אולי משחק של סדר?

כל פעם מישהו הוא "המלך" והוא מחליט איזה משחק מסדרים עכשיו, בתורות,

או- לסדר לפי צבעים,

או- לשים מוסיקה, כולם מסדרים וכשהמוסיקה נפסקת- כולם נעצרים כמו פסלים

או- 

בני כמה הם?

אפשר לדבר איתם שמוציאים משחק אחד כל פעם ולא מוציאים את הבא עד שמחזירים את הראשון.

אפשר "להעלים" משחקים עם הרבה חלקים לאיזושהי  תקופה, וכל פעם להוציא אחד. זה יעשה להם עניין וגיוון וגם ימנע בלאגן, ואז אפשר להשגיח על משחק אחד בודד וזה ידרוש ממך פחות כוחות..

והכי חשוב- עדיף בית חי, שמח ומבולגן על פני בית מתוקתק, מסודר- ועצוב..

חוץ מהעצות הטובות של אמא שלה, אפשר גם כל ערב לאסוף איתם ביחד את המשחקים. אנחנו גרים בקראוון די קטן וכל ערב- אחרי שאני ממלאת לקטנה אמבטיה ולפני שאני מכניסה אותה- אנחנו אוספות ביחד את הצעצועים. הבת שלי די קטנה אז לפעמים היא עוזרת יותר ולפעמים פחות (אני מצביעה על צעצועים שרחוקים ממני ומבקשת ממנה שתביא לי אותם), אבל זה יוצר הרגל טוב.

וככה יש לי בית מסודר (או רק רצפה מפונה מצעצועים) אחרי שאני מסיימת להשכיב אותה לישון

אני אישית עשיתי קודם סדר במשחקים -

משחקי קופסא עם הרבה חלקים/פאזלים וכו' הכנסתי לארון בחדר כך שהילדים לא מוציאים מה שהם רוצים ומתי שהם רוצים - הם צריכים לבקש ממני (ואז יותר קל לומר: לאסוף מה ששיחקתם ואז נוכל לשחק במשחק הזה.)

בחרתי 3-4 משחקים שהם יותר אוהבים ושמתי בקופסאות במקום נגיש.

גם אם נוצר בלגן, יותר קל לכולם לסדר כשיש פחות מה לאסוף (יש גם יותר חשק לילדים לאסוף)

אירגנתי גם ארונית מגרות לשעת חירום - תמיד אפשר להשליך הכל לאחת המגרות וכשיש שעת רצון - לסדר.

לומר לילדים - למיין רק משחק אחד, לאסוף את הקליקס וכדומה, ואת השאר לטאטא הצידה בערימה.

המוטו שלי - כשיש פחות, יש פחות בלגן... מרבה נכסים - מרבה דאגה.

אני מודיעה להם חגיגית שחבל מאוד כי הם מאוד אוהבים את המשחקים ובמידה והם לא יאספו עד... (נותנת פרק זמן הגיוני) המשחקים עולים למקום גבוהה, וחבל שהם יצטערו ויפסידו.

פעם אחת עשיתי את זה עם חלקי הפליימוביל הקטנים והמעצבנים למי שמכירה.

פשוט מסבירה להם בצורה פשוטה שהם מבינים בשכל שכדאי להם לאסוף.

מהקטן אני ממש לא מצפה לאסוף הכל למרות שהוא זה שהכי מוכן לעזור..

החדר משחקים הוא חדר בפ.ני עצמו כך שאני לא רואה כשהם משחקים ולאחרונ הם מצאו תירוץ חדש וזה להאשים את האח הקטן שהוא בילגן את כל המשחקים...

זה הגיע עד כדי דך שאפילו שכשאני מבקשת מהקטן לאסוף את המשחקים הוא אומר שהוא לא רצה כי האח הקטן \0הוא עצמו) עשה את הבלאגן... (מצוטט את האחים הגדולים)

בכל אחה"צלשל שהוא רוצה לשחק - אני מציעה לו כל מיני משחקים והוא בוחר קופסא, לכל היותר שתיים (אין טעם שיהיו יותר - מניסיון קדום - יש להם בלאגן בעיניים וזה לא ממקד אותם וגורם לאותו סדר במשחק הם קופצים מדבר לדבר וכו')

אסביר לגביי הקופסאות: כל נושא במשחקים מסודר בקופסא אחרת, בקופסא אחת - חיות, בקופסא אחרת - כלי תחבורה, קופסא נוספת - לגו, קופסא נוספת כלי נגינה, עוד אחת עם קצת פלימוביל וכו וכו'.

הם משחקים כמה שנראה להם, אני לידם או בסביבה, וכשהם רוצים משחק אחר - אני אומרת להם שאשמח לתת אחרי שיאספו.

לחילופין - אם הם קמים והולכים, בד"כ בגלל שאני בסביבה אני עוצרת אותם ואומרת להם לסר ואז הם יוכלו לקבל שלוק/לצאת החוצה/לסוע על הבימבה (תלוי למה הם קמו) ובד"כ לפחות עם עזרה שלי - זה הולך יופי.

הכי חשוב הקטע הזה שלא מוציאים יותר מידי דברים, זה לא טוב לאף אחד באמת, זה כן טוב לפיזור שלהם, לתחושת היאוש שלהם בתום המשחק, לתירוצים שהם ממציאים ולהתחמקויות שלהם.

כשבאים חברים אני משתדלת יותר להתגמש- למרות שגם ז אני משתדלת לא להפוך לגמרי את כל הכללים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....