וָאֶעֱבֹ?ר עָלַ?יִךְ? וָֽאֶרְאֵ?ךְ מִתְבּוֹסֶ?סֶת בְּדָמָ?יִךְ וָאֹ?מַר לָךְ? בְּדָמַ?יִךְ חֲיִ?י וָאֹ?מַר לָ?ךְ בְּדָמַ?יִךְ חֲיִֽי:
אנחנו חוזרים על הפסוק הזה כ"כ הרבה בספירת העומר, ובשנים מהימים- מילים אלו, פתאום, נהיות מצמררות עוד יותר. ואומר לך בדמייך חיי.
הפסוק מופיע ביחזקאל, ט"ז. בתוך משל שלם שהנביא יחזקאל ממשיל כמתאר את הגאולה הראשונה, גאולת מצרים.
אם נכנס למשל נבחין בנקודה המעלה תמיהה.
במשל מסופר על תינוקת, שננטשה מיידית לאחר הלידה, היא עוד כולה מלוכלכת, לא כרתו לה את חבל הטבור- ועובר האדון, ורואה אותה מתבוססת בדמיה- ע"פ הפשט, דם הלידה. ואומר לה: "בדמייך חיי"?
הרי היא חסרת ישע, מלוכלכת, מתבוססת! היינו מצפים לאיזה הושטת יד וסיוע, אם לא מוחלט אז לפחות זמני!
עונה הרב חנן פורת זכר צדיק לברכה:
גאולת מצרים מתאפיינת בתודעה כדבר שבא כולה כאתערותא דלעילא, בהתעוררות מלמעלה- ברור שהקב"ה הוא הפעיל היחידי: ועברתי בכל ארץ מצרים בלילה ההוא, אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני ה' אני הוא ולא אחר.
אך, לפני זה, בתחילת ספר שמות- וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. כמובן שגם מאת ה' הייתה זאת- אך פה רואים ממש איך הגאולה מבצבצת מלמטה, כאתערותא דלתתא- בעוצמה של עם ישראל שרוצה להמשיך לשרוד ולהישאר, על הכח האינסופי- הכח שמצוי וטמון בלב ליבו.
לענ"ד - את כוחו זה של העם, נבחר להדגיש היום הזה- ביום שה'דמייך' לא מפורש רק כדם הפסח, ודם המילה- אלא גם כדם של לידה, שמסמל את הכוח האינסופי שטמון בעמ"י. דווקא היום, ביום הזכרון לשואה ולגבורה, נרכין ראש, נחווה את העצב וננסה להתחבר לשואה- ונאזור גם קצת מהגבורה, מהגבורה האינסופית להמשיך ולהיות עם ישראל.
זה ממש זעק לי היום בערבית! אל מלא רחמים, לפני ספירת העומר- הקשר בין המתבוססת בדמייך לכל הדם המודגש למטה. ברגע שנתפוס את גבורת דם הלידה, נשמח ונזכה להוודע לנקמת דם עבדיך השפוך.
אָב הָרַחֲמִים שׁוכֵן מְרומִים. בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקוד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים. קְהִלּות הַקּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמותָם לא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיות גָּבֵרוּ לַעֲשות רְצון קונָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלהֵינוּ לְטובָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עולָם. וְיִנְקום בְּיָמֵינוּ לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. כַּכָּתוּב בְּתורַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלהִים. הַרְנִינוּ גויִם עַמּו כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּום וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתו עַמּו:
וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר. וְנִקֵּיתִי דָּמָם לא נִקֵּיתִי וַיהוָה שׁכֵן בְּצִיּון:
וּבְכִתְבֵי הַקּדֶשׁ נֶאֱמַר לָמָּה יאמְרוּ הַגּויִם אַיֵּה אֱלהֵיהֶם. יִוָּדַע בַּגּויִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ:
וְאומֵר, כִּי דורֵשׁ דָּמִים אותָם זָכָר לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים:
וְאומֵר, יָדִין בַּגּויִם מָלֵא גְוִיּות מָחַץ ראשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים ראשׁ: