"ואילו לא הוציאנו ממצרים"
שואל על כך הרב מבריסק: מדוע בעל ההגדה כל כך בטוח בכך שאם הקב"ה לא היה מוציאנו ממצרים אז, היינו נשארים עבדים לפרעה עד עצם היום הזה? הרי ברור שברבות השנים עם התפתחות הדמוקרטיה לא היינו נשארים עבדים במצרים.
והוא משיב על כך, שבאמת נכון הדבר שהיינו משתחררים באיזשהו שלב משיעבוד מצרים, אבל אותו שיחרור היה רק שיחרור פיזי ואילו מבחינה רוחנית היינו נשארים עבדים לפרעה ולמצרים – לדתם.

"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח"
נשאלת השאלה, מדוע אומרת לנו ההגדה "הרי זה משובח" ולא "הרי זה ישובח"?
והתשובה על כך היא: משל לאדם עשיר שנפלה עליו צרה ובעזהי"ת ניצל ממנה, לאחר שניצל ביקש אותו עשיר להודות לקב"ה על הצלתו, הלך ותרם כספים לבית הכנסת ותרם ביד רחבה. ומעשה באדם עני שנפלה עליו צרה ובעזהי"ת ניצל ממנה, לאחר שניצל ביקש גם הוא להודות לקב"ה על הצלתו, הלך לבית הכנסת ובירך ברכת "הגומל". אנו רואים שאין דומה הודאתו של העשיר שתרם כספים ביד רחבה להודאתו של העני שבירך "הגומל".
כך גם מספר ההגדה, ככל שהוא מרבה לספר ביציאת מצרים, זה מראה על דרגתו הרוחנית – האם הוא "עשיר" או "עני".

"ברוך המקום... כנגד ארבעה בנים דיברה תורה"
שואל הרב מבריסק, מה הקשר בין תחילת המשפט – "ברוך המקום ברוך הוא", להמשכו – "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה"?
ומשיב הרב מבריסק, כידוע, ילד בכיתה א' אינו לומד את אותו חומר לימוד שלומד ילד בכיתה ו', מה שאין כן התורה הקדושה, שהיא ניתנת ללמידה לכל אדם בכל גיל ולכל ארבעת הבנים. 

"בעבור זה עשה לי ה'"
"בעבור זה" – בעבור שאעשה את מצוותיו ולא בגלל יציאת מצרים. מכאן כלל לכל טעמי המצוות, לא בשביל הטעם אנו מקיימים את המצוות אלא את הטעם אנו מוסיפים למצוות.

הרג את המצרים ונתן לנו את ממונם
שואל בעל הפרשת דרכים: מדוע הקב"ה גם הרג את המצרים וגם לקח את ממונם ונתנו לבני ישראל?
ומשיב על כך: בספר בראשית, בברית בין הבתרים נאמר לאברהם אבינו ע"ה: "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנוכי" – הקב"ה דן אותם, דהיינו הרכוש שלקחו בני ישראל הוא עבודתם 210 שנים ואילו זה שהקב"ה הרג אותם זה גזר הדין שפסק להם הקב"ה בדין שדן אותם – כרת.

אומר הרב אברמסקי, כאשר יצאו בני ישראל ממצרים היו להם שתי מצוות מלבד מצוות הפסח: לקיחת הרכוש ממצרים והעלאת עצמות יוסף.
כתוב במשלי: "חכם לב ייקח מצוות", "חכם לב" – זהו משה רבינו שלקח את עצמות יוסף.
ושואלים, הרי גם בני ישראל התעסקו עם העלאת עצמות יוסף, המשך נדודיהם במדבר, אלא שמשה הבין שלקיחת הכסף אין בה כל כך כוונה ולכן עסק המצווה השניה – עצמות יוסף, שזוהי מצווה שאין בה נגיעות אישיות.

אומר המהריל דיסקין: מה הקשר בין "ברוך שומר הבטחתו לישראל" לבין "והיא שעמדה לאבותינו ולנו"?!
והתשובה על כך היא: הרי ידוע לנו שהקב"ה גזר שבני ישראל ישתעבדו במצרים 400 שנה ובסופו של דבר הם השתעבדו רק 210 שנים. ומכאן לומדים אנו שאם הקב"ה ביטל גזירתו קל וחומר שהוא יבטל את גזירות העמים, וזהו הקשר.

ועוד בעניין קיצור זמן השיעבוד. משל למה  הדבר דומה? לקבלן שבידוע שביום עבודה אחד, פועל אצלו מסיים לבנות קיר אחד, והנה הגיע אליו פועל חדש אשר סיים את בניין הקיר בחצי יום, בא הקבלן ואומר לו, אתה היית צריך לבנות את הקיר ביום שלם, והנה אני רואה כי סיימת לבנותו בחצי היום, על כן בהמשך היום את חופשי.
כך גם בני ישראל במצרים, מלכתחילה באמת היו צריכים ישראל להשתעבד במצרים 400 שנה אולם גודל השיעבוד היה כל כך קשה שהוא היה כאילו כמו של 400 שנה. 

חג פסח כשר ושמח

כשעצובים בוכים בוכים

את כותבת לאוויר את יודעת?

כן, משהו בתוכי יודע את זה ובכל אופן העיקר להשאיר חותם בעולם

ואם יום אחד אני באמת אלך

לא יקרה כלום

כולם ישארו עם הילדים שלהן ועם הבעל והחברות האחרות

והכל יהיה שמח ונעים

ילכו לחופשים ולסושי עם מישהן אחרות

לא יקרה כלום

למה את עצובה

זה לא משנה לא צריך סיבה

העולם לא נחמד אני לא נחמדה לעולם

עסוקה רק בעצמי וזה חבל

לא יודעת אם זה נכון

זה לא באמת משנה

רוצה לנגן הרבה אבל לעשות את זה טוב כדי להנות כי אם לא לא שווה. 

אין לי חברות וזה לגמרי אשמתי

יש לי חברות

אבל הן עסוקות נורא

או שאי אפשר לדבר איתן כשעצובים

כדורים למה אתם לא עוזרים