אני חושבת שפשוט אחבר בחינה באחת הסוגיות היותר קשות,

ואבחר את מי שיקבל את הציון הכי גבוה מביניהם...

חחח..

נראלי שזה כ"כ לא משנה. העיקר שיהיו בו מידות טובות ושיעבוד את ה' ולא את הלימוד..

אני אישית בעד הקטע של גמרא בעיון... (אח וחתן ממרכז.. )

אבל באמת- אני לא חושבת שככה צריך להחליט עם מי לצאת. את צריכה לחשוב ולברר אם יש משהו מביניהם שיותר חשוב לך אישית, ואם לא- לברר עם 2 הבחורים ממש טוב ולנסות לגלות מה יותר מתאים לך. אם הם שניהם נראים לך מתאימים בצורה שווה, נראה לי שאת צריכה לבחור באופן אקראי...

בהצלחה!!

אני חושבת שקצת משנה איך הבחור לומד, כי נכון שהוא צריך לעבוד את ה', אבל הלימוד מכוון אותו לזה. לימוד לשם השכלה בלבד - לא שווה כלום. לימוד אמיתי מביא לקרבה לה' ולהבנה מה רצונו ממנו (זה בכללי). במקרה שלנו - צורת הלימוד מלמדת קצת על האדם: האם אין לו סבלנות לעומק (וכך גם בחיי היומיום: בורח מהתמודדויות), או שהוא כן מודע לחשיבות הלימוד היסודי (ולא מפחד מדרך ארוכה ומייגעת... וגם לא חסר סבלנות. אולי גם בחיי היומיום שלו זה מתבטא: עושה דברים באופן יסודי, לא מחפף).

סליחה על החפירות. זה ממש לא חייב להיות ככה. סתם התחשק לי לנתח את המקרה

מוזמנים לקבל את זה כנקודה למחשבה או להגיד פשוט "לא רלוונטי"...

ב"הצלחה לכולנו (לתלמידי חכמים ולמייעצים להם )

זה לא בית חרושת להספק סוגיות או גמרות.

אם אחרי שהוא לומד משהו, הוא מתבונן בזה, מפתח בזה ראייה עמוקה וחי את הדברים באמת ובהשלכה לחייו,

והכל נובע מתוך קרבה לה' יתברך- כי הרי זאת המטרה, אז אשריו!!!

וגם עיון חשוב וגם בקיאות (וכמובן גם חסידות, אמונה, הלכה, תנ"ך...)

אני לא אוהבת את זה שבחורים מקדשים את מס' הסוגיות שסיימו בגמרא עיון

או מתפארים שסיימו 3 פעמים את כל הש"ס בקיאות ישר והפוך,

ובפועל - איפה הם ואיפה חיי התורה שלהם.. זה לחוד וחייהם שמעבר לכתלי הישיבה לחוד.

אם נוצר חיבור בין הלימוד לחיים- אז זה מה שחשוב. כי הרח זאת המטרה!!! הלימוד הוא רק אמצעי!

שורה תחתונה- לא משנה הכמות, אלא האיכות.

מה זה משנה מה סגנון הלימוד שלו? יש תלמידי חכמים עצומים בכל מיני סגנונות... (ואני לא אומרת את זה מתוך בורות בלימוד תורה... בדיוק להפך)

לכן אני אומרת, לנסות להתרשם מהשדכן, ממי שיותר נשמע אמין ומדויק. ואם לא- אז סתם לעשות הגרלה

אבל כן הייתי רוצה שיעיין במשהו (אפילו בתחום אחר: אמונה, מוסר, משנה וכו').

אדם שרוצה להשיג הכל - לא משיג כלום בסופו של דבר.

שיהיה לפחות בשאיפה ללמוד את הגמרא בעיון אחרי שיסיים ללמוד אותה בבקיאות

הערה שאולי ברורה: אל תתנהג רק ע"פ איך שמצפים ממך להתנהג!! 

אם אתה מאמין בלימוד בקיאותי - לך על זה, ואל תפחד איך המדוייטות יראו את זה...

(בתחום הזה אל תחשוש לדעות של אחרים. אולי בדברים אחרים כן...).

בכל זאת, לשם יש מהות גדולה!

(למען הסר ספק <צ>)

לא הבנתי מה את/ה רוצה לומר?

