כלומר בלילה הראשון תעשי את אותו הטקס שציינת ואחרי שישבת איתה 5 דק' תאמרי לה לילה טוב נשיקה וחיבוק ושאימא הולכת לסלון או לסדר את הבית/ מטבח לא משנה מה ובמידה והיא תצטרך משהו היא יכולה לקרוא לך ושאת תבואי מיד.. ותצאי מהחדר ועכשיו תראי איך היא תגיב יכול להיות שהיא ישר תתחיל לבכות או תיקרא לך וחשוב מאוד שישר תחזרי ותסבירי לה שוב בנחת ובטון מרגיע שהיא כבר גדולה ולא צריכה שאת  תשבי לידה כל הזמן עד שהיא תירדם שאת בבית ממש פה לידה בסלון ושוב חיבוק נשיקה ותצאי ככה כמה פעמים עד שיהא תקלוט את הרעיון ובאמת תראה שאכן את לא נעלמת ושהיא מצליחה להירדם בכוחות עצמה.

כמו כן את יכולה  להציע לה משהו חדש שימשוך את תשומת ליבה כמו לשים לה מוסיקה רגועה ברקע להרגעה ושוב לומר אימא עכשיו יוצאת מהחדר אבל הנה עכשיו אני שמה לך מוסיקה נעימה ניגונים לילדים/פעוטות מה שזה לא יהיה... בהצלחה. 

היה לי אותו סיפור בדיוק עם הבת שלי. היא קצת יותר גדולה, שנה ו9.

החלטתי במהלך חופשת פסח שאני לא יכולה יותר ולכן זה הולך להשתנות!

ובלי עין הרע, היום היא נרדמה תוך 5 דקות בלי בכי ובשמחה!

ביום שני בבוקר התחלתי להגיד לה שהיא יחדה גדולה ולכן היא הולכת לישון לבד. הסברתי לה שוב ושוב ושוב שאמא תשב לידה רק עד אחרי קריאת שמע ואז אני הולכת כי היא ילדה גדולה חזרתי על זה שוב ושוב.

ביום שני בערב אחרי קריאת שמע ונשיקה יצאתי מהחדר שלה. היא בכתה, ו-2 דקות אחרי שיצאתי הרגעתי אותה שאני בבית ואני פה. והיא אמרה לי "אמא לשבת פה. פעם אחרונה ודי" - לאכול אותה, וב"ה הצלחתי לסרב. היא בכתה עוד 10 דקות בערך ונרדמה.

ביום שלישי המשכתי להגיד לה שהיא הולכת לישון לבד כי היא גדולה, היא בכתה 2 דקות ונרדמה מיד.

והערב כמו שכבר כתבתי היא נרדמה בלי בכי בכלל!!

היא נרדמת הרבה יותר בקלות (תוך 5 דקות במקום שעה +-) וקמה יותר ערנית (היא מרוויחה עוד שעה לישון).

היה לי מאוד קשה לשמוע את הבכי שלה, אבל היה שווה!!

בהצלחה!

איזה יופי!!! זה נשמע ממש טוב... השאלה אם זה יעבוד (יש לי חשש שהיא ישנה הרבה- ולכן לא נרדמת, וגם קמה מוקדם) היא ישנה מ2 עד שלוש וחצי או רבע לארבע, אני מעירה אותה ואז משתדלת להפעיל אותה שתתעייף, היא גם קמה ב5 וחצי כל בוקר (סתם, כי מספיק לנו בשבע...) זה אולי הרבה מידי שעות? אבל בכז אנסה מה שאמרת, ובעז"ה אעדכן

ב"ה גידלתי ומגדל כמה ילדים.

דומני שאת רובם אני השכבתי לישון..

וכך גם אבי ז"ל אותנו, נבדלחטו"א...

אבל זה לא מפריע לי! הלוואי והייתי מצליחה בלי שהיא תבכה...

ראיתי לנגד עיניי את טובת הילדה שלי. היה לה הרגל רע שהקשה עליי ובעיקר עליה והיה לי חשוב לגמול אותה.

כשהילדה ראשונה בעיניי ואני באמת עושה את זה לטובתה הבכי הוא קצר יחסית ויותר קל לעמוד על שלך ולא להרגיש רע...

אני מכירה הרבה מאוד משפחות מקסימות שנותנות לילדים לבכות כשצריך ולעומתם הרבה מאוד משפחות מקסימות שלא נותנות לילדים לבכות בכלל וכנ"ל הפוך.. כל משפחה ומה שמתאים לה.

ועוד משהו, טעיתי בגיל, כתבתי שנה ו-9 והתכוונתי שנתיים ו-9.

מותר לילד קצת לבכות! (זה מפתח את הריאות...)

איך שאני רואה את זה - זה לא השיטה שאומרת תן לילד לבכות עד שירדם... את אמרת כן לגשת אליה כל כמה דקות ולא לסגור את הדלת ולצאת...

נ.ב. כנראה שזה משמעותי... יש לי פיצית בת 9 חודשים והם ביחד בחדר כך שלא יכולתי לתת לה לבכות יותר מידי כדי לא להעיר אבל ישבתי איתה כמה דקות במיטה ואז עברתי לכסא לידה... זה גם שלב...

וגם לא זרקתי עגבניות...

סה"כ אמרתי עלי

אני גם חושב שאת מכירה נכון (מקסימות כאלה ומקסימות כאלה..)

(אגב זה היה רק עם הבכור אח"כ הם כבר לא לבד בחדר)

קנינו אפרוחי גדול נעים נעים ומתוק

עטפנו אותו יפה והגשנו לו אותו כמתנה.

הסברנו לו שזה יהיה החבר שלו במיטה. הוא כל ערב חיבק אותו חזק חזק וכך היו נרדמים מחובקים.

רק לא מזמן (הוא תכף בן חמש) הוא אמר לי "אמא אני כבר לא צריך את האפרוחי"

בבת אחת הוא נפרד ממנו.

אולי ככה היא לא תרגיש לבד

חד משמעית הייתי מפסיקה את ההרגל הזה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....