחתי נכון את הדברים. אם לא - תתקן אותי. אם כן - אשיב עליהם בעז"ה:

אני חושב שהתיחסתי כמעט במפורש במאמר לכל שלושת הטענות, ואעפ"כ ארחיב כאן מעט יותר:


א. ודאי שאני מודה בגודל חשיבות מצות האמונה. טענתי היא בשתי פנים:

1.  מצוות האמונה לא כוללת לדעתי חיוב עיסוק כ"כ אינטנסיבי אלא שכל יהודי ידע ויאמין באמונה שלימה וחזקה בעיקרי האמונה. לשם כך אין צורך בשעתיים ביום אלא בהרבה הרבה הרבה פחות, והכל לפי צרכו ותפיסתו של האדם. או כמו שכתבתי - די לעבור על הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, או על ספר העיקרים וכד' כדי לקיים מצוה זו בהידור.

2. הגדרת לימודי האמונה בישיבותינו פגומה בשתי בחינות: האחד - היא כוללת המוני דברים שאין קשר בינן לבין מצות האמונה והכרת השם. (ובזה נכללים רובם ככולם של כתבי הרב זצ"ל. תסביר לי מדוע מי שלא למד חזון הצמחונות או מאמר הדור לא קיים מצות האמונה בהשם. זו השקפה ולא אמונה).

והשני - תוכן הלימוד סלקטיבי מאוד. דהיינו: בחור שלמד מכתב מאליהו ואמונה ובטחון לחזו"א בלבד אין זה נחשב שלמד אמונה כלל משום מה.


ב. אני מכיר את המקורות שכתבת ואעפ"כ עודני עומד בדבריי.

ראשית - אין כמעט קשר בין הלכות יסודי התורה להרמב"ם לרוב כתבי הראי"ה.

שנית - לא ידוע לי שהרמב"ן כתב 'הרבה חיבורים באמונה'.

שלישית - חיבורו של הר"ן הוא דוגמא מצוינת, זהו 'דרשות הר"ן'. כך עברה האמונה הנכונה דורות רבים, ע"י דרשות מעת לעת של גדולי הת"ח שבארו וחיזקו יסודות הדת. לא בלימוד ופלפול קבוע בישיבות.

כמו כן רבים מאוד מספרי האמונה האחרים העידו עליהם מחבריהם בראשם שנכתבו לתכלית אחת: לא להתפלפל או כתוצאה מחובת לימוד האמונה, אלא כדי להשיב לטענות הגוים כלפי היהודים שרופפו את האמונה אצל יהודים רבים, וכמשקל נגד נאלצו לחבר ספרים אלה. אלמלא טענות והסתות הגוים לא היו נצרכים לזה. קבוצה זו כוללת בין היתר את ספר הכוזרי ואת ויכוחי הרמב"ן ועוד.

גם אם נתעלם מכל הנ"ל - הבט וראה מה מספר הספרים שנתחברו בעיון הש"ס וההלכות ומה מספר הספרים שנתחברו באמונה, הלא ספרי האמונה אינם בטלים בהם בשישים אלא באלף לפחות!!

הטענה שהם שאבו את לימוד האמונה מהתורה והגמרא ואנחנו לא איננה מובנת לי. ראשית - אין לה שום בסיס להסמך עליו, ועוד - מדוע אתה מתיחס לאגדתא כסיפורים לפני השנה? כשאתה מגיע לאגדתא - פתח נא מהרש"א, עין יעקב, בן יהוידע וכו' ושאב גם אתה את שצריך. (אינני מפנה אותך לחידושי ההגדות להרשב"א כי אינני סבור ששם תמצא את מבוקשך, כיון ששיטתו שונה במקצת מזו של הבן יהוידע, וד"ל).


לגבי פולחן האישיות - לא כ"כ הבנתי מה אמרת. ודאי אינך מתכוין במה שכתבת שהם 'בסדר גודל אחר מכל דבר אחר' שהם גדולים מהאבות הקדושים, מן הסתם גם לא ממשה רבנו, אני משער שגם לא מהתנאים, האמוראים וכו', א"כ - איפה עובר הגבול? למה התכונת?

ועוד 0 גם אני בדבריי ציינתי שודאי היו מענקי עמנו ואינני בא לגרוע מגדולתם, טענתי גם כאן היא בתרתי:

האחד - שלא משנה כמה גדולים היו - פולחן האישיות המתבצע הינו מוגזם

והשני - שאינני מבין מנין הקביעה שהיו גדולים משאר גדולי דורם. לטענה זו גם אתה לא ענית כלל, כל שכתבת הוא שדבריהם עוברים במבחן ביקורת השכל, ושאבחנותיהם מדויקות. ואני תמה - וכי צריך לומר זאת? לי זה היה פשוט, אלמלא כן לא היו יכולים להחשב לגדולים בישראל!

בכך שיש מרבותיך שהיו חרדים ועברו לקבל דבריהם (כדבריך) אין כל הוכחה כיון שיש רבים וטובים שעושים את הדרך ההפוכה, ויש המוני תלמידים ומעריצים לכל אחד מגדולי ישראל. מהם שנולדו למשפחות המעריצות אותו ומהם שהגיעו אליו בעצמם. אין זה מוכיח שאחד גדול מהשני או צודק ממנו.


כמובן, במאמר נגעתי בעוד נקודות רבות אך כיון שלא התיחסת אליהם איני רואה צורך לחזור ולהדגישם.


בתקוה שהצלחתי להבהיר עצמי מעט יותר טוב בנושאים אלו

ובהערכה,

י.מ.


אמת וצדק.האדמו"ר מצנעא

לאחר שהרצי"ה סיים סדרת שיעורים ארוכה על 'אורת התורה' כמדומני, הוא שאל את הבחורים לאן הם רוצים עכשיו לעבור. מישהו נקט בשם של אחד מהמאמרים היותר מתקדמים ב'עקבי הצאן'. הרצי"ה ענה לו: "יש לעלות לאט לאט בתורה".

