[ואני צריכה ללכת, אז אינלי זמן לפרט. בהזדמנות יום טוב!]

האמת שהשאלה כאן ממש במקום.

בדור הזה שכל אחד סגור בתוך הדברים שלו, בבית שלו, במכונית שלו, בקרירה שלו וכו'...

אנשים הרבה שוכחים לאן הם רצים, מה הם רוצים באמת, הם נכנסים ולא מחברים שום דבר לחיים הרוחנים שלהם...

אנחנו צרכים ממש לחיות ולהאמין שאנחנו נבנה ואנחנו יכולים לבנות את בית המקדש, כמו בכל הדורות עד הדור הזה,  בגלות עם ישראל כל כך שמר על אהבה שלו לארץ ישראל ובנין ירושילם השלמה!!

לצערנו הגענו ממש צמוד לחלום של האבות שלנו, ואנחנו הפסקנו, צריך לצעוק ולהאמין ולהרגיש ממש "בכל יום שיבא" זה יכול להייות ממש עכשיו!!!

לדבר הרבהעל הבנין ולעשות פעולות ממש לבנין בית המקדש!!!

שנזכה בעזרת ה' לקבל את משיח צדקנו ולבנין בית המקדש במהרה ממש!!!!!

ישמצב שאם יגידו לי שהמשיח הגיע אני לא יאמין..

אבל אם זה יהיה אמיתי תהיה גם הרגשה אחרת ואני יאמין..

אבל זה לא אומר שלא מחכים לזה ואני מאמינה בכל יום שיבוא!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....