אני חושבת שפשוט אחבר בחינה באחת הסוגיות היותר קשות,

ואבחר את מי שיקבל את הציון הכי גבוה מביניהם...

חחח..

נראלי שזה כ"כ לא משנה. העיקר שיהיו בו מידות טובות ושיעבוד את ה' ולא את הלימוד..

אני אישית בעד הקטע של גמרא בעיון... (אח וחתן ממרכז.. )

אבל באמת- אני לא חושבת שככה צריך להחליט עם מי לצאת. את צריכה לחשוב ולברר אם יש משהו מביניהם שיותר חשוב לך אישית, ואם לא- לברר עם 2 הבחורים ממש טוב ולנסות לגלות מה יותר מתאים לך. אם הם שניהם נראים לך מתאימים בצורה שווה, נראה לי שאת צריכה לבחור באופן אקראי...

בהצלחה!!

אני חושבת שקצת משנה איך הבחור לומד, כי נכון שהוא צריך לעבוד את ה', אבל הלימוד מכוון אותו לזה. לימוד לשם השכלה בלבד - לא שווה כלום. לימוד אמיתי מביא לקרבה לה' ולהבנה מה רצונו ממנו (זה בכללי). במקרה שלנו - צורת הלימוד מלמדת קצת על האדם: האם אין לו סבלנות לעומק (וכך גם בחיי היומיום: בורח מהתמודדויות), או שהוא כן מודע לחשיבות הלימוד היסודי (ולא מפחד מדרך ארוכה ומייגעת... וגם לא חסר סבלנות. אולי גם בחיי היומיום שלו זה מתבטא: עושה דברים באופן יסודי, לא מחפף).

סליחה על החפירות. זה ממש לא חייב להיות ככה. סתם התחשק לי לנתח את המקרה

מוזמנים לקבל את זה כנקודה למחשבה או להגיד פשוט "לא רלוונטי"...

ב"הצלחה לכולנו (לתלמידי חכמים ולמייעצים להם )

זה לא בית חרושת להספק סוגיות או גמרות.

אם אחרי שהוא לומד משהו, הוא מתבונן בזה, מפתח בזה ראייה עמוקה וחי את הדברים באמת ובהשלכה לחייו,

והכל נובע מתוך קרבה לה' יתברך- כי הרי זאת המטרה, אז אשריו!!!

וגם עיון חשוב וגם בקיאות (וכמובן גם חסידות, אמונה, הלכה, תנ"ך...)

אני לא אוהבת את זה שבחורים מקדשים את מס' הסוגיות שסיימו בגמרא עיון

או מתפארים שסיימו 3 פעמים את כל הש"ס בקיאות ישר והפוך,

ובפועל - איפה הם ואיפה חיי התורה שלהם.. זה לחוד וחייהם שמעבר לכתלי הישיבה לחוד.

אם נוצר חיבור בין הלימוד לחיים- אז זה מה שחשוב. כי הרח זאת המטרה!!! הלימוד הוא רק אמצעי!

שורה תחתונה- לא משנה הכמות, אלא האיכות.

מה זה משנה מה סגנון הלימוד שלו? יש תלמידי חכמים עצומים בכל מיני סגנונות... (ואני לא אומרת את זה מתוך בורות בלימוד תורה... בדיוק להפך)

לכן אני אומרת, לנסות להתרשם מהשדכן, ממי שיותר נשמע אמין ומדויק. ואם לא- אז סתם לעשות הגרלה

אבל כן הייתי רוצה שיעיין במשהו (אפילו בתחום אחר: אמונה, מוסר, משנה וכו').

אדם שרוצה להשיג הכל - לא משיג כלום בסופו של דבר.

שיהיה לפחות בשאיפה ללמוד את הגמרא בעיון אחרי שיסיים ללמוד אותה בבקיאות

הערה שאולי ברורה: אל תתנהג רק ע"פ איך שמצפים ממך להתנהג!! 

אם אתה מאמין בלימוד בקיאותי - לך על זה, ואל תפחד איך המדוייטות יראו את זה...

(בתחום הזה אל תחשוש לדעות של אחרים. אולי בדברים אחרים כן...).

בכל זאת, לשם יש מהות גדולה!

(למען הסר ספק <צ>)

לא הבנתי מה את/ה רוצה לומר?

כל פעם מתעוררת פה שאלה יותר "מקורית" מקודמתה.

ובעניין השמות, יש לזה עומק קבלי- לא לזלזל

ותכל'ס- לפעמים שם יכול לבאס..

טרם קרה לי שבגלל שם פסלתי מישו, אבל..

לא?

זה ילך איתן לכל החיים [צ]

1) אמרי מעתה תלמיד חכמים ולא תלמיד חכם.

2) תלמיד חכמים יכול להיות גם ממרכז וגם ממצפה ומכל ישיבה אחרת בעצם.  

3) מה שהופך אדם לתלמיד חכמים זה לא רק הידע התלמודי שלו

   (מבלי להתייחס כלל לשאלה איזו שיטת לימוד יותר טובה).

   כללו של דבר זה לא באמת משנה עם מי תצאי. 

ב בתור אחד שמכיר בחורי ישיבה מעיינים 

כל מה שאמרתם לא קשור בגרוש

לעניות דעתי הסגנון לימוד מראה רק על דבר אחד איפה הוא לומד,

ובחור שלומד טוב, לא אומר שהוא מתנהג טוב

מעטים הם האנשים שאופי הלימוד שלהם הוא הוא אופי האישיות שלהם, 

בתור בן ישיבה שהעיון אצלה(בישיבה) הוא קלף חזק מאוד, האדם האחד בה שהאופי שלו דומה לצורת הלימוד (המעוררת השתאות והערצה) זה ראש הישיבה, שהוא באמת איש מופלא ונשגב וא"ין כ"אן מ"קום ל"האריך אז אין לקשר בן שיטת הלימוד לאופי

תבדקו על עצמכם כמה קשור אופי הלימוד לצורת האופי שלכם (אני מסייג את דברי ואומר שאין לי מושג איך בנות לומדות אז יכול להיות שהרמתי להנחתה, אם כן אני חוזר בי )

נ.ב 

סופו של דבר גם מי שלומד עיון (מרכז וכו') ילמד בסופו של דבר בקיאות (מה גם שתכלס עיון זה העניין, והבקיאות היא רק בשביל הבקיאות) 

וגם מי שלומד את כל הש"ס בסופו של דבר יצטרך לקבל גם היקף של עומק

אז לא אמורה להיות בעיה בתלמיד חוכם אם הוא יגדל טוב מכל סגנון

גילוי נאות התלבטתי איפה למקם אז חשבתי להוסיף , מתנצל

הם אחלה אנשים .. זה ישיבה עם חברה טובים  המידות חשובות שם והיחס לזולת.. חברה שמחים ומחייכים

בלימוד בקיאות יש עניין של ענווה , קודם לדעת את ים הסברות של הגדולים ויותר את הדעה של ה' ואז מתוך זה שיש לך ראיה שלמה , להעמיק עם השכל שלך. (זה אחד הדברים אם הבנתי נכון). (קצת הכנעה לפני שאתה מתחיל לסבור ולסבור)

לימוד "בעיון" באופן יסודי, הוא לימוד הראשונים ודעותיהם, בשימת לב לשיטות השונות, ולא ישר "לסבור סברות" מעצמו כמו שכנראה היא הבינה.

גמרא-רש"י, לפעמים גם תוספות.

עם יתר-דגש על ה"הספק".

[ואגב, גם רש"י אפשר ללמוד ב"עיון"..  וגם בלימוד "בקיאות" יש גוונים. תלוי גם באופן החזרות, ובשימת הלב תוך כדי הלימוד]

בקיאות - לעבור על הספק יותר גדול של חומר בהבנה

בסיסית, וככה אתה באיזשהו שלב רואה "תמונת פנורמה" של התורה.

ואח"כ אתה הולך ללמוד העיון.

עיון, זה גם מצריך בסיס כלשהו, אבל אפשר ללמוד נושא מסויים בבקיאות ולעיין בו, להביע דעות, ואח"כ לראות את הראשונים,

ולהזדהות לדוגמא עם הדעה של רש"י, והחברותא שלך נגיד הזדהה עם תוספות, ואז מדייקים, לראות למה אני חושב ככה, ולמה הוא חושב ככה,

הרי למדנו מאותה גמרא, ואז לראות על מה נתפסנו שגרם לנו להבנה השונה,

ולראות למה רש"י לדוגמא,מביא מילה , או הסבר, שנראה היה שאפשר להבין בלעדיה, ולמה באמת אי אפשר בלעדיה.