הרב דני איזק הי"ו רגיל לומר בביקורת: "כל בחור צעיר יודע לדקלם את הפסקא הראשונה של 'אורות'..."


בנושא הכאוב הזה אין להפנות אצבע מאשימה למחנכים. רבנו זצ"ל בעצמו היה מורה לבחורים ב'מרכז הרב' לא ללמוד אמונה פחות משעה ביום, ולא יותר משעתיים ביום. אני לא מאמין שיש כיום ראש ישיבה או ר"מ בציבור שלנו שרוצה שהבחורים ילמדו יותר זמן אמונה, ולכן כל בחור צריך לדעת שאם הוא רואה את עמיתו לומד יותר מדי שעות אמונה עליו להעיר לו על כך.

פעם נכנס אל החזו"א זצ"ל תלמיד ישיבה אחד שטען שכתבי הרב זצ"ל במחשבה מחזקים אותו בעבודת ד', ושאל אם הוא צריך להמשיך ללמוד אותם. החזו"א ענה לו: "גם הרב קוק בעצמו התחיל מש"ס ופוסקים ורק אח"כ המשיך למחשבה, ולכן אתה יכול ללמוד את כתביו בהלכה, וכאשר תתמלא בש"ס ופוסקים תעבור לכתביו במחשבה."

אז רבותינו תלמידי הרב זצ"ל הורו לנו כן ללמוד את כתבי הרב גם בצעירותנו, אבל במידה מתונה ונורמלית. 

אמת מארץ תצמחאנונימי (פותח)

שלום וברכה!

לא ממש הבנתי כלפי מה אמורים דבריך 'אמת וצדק'.

כבחור שנראה די בקי ומונח בתורת הרב קוק זצ"ל (וכן, בכונה אינני קורא לו 'הרב' סתם וק"ו שלא 'מרן הרב'. שוב, לא מתוך זלזול, אלא מתוך איזון - גם לחפץ חיים ולאר"י הקדוש אינני קורא 'הרב' סתם או 'מרן', ואני רואה בכינויים אלו חלק מתופעה שבעיניי היא מעוותת ואיני מצליח למצוא לה הגיון) - בייתי שמח מאוד לו היית מתייחס ומנסה להסביר לי את הדברים ולהשיב על התמיהות שאני תמה, שתקיפות בין השאר גם על הדברים שרשמת אתה- מנין החיוב ללמוד לכה"פ שעה ביום אמונה? מדוע לא שמענו ולא ראינו אותו מעולם?

מדוע אורות התורה מוגדר 'אמונה'? ועאכו"כ - חלק מה-'אמונה' שכל אדם חייב ללמוד לפחות שעה ביום?

(וד"א אני שמח לנחם את הרב דני איזק שליט"א - אני אינני יודע כלל לדקלם את המשפט הראשון באורות, ואני לא רואה בזה כל פגם).


אני מרגיש כאבל בין חתנים (או להפך, הכל תלוי בנקודת המבט). אשמח אם מישהו סוף סוף יעמידני על טעויותיי, שאני חש שהנחת היסוד היא שאכן ישנן, ולכן אין כמעט צורך להתיחס אליהם באופן מסודר!


(וסליחה אם הכתיבה קצת בוטה, אני פשוט משתגע כבר מהנושא הזה).

ברוך שנתן לנו תורת אמת.האדמו"ר מצנעא

אין חיוב, לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ההוראה למי שרוצה לגדול בתורה באופן היותר שלם היא ללמוד בין שעה לבין שעתיים ביום אמונה.

לקרוא לרב קוק זצ"ל "הרב" סתם, מעיד על האומר שמבחינתו הרב הוא הרב קוק. אני לא חושב שיש בזה דבר רע. כמו שחסידי ברסלב קוראים לר' נחמן זי"ע "רבנו הקדוש", ובשיחותיו לל"ג בעומר קורא הרצי"ה לרשב"י זי"ע באותו כינוי, והרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה קורא כך לרבי. כל אחד ואיך שהוא מרגיש כלפי אותו גדול בישראל.

אודות אילו תמיהות אתה רוצה שאתיחס?

תשובהאנונימי (פותח)
עבר עריכה על ידי יוסי מזרחי בתאריך י"א ניסן תשע"ב 12:17

עדין אינני מבין - האם אתה סבור שהרב עובדיה, הרב מרדכי אליהו, החזוון איש, החפץ חיים, החיי אדם, הרמ"א הבית יוסף וכו' לא 'גדלו בתורה באופן היותר שלם'?

זו בדיוק טענתי - מה מקור הקביעה שמי שרוצה לגדול בתורה באופן היותר שלם מוכרח ללמוד לפחות שעה אמונה ביום?


ולגבי הכינוי 'הרב' - הראיה שהבאת מחסידי ברסלב איננה ראיה כלל ד-'ערבך -ערבא צריך', ואה"נ שאני מזדעזע מאוד מביטויים רבים שנשמעים בחסידות ברסלב (ש-'מחכים להתגלותו של רבינו', ושמתפללים אליו, וש-'מאמינים בו', וששום הרהור תשובה של כל אדם שהוא בעולם לא היה אלא משום שרבינו הוא שנתן בו הרהור זה וכו' ). ודאי שמת לב שהדגשתי לקראת סוף דבריי שכמעט כל החסידויות נפטרו מהמאפינים שעוררו עליהם התנגדות, ואמנם במילת 'אמנם' התכוונתי גם אל חלק מחסידי ברסלב (ונדמה לי שכולם מבינים לבד למי עוד היתה הכוונה) אין זה כלל המקום ואין בידי הזמן והרצון לפרוט טענותיי כלפי אותן קבוצות מצומצמות (וגם אין זה כ"כ ענייני, כל קבוצה צריכה לעשות חשבון נפש לעצמה, ולא להכות על חזה של אחרים), אך ודאי שלא אוכל לקבל ראיה מהתנהגותן. כל טענתי היא להתריע על הסכנה הגדולה (בעיניי) שהיא - שאנחנו הולכים ומתדמים להם, ואם לא נעצור בזמן ח"ו נגיע לשם.


גם מהרצי"ה אין להביא ראיה כלל, שכן יש לחלק חילוק ברור בין שיחה העוסקת בת"ח מסוים, כשיחה על רשב"י בזמן ל"ג בעומר, או הספדים וכד', שודאי שאז דבר כזה מובן מאליו. (כמעט בכל הספד של ת"ח גדול מכנים אותו בתואר 'הרב' סתם ולעיתים אף יותר מכך). 


הטענה שהבאת מרבינו הקדוש היא בדיוק ראייתי נגד דבריך - לא הרמב"ם הוא זה שהמציא את הכינוי הזה לרבי (שמת לב שגם זה כינוי מוחלט?), הגמרא היא שמכתירה אותו בתואר זה (שנפוץ הרבה לגביו בש"ס ובראשונים), והיא אמנם שואלת (שבת דף קי"ח עמ' ב') מדוע זכה להקרא רבינו הקדוש, ואף משיבה. מכאן שיש לדקדק בהענקת תארים.


אולם, אני מוכרח לציין שקריאת הרב קוק בתואר 'הרב' או אף 'מרן הרב' כשלעצמה לא הייתה מפריעה לי כ"כ, אלא אני מוטרד כ"כ מפני שזה מצטרף למכלול תופעות שלענ"ד יוצרות יחדיו תמונת מצב קשה ועגומה.


לגבי אילו תמיהות אני רוצה שתתיחס - בעז"ה בתגובה ל-הרש' אתמצת נקודות מהמאמר, ואשמח אם תתיחס לזה.

יישר כח גדול!!

 

לא זו הבמה 'להיכנס' בננחים.האדמו"ר מצנעא
עבר עריכה על ידי האדמו"ר מצנעא בתאריך י"א ניסן תשע"ב 20:25
עבר עריכה על ידי האדמו"ר מצנעא בתאריך י"א ניסן תשע"ב 20:25

אין להתיחס לדוגמות שהבאתי כארגומנט שעומד בפני עצמו. באותה מידה אוכל לתת עוד דוגמות. למשל: הרצי"ה קורא למרן אביו זצ"ל "אאמו"ר" והרבה הי"ד קורא כך לאביו ר' אלילמלך מגרודז'יסק זי"ע. וזו דוגמה יותר מובנת. מבחינת הרצי"ה "אדוני אבי מורי ורבי" הוא הרב קוק זצ"ל, ומבחינת הרבה הי"ד הוא אביו.

אתה צודק שהזילות בתארים משוועת. כל חבר כנסת הוא רב, כל ראש ישיבה הוא מרן הגאון. 


בקשר לרישא של דבריך - המקור לכך שיש ללמוד לכה"פ שעה אמונה היום, הוא מהסברא. אנו צריכים להיות גדולים בכל חלקי התורה. אמנם עיקר למידתנו (בשלב זה, אני מדבר על בחורי ישיבות) היא בש"ס, אולם יש ללמוד ולהתגדל גם בתנ"ך ובמשנה ובהלכה ובמדרשים ובכל חלקי התורה.

ההוראה ללמוד שעה ביום אמונה לכה"פ מגיעה מחשבון של ניצול מירבי של הזמן. אם בחור ישיבה צריך ללמוד בין 12 לבין 15 שעות ביום, אז מתוך הזמן הוא צריך ללמוד שעה עד שעתיים אמונה ביום, אבל אם הוא לומד ארבע שעות... 


ובקשר לתואר שכינית אותי בו, "בחור שנראה די בקי ומונח בתורת הרב קוק זצ"ל", מחובתי למחות... ודאי שאינני ברמה של למידת כתבי הרב, לפחות לא באופן שיטתי. בסה"כ קראתי כמה ספרים על הרב ועל תלמידיו (לא ספרים על משנתם, ספרים עליהם ממש), ומעט מספרים המביאים משפטים ממשנתו ( אני יודע שיש כאלה שלא אוהבים את זה, אבל על אחד מהם כתב הגר"י אריאל הי"ו: "אין כאן תחליף ללימוד כתביו עצמם במקורם, אך יש כאן כל יעזר למתחילים מכאן, ולמסכמים מכאן", אזי סמכתי על גדול הדור שהוא יודע מה הוא הוא אומר...).

לא הבנתי את תשובתךאנונימי (פותח)

אתה טוען שהמקור לחיוב לימוד בין שעה לשעתיים אמונה ביום הוא מהסברא, כיון שעלינו להיות גדולים בכל חלקי התורה.

אם כן, הרשה לי נא לשאול אותך: האם ישנו גם חיוב ללמוד לפחות שעה כל יום תנ"ך? ומה עם הלכה? ומה עם מוסר? מדוע אלה נלמדים בין אפס לחצי שעה ביום-בד"כ קרוב הרבה יותר לאפס) ואילו אמונה שעה-שעתיים? הרי תנ"ך והלכה זהו חיוב מפורש עוד בגמרא וברמב"ם שהם צריכים להיות שליש לימודו של כל אדם, והמשנ"ב פסק גם לגבי מוסר שיש חיוב ללומדו בכל יום!!

אני חוזר שוב - מצאנו בדורות הקודמים חיוב קביעת זמן יומי לעניינים הנ"ל, לאמונה - איני זוכר שמצאנו!

ושוב אחזור גם על הטענה שיש להתבונן מה יכול להחשב אמונה ומה ממש לא.

כאמור, לא כ"כ הבנתי את תשובתך.

אשמח להבהרה.

נכון, גם תנ"ך והלכה ומוסר צריך ללמוד.האדמו"ר מצנעא

כמה? אני לא יודע. 

אתה צודק שגם אלה שלא לומדים הלכה, מוסר ותנ"ך לא עושים נכון. 

