כלומר בלילה הראשון תעשי את אותו הטקס שציינת ואחרי שישבת איתה 5 דק' תאמרי לה לילה טוב נשיקה וחיבוק ושאימא הולכת לסלון או לסדר את הבית/ מטבח לא משנה מה ובמידה והיא תצטרך משהו היא יכולה לקרוא לך ושאת תבואי מיד.. ותצאי מהחדר ועכשיו תראי איך היא תגיב יכול להיות שהיא ישר תתחיל לבכות או תיקרא לך וחשוב מאוד שישר תחזרי ותסבירי לה שוב בנחת ובטון מרגיע שהיא כבר גדולה ולא צריכה שאת  תשבי לידה כל הזמן עד שהיא תירדם שאת בבית ממש פה לידה בסלון ושוב חיבוק נשיקה ותצאי ככה כמה פעמים עד שיהא תקלוט את הרעיון ובאמת תראה שאכן את לא נעלמת ושהיא מצליחה להירדם בכוחות עצמה.

כמו כן את יכולה  להציע לה משהו חדש שימשוך את תשומת ליבה כמו לשים לה מוסיקה רגועה ברקע להרגעה ושוב לומר אימא עכשיו יוצאת מהחדר אבל הנה עכשיו אני שמה לך מוסיקה נעימה ניגונים לילדים/פעוטות מה שזה לא יהיה... בהצלחה. 

היה לי אותו סיפור בדיוק עם הבת שלי. היא קצת יותר גדולה, שנה ו9.

החלטתי במהלך חופשת פסח שאני לא יכולה יותר ולכן זה הולך להשתנות!

ובלי עין הרע, היום היא נרדמה תוך 5 דקות בלי בכי ובשמחה!

ביום שני בבוקר התחלתי להגיד לה שהיא יחדה גדולה ולכן היא הולכת לישון לבד. הסברתי לה שוב ושוב ושוב שאמא תשב לידה רק עד אחרי קריאת שמע ואז אני הולכת כי היא ילדה גדולה חזרתי על זה שוב ושוב.

ביום שני בערב אחרי קריאת שמע ונשיקה יצאתי מהחדר שלה. היא בכתה, ו-2 דקות אחרי שיצאתי הרגעתי אותה שאני בבית ואני פה. והיא אמרה לי "אמא לשבת פה. פעם אחרונה ודי" - לאכול אותה, וב"ה הצלחתי לסרב. היא בכתה עוד 10 דקות בערך ונרדמה.

ביום שלישי המשכתי להגיד לה שהיא הולכת לישון לבד כי היא גדולה, היא בכתה 2 דקות ונרדמה מיד.

והערב כמו שכבר כתבתי היא נרדמה בלי בכי בכלל!!

היא נרדמת הרבה יותר בקלות (תוך 5 דקות במקום שעה +-) וקמה יותר ערנית (היא מרוויחה עוד שעה לישון).

היה לי מאוד קשה לשמוע את הבכי שלה, אבל היה שווה!!

בהצלחה!

איזה יופי!!! זה נשמע ממש טוב... השאלה אם זה יעבוד (יש לי חשש שהיא ישנה הרבה- ולכן לא נרדמת, וגם קמה מוקדם) היא ישנה מ2 עד שלוש וחצי או רבע לארבע, אני מעירה אותה ואז משתדלת להפעיל אותה שתתעייף, היא גם קמה ב5 וחצי כל בוקר (סתם, כי מספיק לנו בשבע...) זה אולי הרבה מידי שעות? אבל בכז אנסה מה שאמרת, ובעז"ה אעדכן

ב"ה גידלתי ומגדל כמה ילדים.

דומני שאת רובם אני השכבתי לישון..

וכך גם אבי ז"ל אותנו, נבדלחטו"א...

אבל זה לא מפריע לי! הלוואי והייתי מצליחה בלי שהיא תבכה...

ראיתי לנגד עיניי את טובת הילדה שלי. היה לה הרגל רע שהקשה עליי ובעיקר עליה והיה לי חשוב לגמול אותה.

כשהילדה ראשונה בעיניי ואני באמת עושה את זה לטובתה הבכי הוא קצר יחסית ויותר קל לעמוד על שלך ולא להרגיש רע...

אני מכירה הרבה מאוד משפחות מקסימות שנותנות לילדים לבכות כשצריך ולעומתם הרבה מאוד משפחות מקסימות שלא נותנות לילדים לבכות בכלל וכנ"ל הפוך.. כל משפחה ומה שמתאים לה.

ועוד משהו, טעיתי בגיל, כתבתי שנה ו-9 והתכוונתי שנתיים ו-9.

מותר לילד קצת לבכות! (זה מפתח את הריאות...)

איך שאני רואה את זה - זה לא השיטה שאומרת תן לילד לבכות עד שירדם... את אמרת כן לגשת אליה כל כמה דקות ולא לסגור את הדלת ולצאת...

נ.ב. כנראה שזה משמעותי... יש לי פיצית בת 9 חודשים והם ביחד בחדר כך שלא יכולתי לתת לה לבכות יותר מידי כדי לא להעיר אבל ישבתי איתה כמה דקות במיטה ואז עברתי לכסא לידה... זה גם שלב...

וגם לא זרקתי עגבניות...

סה"כ אמרתי עלי

אני גם חושב שאת מכירה נכון (מקסימות כאלה ומקסימות כאלה..)

(אגב זה היה רק עם הבכור אח"כ הם כבר לא לבד בחדר)

קנינו אפרוחי גדול נעים נעים ומתוק

עטפנו אותו יפה והגשנו לו אותו כמתנה.

הסברנו לו שזה יהיה החבר שלו במיטה. הוא כל ערב חיבק אותו חזק חזק וכך היו נרדמים מחובקים.

רק לא מזמן (הוא תכף בן חמש) הוא אמר לי "אמא אני כבר לא צריך את האפרוחי"

בבת אחת הוא נפרד ממנו.

אולי ככה היא לא תרגיש לבד

חד משמעית הייתי מפסיקה את ההרגל הזה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...