(ואז מתברר שבכלל שכשחשבת שלמדת את הסוגיה בבקיאות לא תפסת הרבה מהעניין.)

אח"כ לעיין באחרונים וכו'

זה מה שהיה כשאני למדתי (אני בטוח שיקפצו עלי, כי בטח יש מקומות שלומדים בצורה אחרת, ואני אשמח לשמוע.. אני גם ממש לא חושב שאני גדול המעיינים, ואפילו לא מהקטנים שבהם. ככה שתאמינו לתגובות של ההם..)

מתישהו התחומים משתלבים, כי בן אדם שרגיל לעיין לא יתן לדברים שהוא לא מבין לחלוף על פניו גם כשהוא לומד בבקיאות.

ויש מקומות שהגמרא לא תתן גם למי שרוצה רק בקיאות (הבנה בסיסית) מספר אחת בעולם, לעבור בהבנה בסיסית בלי להעמיק, ולחדד את ההבנה.

כי הגמרא בעצמה עושה חילוקים דקים בהבנה כתוצאה מהשוואה למקורות אחרים, וסברות האמוראים.

במצפה לומדים בגבוהה עיון

אבל גם הרבה בקיאות גמרא עם רש"י על מנת לסיים את הש"ס כולו .. מטרה בפני עצמה .

לגמר איניש והדר ליסבר -קודם ללמוד ואח"כ לסבור.. כך סדר הלימוד עפ"י הדרכת הגמרא.

החברה שם עם מידות ממש טובות יש שם דגש על זה בחיי החברה עצמה ובשיעורים

לגבי לימוד עיון.. הבנתי מבעלי שבקיאות זה להבין את ה"מה"  של הגמרא שזה יכול לכלול גם ראשונים ואחרונים אבל זה עדיין לא יוצא מכלל בקיאות

עיון זה להבין את ה"למה" של הגמרא, מתוך זה נסיון לרדת להבנת טעם דברי הגמרא/ראשונים.

אני יצאתי עם בחור שלומד בעיון,

ויצאתי גם עם בחור שלומד בבקיאות,

עדיין לא מצאתי הבדל ברצינות של לימוד גמרא בין שניהם.

אם חשוב לך שבעלך יהיה תלמיד חכם ממש,

כדאי לך לשים דגש על כמה הוא רציני בלימוד ולא באיזה סיגנון הוא לומד.

ככה אני רואה את זה ממבט עייני.

זה רצון מאד יפה.

אשרייך.

שתזכי.

תלמיד חכם ממש, בלימודו ובכל אישיותו, מידותיו ואורחותיו.

נראלי גמרא עיון..

בנוגע לשאלה, אני לא ת"ח אבל ההגיון מורה על כך שת"ח יכול לצאת מכל ישיבה גבוהה וטובה, ללא תלות בסגנון הלימוד.

הכל תלוי בשאיפות של האדם (היכן הרצון שלו נמצא? בתורה?) וכמובן ביכולת שה' העניק לו. ולכן יקירתי, לו הייתי את ההתמקדות שלי היתה בשאלות על האדם ולא על הישיבה.

ברכה והצלחה
חג כשר ושמח

יש משהו במה שהיא שאלה..

זה בהחלט יכול להיות גם  סיגנון שונה של אדם ות"ח, בגלל דרך הלימוד, אם הוא עקבי בה..

אבל זו אחריות גדולה מאד לענות על דבר כזה דרך הפורום..  אני אישית לא הייתי עונה..  למה? כי הרי בסופו של דבר לא מדובר בשני אנשים "תיאורטיים" - הכל "אותו דבר" חוץ מדרך הלימוד..  זה שני בני אדם, שאינני מכיר אף אחד מהם. איך אקח "אחריות" להמליץ על "מישהו", להעדפת התענינות נישואין, בגלל הנתון של שיטת הלימוד, שזה אכן ענין רציני - אבל יש באדם עוד הרבה דברים רציניים שאינני מכיר כאן כלום מהם.  אני לא רוצה לקחת עלי השפעה על משהו כזה בתנאים הללו...

אם היו מציעים לכם שתי בחורות שלומדות חינוך: אחת בהתמחות בתושב"ע ומחשבת ואחת בהתמחות בתנ"ך והיסטוריה במה הייתם בוחרים...

אני לא מבין את הדקויות האלו... למה זה שיקול? מה נסגר?

אולי גם תבדקי אם הוא לומד בשיטת ר' חיים או בשיטת ר' שמעון?!

אם הוא אוהב את הקצות או הפני יהושע?

כי אם הוא ילמד עיון ברוב הסיכויים הוא יוכל להגיע לרמה יותר גבוהה מאשר מי שלומד בקיאות-פחות ידע...

ואל תשווה בכלל לבנות!!!!!ואצל בנות עדיף יותר תנ"ך כי יש בזה יותר עבודה וביקוש....!!!!

ו

חוצמזה- את מחפשת בחור שתשבו ביחד על סוגיה ותנתחו אותה מבחינה אנליטית?

את רוצה לכתוב איתו ספר חידושים לש"ס וחושבת שאם הוא לומד בצורה יותר בקיאותית הוא לא מספיק למדן?!

בס"ד

היא לא דורשת ת"ח שיגדל בדרך מסוימת בתורה. היא דורשת ת"ח ממש.
וזה עם כל הכבוד- מצד האמת- יותר תלוי באדם: רצינות, שקדנות, אחראיות, ענווה, רצינות,  
יכלות שכליות הכוללות: אנליטיות, שינון, זיכורון, יכולת ורבאלית טובה. 
והכי חשוב- רצון חזק להגיע למדרגה גבוהה בתורה- שאיפה רוחנית אמיתית, והתמדה!

ההתמקדות שלה בישיבה-  אולי יש בה מן האמת, אבל פשוט שהיא טפלה לעיקר. 

 

ב.אני מסכים כל מה שאמרת על הרצינות וכו' (פחות לגבי היכולות האנאליטיות וכו'..),

ובוודאי לגבי מה שאמרת על הרצון החזק, השאיפה הרוחנית וההתמדה.

וגם לא הזכרתי כלל "ישיבה".

אבל לנושא "שיטת הלימוד" יכולות להיות השלכות לכיוונים שונים, כולל "מדרגה גבוהה בתורה" ומאיזו בחינה, אם כי לא לגבי כל אחד. ובעיני ראיתי.

והיא שאלה על דבר ראשוני - לפני שהיא יכולה להכיר אדם גם לפרטי הפרטים עליהם כתבת. וזה לגיטימי.

אם את רוצה להתחתן עם מישו שיהי ת"ח כשהוא גדול- את מוזמנת להגדיר את זה...

איך הוא יגיע לגדולה בתורה?

את זה תשאירי לר"מ שלו.... באמת

את מחפשת שותף לחיים, לזוגיות, לבניית בית- את מחפשת חבר אמיתי

לא רב ולא חברותא ולא "אקססוריז" מרשים להתהדר בו

אם כי בהחלט יש סיטואציות שבהם אשה יכולה לגלות שהתחתנה עם "חברותא"...
(אפילו אם הם לא קובעים אחת כזו פעם ב...)

מי שיש לה באמיתיות את השאיפה להתחתן עם אדם שיצמח לת"ח גדול - זו שאיפה יפה מאד..

וזה לא נכון לומר ש"תשאיר לר"מ שלו" איך הוא יגיע לזה..

כי באמת אלו שתי דרכים שיכולות להיות שונות ב"תוצר" ה"תלמיד-חכמי" שלהן..

זה כלל לא סותר - שבוודאי היא נפגשת כדי לבדוק אם הוא יתאים להיות שותף, חבר-לחיים, לבניית בית וכו'. הרי בפגישה איננה הולכת לבחון אותו בגמרא..

אבל זה לא קשור לכך שהיא לא מחפשת חברותא או רב.

היא מחפשת בעל תלמיד חכם. מעולה.

וזה יכול להשפיע גם על צורת הבית וגם על אופן צמיחתו.

יעני זה מדע מדויק.. זה כ"כ לא!!!

באמת שאין קשר בין מסלול הלימוד שלך למי שאתה.

בין אם אתה לומד גמרא לשמה, עיון מוגבר, אליבא דהילכתא או לתעודת רבנות....

השאלה כמה אתה לומד ואיך זה משפיע על הנפש שלך.

החכמה היא לא ללמוד, החכמה היא להיות יהודי טוב ואת זה צריך לחפש.

ותתפלאו, על זה עיקר הדגש בישיבות, לא על הלימוד אלא על עבודת האדם.

יודעי שמך יקרה,

את חייבת לדבר על העניין הזה עם מישהו שמכיר אותך.

אני לא יודעת בת כמה את ובאיזה שלב את בחיים, אבל נשמע שמשהו בתפיסת הזוגיות שלך

צריך לקבל מימד עומק נוסף חשוב,  שמאד מאד חסר לך כרגע.

בקצרה אומר שתורה זה חשוב ולימוד זה חשוב, ושאיפות לגדלות זה מאד חשוב.

אבל זה ממש ממש לא קריטריון סינון, בטח שלא בדקויות האלו שאת מעלה.

אבל אני חושב שזה בהחלט יכול להיות קריטריון למי שזה חשוב אצלה.. [וכשחז"ל אמרו לעולם ישיא אדם את ביתו לת"ח, כנראה הם כן חשבו שזה "קריטריון סינון", כלשונך..]

כמובן, בלי לסתור קריטריונים אחרים חשובים.

וזה לפעמים דווקא יכול להיות ה"מימד עומק" שיש לה, נוסף על המימד הבסיסי, של מִי האדם, מידותיו, התאמתו האישית וכו'.

[כמובן, יכול להיות לפעמים שגם דברים כאלה - כמו גם דברים אחרים - חשובים לבחורה לא מתוך תפיסת-עומק של בנין בית וקשר. אבל זה לא דווקא ביחס לדרישה כזו. ואיננו מכירים את הכותבת]

בשני המקרים מדובר בת"ח...... זה לא העניין.

נוסיף לכך ששני הבחורים הם מאותו ציבור, וזרם מאד דומה (אם לא זהה) של הציבור הזה.

סגנון השקפה קרוב, דעות פוליטיות וכו'.....

לרדת לשיטת לימוד ספציפית- נשמע לי פיספוס רציני של מהות הקשר הזוגי.

מה גם שהספקולציות שהיא בונה על זה הן מרחיקות לכת.... אם הוא לומד בשיטה כזאת הוא יהיה יותר תלמיד חכם מאשר בשיטה האחרת.... ?!

לדעתי חשוב להבין מה עומד מאחורי ההתלבטות הזו, והאם לא מדובר בקצה קרחון של תפיסה סכמטית, דמיונית ולא בשלה של זוגיות.

זה כן הענין..: את דיברת בהודעתך הקודמת לא רק על דקויות-השיטות, אלא בכלל על כך שלימוד ולגדול וכו' זה חשוב, אבל לא "קריטריון לסינון". וזה לא נכון. אמנם לא כל אחת חייבת ללכת כך - אבל מי שזה חשוב לה, לגיטימי ומעלה.. יותר מהרבה דברים שעליהם בנות "מסננות"...

וגם לגבי הנושא השני - שימי לב לדברייך-עצמך: את כותבת שהם מאותו ציבור... דעות פוליטיות.. כלומר: זה נראה לך שיקול "לגיטימי" לתחושת קירבה. "שיטת לימוד" - פיספוס..

אבל לא בטוח שזה "סדר עדיפויות" לגמרי נכון... יתכן מישהי שה"הזהות הפוליטית" , למשל, לא חשובה לה, אבל תלמיד חכם שלומד בעומק ובעיון, כן חשוב לה..

אין בכך כל פיספוס של "מהות הקשר".. יש לה צורת בית שהיא רוצה - יפה מאד. ומתוך ה"מבחר" של הצורה שהיא רוצה, היא כמובן תבחר מישהו עם סגולות אישיות שטובות לה. הרי היא לא אמרה שזה הקריטריון היחידי.. סה"כ שאלה על נושא שאינו כ"כ מוכר לה, ויכול להשליך לגבי ענין שחשוב לה.

