(רק למי שזה לא מובהר לו - לא אני כתבתי את זה
)
אלוקיי,
אני מסתכלת בעולם, מסתכלת במדינה, ולא מסוגלת יותר.
הנסיון הזה קשה לנו יותר מידי.
איך יש אנשים בעם שלנו שרואים את כל מה שקרה בתקופה האחרונה,
ומתרצים את זה כ"התחממות כדור הארץ" וכ"אסון בלתי מובן"?
תפקחו עיניים.
אם רק תלכו צעד אחד אחורה ותסתכלו במבט כולל,
תבינו שהכל קשור - שהכל חלק מהלך אלוקי גדול.
הקב"ה צופה בנו מלמעלה ובוכה.
הוא רואה שני אחים הולכים באותו רחוב -
אחד עם שחור, ואחד עם כמעט בלי כלום,
מסתכלים זה על זה במבטי שנאה ואיבה
הוא רואה שולחן שבת שמסובים אליו כל בני הבית חוץ מאחד -
"שלא עלינו שומר עכשיו שירי טראנס במקום שירי שבת".
הוא רואה חיילים ותושבים מרביצים אלה לאלה,
כשהסיבה להתקוטטות היא ארץ ישראל.
מה קורה לנו?!
אין פשרות, אין הבנה, אין הקשבה, שלא נדבר על אהבה.
יש כעס, יש סטיגמות, יש אטימות, יש פילוג.
אנחנו, הציבור הדתי הלאומי שהולך בדרך התורה ומאמין בה,
עושים מעשים הנוגדים את דרך התורה.
אנו, שמאמינים שבכל אחד מעמנו יש נשמה אלוקית טהורה, שמיסודה היא טובה.
אנו, שאומרים פעם בשנה בדבקות "לא תשנא את אחיך בלבבך".
אנו, שמתנדבים כ"כ הרבה, שעושים כ"כ הרבה חסד - לעם ולארץ.
אז מדוע אנו ממשיכים לשבת בשקט ולא לעשות כלום עם הקרע הנורא הזה בעם?
מדוע אנו ממשיכים להיוץ חלק מהגורם לקרע הזה?
אני יודעת ובטוחה שיש הרבה אנשים שעושים מעשים לשם הקירוב והאיחוי,
ואנחנו צריכים לחזק אותם במעשיהם ולהצטרף אליהם.
העם שלנו נמצא בתרדמה, או אולי אפשר לקרוא לזה עיוורון.
כבר אין לנו נביא שינער אותנו ויקרא קריאה גדולה לחזרה בתשובה.
הכל תלוי בנו עכשיו.