נשמה,קודם כל תרגעי ..ותחשבי על דברים טובים...

תדעי שאין יאוש בעולם כלל-ואם לפעמיים זה נראה שהעולם שחור ומגעיל פשוט תחשבי על דברים שמשמחים אותך ותדעי שזה רק נסיון ואם זה קורה בך ה' מאמין שתצליח לעמוד בנסיון הזה......מקווה שתתמודדי ותצליחי בכל מעשה ידיך....שהיה בהצלחה ועל תתדאגיי...

הכי טוב שתתייעצי עם מישהו שמכיר אותך.... ככה נראלי...

קשה, ממש ממש קשה!!!

נסיונות זה דבר שיא הקשה!!!

אבל תחשבי על זה- ה' לא נותן ניסיון למי שלא יכול לעמוד בו, נכון?

אז זה בעצם מראה כמה כוחות יש לך! את אדירה! כוחות עצומים!

בסוף בע"ה הכל מסתדר...

נסי לדבר איתו, הוא אבא שלנו, הוא מקשיב ומחבק!

בסיעתא דשמיא

וואי,כמה שאני מבינה אותך.

הייתי מצב הזה עד לפני כמה ימים,עד שהבנתי משהו חשוב.

נשמה-

רגע,לפני שנתחיל לבחון כל דבר אני רוצה להגיד לך בפה מלא,באמת הכי גדולה,שתדעי שהקב"ה,אבא שלנו מסדר הכל,והוא מוביל אותנו לטוב הכי גדול שיהיה לנו,לכל אדם יש דרך שהוא עובר בחיים,היא קשה מפרכת,אבל עם אמונה בלב ושמחה לאורך הדרך הוא גודל וגודל עד שנהיה לאדם טוב וגדול הרבה יותר ממה שהיה בתחילת הדרך..

עכשיו תגידי יופי היא הבינה את זה מה זה עוזר לי..

אז קחי עוד משו כצידה לדרך,לצעדים הקטנים שלך שיהפכו לגדולים!

נסיון=מתנה,

מה ז"א..?!

ככל שהנסיון גדול יותר=זה כאילו קיבלנו מהקב"ה מתנה..

ועל מתנה אנחנו בד"כ לא מוותרים..

ככה גם על הנסיון אסור לנו לוותר!

תבכי לאבא-הוא מחכה כ"כ לתפילות שלך..!

בהתחלה יהיה קשה להתפלל ולשנן שנסיון הוא מתנה,כי זה נראה בכלל לא הגיוני,

ולמה שהקב"ה בכלל יקשיב לי.?!

תתחילי כל יום ממשהו קטן,מבטיחה את תרגישי עם עצמך יותר טוב!

מקווה שהועלתי במשו..

והכי חשוב-תאמיני בעמך,כי את יכולה!

אז,אחותי..

בהצלחה!

ואם את צריכה משוו אני פה!

אחותי היקרה ,

אבא שלנו מנסה אותנו בניסיונת קשים יותר וקשים פחות .. בזמן הניביון קשה לנו מאוד לראות את הטוב שבו .. הכל ניראה לנו רע ונגדנו .. הכל פתאום לא מסתדר והכל מעיק וקשה וניראה שח"ו ה' אבא שלנו פשוט שכח אותנו ...

אבל לאבא שלנו יש דרכים משלו איך לגדל אותנו וללמד אותנו .. הוא מציף אותנו בניסיונות ומכשולים קשים ולפעמים אפילו מייאשים אבל הוא מחכה לראות איך נגיב .. הוא עומד שם לידנו לצידנו ברגעים הכי קשים שלנו ומחכה לתפוס אותנו .. הוא שומר עלינו ולא עוזב אפילו לא לרגע ..

החיוך והשמחה שלך שווים הכל.! את אפילו לא יודעת איזה מעלה עצומה ועד כמה גאים בך בשמיים כשאת מצליחה להתמודד ולהתגבר על הניסיונות ולשמחו ולחייך ולראות את השגחת ה' בדברים הכי הכי קטנים שניראים כאילו הם במיקרה ..

ויבואו ימים טובים יותר שיהיה יותר קל וברור לראות את השגחת ה'.. ככה החיים שלנו גלגל מסתובב פעם קל יותר , פעם קצת יותר קשה ..