אמונה נכללת בתלמוד. "גם העיון בסוגיות האמונה וסתרי תורה כלול בחלק התלמוד" (פניני הלכה, ליקוטים א עמ' 12). מפה באה ההוראה ללמוד אמונה.


אתה מתיחס לדבריי כהלכה פסוקה בשו"ע... מצד הדין יוצאים י"ח מצות ת"ת כבר בק"ש...

תשובהאנונימי (פותח)

נדמה לי שלא כ"כ הבנו איש את דברי רעהו.

אינני מתיחס לדבריך כהלכה פסוקה. אני מתיחס להדרכה ולהוראה הנפוצה בישיבותינו, שהיא כפי שכתבת - שיש חיוב לבן ישיבה ללמוד אמונה בין שעה לשעתיים בכל יום.

אני טוען שהדרכה זו חסרת מקור, ובשל כך, מעוותת ומזיקה (שהרי הנהגה זו איננה נכונה והיא באה על חשבון לימודים אחרים, ובנוסף - מרגילה את השכל בלימוד לא רציונאלי).

ניסית להביא כמקור לחיוב זה את הסברא שיש לגדול בכל חלקי התורה, כולל אמונה.

אני דחיתי מקור זה בטענה שאם זהו המקור, אזי עוד הרבה לפני אמונה היתה צריכה לצאת הדרכה ללמוד לפחות שעה ביום תנ"ך הלכה ומוסר.

כיון שאלה כמעט ולא נלמדים, ואילו אמונה - כן, לא ניתן להשתמש בסברא שכתבת כמקור. אם כן חזרנו לנקודת המוצא שאין כל מקור להדרכה ללמוד אמונה כל יום, וודאי שלא בשיעור זמן עצום שכזה, ומכיון שכך - גם אין לה כל מקום.

כעת אתה טוען טענה נוספת - לימוד אמונה כולל בהוראת הגמרא ללמוד תלמוד, ולכן יש ללימוד זה מקור ומקום.

כנגד טענה זו אני שב וטוען:

א. אפילו אם נניח שלימוד אמונה כלול בחיוב לימוד תלמוד - עדיין לא מובן מדוע דקא על לימוד זה מקפידים כל כך, ואילו על האחרים, שואי מחוייבים - לא.

ב. אלא שאני טוען מעבר לזה, שההנחה שבכל חיוב הגמרא ללמוד תלמוד כל יום נכללת החובה ללמוד ולהעמיק באמונה - הינה הנחה שגויה. ואביא שתי ראיות, האחת עקיפה והשניה ישירה:

ההוכחה העקיפה - שחוזקה עצום בעיניי- היא שמעולם לא היה עיסוק אינטנסיבי בלימוד אמונה כפי שעולה מהדרכה זו, וגם המשנ"ב שפסק שיש חיוב ללמוד כל יום 5 הדברים האחרים - לא הזכיר כלל אמונה, וכנזכר כל זה באריכות לעיל.

והטענה הישירה - לענ"ד צע"ג בדברי הפניני הלכה שהבאת. שבפשטות - תלמוד ודאי לא כולל אמונה. שכן חיוב ה-תלמוד' איננו ללמוד 'תלמוד בבלי' (שהטענה בקרב הקוקניקים היא שהאגדתא שבו מוכיחה על החיוב והצורך ללמוד אמונה), שהרי חיוב זה מקורו בגמרא עצמה (קידושין ל עמוד א), ואם כן נאמר שנים רבות לפני שנברא הספר - 'תלמוד', ולכן פירוש זה איננו נכון. הפירוש הנכון לחיוב לימוד תלמוד הוא כפי שפירש זאת רש"י שם 'סברות וטעמי סתימתיהן של משניות ולתרצם במה שסותרות זו את זו', דהיינו - לימוד מקורות ההלכה בעיון, וכן משמע בשאר הראשונים, דוק ותשכח.

אם כן - אני סבור שגם מקור זה איננו מקור כלל ועיקר ואם כן וראה זו כאמור לעיל הינה חסרת מקור ומעוותת.

(כמו כן - הזכרתי לעיל שאפילו לו היינו מקבלים שיש חיוב ללמוד אמונה - עדיין מה שקרוי בישיבותינו 'אמונה' קשור באופן חלקי ביותר לאמונה, אך זו כמובן טענה נוספת ונפרדת).


בתקווה שהבנתי נכון ושהובנתי היטב,

י.מ.


אכן, צריך ללמוד במידה ראויה גם תנ"ך, הלכה ומוסר.האדמו"ר מצנעא

מה שאמרנו על אמונה, מדבר רק על אמונה. אולם חשיבות שאר התחומים גדולה מאוד, וגם אותם יש ללמוד (אני מאמין שבאותה מידה בערך).

אני לא מבין - מהו לימוד לא רציונאלי? מורה הנבוכים הוא לימוד לא רציונאלי? הכוזרי ש"כל אמונות ישראל תלויין בו" איננו לימוד רציונאלי? נכון, ללמוד יותר מדי אמונה גורם להתעופפות מסויימת, לחוסר יכולת אמיתית בהתמודדות כנה עם התורה. אמנם ודאי שאם לומדים אמונה כמו שצריך ובכמות הראויה והמתאימה מתחזקים בעבודת ד' ובתלמוד התורה.

אתה צודק לחלוטין בנוגע לתנ"ך, הלכה ומוסר. יש להעביר גם על חוסר בהם ביקורת.

ניתן להתשמש בסברא, מכיוון שהאמונה, בנוסף לשאר התחומים, צריכה להילמד בכמות מסויימת. זה שאולי אלה שלומדים אמונה שעה-שעתיים ביום לא לומדים גם את שאר התחומים בכמות המתאימה לא אומר שגם אמונה לא צריך ללמוד בכמות הזו.

אענה על שאר הטענות:

א. אכן צריך להקפיד על למידה מסודרת ובכמות הראויה של שאר התחומים.