אני מניח שאת מי שמציע את השידוכים, היא שואלת עוד דברים... הרי ציינה בראש דבריה במדובר באנשים מעולים וכו'.. אבל ת"ח רציני, שהוא גם בעל מידות טובות, זה בהחלט יכול להשליך על סיגנון הבית, וגם על "מהות הקשר" (מלבד מה שהיום מרוב דיבורים על "זוגיות", שוכחים לעיתים שאמנם האפשרות לבנין יחס הדדי חם הוא דבר בסיסי, אבל גם ה"צורה" שתהיה לבית - מהותית לא פחות, לפחות למי שזה חשוב לו/ה).

ולגבי ה"שיטה" - אולי דווקא בתחום הזה, את לא כ"כ מבינה?.. שאת כ"כ תמהה האם באמת שיטה אחת מהשתיים יכולה להשפיע על "כמה הוא יהיה ת"ח"?.. הרצי"ה זצ"ל, למשל, חשב שזה דווקא בהחלט יכול להשפיע על גודל הת"ח שיצמח.. (והוא בוודאי היה "מומחה בתחום" הזה..). וזה גם יכול להשפיע על סגנון האישיות, ולעיתים להעיד עלי אופיה, בלי להיכנס ל"טוב" יותר או פחות.

זה נכון שלא אצל כולם זה מהותי כ"כ ומשפיע כ"כ - אבל יש כאלה. בעיני ראיתי. וסגנונם לגמרי משפיע על אישיותם וביתם.

אכן - אני מסכים איתך שחשוב שבחורה תראה מה עומד "מאחורי" שאיפה כזו. האם זה "בוסרי", דמיוני, או שמא, אדרבה - בחורה רצינית שמבינה משהו מעבר לתחום של בנין הקשר האישי, ושמרגישה את ההשלכה שיכולה להיות לכך על סיגנון הבית.

ככלל, אני נוטה - אם לא רואים קיצונית שיש פה מי שלא מבינה מה היא רוצה ומה צריך - לכבד את מה שהאנשים שואלים, ולהיזהר מלהחליש שאיפות שאולי הן מאד גדולות.

כמובן, יש מקום גם להפניית תשומת לב, כדברייך, לראות שזה בא ממקום נכון.

אני לא אכנס לפרטים... השעה דוחקת

אסכם במשפט את מה שניסיתי לומר- הכל עניין של רזולוציה, וכשהיא מדי גבוהה לדעתי צריך להרחיב ולהעמיק את ההסתכלות.  

זה מה שאני זיהיתי בשאלה שנשאלה כאן, ונראה לי שעם העיקרון גם אתה מסכים.....

לא צריך לזלזל בזה.. כל אחת והציפיות שלה מבעלה. וכן, גדלות בתורה זה דבר חשוב. ומי שמתמצאת בלימוד תורה יכולה גם לדייק בזה ולהגדיר  לעצמה מה בדיוק היא מחפשת. עיון או בקיאות, או משהו אחר.

חשוב לדעת שכולם מצויינים, כל אחד העיקר שיכוון ליבו לשמיים. אבל לא כולם מתאימים לכל אחת..

לשימי- אופי הלימוד  מעיד הרבה על אופי האדם. בדרך כלל אנשים שיותר נוטים לעשות דברים לרוחב יילמדו בבקיאות, ולהפך.

באמת אני עוד בתחילת הדרך וברור שאני גם יבדוק את האישיות והמידות וכו'

אבל אני בודקת עוד דבר שאני רוצה שיהיה בביתי בעז"ה רק מה שאין לי כ"כ התמצאות בנושא מכיוון שאינני לומדת בישיבה וכו' ולכן אני שואלת לדעתכם....ואני מוסיפה דבר אני לא מזלזת בשום סגנון לימוד בשום אופן כולם צדיקים ויראי שמים!!!? ושוב תודה לכל המגיבים!! !

אם אלו ההתלבטויות שלכם אז - אשרינו שזכינו אבל גם את זה צריך ממש לדעת לקחת בפורפורציות...
שלא נגיע למצב של ברירה לפי שמשפחה חלילה.. ;)

שעלתה בך המחשבה, ששני הבחורים האלו כבר מוכנים לחתונה.. אני מציעה שקודם כל יש לצאת, ואולי הבנים עצמם יעשו "ברירה טבעית", ויחסכו לך את הבחירה.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?