אבא בשמיים מחכה לך שתדברי איתו , שתשתפי אותו בכל מה שקורה לך .. הוא מחכה להקשיב ולעזור לך! כי הוא הפסיכולוג הכי טוב , הרופא הכי טוב והיועץ הכי טוב! תיראי שאחרי שתדברי איתו יהיה לך קל יותר ותרגישי הקלה .. איפילו אם ייקח זמן עד שהדברים יסתדרו זה יקל מעלייך הרבה!

תנסי נשמה .. יהיה טוב !!

אנחנו בשלבים לקראת משיח , כל מה שאת עוברת וכל אחד מעמ"י עכשיו , כל הניסיונות והקשיים מקרבים אותנו צעד צעד לאט לא ט לקראת בוא משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו ויאמר "די" לכל צרותינו. במהרה בימינו אמן!!

חג שמח באמת שיהיה !

שניזכה לבער מעצמינו את כל החמץ שבתוכינו ולזכות להתנקות באמת מכל מה שצריך .. ולחוות את חג החירות באמת!! =]

אני כ"כ מבינה אותך!
השאלות האלו עולות לי לא פעם ולא פעמיים לראש!
אבל אל תשכחי שאין יאוש בעולם כלל!
תנסי לשמוח כמה שיותר ולשמח את עצמך גם כשקשה ושזה לא נראה אפשרי,תנסי להתעודד כמה שיותר!

ה' כאן שומע אותך ומקשיב הוא הכי רוצה אותך ורוצה שיהיה לך טוב!
לא יודעת אם את מדברת איתו (מתבודדת) המושג הזה קצת מפחיד בהתחלה ואתה חושב את עצמך כאחד לא כ"כ בסדר אבל הוא מקשיב ועוזר תבקשי ממנו שיראה לך סימנים יותר ברורים לדברים זה יעזור , מבטיחה!
בהצלחה אחותי!

נוג"ה כולה איתך.

וכמובן אני באישי..

בהצלחה רבה בכל מה שתעשי.

ב-3 שנים האחרונות אני גם מרגישה "רע" לפני פסח, לא משנה מה יהיו הסיבות,

אבל השנה חשבתי ואמרתי שבעצם זה החג שאנחנו יוצאים בו מעבדות לחירות, משיעבוד לגאולה.

וזה ממש מנחם!

ולא רק מנחם, זה באמת קרה-אם היתה לי בעיה, אחרי פסח היא נפתרה...

בעז"ה שנזכה לצאת לגאולה שלימה ולא רק בדברים הקטנים..

בס"ד

נפתח בגילוי נאות: אם את לא היית פותחת את השרור הזה, אז אני הייתי פותח אותו... פשוט הייתי עסוק ודחיתי את זה.

מי שיראה אותי עכשיו ברחוב יראה מולו אדם מחייך, אדם מאושר. אך בפנים הלב שלי שבור, מנופץ לרסיסים.

נסיון אחרי ניסיון שרודפים אותי וכל פעם פוצעים אותי מחדש. 

היום הגיע ניסיון נוסף שהשאיר אותי עם עוד שבר בלב.

למה??? מה עשיתי רע? למה כל זה מגיע לי?

למה הקב"ה מנסה אותי כל פעם מחדש? ב"ה לעת עתה אני מצליח להחזיק מעמד ולא נשבר עד הסוף, אבל מי אמר שבפעם הבאה אני לא אשבר סופית?

אז נכון. כולם אומרים עליי שאני מתאושש מהר מכל זה... ושכל מסתכל עליי לא רואה שזה עובר עליי בכלל וכולם אומרים שזה משהו טוב אצלי, שהם היו לוקחים את זה איתם.

האומנם?!

הסיטואציה הזאת שאני מתאושש מהר הגיע מניסון רב ומר של ניסיונות קשים מכל מיני בחינות ולאט לאט התרגלתי לכשלונות האלה וכבר קל לי להתגבר אליהם ולהתאושש מהם מהר.

אז זה באמת טוב?

כמה עוד אמונה צריך להשקיע? כמה עוד מאמץ צריך לעשות בשביל לעבור את המשבר הבא?

