בס"ד
טוב אז כמה דברים סליחה אם זה ייצא מבולבל:
א. הרבה פעמים אנשים באים ואומרים לי: "וואו ענבל איך את מצליחה לעמוד ככה בניסיונות ולהסתכל ככה על העולם?? את אדם מדהים!"
אפשר לגלות לכם סוד?
אני לא.
אני לא אדם מדהים (וזה לא נאמר מרגשי נחיתות) ואני בדיוק כמוכם נופלת.
אני לא מסתכלת ככה על כל העולם... רק משתדלת בדיוק כמו שכל אחד יכול (וצריך) לעשות.
ב. אני לא יודעת אם זה נכון או לא, שאני עומדת בניסיונות ב"גבורה" וקמה מהם יפה... אני כן יודעת שאם זה נכון אז זה בגלל דבר אחד:
בגלל הניסיונות שעברתי.
כל אחד מאיתנו עובר בחייו דברים שאני לא רוצה בכלל להעלות על דעתי.
לכל אחד הצרות שלו והכאב שלו.
כשאני מסתכלת על עצמי היום ורואה מה יצא ממני (פוי ילדה רעה 
סתם סתם 
) הדבר היחיד שנותר לי לומר הוא:
תודה.
אתם שואלים על מה?
על הניסיונות שה' נתן לי.
בין אם נכשלתי בהם ובין אם קמתי מהם ועברתי אותם.
הניסיונות האלה הפכו אותי למה שאני כיום.
לאדם שרובכם מכירים...
הם חישלו אותי, הם נתנו לי כלים לחיים, כלים להתמודדות, כלים לשמחה, כלים לעמידה יציבה.
לא באתי לכאן רק כדי לדבר על עצמי (זה היה החלק הראשון של הפריקה ) אלא גם כדי להראות לכם:
הניסיונות האלה שאנחנו עוברים (ושלא תחשבו שלי נגמרו הניסיונות... אני כותבת את זה מתוך משבר עמוק (ואמיתי) אבל גם מתוך ראייה... שהחיים שלנו הם ניסיונות ובלעדיהם הם לא היו חיים) לא נועדו להרע לנו.
הם נועדו להיטיב עימנו.
ללמד אותנו משהו, לפקוח את עיננו.
(או שיצא מהם משהו טוב אבל.... )
אני יודעת שהמשפט "גם אם לא הכל טוב, הכל לטובה"\ "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" יצא לכם מכל החורים פעמיים (אם לא יותר) ולפעמים אנחנו מצפים שה"הכל לטובה" הזה יהיה משהו מוחשי.
משהו שאנחנו רואים בבירור ואפילו יכולים לחזותו מראש.
אבל לא.
גם בניסיונות הכל לטובה, ולאו דווקא טובה מוחשים וגשמית.
אלא לפעמים זאת טובה ערכית, נפשית ומוסרית ששווה יותר מכל הטובות הגשמיות.
לפעמים זה כלי כזה ולפעמים זה כלי אחר.
המון פעמים אנחנו מתלוננים על הניסיונות האלה כי אנחנו לא רואים את הכלים שהם נתנו לנו או לא מצליחים להבין שהם יתנו לנו כלים.
ואז, רק לאחר כמה שנים, במבט לאחור אתם רואים איזה שינוי עצום הם עשו בכם ואז נזכרים להודות.
אחרי כל זה (חפרתי אני יודעת.... אתם לא חייבים לקרוא... התרגלתי שלא קוראים את דבריי ), יש עוד דבר אחד שאני רוצה לעשות כדי לא להגיע למצב שתארתי לעיל ^^^:
אני רוצה לומר תודה.
תודה לקב"ה על כל מה שהוא העביר אותי, כל הדרכים הקשות שהוא הוביל אותי ובלעדיהם מי יודע איפה הייתי.
כל העזרה שהוא הושיט לי שגם כיום הרבה פעמים אני לא רואה אותה אבל אני יודעת שהיא נמצאת, אני יודעת שהוא פה איתי למרות שיש לי משברים באמונה הזאת.
גם בשעת משבר אני יודעת שהוא מסתכל.
רק שאני לא פנויה לחשוב על זה.
אז תודה לו, תודה שהוא עשה אותי ביתו, יהודיה, דתיה, מאמינה. וגאה בזה.
נראה לי חפרתי מספיק...
מקווה שלא יצא כל כך מבולבל.
יש עוד אדם אחד, יקר לי מאוד, שאני צריכה להודות לו... ברשותכם לא אפרסם את שמו אבל כן אומר לו: בלעדיך חיי לא היו חיים.
ובלעדיך מי יודע לאיזה בור הייתי מגיעה...
אז תודה גם לך!!!
