עם גז או משו....?

ואני כ"כ גרועה בדברים האלה שאשאיר לאחרים ת'כבוד לרקום את כל העלילה..

בנוסף לכך שהחדר היה חשוך, אטום וללא כל חלון, הוא גם היה קר, אז ברור שמדובר באדם פולני. 

אז בודאי שהוא מדליק את האור כדי שלא ירחמו עליו... מדליק נר נשמה (הוא מפולין, לא חסר על מי...) ומתאבד, כי לאף אחד לא איכפת ממנו... 

כמה קרוב הייתי?

אדם אחד היה מאוהב נואשות בעלמה יפת-עין. הוא חיזר אחריה שנים רבות ולבסוף היא נענתה לו.

אך אבוי, בערב לפני החתונה, היא נחטפה בידי שד מרושע.

החתן לא איבד תקווה וחיפש אחריה לאורך ימים ושנים, חצה נהרות וימים, טיפס על הרים וגבעות, נלחם בשודדים ובמפלצות ולבסוף הגיע לארמון השד המרושע.

כיוון שהשד לא צריך אויר, החדרים כולם היו אטומים, חשוכים וללא חלונות.

החתן דנן טיפס אל החדר הגבוה ביותר, שם נמצאה אהובתו.

הוא הדליק את האור וראה את כלתו מוטלת מתה על הרצפה. בחמת זעם הוא הדליק גפרור, זרק אותו אל עבר השד שנשרף כליל.

וכך, כשדמעות זולגות על פניו הוא הצטרף אל אהובתו לנצח.

ה-סוף!

סטיג, את ממש כמו סדנה לכתיבה יוצרת.. 

והאיש שנכנס הדליק את האור וראה באמצע פיתה.

אז הוא זרק עליה גפרור והתאבד, לפני שאמא שלו תראה את זה...

בס"ד ובהשתדלותי

מה שקרה זה שפלוני אלמוני (להלן "אדם") רב עם אביו. המריבה היתה אחת מסדרת מריבות שהם רבו לאחרונה. הקש ששבר את גב הגמל ואת רוחו של אותו אדם היה העובדה שאמו הצטרפה לויכוח בתור שחקנית חיזוק לצד של אביו. הוא לא היה יכול לסלוח לה על זה. הוא כ"כ כעס והיה מתוסכל. הוא רצה להתנקם בהוריו. הוא ידע, שכמה שהם כועסים עליו עכשיו, זה לא מתקרב לכמה שהם אוהבים אותו ודואגים לו. אבל הוא כעס עליהם יותר מדי, ושנא אותם יותר מדי מכדי שיהיה לו אכפת מזה. הוא רצה שהם יסבלו. אז אותו אדם נכנס לחדר חשוך ואטום, ללא כל חלון. הוא הדליק את האור, הדליק גפרור, והתאבד.

ובסוף הוא התעורר וזה היה חלום, איזו אכזבה

כדי לתת לעוד אנשים הזדמנות להצטרך לסדנה לכתיבה יוצרת (כל הזכויות שמורות לתולתול)
אני אפרסם את התשובה מחר בלילה (00:00)

המשיכו כך

לפני מלא זמן היו שני מכרים - 'אדם' ו'הוא'. אדם היה חברותי מאוד ומלא שמחת חיים, והוא' בדיוק להפך - איש חשוך ומלא מרירות.. יום אחד נפגשו השנים עם חבר משותף 'חלון', אדם שהיה החברותי מבין השנים שאל את 'חלון' מה נשמע? איך הולך? וכדו'..  'הוא' לא התייחס אל 'חלון' בכלל, כנראה בגלל ש'הוא' היה  מבואס יותר מהרגיל באותו יום. 'חלון' רצה לומר משהו ל'הוא' אבל לא ידע מה.. בסוף 'חלון' אמר: " אתה יודע 'הוא', אתה חייב להכניס לחיים שלך יותר אור, ת' מבין תי!" 