נכון,

גם אם לא הכל טוב, הכל לטובה (וזה המוטו שלי ומשפט שמלווה אותי כל החיים)

אבל מתי אני אראה את הטובה שיוצא מי זה? (למרות שב"ה כבר זכיתי לראות את הטובה מאחד הקשיים)

בעז"ה שנזכה כולנו (ואני כולל גם אותי בתוך זה) לעמוד בניסיותיו של הקב"ה ולהמשיך להאמין בו למרות הכל!

אם הוא מנסה אותנו זה אומר שאנחנו מספיק חזקים לעמוד בניסויים האלה! הוא אוהב אותנו כי אנחנו בניו!!!

ותזכרו תמיד:

גם אם לא הכל טוב, הכל לטובה!!!!

תודה על המקום לפריקה ואני מקווה שגם עזרתי במשהו

למי שצריך - אני תמיד באישי

באמת כמה אפשר להסתיר?אנחנו ובכללי אנשים מראים כאילו הכל בסדר והם מסתירים מה שהולך אצלם בלב..
חברה שלי פעם אמרה לי כואב לך?אז אל תסתירי את מה שהולך לך תכאבי תהיי במקום שכואב ותבכי אם את צריכה..אבל כמה?...?

אנחנו נופלי ונופלים ואין לנפילות סוף כל פעם מחדש בא משהו אחר ובעצם לזה אנחנו חיים-לא

בשביל ליפול בשביל לצמוח מזה...
זה קשה נכון,אבל חייבים...

בס"ד

המטרה של החיים היא ממש לא ליפו ולקום אלא היא בשביל לממש את המטרה שבשבילה באת לעולם.

הקב"ה ברא אותך על מנת שתבצאי את המשימה שלך. וכמו שבעבודה הבוס נותן עבודה או בלימודים  המורה נותנ/ת עבודה שהיא מקשה על העובד\תלמיד והוא צריך לעבוד קשה בשביל להצליח. כך גם הקב"ה מנסה אותנו בדרך להגשמת המטרה שלשמה הגענו.

להרחבה באותו נוסף בשרשור אחר

ב"צלחה!!!!

אבל בעיקר, הכי כדאי להתייעץ אם מישהו שמכיר אותך. הוא יוכל לתת לך פיתרון ספיציפי...

כי לא יודע מה איתך, אבל אני למשל לא כ"כ מבין מה רוצים ממני כשאני קורא את מה שכתבו כאן...

זאת אומרת, אני מבין את העיקרון, אבל, מה אני לעשות עם זה עכשיו?.....

אז--- מישהו שמכיר יכול לעזור הרבה יותר. במיוחד עם זה בשיחה ממש ולא דרך הפורום.

שיהיה אחלה חיים, ו---בהצלחה!

בס"ד

גם עלי עברו הרבה דברים, התנסיתי בניסיונות, נשברתי.

אני חושבת שכן, זה באמת קשה, ולפעמים בא לנו לצעוק

"די כבר טאטע! נמאס! למה אתה לא מגלה לנו את פניך?!"

למען האמת, גם עכשיו באלי לצעוק את זה, אבל אני אומרת לעצמי

"לא. ה' מגלה לי את פניו, השאלה אם אני רואה אותם"

הוא לא עזב אותי ולא יעזוב אותי לעולם, הוא אוהב אותי והוא אוהב אותך ואותך (זכר ונקבה )

הוא אף פעם לא יעזוב מישהו מאיתנו כי אנחנו ילדיו.

אנחנו פשוט המון המון פעמים לא רואים אתת כל הטוב שהוא גומל איתנו...

ואני מודה שברגעים של נפילה, קשה מאוד לראות את העזרה שלו.

אני חושבת שה' לא מסתיר את פניו, אנחנו פשוט מעדיפים לעצום את העיניים.

למה זה ככה?

כדי לבנות אותנו.

כל מה שעברתי בנה אותי, את מה שאתם מכירים כיום (ותאמינו לי שלפני שנה וחצי לא הייתי כזאת בכלל ויש לכם חלק נכבד בעניין )

כל מה שאנחנו עוברים זה רק כדי שנצליח לחיות, שנדע להתמודד ולא ישר להתיאש.

ילדים שלא עברו כלום, לא התמודדו, ברגע שמשהו יגיע אליהם, הם ישברו ויגיעו לדברים יותר נוראים.