ב. סתירת ההוכחה העקיפה: מאיפה אתה יודע שלא היה עיסוק אינטנסיבי בנושאים האלה? אני אשאל עוד שאלה, אפילו יותר חריפה - מאיפה אתה יודע שגדולי ישראל באותם דורות דעתם נחה בעקבות אותו חוסר בתחומים מסוימים?

הבה ואצטט לך את הגאון הגדול רבנו יעקב עמדין זי"ע, היעב"ץ, יהודי מגרמניה במקור, אשר כותב כדלהלן:

"סדר הלימוד: מתחילין ללמוד עם התנוקות פרשת ויקרא - כך אמרו ז"ל: "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות". ועיין בספר חסידים סימן תתש"ם. ילמדנו מקרא כולו היינו תנ"ך. ויפה כח הספרדים הזה מכח האשכנזים, המהפכים הסדר ורוצים שילמד הנער כל התורה על רגל אחת ושיעיין הלכה בטרם יכיר לשון הקודש על בוריו. ואיך יעלה על הדעת להכנס לחדרי פנימיות התורה, שמתגלים בתורה שבע"פ, אם לא נמסרו לו מפתחות החיצוניות שהן פשטי המקראות, שבהכרח צריך להקדימם. וכמו שסדרו חז"ל בסוף פ"ה דאבות."

לאמר: המציאות בימים עברו איננה פרמטר. הכלל במצות ת"ת הוא (והוא כ"כ יסודי שהוא תקף אף לנשים) שיש ללמוד ע"מ שתהיה יכולת לחיות בירא"ש. ללא למידת אמונה האדם לא ידע להסתכל בפרספקטיבה נכונה על העולם, להביט על המציאות במשקפיים של תורה, וממילא לא יוכל לחיות בירא"ש. 

סתירת ההוכחה הישירה: אתה צודק. "תלמוד" הכתוב בגמ' איננו התלמוד הבבלי דווקא (למרות שאם תעיין בתוס' על שילוש שנותיו של אדם תראה שניתן לעשות זאת בין היתר גם ע"י למידת התלמוד הבבלי שיש בו הכל, לשיטת רבנו תם). אתה לא חייב להביא הוכחה משם. "...בן חמש עשרה לתלמוד" - נאמר במשנה! עוד כשהתלמוד לא התחיל לקרות! אזי תלמוד איננו שם של ספר, אלא שם של שיטה, שם של דרך מסויימת. אבל כל זה לא סותר את זה שבתוך השיטה הזו של התלמוד, נאמרו הרבה אגדתות והמון כללים גדולים מאוד באמונה. א"כ, למידת התלמוד כוללת בתוכה גם את למידת האמונה.

בקשר לסוגריים: מהי אמונה לדידך? למידת אמונה לשיטתי היא למידת יסודות האמונה הישראלית. אותם יסודות לא כוללים רק את עקרון הבחירה החופשית, את השכר והעונש וכיו"ב, אלא גם את כל עניני השעה והתקופה, כמו תחיית המתים, דור עקבתא דמשיחא וכו'.

תשובהאנונימי (פותח)

שלום וברכה!

אענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

בדבריי - 'לימוד לא רציונאלי' התכוותי בעיקר ללימוד שאכן נהוג בישיבות, ובד"כ רוב העיסוק איננו במורה נבוכים (-ד"א - ישנה מחלוקת ראשונים ואחרונים האם מותר ללמוד את הספר הזה, והאם הרמב"ם עצמו התכוין אי פעם שאדם שאיננו 'נבוך' בעקבות המשכותו לפילוסופיה והבעיות האמוניות שמתעוררות עקב כך - יפתח ספר זה). בד"כ עיקר הלימוד בכמות ובאיכות הוא בכתבי הרב קוק, שכתובים בשפה גבוהה המיועדת לאנשים גבוהים, ולימודה בד"כ איננו לימוד רציונאלי כלל וכלל אלא 'להבין מה הרב אומר לנו כאן' כהלכה למשה מסיני.


בנוגע למקור בסברא והיחס לשאר הלימודים המחויבים - כנראה שעדין לא הבהרתי עצמי טוב מספיק. המצב הנוכחי של 'בין שעה לשעתיים אמונה' איננו תוצאה של סקר של הלמ"ס, אלא הוראה והדרכה שניתנה וניתנת ומוקפדת עד היום בכמה ישיבות. ואני מקשה על נותני ההוראה ושומריה - חיוב זה מניין לכם? ואם מן הסברא כדריך - מדוע אותם מתקנים לא תיקנו ודרשו כך מתלמידיהם גם לגבי שאר הדברים?


ומכל מקום, אם הבנתי נכון, ברוך ד' גם אתה מסכים עימי שהמצב היום בישיבות של שעה שעתיים אמונה ביום הוא מעוות,  ונובע מאיבוד פרופורציות וסולם עדיפויות פגום. אלא שאתה סבור שהנכון הוא לא להפחית בלימודי האמונה אלא להוסיף את שאר העניינים. (הערת שאגב: כמה זמן יישאר לפי סדר זה לגמרא בעיון ובבקיאות?..).


לגבי ההוכחה העקיפה - מניין אני יודע שלא היה עיסוק אינטנסיבי בזה - כבר פרטתי לעיל כמה פעמים (כמות ספרי האמונה שכתבו הראשונים לעומת כמות ספרי ההלכה והפירוש, סדר היום בישיבות שעד הדור האחרון, ודוגמאות נוספות).


מה שטענת מי אמר שדעת הרבנים הייתה נוחה מזה - אילו היית רואה מקורותיי, היית מבין ששאלה זו לא שייכת, שכן אין הדברים אמורים בסדר שגוי שמנהיגים מלמדי התינוקות, אלא בסדר היום שהנהיגו וקבעו ראשי הישיבות בישיבותיהם, וכן בספרים שנתחברו ע"י הראשונים שהם גדולי אומתנו.


מה שכתבת שללא לימוד אמונה כפי שנהוג בישיבותינו אי אפשר לחיות ביר"ש - זו יומרה שאני חולק עליה מכל וכל. טענה זו אומרת שהרב שך, הרב עובדיה יוסף, החזו"א וכו' - לא היו יראי שמים!!. לא אסכים למשפטים כאלה! 


בקשר להוכחה הישירה - אמנם צדקת שהביטוי תלמוד נזכר כבר במשנה, אך נראה ששוב לא הבהרתי עצמי כראוי. לא חיפשתי את מקור הביטוי 'תלמוד'. פסק ההלכה של הרב מלמד נגע בפירוש לסוגיא בקידושין דף ל', ולגבי הביטוי 'תלמוד' הנזכר בפוסקים שהעתיקו סוגיא זו כהלכה למעשה. טענתי היתה שלא נכון לפרש 'תלמוד' שנזכר ברמב"ם שחובה ללומדו ככולל אמונה כיון שלא מדובר על לימוד 'תלמוד בבלי' אלא על עיון ההלכה ממקורה.

ולפי פירוש הראשונים (העתקתי לך לעיל את לשון רש"י) שזהו משמעות המינוח תלמוד, ודאי אין זה נכון לומר 'שבתוך השיטה הזו של התלמוד נכללו המון אגדתות והמון כללים באמונה'. ולכן אני עומד על דעתי שא"א להשתמש במימרא זו שנפסקה להלכה כמקור לחיוב לימוד אמונה, אלא אדרבא, כהוכחה לכך שהיא איננה נמצאת בסדר היום הלימודי שתקנו חז"ל.


ובמה ששאלת מהי אמונה לדידי, ובכן: אמונה לדידי היא - להאמין. במה להאמין? -במה שאני מצווה להאמין. הרמב"ם ניסח י"ג עיקרי אמונה, יש שחלקו עליו בכמה פרטים. מ"מ - זוהי אמונה. 

למה אני לא קורה 'אמונה'? למאמר הצמחונות למשל, למאמר הדור, לאורות (-הרוב המוחלט), לאגרות הראי"ה (הרוב המוחלט), וכן הלאה. ואפילו רוב ספרי המהר"ל אינם אמונה.

אינני אומר שאלו הבלים ח"ו, אך אין זו אמונה. אולי אלו ספרי מחשבה, השקפה טהורה וכד', אך לא אמונה.

ענייני דור עקבתא דמשיחא זו שאלה השקפתית מעניינת. חושב לשמוע דעות רבנים בענין, לנסות להבין אותו מעט יותר לעומק, ולחשוב ולהחליט בעצמך בדבר אחר דברי מי ליבך ומוחך נמשכים. אך לשבת ולעסוק בזה שעה-שעתיים ביום? בשום פנים ואופן לא!


בתקווה שהובנתי טוב יותר,

י.מ.

המצב האידאלי הוא שעה-שעתיים אמונה ביום.האדמו"ר מצנעאאחרונה

ההדרכה ללמוד שעה-שעתיים אמונה ביום לא מרגילה את השכל ללמידה לא רציונלית. אדרבא, היא מחזקת ומשרישה את יסודות האמונה ועבודת ד'. מה יש ללמוד? הכל תלוי בגיל וברמה. 


את השאלה למה מורי ההוראה הנ"ל לא מקפידים על למידת שאר התחומים באותה מידה שאל אותם, לא אותי. אני עם עצמי מקפיד על כך, וגם אצלנו בישיבה מקפידים על כל התחומים. ההוראה הספציפית ללמידת אמונה לא מתבטלת בגלל זה.


אני לא חושב שזה מעוות. חלילה. כך הורו רבותינו. אדרבא, אני חושב שזה מצויין. אני אמרתי שיותר מזה, ובד בבד פחות מזה - זה מעוות. אכן, אני חושב שיש להוסיף על כך את שאר הענינים. גבי הערת האגב: השאלה היא כמה שעות לומדים ביום.


כמות ספרי האמונה קטנה יותר, מכיוון שהעיסוק בה היה מצומצם יותר, וכך צריך להיות. חוץ מזה, גם בסספרי הראשונים והאחרונים על הגמ' תמצא דברים גדולים באמונה, מכיוון שכמו שהזכרתי קודם - התלמוד כולל בתוכו גם אמונה.


פעם התחומים היו פחות מוגדרים יחסית לימינו. כמו שציינתי כבר קודם, גם בגמ' יש אמונה. וכן, גם בחידושי הריטב"א תוכל למצוא איזה ענין אמוני. כיום אנשים מנסים להגדיר דברים שלא ניתנים להגדרה. איך אתה מגדיר למידת תלמוד? למידה בתוך ספר התלמוד? כי אם כן, תמצא בגמ' בפ"ב דמכות את המשפט הבא: "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" ולאחריו הוכחה מהתנ"ך. לכאורה אתה לומד כאן סוגיא עמוקה וחשובה באמונה ובמחשבת ישראל אודות בחירה חופשית, אבל אתה במסכת מכות שבסדר נזיקין...


קודם כל, הרב עובדיה הי"ו לא נכלל בתוך אלה ש"היו יראי שמים"... אור ישראל וקדושו, פאר הדור והדרו, מרן הגר"ע יוסף שליט"א ממשיך להאיר את העולם... מאוד צרם לי, אבקש ממך לערוך את התגובה (אם אתה עדיין יכול).

שנית, אתה מכניס כאן אנשים גדולים שלא בהשגתי כלל וכלל. הרצי"ה זצ"ל היה אומר שיש צדיקים לא מאמינים. הם צדיקים גדולים, הם גם ת"ח עצומים, אבל הם לא מאמינים. אני לא רוצה להיכנס לכך, מכיוון שאין אני חכם, קדוש, טהור ונקי מכל רבב (כמו שכותב הרב קוק זצ"ל בעין איה שרק מי שכזה יכול לבקר את גדולי ישראל), ולא ביכולתי לבקר את הגדולים הנ"ל.


גבי ההוכחה העקיפה: אין זה משנה, מכיוון שבתוך השיטה הנקראת "תלמוד" ישנם גם את יסודות האמונה. הרי מדוע הזכרתי את זה שבמשנה כתוב המושג 'תלמוד'? מכיוון שרציתי להוכיח שהתלמוד הוא לא ספר, אלא שיטה ודרך. ומשום שבשיטה ישנם בין היתר גם עניינים באמונה ובמדרש אני לומד שהשיטה כוללת גם אמונה ומדרש.

בקשר לפירוש רש"י - רש"י כותב שהתלמוד הוא כך וכך. התלמוד המצוי בידינו הוא אכן כך וכך, והוא כולל בתוכו עוד דברים. אני למד מכך שיש עוד דברים בו שגם גם נכללים תחת התלמוד. אם כן, האמונה נמצאת גם נמצאת בסדר הלמידה החז"לי.


כששאלתי מהי אמונה בשבילך התכוונתי מהי למידת אמונה בשבילך.

מאמר הצמחונות במה הוא עוסק? בימות המשיח. ימות המשיח הם לא חלק מהאמונה שלנו? כנ"ל לגבי אורות, אגרות וכיו"ב. ספרי אמונה יכולים להיות גם ספרי השקפה ומחשבה.

אם אתה רוצה להיות גדול באמונה אתה צריך ללמוד את זה לכל הפחות שעה ביום. 


רציתי מאד להגיב...הרש

ולא הגבתי מכמה סיבות.

 

א. זה כבד וארוך, וקשה להחזיק ראש מה הטענות בדיוק ומה הכותב כן רוצה שיהיה.

לכן הייתי שמייח את יהיה סיכום בנקודות של כל הטענות. והרוצה להרחיב ירחיב.

 

ב. יש פה קצת בוטות, ושלא כמו עקיבא היא הציקה לי.

כן יש פה זלזול, לא ברב זצ"ל. אלא ברבנים גדולים שחיים היום.

 לא יודע איך הייתי כותב את זה בעצמי - אבל צרם לי.

 

 

 

אשתדל למלא מבוקשךאנונימי (פותח)

שלא כדרך החכם, אתחיל דוקא  בנקודה השניה שציינת, כיון שהיא קצרה יותר, וכיון שהיא חשובה לי מאוד.

- אתה צודק במאתיים אחוז, וזו הסיבה העיקרית שהתחבטתי כל כך האם לגשת לכתוב את הדברים, וכאשר כתבתי - כיצד לנסחם (ואף ציינתי זאת בפתח המאמר בפירוש), וגם אחרי הכתיבה - האם מותר או ראוי שאפרסמם, ועדיין, ליבי נוקפי בנקודה זו.

אף על פי כן, כפי שראית החלטתי כן לפרסם את הדברים, כוהשתדלתי ככל יכולתי לעדן ולמתן את הניסוח באופן שלא יפגע מהותית במסר אותו אני רוצה להעביר, והסיבה העיקרית היא כיון שסברתי (ועודני סבור) שהתועלת שיכולה לצאת ממכתב כזה מרובה על הנזק (אם ישנו), ושהשתדלתי לנהוג במלא הכבוד בכל מי שאני מחוייב בכבודו, ואני סבור שמי שרואה דבר שנראה לו כעיוות וכהפסד עצום במלאכת שמים - מחובתו הגמורה להתריע ולשאול על כך (כמובן בדרך כבוד), ואין בזה חילוק בין תלמיד לרב. בנוסף, אני חושב שדור התלמידים מעצים עוד יותר מרבותיו את מה שנראה בעיניי כעיוות מסוכן ובעיקר אליו מופנית קריאתי.


ועתה, לנקודה הראשונה, דהיינו -אשתדל לתמצת עיקרי טענותי בצורה מסודרת (אף שאינני מעוניין כלל שתימצות זה יהווה תחליף לקריאת המאמר למי שמעוניין להצטרף לדיון, אלא סיכום וסידור הדברים לאחר קריאתו).


אלו הטענות העיקריות:

א. אני רואה כפייה ויצירת לחץ חברתי ומחשבה אחידה של ציבור רחב מאוד ללכת בדרך שכלל וכלל איננה ברורה מאליה, ואדרבא, בעיניי היא חידוש גדול מאוד מאוד, שלא לומר כמעט תמוה. להפוך דבר כזה לחובה גמורה ולהנחת יסוד פשוטה תוך שנוצרה אוירה שאיננה מאפשרת כלל חשיבה ביקורתית או חשיבה כלשהי - זה דבר לא תקין בעיניי. נוצרה אוירת תחרות מי קוקניק יותר, ויש לה גם השלכות חמורות ומרחיקות לכת יותר כביטולי תורה, ביטולי שידוכין מצויינים רק על רקע מטופש זה, וכו'. 

ג. ישנן כמה תופעות שמצטרפות יחד לתמנת מצב שבעיניי היא אור אדום צועק: הכינוי 'מרן הרב', ההרגשה שלי שמעמדו נקבע כהרבה מעל כל גדול בתורה שהיה או יהיה, היוכחותי שוב ושוב בכך שתלמידים ואף רבנים מסוימים מתעקשים בכל מחיר (-אבל בכל מחיר ממש, כולל סילופים ברורים, אטימת עינים ואוזנים מהאמת וכד'. פרטים אצלי) שלא להודות בכך שהראי"ה או הרצי"ה טעו, בעוד שאין להם בעיה לחלוק בשיעור על הקצות או על הריטב"א, ביטויים כמו 'נשמות שהן עצמן האור', הפיכת כל בדל כתב שיצא מתחת ידי הרב קוק לקדוש ולמצדיק שעות של דיון והתעמקות של בן ישיבה, גם אם המדובר באגרת שלום לפרדסן פלוני או בשיר שרעיונו פשוט ביותר, וכו' וכו'.

ג. עיוות במושג 'לימודי אמונה' - הן בהיקף החיוב, הן במה נכלל במושג 'אמונה', והן במה לא נכלל בה, והדברים פורטו לעיל ביתר אריכות.

ד. הרגלת צעירים שלא בנויים לכך בלימוד דברים גבוהים מהם מאוד, והכיית-יתר בנושאים אלה עד שהמחשבה הרציונאלית והריאה נישחתת, ונוצרים 'מעופפים', שלעיתים מסוימות גם סברותיהם 'מעופפות', ובדרך כלל דברי התורה שלהם וראית עולמם 'מעופפת'. 

ה. אוירה והתבטאויות מתנשאות מאוד, ביטול מוחלט כעפר ואפר ממש של כל מי שאיננו בדעתי [בדומה מאוד לגישה שאנו מכירים ממקום אחר ש-'מי שלא חוששב כמוני ערב רב'), רק שהביטוי האחרון מוחלף בביטויים אחרים בשפה גבוהה יותר, חלקם קשים פחות וחלקם קשים הרבה יותר].


זהו בגדול. ייתכן מאוד שלא דייקתי וייתרתי או חיסרתי דברים, וכן שלא דקדקתי כראוי בדברים ובביטויים שכתבתי ואני מתנצל מראש. אנא ראו זאת כתוצאה של השעה המאוחרת. אני חייב לחתוך וללכת לישון.


בכל אופן אשמח מאוד לתגובות וביקורות כמה שיותר על הדברים שכתבתי, אשתדל לקרוא בכובד ראש ובקשב כל תגובה, וכמו שציינתי כבר - אם אני סבור שייתכן ונפלה טעות ע"י גדולים וטובים ממני - על אחת כמה וכמה שאני יודע ובטוח שאני מועד לטעויות ולכן אשמח מאוד מאוד לביקורת תיקונים, דעות חולקות והסברים.


יישר כח לכם העושים במלאכת שמים!

חזקו ואמצו!

אני מסכים כמעט בכל הטענותאלקנה ב

רק אני חושב שיש הרבה ת"ח שהם מקוריים ויציבים ואינם 'קוקיסטים' גם מתוך ה'ציבור שלנו' (ובכוונה זה במרכאות, כי יש הרבה אנשים שאולי מתלבשים כמוני ואני ממש לא מהציבור שלהם וכו')


פעם חשבתי שצריך לדון ולדוש בנושא,


אבל אז החלטתי ללכת העקבות מה שכתב אחד מהרבנים בדור הקודם:  'הצדיקים הטהורים אינם קובלים... אלא מוסיפים...'.

ועל כן, אני פחות מתעמק באגרות לפרדסנים, ומשתדל יותר להתעמק בדבריו האחרים ומחפש ת"ח מקוריים. ויש כאלה המון, ב"ה.


ואם יש מי שקריאת אגרות פרדסנות מוסיפה לו יר"ש, מי אני שאפריע לו בעבודת ה' שלו.

ודאי לא באתי חלילה לומר שכל הציבור כולואנונימי (פותח)

הוא 'קוקניק' עם כל התופעות הנ"ל, אך אני טוען שזהו (בעיניי) נגע שהולך ומתפשט, וראוי לשים לב לזה, לראות את המציאות לאשורה, ולבחון האם באמת זו הדרך בה אנו רוצים ללכת.


'אינם קובלים על הרשעה' אין פירושו ח"ו שצדיקים אלה אינם מקיימים מצות ואהבת לרעך כמוך או מצות תוכחה וכו', או שאינם מנסים להעיר ולתקן במה שידם לתקן, או לעורר את תשומת ליבו של אחיהם בבית המדרש.

בהחלט לא הייתי מגדיר את הקוקניקים בתור 'רשעים' ח"ו.

אמנם אן להתכנס ולשבת לקטר ולהתמרמר על כמות הרשע אלא להוסיף אורה, אך דומני שאין זה נוגע לענייננו.

ה\כתבתי כאן את המאמר הזה מתוך השערה שבין גולשי הפורומים מצויים גם קוקניקים או קוקניקים-בפוטנציאל, וייתכן שע"י מאמר זה אסייע במשהו להפחתת או עצירה כלשהי של הנגע.

כמו כן, אני משער שכמעט לכל קורא לפחות חבר או מכר אחד אותו הוא יכול להתאים לתיאורים שנכתבו, ואני מצפה ומקוה (ואולי זה המקום לבקש זאת בפירוש) - שכל מי שאכן חושב שיש נקודת אמת במאמר, ומכיר 'קוקניקים' למיניהם - אנא שיפנה אותם לקריאת מאמר זה. 

ועי"ז אני מקוה שהדברים יהיו לתועלת בעז"ה.


וכאמור, אשמח לקבל תגובות/הבהרות/הערות/ביקורות.


תזכו למצוות!!!


איתך באבלך.עוזיה

אני חושב שדברי הביקורת שלך מוצדקים ונכונים, ובאמת יש מקומות שאיבדו את הצפון בתחום זה.

אני לא נכנס בכלל ל'כמה מוסר צריך ללמוד' וכדו', אלא לעצם ההגזמה עם כתבי הרב*. אבי שהיה תלמיד של הרצי"ה גידלתי ברוח תורת הרב זצ"ל, ולא ראיתי או שמעתי מפיו כדברים שאני רואה אצל אחרים.

ולטעמי ביקורתך לא היתה בוטה כלל, ואם כבר אז ההיפך.


וסתם תהיה: כל אחד מן הבחורים הללו שלומד את אורות התשובה בעל פה - לומד כפי שהורה הרב זצ"ל ללמוד ע"פ חמשת דרכי התורה (מופיע באורות התורה ובשמונה קבצים)?

כמה מהם למדו את משנתו ההלכתית כשלמד חושן משפט בישיבה?


---------

*אני בהחלט מכנה אותו הרב, ועם זאת מסכים עם דבריך - כמעט כולם. יישר כוחך.

דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד