"לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל"
כך אנו אומרים אצלינו בהגדה. לעומת זאת כתוב ב"על הניסים" של חנוכה- "שקבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה".
מקשה ר' אשר וייס בספרו "מנחת אשר"- מה הקושי בין חנוכה להגדה?
שבהגדה כתוב קודם הודאה ואח"כ הלל ובחנוכה קודם הלל ואח"כ הודאה.
ועונה שהודאה זה על הנס הפרטי שאתה מודה לקב"ה (בינך לבין ה'), לעומת זאת הלל זה פרסום הנס לאנשים.
בחנוכה אנחנו לא מרגישים חלק מהנס אלא רק לפרסם את הנס ולכן כתוב קודם להלל. אבל בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ולכן כתוב קודם להודות כי אתה חלק מהנס, ואתה צריך להודות בפרטיות ואח"כ לפרסם.
שנזכה בעז"ה!