עד כמה שזה נשמע מוזר, אני מודה לקב"ה על כל הניסיונות שבהם התנסיתי, על כל המשברים שעברתי, על כל הצחוק שצחקתי ובאותה נשימה גם על כל הדמעות שהזלתי.

זה היה לטובתי, זה עזר לי, חלק מהעזרה אני עדיי לא רואה אבל כבר התחלתי לראות אותה.

הוא גמל לי הרבה טוב... ואני בטוחה שגם לך הוא גומל ואת פשוט עמוק בתוך הכאב (לא משהו רע, רק ציון עובדה)

נשמה יקרה, הוא פה, הוא מקשיב לך, הוא אוהב אותך והוא עוזר לך.

יש לנו על כלכך הרבה דברים להודות לו שאנחנו פשוט לא שמים לב אליהם כי הם ברורים מאליהם.

לקום בבוקר, לראות, לשמוע, ללכת, לכתוב, לחשוב.

אתם יודעים כמה אנשים גם את זה אין להם?

כל כך הרבה תודה אנחנו חיבים להוא שם למעלה.

ופשוט שוכחים.

שוכחים להודות, לא רואים, מתעלמים.

החיים שלנו הם עבודה.

שלווה? ננוח בקבר כמו שסבא שלי ז"ל היה אומר.

ה' מביא לנו את  הניסיונות וביחד איתם את השק של הכוחות שנעמוד בהם.

אממ.... אני אחת מאלה שאמרו למרדכי שהוא קם ומתאושש מהר והלואי שגם אני הייתי כזאת.

עם כל זה שזה משאיר פצע בלב, זה ישאיר לכל אחד.

אבל הקימה היא מהירה, גודל האמונה, גודל התודה.

גם לי יש פצעים מהמון דברים שעברתי, אבל הפצעים האלה לימדו אותי את כל מה שעכשיו אני יודעת.

דברים שהשגתי בדמעות, בכאב, אלו הדברים שהכי יקרים וחשובים לי ומאידך הכי טמועים בי.

אממ... אני חושבת שלקום מהר זה יתרון, אני למשל יכולה לשקוע הרבה זמן במשהו אא"כ מישהו ירים אותי מזה...

גם אםנשאר פצע, לפחות קמת מהר.

הפצע נשאר לכולם, אבל הזמן שאנחנו מפסיקים להתיחס אליו כל כך בטראגיות הוא שונה.

ובזה אתה, יותר טוב

נראה לי חפרתי מספיק.

מתוקה, אם את צריכה אותי אז אני באישי

מוזמנת ממש בשמחה.

ואסיים במשפט של מרדכי שהפך גם למעין המוטו שלי (סולח לי על הגניבה נכון? לפחות נתתי קרדיט )

גם אם לא הכל טוב, הכל לטובה!!!!

אגב, לא מזמן גם אני הייתי במצבך... למזלי אנשים טובים (באמצע הדרך? אני מקווה שהםיהיו עד לסופה ) עזרו לי ויצאתי מזה.

את אומרת שאת  מתמודדת לבד.... אז אני ממליצה לך למצוא את האנשים היקרים האלה שיעזרו לך.

אני אישית מצאתי אותםפה ועכשיו אנחנו בקשרים מאוד מאוד מאוד טובים במציאות.

אבל תנסי למצוא אצלך, איפה שאת נמצאת.

אני בטוחה שתמצאי.

חשבתי שהמוטו שלך היה "כל מאן דעביד ה' לטב עביד"

אבל רק רציתי להיגיד שמניסיוני הכואב הכי עוזר זה פשוט לפרוק....

לשמור בבטן את הכל. את כל הרגשות.כל הכאב.כל התסכול.כל הדמעות. רק עושה יותר רע. הכל גועש בפנים...

אני הלכתי למישו שאני מעריך וסומך עליו....ובכיתי לו שעות...אני לא אומר שזה פותר...אבל זה ממש מקל...וזה עושה קצת סדר בראש...

אם  אין לך מישו כזה...יש אנשים שעוזר להם לכתוב...להוריד את כל מה שיש בפנים לדף..זה גם פריקה...

אולי לכתוב למישו מהערוץ? גם ככה את לא מכירה ולא מכירים אותך...אז מה אכפת?

בכל מקרה בהצלחה

צריך רק להחזיק מעמד

אנחנו נבנים מהקשיים...

חג שמח ובשורת טובות

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות