נספר בע"ה בשולחן שבת.

עם כל הסיבוכים והבעיות -

אנחנו בארץ שבשליטתנו, גם אם יש הרבה מה לשכלל בשליטה הזאת..

ולא לפני 70 שנה באירופה. ולא ב2000 שנות גלות ופוגרומים, בארצות העמים, לפני כן.

ויש עוד הרבה מעבר לזה. כולל במשמעות הרוחנית של שיבת ישראל לארצו.

פורום הורות.  גם כשתינוק נולד, שמחים מאד, אע"פ שעדיין מלכלך בחיתולים.. צורח...  יגדל. כך היא גאולתן של ישראל.

לאיזה כיוונים להסתכל - זו היא בחירה של האדם. צריך אבל לראות גם לאיזה כיוון הקב"ה מסתכל - המחזיר שכינתו לציון...

שיש (וגם היו) הרבה רבנים שאומרים

שהשלטון הזה עם כל מה שחולל ומחולל

הוא דווקא שיא וסוף הגלות...

[אם כי - כנראה המקום של הדיון לא בדיוק פה... וגם לא יגמר כך..]

המדינה - זה עצם זה שאנחנו, עם ישראל, שולטים על הארץ - כדברי הרמב"ן בהוספה ד לספר המצוות.

ה"שלטון" - דהיינו הממשלה - מתחלף מפעם לפעם..

ואי אפשר להכחיש שגם ה"שלטון" הוא בסה"כ בבואה של מי שבוחר בו..

זה לא רוסיה הקומוניסטית. יש בחירות - ובוחרים במי שנראה לציבור. ועל הציבור - על עם ישראל - אי אפשר לבוא ב"טענות"..  זה העם שלנו, אנחנו צריכים להשתדל להתרומם ולרומם.

גם אי אפשר להכחיש שהיו שלטונות יותר גרועים בעם ישראל בתקופות קדומות..  ואליהו הנביא רץ לפני מרכבתו של אחאב (הרשע..) משום "כבוד מלכות", כדברי חז"ל.

הצד השוה - שצריך להודות לקב"ה על חסדו וטובו,  ולהשתדל להוסיף בחיוב.

ואגב, חושבני שלא יזיק ללמד זכות גם על ה"שלטון" הנוכחי, כמו שמצווים לגבי כל יהודי, עם כל הביקורות הצודקות שיש לנו.

סה"כ - ה"שלטון" הזה עוסק גם בלהגן על כך וכך מליוני יהודים, שבלי זה אין ספק מה היה גורלם.. ועל הארץ, - עם כל אי הבנתו לפעמים מה גבולותיה.. - ועל הכלכלה..  וגם להחזיק הרבה מוסדות תורה בישראל (הרב ממיר זצ"ל, אמר לפני לא  הרבה זמן, שהמדינה זה התורם הכי גדול של הישיבה..).

אנחנו שמחים בכ"כ הרבה דברים קטנטנים שקורים לנו - לא יזיק לנו אם נדע לשמוח ולהודות לקב"ה על הדבר העצום והפשוט הזה - שאחרי אלפיים שנה בגלות, כפשוטה, זכינו לחזור לארצנו הקדושה, ולא תחת עול גויים, ועם יכולת להגן על עצמנו ועוד ועוד.  הרי יהודי שמוצא עשרה שקלים בבוץ, אומר תודה לקב"ה.. ועל זה לא?!

שחושבים שגאולה זה או הכול או לא כלום.

יש שלבים, יש מדרגות.

גם במצרים הגאולה לא באה בבת אחת. היו נפילות אפילו לאחר שמשה כבר בא לדבר עם פרעה (גזרת התבן). נראה לי (איני זוכרת בוודאות) שבזמן המכות עמ"י כבר לא עבדו בפרך, אך גם לא היו חופשיים לחלוטין.

