יש כאלה שצריכים להתאמן המון, ויש כאלה שלא.

יש כאלה שמשקיעים מאוד בכתב שלהם, וזה מצריך המון עבודה ותרגול, כאשר בשלב הזה עדיין לא רואים תמורה הולמת למאמץ.

יש כאלה שלא משקיעים כ"כ והכתב שלהם נראה בהתאם.

לדעתי, אם יש לך זמן- תלמד. זה תמיד טוב ותמיד מוסיף. אך אם אינך להוט אחרי העבודה הזאת- אל תבנה על זה בתור פרנסה, ובוודאי שלא בתור פרנסה יחידה.

תזכור גם שהשוק מוצף, ויש היצע גדול מאוד.

בהצלחה!!

לפחות בתקוםת הלימוד שווה להשקיע הרבה זמן  - כי אם לא זה סתם לזרוק את הכסף לפח. ואחרי שמעצב כתב אפשר להוריד לחץ.

וכן לא להתפשר על מורה - ללכת על הטוב ביותר. הם יקרים, אבל הם שווים כל שקל.

אם אתה לוקח מורה זול - אתה לומד גם את הטעויות שלו ואח"כ לתקן זה מאד קשה.

הזמן המומלץ (מינימום) בתקופת הלימוד זה שעה וחצי ביום (למקילים ביותר)- פחות מזה אין התקדמוןת ניכרת, ואז נמאס ולא רוצים להמשיך. המומלץ זה שעתיים, ככה שיש התקדמות וגם זה לא יותר מידי משגע את המוח.

נ.ב. לא ידעתי שיש לך חברים חוץ ממני. חידוש.

אם יש מוטוריקה עדינה וסבלנות להתאמן ולכתוב, כל אחד יכול להיות סופר. 

כנ"ל כדאי ללמוד אצל מלמד טוב שבעצמו כותב יפה ועובד בזה בפועל.

זמן איכות של כתיבה מאוד חשוב לעיתים תדירות. אני לא התאמנתי שעה וחצי ביום והכתב שלי יצא פחות או יותר בסדר.

לגבי הפרנסה, כיום לא כדאי לבנות על זה אבל יכול להיות מעולה מהצד.

ב"ה

כמו בכל מקצוע, למרות שזה לא נראה כך לגבי סופרות, צריך המון השקעה.

במבט ראשון, לאחר שהאיש עובר את המחסום של הכנת הקולמוס (לצערי, מתרבים העצלנים שמשתשים בפלאסטיק ועוד יותר גרוע בברזל, ומדלגים על הכנת הקולמוס), העבודה כייפית, לצרף אות לעוד אות וכו'. אבל במציאות זה הפוך רק לאחר כמה שנים של כתיבה בפועל יום יומית מגיעים לתוצאה ראויה, והדרך מלא מכשולים, דיו שנשפך, מחיקות מכוערות, אות שחסרה וכו'.

1. מי שלא משקיע, אין טעם להתחיל וזה נכון לא רק בסופרות, זה נכון בכל תחום בחיים. (יש הבדל עצום בין בונבונירה על בסיס צימקאו בטעם שוקולד בהכשר הבד"צ שקיבלתם במשלוחי מנות לבין "פרלין" המיוצר ע"י "שוקולטיאר" מפורסם מפריס או מבריסל.
2. ברוח החג המתקרב: "כל המרבה... הרי זה משובח"
3. תגובה חופשית: סלח לי על הסגנון אולי בוטה, אבל מהשאלה נראה שאתה, כמו רוב הדור של היום נוטה לאהוב הדברים הבאים בקלי קלות. קבל החלטה להשקיע או תרד מהענין.
4. ישנם כמה סיפורים בתלמוד שניתן ללמוד מהם את הגישה הנכונה: סיפור האיש הזקן ששתל עצי זית, שלמרות שהוא לא ידע אם יזכה לאכול מפירותיהם, לא זלזל בעבודה שכנראה צאצאיו יהנו מתוצאותיה. וכן סיפורו של רבי חייא שע"מ ללמד תשב"ר, גידל צבאים, פשט את עורם, כתב חומשים ולבסוף לבסוף לימד את התשב"ר. ועליו נאמר גדולים מעשי חייא. התנא הנפלא הזה, למד רפתנות, הפך לבורסקאי (מקצוע בזוי), למד סופרות כדי לקיים את מצות לימוד תורה.
5. חג שמח

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.