אז אני מניחה שזאת תהיה קריאה נוספת של 'נשים קטנות', ושל עוד כמה ספרים מהמדף שלא קראתי הרבה זמן..

קראתי שלושה עמודים והתבאסתי כל כך...

(קראתי גם את הישן מתישהו) , והאמת שלא התאכזבתי.. 

כעיקרון זה היה: 

- שנת ההסגר 

- החרב (די מאכזב...) 

- בלגריאד ספר שני ושלישי.

- חרש החורף 

- ספר ההיפנוט המדהים של מולי מון (כי אני מאוד אוהבת את הספר הזה. XD אבל אין לי כוח לקרוא אותו O: )

ו... כן, הגיע הזמן נראה לי להשלים פערים, אבל...

- האי ברחוב הציפורים. ("^^) 

- ספר כלשהו באנגלית. LOL 

חחח קרוב לוודאי שלא אגמור את הכל, אבל... D=

הי, נשים קטנות זה קלאסה! D= 

ספר והמשכו מאת ג'ואן האריס. די הזויים אבל כתובים טוב...

אבל לא ידעתי שיש המשך בכלל...

ארטמיס פאול, שני אראגון (הבן הבכור ובירסנג'ר), ומשחקי הרעב באנגלית.

וגמרתי את כולם חוץ מהאחד באנגלית, שאני באמצע. זה מדכא, אין לי מה לקרוא יותר..

נראה לי אני אקרא שוב את היבסקוס סגול. 

שוקולד מחוויר קשות לעומתו.  

1. הקתדרלה ליד הים- אני באמצע. עלילה יפה, אבל כמו שאמרו קודמיי- יש קצת יותר מידי תיאורים היסטוריים, ועם

כל זאת- ממש ממש טוב!

2. מצרפי המקרים-אני באמצע... אבל עד עכשיו, הספר ממש מבריק, גאוני ומפתיע.

3. בדידותם של המספרים הראשוניים- ספר מהמם. קראתי אותו תוך יום אחד מה שלא קורה אצלי עם ספרים אחרים.

4. האפיפיורית יוהנה- ספר חובה! אחד הספרים הטובים שקראתי.

5. ספר נוסף שיש לי ועוד לא התחלתי- האי של סופיה. סבתא המליצה בחום

את הקתדרלה לא אהבתי, אבל האפיפיורית יוהנה מעולה, וכנ"ל מצרפי המקרים.

וספרים מתמטיים אני לרוב אוהבת, אז אולי אני אחפש אותו.

בס"ד

זה "גאווה ומשפט קדום"

דווקא נהניתי..

חשבתי שאשתעמם וגיליתי שזה אחד הספרים!

ממש מומלץ

במיוח לאוהבי קלאסיקות

היה לי קשה להאמין שהוא נכתב לפני 200 שנה +. 

LOL

שישה ספרים. שניים לא קראתי כי הם משעממים... (אם יהיה זמן, אז בכ"ז נקרא אחד מהם....)

שניים מתוכים ספרים קשים (מזעזעים)... שה' ישמור... -אבל יפים!

האסירה מטהראן /מרינה נעמת

כלה ונחרצה /טל רבינוביץ'

התינוק מאופראן /אשר כנפו

חוט המשי /רות קאופמן

המרד /מנחם בגין

אם רק נאמין /מיץ' אלבום

הלוואי שיהיה לי זמן לקרוא עוד!!! (כמה שקראתי, זה אף פעם לא מספיק! נכון?....)

שנה חברה ניסתה לשכנע אותי לקרוא, שאלתי אם זה ישנה לי משהו לחיים והיא אמרה שלא אז אמרתי לה שלא אבזבז את הזמן על זה

אבל חברה אחרת הביאה לי אותו אז פתחתי ו..

זה ספר מיוחד, וחכם, והוא שינה לי מאוד הסתכלות על החיים. בעיקר בתחום של האמונה

וזה לא אמור להיות דתי או משהו

ממליצה, בעיקר אם יש לכם שאלות צור"ל

בס"ד

חלף על הרוח - רומן בטריף אבל לא נקי מי יודע מה..

כל הסידרה של ספר השלושה. סדרה מעולה. (ספר השלושה, היורה השחורה, טירת ליר, טרן הנודד והמלך העליון)

המדריך לטרמפיס- רק הפר הראשון... אבל צריך להיות במוזה מיוחדת כי לקרוא את הספר הזה...

קומיקסים... ( 5 של אסטריקס, בון... הרגילים..)

לוחמי התמורות- עשינו עליו מספיק שרשורים פה בפורום, לא?

דון קישוט - התרגום של ביאליק. (אינלי מושג איך מצאתי בתרגום הזה, אבל זה ספר כיפי בטרוף! מי שלפעמים יוצא לו לקרוא את התרגומים של ביאליק, יודע שהוא מתרגם לשפה תנכית משוכללת במקצת- וזה נורא מצחיק.)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.