לדעתי- חיוניות. סוג של אושר,ידע ומצוינות שזורים ביחד. חיוך על הפנים, אבל לא מזויף. חיוך אמיתי, מוכן לכל משימה, לא עייף או מוטרד. להבין בעצם שהתלבטויות מלטשות. למשל: כל התלבטות היא עוד "צלע" או "שיוף". מי שיש לו קצת התלבטויות-יהיה משלוש. קצת יותר-מורבע. יותר-משושה, ובסוף הצורה המושלמת. עיגול.

אוף יצא לי ממש מבולגן ולא ברור...

גם בעיניי זה אחד הדברים החשובים ביותר, עוד מלפני שנים.

אבל זה בנוגע לאיך אתה תהיה-שתהיה מוכן לכל משימה שהיא ותהיה מסוגל לכל משימה שהיא. (לזה התכוונת, נכון?)

אחרי שתהיה עיגול-תהיה מושלם מבחינת המוכנות שלך לבצע עבודות-אבל מה הדבר הראשון בחשיבותו-שהיית הולך לבצע, בשביל מה היית עובד?

או העובדה שלשני יש את מה שהוא צריך?

אם הנתינה כשלעצמה-אז למה זה טוב?

בס"ד

הייתי אומרת יישוב ארץ ישראל.

אבל אני נגיד לא ממש מיישמת אותו לצערי...

אז גם אני זה ערך הנתינה.

החסד..

יותר חשוב מהכל וממנו נובע הכל...

יש כמה ..

כאילו זה לא שאחד יותר חשוב מהשני , אלא השילוב בניהם יוצר את השלם ..

ערב טוב !

מהו השלם?

מה המכנה המשותף שלהם?

אגב, אני מצפה לערך רחב שמכיל הרבה, למשל- ללכת למכולת כשאמא מבקשת-ברור שלא לזה התכוונתי כי זה ערך שמכיל בתוכו כל כך קצת...

הייתי אומר אפילו שאני מצפה שזה יהיה הערך היחיד של האדם, שמכיל בתוכו את כל הדברים הגדולים והקטנים.

ארץ ישראל, צה"ל, חסד, יושר אמיתי, ויש עוד, אבל נראה לי שמה שמכליל את הכל זה לעשות את רצון ה', כי רצון ה' הוא שניישב את א"י, שנלך לצבא כדי לשמור עליה, שנהיה ישרים, וכל שאר הערכים........

כל אדם צריך שיהיה לו איזה ערך שלמענו הוא חי, ועליו הוא גם מוכן למסור את הנפש.

אלו חיים אידיאליסטים. עם משמעות. וממילא, אלו חיים שגם שווה לחיות אותם.

בס"ד

זה דבר שהייתי מוכנה לעשות הרבה בשבילו.

אבל חסד זה גם  ערך עליון בשבילי

והם לא נראה לי סותרים...

אז אפשר להגיד את שניהם...

נתינה.

וזה לא דווקא התנדבות/צדקה.

זה יכול להיות אפילו חיוך לבנאדם שקצת עצוב [או שלא עצוב..], להיות אכפתיים, לחשוב אחד על השני-

כל זה גורם לנתינה של צדקה לבוא מעצמה, בטבעיות,

וזה בעצם מה שמתקן ת'עולם והופך אותו לטוב יותר, וככה בעצם המטרה שבשבילה העולם נברא- קידוש ה'- מתמלאת..

זה מכלול שלם, שעליו מושתת האדם, ועל פיו הוא חי...

אבל אני חושב שהנקודה העמוקה ביותר זו האמת.

ולאו דווקא בדיבור, גם במעשים.

בחתירה לאמת, לצדק, לשיוויון.

עם האמת אפשר להגיע ממש רחוק, ובלי להשאיר בדרך לכלוך...

הכל נכנס בתוכה.

נתינה, אמונה, ישרות...

-זה מה שהוא היה עושה?

(אמרת שבשביל זה העולם נברא...)

הרי אף אחד שם לא היה צריך שום דבר!

בגן עדן-

העולם נברא לטובת האדם. כל מה שה' עשה זה כדי שיהיה לאדם טוב.

אנערף מה הייתה היציאה שלו.. משעמם או משו ;)

אחרי שגורשנו מגן עדן,

השתנה העולם. מה לעשות?

וגם המטרה שלו השתנתה.

בגן עדן לא היה צריך לקדש את שם ה', כי הוא כבר היה מקודש מלכתחילה.

ברגע שירדנו מהמדרגה הזאתי, שברור לכולם מי ומה זה ה'-

התפקיד שלנו, כיהודים וכבני אדם-

לתקן את העולם ולהחזיר אותו לקדמותו, וזה גורר את זה שכבוד ה' יגדל.

איך עושים את זה?

