תארו לעצמכם, עם שלם היה כלוא במשך שנים רבות בארץ זרה תחת שלטון אכזרי, ואחרי עשרות שנים של בקשות ותפילות חוזרות ונשנות למלך הארץ להשתחרר משם, לאחרי יאוש ותקווה, שוב יאוש ושוב תקווה, קיבלו פתאום את הבשורה שהם הולכים להשתחרר, ולא סתם להשתחרר: הם יצאו מהארץ הרעה הזו בראש מורם, אחרי שהעריצים הרשעים קיבלו מכה מוחצת.
וכשסוף סוף יצאו, הם מקבלים הודעה שבתוך חמישים יום, לא רק שהם הופכים לאנשים משוחררים, אלא הם הופכים לעמו הנבחר והמיוחד של מלך מלכי המלכים. הופכים להיות העם המיוחד ביותר והמקורב ביותר למלך. וזאת במעמד מיוחד ומרשים, מעמד שכל העולם כולו יצפה בו בנשימה עצורה. והמעמד הזה יקרה ביום החמישים, לפנות בוקר...
העם הנרגש, התחיל מיד בהכנות נפשיות ורוחניות לקראת היום המיוחד, תוך שהם סופרים את הימים אחד לאחד בצפייה מתוחה ובהתרגשות רבה. קל לשער, שככל שהיום המיוחל קרב, כך גדלה ההתרגשות, וגם ההכנות ליום הזה נהיות קדחתניות יותר. בהגיע יום הארבעים ושבע, כולם נכנסים כבר לרצינות מיוחדת, ההתרגשות הופכת למוחשית יותר, וכולם פורשים מעיסוקיהם ומתרכזים בהכנות. שלושת ימי ההגבלה.
הנה מגיע יום הארבעים ותשע, אפשר למשש את המתח בידיים. כולם מתרוצצים, מנסים לחטוף את הרגעים האחרונים ולהגיע מוכנים ככל האפשר למעמד הנפלא, שהולך להתרחש בעוד שעות ספורות, מחר בבוקר..... מי חושב בכלל על שינה עכשיו, זה לא זמן לנוח. גם אם ילכו לישון, מן הסתם לא יצליחו להירדם מרוב התרגשות.
ולפתע - - -
קורה דבר מוזר ביותר. דווקא כעת, בשיא הלחץ וההתרגשות, בשיא ההתעלות, כל עם ישראל הולך פתאום... לישון. ששש... כל המחנה שקט, רק הרחש של הנשימות הקצובות נשמע באוויר. אפילו הזבובים והיתושים לא העיזו להפריע להם בשינתם. הם לא התהפכו במיטה, הם דווקא נרדמו היטב. יותר מידי טוב. הם ישנו שינה כל-כך עריבה, עד שבבוקר הם אפילו לא הצליחו להתעורר מעצמם, הקב"ה "נאלץ" להעיר אותם בעצמו....
ועד היום אנו נוהגים להשאר ערים בליל חג השבועות, כדי לתקן את אותה השינה השלווה של העם בזמן הכל-כך לא מתאים לכאורה, ברגע האחרון לפני מתן תורה.
רבותי, איך זה קרה? למה הם הלכו פתאום לישון? לאן נעלמה האווירה של ההכנות הקדחתניות למעמד?