באותו הרגע ממש הם נאלצו לחזור הביתה וחלון ליווה את אדם לביתו. אדם נכנס לביתו שהיה חשוך ואטום ו'חלון' לא נכנס ['אדם' הזמין פשוט 'חלון' לא רצה] . ו'הוא', כשהגיע הביתה הוא החליט לנסות את השעתו של 'חלון' ולהכניס אור לחייו, הוא הדליק את האור והסתכל במראה, הוא לא ראה אור שהתווסף לחייו, 'הוא' שכנראה הוא צריך לאכול את האור כדי שזה יפעל אבל המנורה הייתה גדולה מידי... 'הוא' הדליק גפרור ובלע אותו..

המשטרה שמצאה את 'הוא' מוטל בביתו ללא רוח חיים קבעה ש'הוא' התאבד.

בחוג למתמטיקה באוניברסיטה במרכז הארץ ישב מתמטיקאי מחונן והאדים.  בשבוע שעבר המרצה שלו הציג על השולחן  חידת גפרורים מפורסמת וביקש שכל סטודנט יכתוב לו את פתרונה.כל הסטודנטים הצליחו לפתור את החידה.

חוץ ממנו.

המרצה שלף את קופסת הגפרורים והציג את החידה שוב .

"נו אדם, זה לא כ"כ קשה,מה התשובה?"

אדם שתק. היה גפרור אחד שהרס לו את כל תכנוניו לפתרון החידה.

"ואתה עוד קורא לעצמך מתמטיקאי מחונן ?" שאל המרצה בחיוך סרקסטי  לקול צחוק השמחה לאיד של שאר התלמידים.

אדם קפץ את אגרופיו בזעם , ניתר במקומו ורץ לשולחנו של המרצה  שזינק בבהלה הצידה –למרות שלא היתה לו סיבה- אדם בסך הכל חטף את קופסת הגפרורים ויצא מהכיתה בריצה ."אתה הולך לעבוד על זה בבית?" צעק אחריו המרצה  בציניות מהולה בהקלה.

פרצי הצחוק המשיכו ללוות את אדם כשיצא.

הוא ירד קומה, ועוד קומה ועוד קומה  עד שהגיע לקומה שכוחה וחשוכה שבה היו פעם מעבדות הכימיה. הוא פרץ בכעס את דלת הפלדה וטרק אותה  בחוזקה אחריו ,רץ לתוככי המעבדה ,ושם, מתנשף, לקח גפרור והדליק את החלק של העץ  בגפרור הסורר. בעודו צופה בלהבות המכלות את שנוא נפשו  במהירות , שם לב שהגפרורים כבו  , למרות שלא כיבה אותם. אדם  הבין שמשהו מוזר מתרחש כאן. הוא הדליק את האור ואז נחתה עליו ההבנה: הדלת. היא סגורה. המעבדה הזו היתה אטומה במשך שנים,אוויר לא נכנס לכאן.מעט החמצן שנכנס כשהוא פתח את הדלת התבזבז על נשימותיו ועל בערת הגפרורים ,וכבר לא נשאר להם מספיק חמצן כדי לבעור , מה שאומר שבקרוב לו לא יהיה מספיק חמצן כדי לנשום. אדם בלע את רוקו והבין שבכך שטרק את הדלת ועוד הדליק אחר אש  גזר על עצמו גזר דין מוות , או במילים פשוטות יותר-  התאבד.

האדם התעוור, אך הוא עדיין לא יודע זאת.

הוא מגיע לחדר ומדליק את האור- אך עדיין רואה חושך.

הוא חושב שאולי החשמל לא בסדר ומדליק גפרור.

כשהוא מרגיש את חום האש ומבין שהוא לא רואה אותה והתעוור- הוא מתאבד.

(למה יש לי כאלה דברים בקלסר הדרכה?!?!?)

.

אפשר לחיות בלי חוש ראייה..

(מה המסר?!?!)

נראה לי שהמסר הוא שאי אפשר לראות או לשמוע רק את סוף הסיפור כדי לשפוט ולהחליט.

(זה באותו קובץ עם הסיפור הקודם. יש שם עוד. פשוט הרבה יותר טראגיים)

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.