נכון התאומים האלה שנולדו פגים ומתפללים עליהם?
אני יודעת שאלה לא חשבונות שלנו, אבל באמת יש טעם להתפלל לרפואה...? הרי הם שניהם נפגעו מוחית ברמות קשות ביותר, אפילו אם הם יינצלו הם יהיו בדרגת פיגור קשה/עמוק שזה אומר חיים לא חיים... לא להם ולא להורים.
לא עדיף להתפלל שה' יעשה מה שהוא יודע שהכי טוב בשבילם? כמו שמתפללים כשאדם חולה מאוד?
אני יודעת שאני נשמעת חסרת רחמים ואטומה... ממש לא, אני פשוט... תוהה לעצמי אם יכול להיות קיים בכלל סוף טוב לסיפור הזה... 
אבל מי אמור לסובב את ה"שיבר"???
וכמו שאני סתם שמח אמר- מתפללים שיהיה הכי טוב בשבילם.
ואנחנו לא יודעים כלום - הכל יכול להשתנות בשניה!
היד ה' תקצר?
בס"ד
אני לא זוכר איפה אומרים את זה -
אבל על פי היהדות, אם יש אדם גוסס ויודעים בוודאות שהוא ימות, אסור להמית אותו לפני זמנו וצריך לחכות שהוא ימות במוות טיבעי.
מכאן אנחנו לומדים עד כמה גדול הוא הערך של החיים על פי היהדות.
כך גם פה -
אנחנו מתפללים על אותם התאומים שיחיו - אומנם הם לא יהיו מושלמים, אבל הם יחיו!
על רב שהיה כבר חולה מאוד, חולה אנוש, והתלמידים שלו התפללו והתפללו כדי שיבריא וזה לא נתן לנשמה שלו לצאת. ואז המשרתת הבינה את זה, זרקה כד מהגג, זה הסיח את דעתם של התלמידים מהתפילה ורק אז הנשמה שלו יכלה לצאת.
ברור שאצלינו קשה לראות את המצבים ברמת הדיוק שלהם ואולי אסור לעשות דברים כאלה, אבל יש מצבים שכבר באמת אין מוצא.
זה לא סותר את כמה שזה עצוב... 
אם הקב"ה יחשוב שעדיף שהם ימותו-אז הם ימותו.
השאלה היא מה יקרה אם עדיף שהם יחיו-אם נתפלל אולי נזכה שהם יחיו, ואם לא-אז אולי הם לא יחיו.
לכן עדיף להתפלל, וגם אם זה לא יצליח-טוב שהתפללנו, אנחנו אמורים לעשות את מה שמוטל עלינו מה שמצופה מאיתנו, גם אם זה לא תמיד מועיל.
במיוחד כזה משהו שמועיל בפני עצמו-גם בלי שום קשר לתוצאה...
החיים זה דבר קדוש.
וכן, זה באמת חיים לא חיים .. אבל אם ה' יצר מצב כזה, אני בטוחה שיש מאחורי זה משהו.
להיות הורים לילדים במצבים כאלה, ואפילו יותר קלים , זה נוראי.
אבל אני חושבת שאותם נשמות טהורות שהגיעו למצב כזה בעולם, אולי באו גם ללמד אותנו משהו.
שנעריך את מה שיש לנו .. נפתח ת'לב, נעזור. נבין כמה ניסים יש לנו כל יום.
כמה לגדל ילד זה נס.. את בטח יודעת שהרבה מהמצבים של פיגור עמוק נוצרו במהלך השנה וחצי הראשונה של החיים. הילד נפל באמבטיה, הילד נחנק. וזהו. הוא לא מתפתח יותר ..
ההבדל היחיד בינו ולבין תינוק זה מס' החיתולים שהחליפו לו ..
הלוואי והנזק שנגרם להם הוא לא בלטי הפיך. ועוד ניתן לשינו.
וסתם סיפור מדהים -
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה 
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