ע"י המעשים הקטנים והטובים שעושים כל יום ויום.

ערכים יכולים להשתנות?

הרי כל ערך תלוי במשהו, הוא יונק את חשיבותו ממשהו, ואם ככה-כל עוד לא בטל השורש-לא בטל הערך.

ומכיוון שכדי שערך יהיה חשוב באמת, הוא חייב לינוק את חשיבותו מדבר שאינו בטל, לא יכול להיות שיבטל הערך.

אני חושבת שמזה יוצאים המון דברים טובים

נתינה זה חלק מהאהבה בכללי...

אהבה מתבטאת בנתינה.

אבל את ממש צודקת..\

אוף.בטעות יצא מלמעלה..זה אמור להיות מתחת.

אני תוהה אם זה בגלל שחיקה של החיים האלה או סתם כך..

כבוד לבני אדם, גם לשונה ממך...

אני חושבת שברגע שאתה מכבד אנשים אתה מגיע למקומות גבוהים!

אני חושבת שככה אפשר לקרב הרבה מאוד אנשים! להעצים את כבוד ה' בעולם! ולהגיע להסכמות אפילו בין 2 קצוות...

לא שאני בנאדם הכי מכבד כרגע, אבל הפנים מועדות לשם..

נראה לי- שאיפה והתקדמות.... רצון, אולי, והבנה.

היסוד שעליו אתה מבסס את הצורך בדברים שאתה מאמין שיש בהם צורך.

ושום דבר לא עומד בפני הערך העליון הזה. [זו השאיפה שלי]
לא חסד, לא א"י, לא אהבה, לא...
אלא כל הערכים האחרים -
הם תולדה של הערך הזה ויונקים - נולדים, ממנו,
וממילא, הם באים בעוצמה הכי חזקה והאמיתית שיש.

פעם כתבתי על זה קטע:
עזבו כותרת - יסוד החיים. יסוד החיים.


חג כשר ושמח בעז"ה! (:

ע"ג האנושיות אני מוסיף את התורה (קיומה, למידתה וכיו"ב). לעתים ערך אחד סותר את משנהו, ואצלי התורה יכולה לסתור את האנושיות.

כשאתה ישר ואמיתי אתה מקיים תוך כדי מליינטה ערכים שבאים כתוצאה מכך...

מאותה סיבה שערכים אינם משתנים-הם גם לא יכולים לסתור זה את זה!

אם הערך הזה חשוב יותר-לך אחריו, ואחריו בלבד-כי אם הוא באמת יותר חשוב-הרי שהערך השני-בטל לגביו!

ואם הערך הזה חשוב יותר-לך אחריו!

ועוד שזה לא ישמע כסיסמא...

בגלל זה אני לא עושה את זה. יש לי הרבה ערכים,

בכל פעם, תלוי במקרה, אחד נהיה יותר דומיננטי.

*לכור מחצבתם. 

ממשיכים ובגאון!!!

אם אתה אמיתי, אתה מכיר בערך עצמך ונהיה עניו.
אם אתה אמיתי, אתה תמיד תשאר נאמן לעקרונות שלך.
אם אתה אמיתי, אתה תצליח לראות שבסה"כ הכל טוב, ותשמח.
אם אתה אמיתי, אתה לא תכנע לצדדים הקטנים שבך.
וכן הלאה...

בקיצור, אני חושבת שהאמת היא השורש להכל, לכל המידות הטובות וממנה הכל נובע.
והאמת נמצאת בתורה, כך שהכל מתחבר עם רצון ה'.

שנזכה. באמת

בס"ד

כך שהכל מתחבר עם רצון ד'.

תכל'ס, זה הערך הכולל שמתוכו וממנו נובע הכל. 

א"י - כי זה רצון ד'.

נתינה- כי זה רצון ד'.

גבורה - כי זה רצון ד'..

כדי להגיע לרצון לעשות את רצון ד', להבנה שזו חובתי בעולם - צריך להיות אדם עם אמת. שלא נסחף עם הזרם אלא נעצר לברר מה נכון, מי הוא וכו'..

[אי, אי.. אמת מארץ תצמח..]

חיפוש הטוב.

רצון להתקדם ולהיות יותר טובים.

כנות.

לראות עולם בעיניים שמחות ורודות.

בוא נגיד שלא חסר...

אבל זה אני חושבת שממש חשוב.קשה לחיות בלי זה.לדעתי...

בס"ד
אי אפשר להגיע לחיים משמעותיים באמת, בלי:

ענווה
אמונה חזקה בהקב"ה
אהבה (אהבת ה' ואהבת ישראל)
ושמחה (המנוע להתקדמות בחיים, בעצם).

(לא לפי סדר חשיבות, אני לא מצליח לדרג..)

כי באחרים (כמו ענווה, ידידותיות וכד') אין אדם אבל יש חיים.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....