כל פעם מתעוררת פה שאלה יותר "מקורית" מקודמתה.

ובעניין השמות, יש לזה עומק קבלי- לא לזלזל

ותכל'ס- לפעמים שם יכול לבאס..

טרם קרה לי שבגלל שם פסלתי מישו, אבל..

לא?

זה ילך איתן לכל החיים [צ]

1) אמרי מעתה תלמיד חכמים ולא תלמיד חכם.

2) תלמיד חכמים יכול להיות גם ממרכז וגם ממצפה ומכל ישיבה אחרת בעצם.  

3) מה שהופך אדם לתלמיד חכמים זה לא רק הידע התלמודי שלו

   (מבלי להתייחס כלל לשאלה איזו שיטת לימוד יותר טובה).

   כללו של דבר זה לא באמת משנה עם מי תצאי. 

ב בתור אחד שמכיר בחורי ישיבה מעיינים 

כל מה שאמרתם לא קשור בגרוש

לעניות דעתי הסגנון לימוד מראה רק על דבר אחד איפה הוא לומד,

ובחור שלומד טוב, לא אומר שהוא מתנהג טוב

מעטים הם האנשים שאופי הלימוד שלהם הוא הוא אופי האישיות שלהם, 

בתור בן ישיבה שהעיון אצלה(בישיבה) הוא קלף חזק מאוד, האדם האחד בה שהאופי שלו דומה לצורת הלימוד (המעוררת השתאות והערצה) זה ראש הישיבה, שהוא באמת איש מופלא ונשגב וא"ין כ"אן מ"קום ל"האריך אז אין לקשר בן שיטת הלימוד לאופי

תבדקו על עצמכם כמה קשור אופי הלימוד לצורת האופי שלכם (אני מסייג את דברי ואומר שאין לי מושג איך בנות לומדות אז יכול להיות שהרמתי להנחתה, אם כן אני חוזר בי )

נ.ב 

סופו של דבר גם מי שלומד עיון (מרכז וכו') ילמד בסופו של דבר בקיאות (מה גם שתכלס עיון זה העניין, והבקיאות היא רק בשביל הבקיאות) 

וגם מי שלומד את כל הש"ס בסופו של דבר יצטרך לקבל גם היקף של עומק

אז לא אמורה להיות בעיה בתלמיד חוכם אם הוא יגדל טוב מכל סגנון

גילוי נאות התלבטתי איפה למקם אז חשבתי להוסיף , מתנצל

הם אחלה אנשים .. זה ישיבה עם חברה טובים  המידות חשובות שם והיחס לזולת.. חברה שמחים ומחייכים

בלימוד בקיאות יש עניין של ענווה , קודם לדעת את ים הסברות של הגדולים ויותר את הדעה של ה' ואז מתוך זה שיש לך ראיה שלמה , להעמיק עם השכל שלך. (זה אחד הדברים אם הבנתי נכון). (קצת הכנעה לפני שאתה מתחיל לסבור ולסבור)

לימוד "בעיון" באופן יסודי, הוא לימוד הראשונים ודעותיהם, בשימת לב לשיטות השונות, ולא ישר "לסבור סברות" מעצמו כמו שכנראה היא הבינה.

גמרא-רש"י, לפעמים גם תוספות.

עם יתר-דגש על ה"הספק".

[ואגב, גם רש"י אפשר ללמוד ב"עיון"..  וגם בלימוד "בקיאות" יש גוונים. תלוי גם באופן החזרות, ובשימת הלב תוך כדי הלימוד]

בקיאות - לעבור על הספק יותר גדול של חומר בהבנה

בסיסית, וככה אתה באיזשהו שלב רואה "תמונת פנורמה" של התורה.

ואח"כ אתה הולך ללמוד העיון.

עיון, זה גם מצריך בסיס כלשהו, אבל אפשר ללמוד נושא מסויים בבקיאות ולעיין בו, להביע דעות, ואח"כ לראות את הראשונים,

ולהזדהות לדוגמא עם הדעה של רש"י, והחברותא שלך נגיד הזדהה עם תוספות, ואז מדייקים, לראות למה אני חושב ככה, ולמה הוא חושב ככה,

הרי למדנו מאותה גמרא, ואז לראות על מה נתפסנו שגרם לנו להבנה השונה,

ולראות למה רש"י לדוגמא,מביא מילה , או הסבר, שנראה היה שאפשר להבין בלעדיה, ולמה באמת אי אפשר בלעדיה.

