נקודה למחשבה בשביל כולם...
מעולם לא הייתי השפיץ של החברה מסביבי.
תמיד אנשים כיבדו והעריכו אותי בגלל מי שאני, אבל במקצועות הקודש, לכל הפחות מאז שעליתי לחטיבת הביניים, לא הייתי הכי טוב.
בחטיבה למדתי במוסד שיש לו גם כיתות ט-יב, אולם לא רציתי להישאר שם. החבר'ה שם לא היו בשמים מבחינה תורנית, ורציתי מקום אחר. מקום שיותר מתאים לי. לא מתוך התנשאות, חלילה, אלא מתוך דאגה למה שמתאים לי.
בכיתה ח' הלכתי להיבחן לאחת הישיבות המובחרות. הישיבה שכולם נבחנים אליה, ורק אחד מתוך ששה-שבעה מתקבלים אליה. לא התקבלתי אליה. חברים שלי באו, והתקבלו. אני הייתי צריך לפתוח בחיפושים אחר אלטנטיבה. זה היה קשה. בסוף מצאתי. לאותה מציאה הלכתי ללמוד בכיתה ט'. היום מפרספקטיבה יותר רחבה ופחות סטיגמטית, אני מאמין שזה היה ממש מה', מכיוון שהיא המקום שיותר התאים לי. לא זו בלבד שמצאתי ישיבה, אלא שגם מצאתי עוד כמה אלטרנטיבות, ועוד היתה לי מלגה לאחת מהן. אז לא התקבלתי לאותה שיבה נכספת. בסה"כ זה היה לטובתי, מרבש"ע. כיום אני כבר בשיעור ב' באחת הישיבות הגבוהות.
המקרה שקרה קרה בחופשת הקיץ כאשר סימתי את כיתה ט'.
בעירי היה יום עיון לקראת תשעה באב. הלכתי אליו עם חבר מישיבה אחרת. פגשתי שם את מי שלמד בחטיבה שנה מתחתיי. שאלתי אותו לאן הוא הולך ללמוד בשנה הבאה (ידעתי שהוא לא ישאר ללמוד שם). הוא נקט בשם של אותה ישיבה מובחרת שבזמנו לא התקבלתי אליה. התחלנו בשיחה על ישיבות. עוד חברים השתתפו בשיחה הזו. התגלגלנו לישיבה שלמדתי בה. החצוף הזה אמר לי: “מה, לא קיבלו אותך לאף ישיבה שהלכת ללמוד שם?” בחיוך. שלא כמו בהמון סיפורים, לא הכיתי אותו וגם לא הלכתי לבכות בשירותים. פשוט עזבתי את השיחה אתו. הפשע שלו היה כפול: א. השקר – התקבלתי לעוד ישיבות, כמו שכבר אמרתי, ואף לאחת מהן היתה לי מלגה; ב. העלבון – ללא שום חוצפה הוא דרך לי על כל היבלות שרכשתי מהמאמץ הכביר למצוא ישיבה שתתאים לי.
צדיקים, תדעו לכם שעם כל החשיבות של התורה והמצוות והכל, צריך להזהר גם בכבוד החבר. אותו אחד התקבל והלך בסוף שאותה ישיבה מובחרת, אותה ישיבה שלומדים בה כ"כ הרבה גמרא ושאר מקצועות קודש, אבל במקביל הוא העליב אותי מאוד. “יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך!”
-
??)