נכון, אנחנו עדיין לא בתקופת הגאולה השלמה, אבל האם אפשר להשוות את המצב לתקופת הגלות: שואה, פרעות, מסעי צלב וכו'?

יש אנשים שברור להם איך הגאולה צריכה לבוא ואיך היא תיראה, אבל מה לעשות, הקב"ה לא עובד לפי התסריט שלהם.

לעומת זאת, הרמב"ם אומר שלא נדע איך הדברים יהיו עד שיהיו. 

אי אפשר להתכחש לכך שהיום חלקים רבים מהנבואות מתגשמות. אין ספק שאנחנו חיים בתקופת הגאולה.

וכך אנו מבקשים בתפילת יום העצמאות, שכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כן נזכה במהרה לגאולה שלמה! אמן!

את יכולה לקבל את דעת רבותייך

אך לא יכולה לבקר דעות של גדולי ישראל, רבים מאד

ואני מבהיר ברור למי שהיה לו (אם היה..) איזשהו ספק:

התכנית הנ"ל ליום העצמאות כתובה עפ"י הכיוון שהבנו בעוניינו מדעת רבותינו קדושי עליון, הראי"ה קוק זצ"ל, ובעיקר הרצי"ה זצ"ל שכבר היה בזמן המדינה. ובדרכם הלכו עוד רבים וטובים (אעפ"י שלצערנו, מה"אידך גיסא", לא תמיד כולם מודים ב"תלמיד-חכמיות" של מי שסובר אחרת מהם בענייני קדושת תחיית ישראל ומדינתו..). ואנחנו שלמים ושמחים עם כיוון זה גם בתחושתנו, שכלנו והרגשתנו הטבעיים...

ואני בטוח שגם "תכלת" לא התכוונה להיכנס לדיון עם כל מיני "גדולים", אלא עם מי שכותב, כדלעיל, על עצמו "מצטער.. איפה העצמאות.." אז היא הבהירה שזה לא או הכל או כלום.. בוודאי מבט ריאלי לא פחות ממי שלא רואה כלום, כביכול..

שרוב גדולי ישראל לא התנגדו לציונות (אם אתה רוצה את הסיפור המלא - בלי נדר אכתוב כאן).

ואני מסכימה שיש גדולי עולם שהתנגדו לציונות, הם גדולים וענקיים בתורה, ביראת שמים, במידות טובות ועפר אני תחת כפות רגלם.

אבל מי שעשו בירור אמוני בעניין של גלות, גאולה ומשיח וכתבו על זה חיבורים הם אנשים שתמכו בשיבה לציון.

הגר"א כותב ב'קול התור' שהגאולה כבר החלה (מודה שלא למדתי).

הרב טייכטל מברר ב'אם הבנים שמחה' שהגאולה עשויה בהחלט לבוא ע"י אנשים רחוקים מתורה, מצוות ויראת שמים (למדתי חלק).

וכמובן, הרב קוק זצ"ל בירר וכתב הרבה מאוד על הגאולה בימינו (למדתי קצת).

ואולי יעניין אותך סיפור קטן: אחרי ש'אם הבנים שמחה' יצא בניו יורק, חסדי סאטמר קנו את כל העותקים ושמו אותם בגניזה.

למה???

נישאר בשאלה.

(שמעתי את הסיפור הזה מהרב מנחם סליי, עולה ותיק מאמריקה.)

וסליחה, אבל איך אפשר לכסות את העיניים ולא להיווכח בהתגשמות דברי הנביאים?

למשל:

שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך בנייך מרחוק יבואו...

וקבצתי אתכם מבין הגויים

ואתם הרי ישראל ענפכם תיתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא

אבל, אתה יודע מה, עזוב. 

אין לי שום עניין לשכנע, ואולי זו בכלל טעות שהגבתי.

אם במקום שאתה נמצא בו אתה מוסיף קדושה, טהרה ויראת שמים - לך בכוחך זה והושעת את ישראל, ומיניה ומיניה יתקלס עילאה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....