(ואז מתברר שבכלל שכשחשבת שלמדת את הסוגיה בבקיאות לא תפסת הרבה מהעניין.)

אח"כ לעיין באחרונים וכו'

זה מה שהיה כשאני למדתי (אני בטוח שיקפצו עלי, כי בטח יש מקומות שלומדים בצורה אחרת, ואני אשמח לשמוע.. אני גם ממש לא חושב שאני גדול המעיינים, ואפילו לא מהקטנים שבהם. ככה שתאמינו לתגובות של ההם..)

מתישהו התחומים משתלבים, כי בן אדם שרגיל לעיין לא יתן לדברים שהוא לא מבין לחלוף על פניו גם כשהוא לומד בבקיאות.

ויש מקומות שהגמרא לא תתן גם למי שרוצה רק בקיאות (הבנה בסיסית) מספר אחת בעולם, לעבור בהבנה בסיסית בלי להעמיק, ולחדד את ההבנה.

כי הגמרא בעצמה עושה חילוקים דקים בהבנה כתוצאה מהשוואה למקורות אחרים, וסברות האמוראים.

במצפה לומדים בגבוהה עיון

אבל גם הרבה בקיאות גמרא עם רש"י על מנת לסיים את הש"ס כולו .. מטרה בפני עצמה .

לגמר איניש והדר ליסבר -קודם ללמוד ואח"כ לסבור.. כך סדר הלימוד עפ"י הדרכת הגמרא.

החברה שם עם מידות ממש טובות יש שם דגש על זה בחיי החברה עצמה ובשיעורים

לגבי לימוד עיון.. הבנתי מבעלי שבקיאות זה להבין את ה"מה"  של הגמרא שזה יכול לכלול גם ראשונים ואחרונים אבל זה עדיין לא יוצא מכלל בקיאות

עיון זה להבין את ה"למה" של הגמרא, מתוך זה נסיון לרדת להבנת טעם דברי הגמרא/ראשונים.

אני יצאתי עם בחור שלומד בעיון,

ויצאתי גם עם בחור שלומד בבקיאות,

עדיין לא מצאתי הבדל ברצינות של לימוד גמרא בין שניהם.

אם חשוב לך שבעלך יהיה תלמיד חכם ממש,

כדאי לך לשים דגש על כמה הוא רציני בלימוד ולא באיזה סיגנון הוא לומד.

ככה אני רואה את זה ממבט עייני.

זה רצון מאד יפה.

אשרייך.

שתזכי.

תלמיד חכם ממש, בלימודו ובכל אישיותו, מידותיו ואורחותיו.

נראלי גמרא עיון..

בנוגע לשאלה, אני לא ת"ח אבל ההגיון מורה על כך שת"ח יכול לצאת מכל ישיבה גבוהה וטובה, ללא תלות בסגנון הלימוד.

הכל תלוי בשאיפות של האדם (היכן הרצון שלו נמצא? בתורה?) וכמובן ביכולת שה' העניק לו. ולכן יקירתי, לו הייתי את ההתמקדות שלי היתה בשאלות על האדם ולא על הישיבה.

ברכה והצלחה
חג כשר ושמח

יש משהו במה שהיא שאלה..

זה בהחלט יכול להיות גם  סיגנון שונה של אדם ות"ח, בגלל דרך הלימוד, אם הוא עקבי בה..

אבל זו אחריות גדולה מאד לענות על דבר כזה דרך הפורום..  אני אישית לא הייתי עונה..  למה? כי הרי בסופו של דבר לא מדובר בשני אנשים "תיאורטיים" - הכל "אותו דבר" חוץ מדרך הלימוד..  זה שני בני אדם, שאינני מכיר אף אחד מהם. איך אקח "אחריות" להמליץ על "מישהו", להעדפת התענינות נישואין, בגלל הנתון של שיטת הלימוד, שזה אכן ענין רציני - אבל יש באדם עוד הרבה דברים רציניים שאינני מכיר כאן כלום מהם.  אני לא רוצה לקחת עלי השפעה על משהו כזה בתנאים הללו...

אם היו מציעים לכם שתי בחורות שלומדות חינוך: אחת בהתמחות בתושב"ע ומחשבת ואחת בהתמחות בתנ"ך והיסטוריה במה הייתם בוחרים...

אני לא מבין את הדקויות האלו... למה זה שיקול? מה נסגר?

אולי גם תבדקי אם הוא לומד בשיטת ר' חיים או בשיטת ר' שמעון?!

אם הוא אוהב את הקצות או הפני יהושע?

כי אם הוא ילמד עיון ברוב הסיכויים הוא יוכל להגיע לרמה יותר גבוהה מאשר מי שלומד בקיאות-פחות ידע...

ואל תשווה בכלל לבנות!!!!!ואצל בנות עדיף יותר תנ"ך כי יש בזה יותר עבודה וביקוש....!!!!

ו

חוצמזה- את מחפשת בחור שתשבו ביחד על סוגיה ותנתחו אותה מבחינה אנליטית?

את רוצה לכתוב איתו ספר חידושים לש"ס וחושבת שאם הוא לומד בצורה יותר בקיאותית הוא לא מספיק למדן?!

בס"ד

היא לא דורשת ת"ח שיגדל בדרך מסוימת בתורה. היא דורשת ת"ח ממש.
וזה עם כל הכבוד- מצד האמת- יותר תלוי באדם: רצינות, שקדנות, אחראיות, ענווה, רצינות,  
יכלות שכליות הכוללות: אנליטיות, שינון, זיכורון, יכולת ורבאלית טובה. 
והכי חשוב- רצון חזק להגיע למדרגה גבוהה בתורה- שאיפה רוחנית אמיתית, והתמדה!

ההתמקדות שלה בישיבה-  אולי יש בה מן האמת, אבל פשוט שהיא טפלה לעיקר. 

 

ב.אני מסכים כל מה שאמרת על הרצינות וכו' (פחות לגבי היכולות האנאליטיות וכו'..),

ובוודאי לגבי מה שאמרת על הרצון החזק, השאיפה הרוחנית וההתמדה.

וגם לא הזכרתי כלל "ישיבה".

אבל לנושא "שיטת הלימוד" יכולות להיות השלכות לכיוונים שונים, כולל "מדרגה גבוהה בתורה" ומאיזו בחינה, אם כי לא לגבי כל אחד. ובעיני ראיתי.

והיא שאלה על דבר ראשוני - לפני שהיא יכולה להכיר אדם גם לפרטי הפרטים עליהם כתבת. וזה לגיטימי.

אם את רוצה להתחתן עם מישו שיהי ת"ח כשהוא גדול- את מוזמנת להגדיר את זה...

איך הוא יגיע לגדולה בתורה?

את זה תשאירי לר"מ שלו.... באמת

את מחפשת שותף לחיים, לזוגיות, לבניית בית- את מחפשת חבר אמיתי

לא רב ולא חברותא ולא "אקססוריז" מרשים להתהדר בו

אם כי בהחלט יש סיטואציות שבהם אשה יכולה לגלות שהתחתנה עם "חברותא"...
(אפילו אם הם לא קובעים אחת כזו פעם ב...)

מי שיש לה באמיתיות את השאיפה להתחתן עם אדם שיצמח לת"ח גדול - זו שאיפה יפה מאד..

וזה לא נכון לומר ש"תשאיר לר"מ שלו" איך הוא יגיע לזה..

כי באמת אלו שתי דרכים שיכולות להיות שונות ב"תוצר" ה"תלמיד-חכמי" שלהן..

זה כלל לא סותר - שבוודאי היא נפגשת כדי לבדוק אם הוא יתאים להיות שותף, חבר-לחיים, לבניית בית וכו'. הרי בפגישה איננה הולכת לבחון אותו בגמרא..

אבל זה לא קשור לכך שהיא לא מחפשת חברותא או רב.

היא מחפשת בעל תלמיד חכם. מעולה.

וזה יכול להשפיע גם על צורת הבית וגם על אופן צמיחתו.

יעני זה מדע מדויק.. זה כ"כ לא!!!

באמת שאין קשר בין מסלול הלימוד שלך למי שאתה.

בין אם אתה לומד גמרא לשמה, עיון מוגבר, אליבא דהילכתא או לתעודת רבנות....

השאלה כמה אתה לומד ואיך זה משפיע על הנפש שלך.

החכמה היא לא ללמוד, החכמה היא להיות יהודי טוב ואת זה צריך לחפש.

ותתפלאו, על זה עיקר הדגש בישיבות, לא על הלימוד אלא על עבודת האדם.

יודעי שמך יקרה,

את חייבת לדבר על העניין הזה עם מישהו שמכיר אותך.

אני לא יודעת בת כמה את ובאיזה שלב את בחיים, אבל נשמע שמשהו בתפיסת הזוגיות שלך

צריך לקבל מימד עומק נוסף חשוב,  שמאד מאד חסר לך כרגע.

בקצרה אומר שתורה זה חשוב ולימוד זה חשוב, ושאיפות לגדלות זה מאד חשוב.

אבל זה ממש ממש לא קריטריון סינון, בטח שלא בדקויות האלו שאת מעלה.

אבל אני חושב שזה בהחלט יכול להיות קריטריון למי שזה חשוב אצלה.. [וכשחז"ל אמרו לעולם ישיא אדם את ביתו לת"ח, כנראה הם כן חשבו שזה "קריטריון סינון", כלשונך..]

כמובן, בלי לסתור קריטריונים אחרים חשובים.

וזה לפעמים דווקא יכול להיות ה"מימד עומק" שיש לה, נוסף על המימד הבסיסי, של מִי האדם, מידותיו, התאמתו האישית וכו'.

[כמובן, יכול להיות לפעמים שגם דברים כאלה - כמו גם דברים אחרים - חשובים לבחורה לא מתוך תפיסת-עומק של בנין בית וקשר. אבל זה לא דווקא ביחס לדרישה כזו. ואיננו מכירים את הכותבת]

בשני המקרים מדובר בת"ח...... זה לא העניין.

נוסיף לכך ששני הבחורים הם מאותו ציבור, וזרם מאד דומה (אם לא זהה) של הציבור הזה.

סגנון השקפה קרוב, דעות פוליטיות וכו'.....

לרדת לשיטת לימוד ספציפית- נשמע לי פיספוס רציני של מהות הקשר הזוגי.

מה גם שהספקולציות שהיא בונה על זה הן מרחיקות לכת.... אם הוא לומד בשיטה כזאת הוא יהיה יותר תלמיד חכם מאשר בשיטה האחרת.... ?!

לדעתי חשוב להבין מה עומד מאחורי ההתלבטות הזו, והאם לא מדובר בקצה קרחון של תפיסה סכמטית, דמיונית ולא בשלה של זוגיות.

זה כן הענין..: את דיברת בהודעתך הקודמת לא רק על דקויות-השיטות, אלא בכלל על כך שלימוד ולגדול וכו' זה חשוב, אבל לא "קריטריון לסינון". וזה לא נכון. אמנם לא כל אחת חייבת ללכת כך - אבל מי שזה חשוב לה, לגיטימי ומעלה.. יותר מהרבה דברים שעליהם בנות "מסננות"...

וגם לגבי הנושא השני - שימי לב לדברייך-עצמך: את כותבת שהם מאותו ציבור... דעות פוליטיות.. כלומר: זה נראה לך שיקול "לגיטימי" לתחושת קירבה. "שיטת לימוד" - פיספוס..

אבל לא בטוח שזה "סדר עדיפויות" לגמרי נכון... יתכן מישהי שה"הזהות הפוליטית" , למשל, לא חשובה לה, אבל תלמיד חכם שלומד בעומק ובעיון, כן חשוב לה..

אין בכך כל פיספוס של "מהות הקשר".. יש לה צורת בית שהיא רוצה - יפה מאד. ומתוך ה"מבחר" של הצורה שהיא רוצה, היא כמובן תבחר מישהו עם סגולות אישיות שטובות לה. הרי היא לא אמרה שזה הקריטריון היחידי.. סה"כ שאלה על נושא שאינו כ"כ מוכר לה, ויכול להשליך לגבי ענין שחשוב לה.

אני מניח שאת מי שמציע את השידוכים, היא שואלת עוד דברים... הרי ציינה בראש דבריה במדובר באנשים מעולים וכו'.. אבל ת"ח רציני, שהוא גם בעל מידות טובות, זה בהחלט יכול להשליך על סיגנון הבית, וגם על "מהות הקשר" (מלבד מה שהיום מרוב דיבורים על "זוגיות", שוכחים לעיתים שאמנם האפשרות לבנין יחס הדדי חם הוא דבר בסיסי, אבל גם ה"צורה" שתהיה לבית - מהותית לא פחות, לפחות למי שזה חשוב לו/ה).

ולגבי ה"שיטה" - אולי דווקא בתחום הזה, את לא כ"כ מבינה?.. שאת כ"כ תמהה האם באמת שיטה אחת מהשתיים יכולה להשפיע על "כמה הוא יהיה ת"ח"?.. הרצי"ה זצ"ל, למשל, חשב שזה דווקא בהחלט יכול להשפיע על גודל הת"ח שיצמח.. (והוא בוודאי היה "מומחה בתחום" הזה..). וזה גם יכול להשפיע על סגנון האישיות, ולעיתים להעיד עלי אופיה, בלי להיכנס ל"טוב" יותר או פחות.

זה נכון שלא אצל כולם זה מהותי כ"כ ומשפיע כ"כ - אבל יש כאלה. בעיני ראיתי. וסגנונם לגמרי משפיע על אישיותם וביתם.

אכן - אני מסכים איתך שחשוב שבחורה תראה מה עומד "מאחורי" שאיפה כזו. האם זה "בוסרי", דמיוני, או שמא, אדרבה - בחורה רצינית שמבינה משהו מעבר לתחום של בנין הקשר האישי, ושמרגישה את ההשלכה שיכולה להיות לכך על סיגנון הבית.

ככלל, אני נוטה - אם לא רואים קיצונית שיש פה מי שלא מבינה מה היא רוצה ומה צריך - לכבד את מה שהאנשים שואלים, ולהיזהר מלהחליש שאיפות שאולי הן מאד גדולות.

כמובן, יש מקום גם להפניית תשומת לב, כדברייך, לראות שזה בא ממקום נכון.

אני לא אכנס לפרטים... השעה דוחקת

אסכם במשפט את מה שניסיתי לומר- הכל עניין של רזולוציה, וכשהיא מדי גבוהה לדעתי צריך להרחיב ולהעמיק את ההסתכלות.  

זה מה שאני זיהיתי בשאלה שנשאלה כאן, ונראה לי שעם העיקרון גם אתה מסכים.....

לא צריך לזלזל בזה.. כל אחת והציפיות שלה מבעלה. וכן, גדלות בתורה זה דבר חשוב. ומי שמתמצאת בלימוד תורה יכולה גם לדייק בזה ולהגדיר  לעצמה מה בדיוק היא מחפשת. עיון או בקיאות, או משהו אחר.

חשוב לדעת שכולם מצויינים, כל אחד העיקר שיכוון ליבו לשמיים. אבל לא כולם מתאימים לכל אחת..

לשימי- אופי הלימוד  מעיד הרבה על אופי האדם. בדרך כלל אנשים שיותר נוטים לעשות דברים לרוחב יילמדו בבקיאות, ולהפך.

באמת אני עוד בתחילת הדרך וברור שאני גם יבדוק את האישיות והמידות וכו'

אבל אני בודקת עוד דבר שאני רוצה שיהיה בביתי בעז"ה רק מה שאין לי כ"כ התמצאות בנושא מכיוון שאינני לומדת בישיבה וכו' ולכן אני שואלת לדעתכם....ואני מוסיפה דבר אני לא מזלזת בשום סגנון לימוד בשום אופן כולם צדיקים ויראי שמים!!!? ושוב תודה לכל המגיבים!! !

אם אלו ההתלבטויות שלכם אז - אשרינו שזכינו אבל גם את זה צריך ממש לדעת לקחת בפורפורציות...
שלא נגיע למצב של ברירה לפי שמשפחה חלילה.. ;)

שעלתה בך המחשבה, ששני הבחורים האלו כבר מוכנים לחתונה.. אני מציעה שקודם כל יש לצאת, ואולי הבנים עצמם יעשו "ברירה טבעית", ויחסכו לך את הבחירה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"