בס"ד

אם תבואי אליהם בגישה של אני רוצה לעשות לכם שיחת נפש שבה אני אשתוף לכם את הנפש וכו' הם באמת לא יסכימו.

אני חושב שאת צריכה לבוא בגישה של סתם שיחה (אם בא לך להשקיע אז שהשיחה תהיה על איזה קורסון חם או משהו נחמד אחר) וכך אוךי הבנות כן ירצו לדבר.

חוץ מי זה שאולי לא כדאי ללחוץ עליהן, אלא פשוט להגיד שכל מי שרוצה לדבר את תמיד מוכנה. אז נכון שיקח זמן את שהראשונה תפנה אלייך אבל אני חושב שלאט לאט הבנות יראו שנחמד לבר איתך ושאת יכולה לעזור להן, אז הן גם יפנו אלייך.

ב"הצלחה

שחנ''שים הם חשובים, אבל לא צריך לרדוף אחריהן.

את באמת רואה צורך לעשות שחנ''ש לכל אחת? או 

שזה שחנ''ש לשם שחנ''ש. אם אין כוונה מסוימת מאחורי

השחנ''שים האלה, אין צורך לטרוח.

כמה זמן את מדריכה אותן? אולי הן עדיין לא רוצות לשתף,

אולי צריך לבנות איתן את האמון יותר עמוק.

למה את מתכוונת "הופכות תעולם"?

איך את מזמינה אותן לשחנ''ש? מתחילה לדבר או שאת באה

ואומרת "אני רוצה לדבר איתך"? אולי בהזדמנות, להתחיל מתוך

דבר של שגרה ולנסות למשוך אותן לדבר.

אבל באמת לא ללחוץ. אפשר להיות מדריך טוב גם בלי שחנ''שים.

זה יכול להיות משמעותי וטוב, אבל לא להכריח.

לא צריך ללחוץ. זה סתם מעצבן.

תגידי להן שבאמת באמת את פתוחה לכל מי שרוצה לדבר, ושלא יתביישו וזה, ואל תחייבי אותן!!

אצלי כל החניכות האלה שבחיים לא יבקשו סתם שיחה אישית, אני מוצאת זמן לדבר איתן סתם כשחוזרים הביתה מהסניף, או מהדרך מהסניף לבי"כ וכאלה...

ויש כאלה שבאמת לא צריכות את זה!!

אני לא יודעת באמת איך הראש של כולם עובד...

אבל אם אני חושבת על עצמי אז דווקא שמישו בא אליי ואני מרגישה שממש להוט לו לדבר איתי ולנסות

לשחנש איתי אפילו שלא בא לי להתחיל ולספר לו ולפתוח לו דברים שקשורים אליי אז זה דווקא יותר גורם להתרחק

ופחות ליצור קשר....

אני לא אומרת שככה את איתם ויש מצב שהחצנתי...

אבל אם באמת אכפת לך מהם כמו שרואים ממה שכתבת אז את כבר תשדרי להם את זה בצורה טבעית והם מעצמם

ירגישו את זה וירצו לדבר איתך אם יהיה להם צורך...בהצלחה בכולופן...

(היי לכולם..לא מגיבה פה הרבה..פוחדת להתמכר... )

בעזהי"ת

ברור, אם מדריכה הייתה באה אלי 'מוריה, אני רוצה שנדבר..'? הייתי נכנסת לסרטים למשך שבוע, או עד שהיא תדבר איתי כבר.

לכן מעולם לא הגדרתי לחניכותשלי 'שחנ"שים'; היינו זורמות, או- הכי טוב- היינו קובעות כל שבוע עם מישי אחרת, לעשות משו כייפי; הליכה, משחק במגרש, ללמוד למבחן שיש לה, להכין עבודה, יצירה כלשהי, כלמיני..

ותוכדי יוצא שמדברים. 

אפשר גם שתיים ביחד, שלא ירגישו מאויימות..

אפילו להביא אמגזית ולהכין רק את ושתי חניכות פונדו, או משו. 

אבל כן חשוב לעשות מעקב אחרי זה, כדי שתגיעו לכוווולם ולא תעשו כיף רק עם חלק..

שבשתיים יותר קל להם להפתח.. וזה גם יוצר דיון, שזה קצת יותר משיחה.

[למרות שברור שיש לזה חסרונות, לא כולם יגידו הכל ליד חברים שלהם..]

ב"ה.

את חושבת שלשחנ"ש קובעים תאריך ושעה וזהו יש שחנ"ש והכול טוב ויפה..

אבל זה לא קורה..

אין לי מה להציע לך חוץ מלהגיד לך את זה..

ולגבי הרעיון של הפונדו לא הכי אי איי כי יש חניכות שמקנאות,אז את אומרת פסדר נעשה גם איתם..

תאמיני לי שהם לא כ"כ ירצו הם יחשבו שאת מתחנפת אליהם..[מנקודת מבט של חניכה..]

בהצלחה!!(:

אז אני עושה רק למי שרוצה, ומי שלא רוצה, לא חייבת!

בס"ד תמיד.

כן,הצגתי את זה כסתם לדבר והצעתי שזה יהיה ממש בזרימה-שנילך למקום כיפי וזה...

ממש חשוב לי לעשות שחנ"ש לכל אחת ויש חניכות שעוד יותר חשוב. הקטע הוא שהן כן רוצות שחנש (אפילו חניכה אחת אמרה לי)-- הבעיה היא שהם ממש עושות מזה עניין וטררם שלם (=מערבות מלאא חברות שלהם,משגעות אותי באול').

אנלא יודעת מה לעשות.. חשבתי בהתחלה להסביר שזה סבב שחנשים, אבל אז אני פשוט לא יודעת ממי להתחיל.אגב יש חניכה שפשוט אמרה לי 'אני לא רוצה לדבר איתך ואינלי על מה'.. אני חושבת שהשחנשים זה נוראא חשוב בבניה של הקבוצה..אז חיכיתי שבועיים, כמה אפשר עוד??

אגב, אני מדריכה חצי שנה חניכות מהממותת!!

לא לומר "אני צריכה לעשות סבב", אלא לומר "היא צריכה שיחה, אז נדבר איתה".

אם לא צריך - לא לעשות. במיוחד אם הן לא רוצות.

אגב, יש חניכים שגם אחרי חצי שנה לא מרגישים מספיק פתוחים בשביל לשתף בכל

מה שהם מרגישים וזה מובן.

שבי איתם על איזה פיצה, או אפי' סתם על איזה ארטיק, ותדברו....

אבל אם הן ממש לא רוצות, אז באמת אין עניין, כי לא יצא מזה כלום.

תדברי רק עם חניכות שאת חושבת שהן באמת צריכות את השיחה הזאת.

בהצלחה...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות