בעזהי"ת

מעבר ליום שלם אפילו.

תמיד אמרתי שממש באלי לנסוע פעם בזמן הצפירה באיזה כביש ראשי, רק בשביל לראות איך כולם עוצרים בצד ונעמדים דום. 

היום בזמן הצפירה, נסעתי באוטובוס ציבורי ריק יחסית. התחילה הצפירה, נעמדתי במסדרון האוטובוס- שמעו אצלינו את הצפירה לא כ"כ חזק, אז התלבטתי אם זה זה או לא, מה גם שזה בעשר וחשבתי שזה אמור להיות באחתשרה- הנהג [הדתי!!] צועק לי מקדימה, 'חמודה, את רוצה לעמוד? אז אין בעיה, אני עוצר את האוטובוס..' החזרתי לו בשוק- 'זה הצפירה? אז כן', האוטובוס עצר.

יאמרו לשבחו של דוס אחד צעיר שישב לפני שנעמד גם הוא; שאר יושבי האוטובוס- כעשרה אנשים, כולם דוסים?, חיכו שנסיים ושהאוטובוס ימשיך.

זה היה עצוב.

נסעתי פעם בבגין בירושלים (!!!) הייתה צפירה, ופשוט, הכביש נעצר, כולם יצאו מהרכבים ועמדו דום... זה היה ממש מרגש!

אשכרה- כביש בגין עמד ולא בגלל פקק.

ולא! לא אמרתי שצריך לבכות! זה לא יעשה משהו....אבל לפחות להביא כבוד מינימלי!

אני לא יודעת אם אתם זוכרים...ששנה שעברה מישהי אמרה די נמאס לי מהיום הזה כבר כולה יום השואה!

נמצאת בה

אני חושבת שנתנו כבוד, אני לא חושבת שמישהי זילזלה ביום הזה בכלל בכלל בכלל! 

ואני חושבת שכל אחת עברה את ההתפרקות שלה ולא מול כולם....

והיו בנות שקלחו את זה יותר קשה ובנות שיותר לא יודעת....הבליגו או לא עשו את זה מול כולם

אבל זלזול וחוסר כבוד לא היה

זה אולי החורבן הכי גדול שקרה לעם שלנו, ואם לא הכי גדול, אז בשורה אחת עם חורבן בתי מקדשות..

אין ספק שצריך לשמור על רצינות ביום הזה, אבל הרצינות שלנו צריכה להיות אמיתית וכנה.

אני ממש לא אומר שזה לא היה אצלך, אני מאמין שאת יודעת ומכירה במשמעות של היום הזה, אבל לא כולם הגיעו לרמה הזאת, עדיין...

לפעמים אנחנו מנסים בכוח להרגיש רע, להתאבל, ואנחנו באמת מרגישים רע... רע עם עצמינו כאילו מנענו משהו מעצמינו בכוח..

לפעמים זה מגיע לצד השני, בגרויות, יציאה מטקס, גם פה אנחנו מרגישים רע..

אני חושב שהצד האמיתי הוא מודעות, לדעת, להכיר את מה שהיה שם, לשמוע ולהפנים. לא לתת ליום הזה לעבור רק בתור יום בלוח, או יום עם מנגינות עצובות קצת ברדיו..

נגיע למצב הזה, ויהיה לנו הרבה יותר קל להרגיש ולהזדהות...

ממש מעריך את הכאב שלך, את ההרגשה,

אבל נסי להבין את החברות, אולי קצת קשה להם להיות במצב הזה כל היום, ואולי...אולי הם באמת לא מכירות, לא מכירות מספיק, אולי הן צריכות עוד פעם להזכר, לזכור..

יום טוב, עד כמה שאפשר..

הוא כבר היה ביום עשרה בטבת. כהחלטת הרבנות הראשית. אז באמת טוב עשו הבנות שלא בכו והצטערו כי באמת אין שום סיבה להצטער היום.

כי לא חל היום שום יום חוץ מיום חמישי,ולדעתי אין שום עניין עצוב

ביום חמישי,ובכללי יום חמישי זה אחלה יום.

ורק בעשרה בטבת אפשר לציין רצח עם..

בניסן אסור להתאבל, אתה בא לשחק סטנגה ולאכול קבוקים...?

סתם אחי... אבל חבל שאתה לא מרגיש משהו עצוב ביום הזה, אתה לא רוצה..? תהייה מופנם,

אבל אל תשפוך פה אדישות....זה יום השואה, הממלכתי, אולי אתה לא מכיר בו, אבל לא יקרה כלום אם קצת

נזכור..

עשרה בטבת זה יום הקדיש הכללי והיום זה יום השואה!! לא התבלבלנו!! ואם כן?? גם הצפירה התבלבלה והייתה היום במקום בעשרה בטבת???? לאא!! פשוט לאא!! וגם אם זה לא תאריך שבו בדיוק קרה משו.. זה יום שהרבנות בחרה כיום השואה-יום שבו נזכר ונבין אולי קצת מה היה שם בזוועות האלה !! לא כי היום יום חמישי וזה מגניב לקרוא לזה יום השואה!! ויש הרבה עניינים עצובים ביום הזה גם אם זה לא היה בתאריך הזה!! זה היה קצת יותר מיום.. א"א למצוא תאריך מדויק זה היה כל השנה אז כל יום זה היה! סורי שחפרתי.. תתמודדו..

זה שהמדינה ציפצפה עליהם זה לא אומר שאנחנו חייבים לשתף איתם פעולה.

בזה שאנו מתייחסים ליום הזה אנחנו פשוט עוזרים למדינה לכפכף אותנו.

תבין, עשרה בטבת זה יום עצוב, מזעזע ונורא.. זה היום העצוב,

אבל קודם כל, המדינה עשתה משו על השואה, זכרה והזכירה, אז בואו נעריך את זה ולא נוסיף עוד מריבות בתוך העם האם להתעצב ביום השואה או לא, אז נתעצב פעמיים, נראלי זה גם לא מספיק, ואני דווקא חושבת שזה מרבה שלום שאנחנו מסכימים עם המדינה ובאמת פשוט מאוד עושים את זה... הבנת..

זה לא עושה רע לאף אחד שנתעצב עוד יום אחד.. שנזכר עוד יום אחד.. זה הכל..

בס"ד

אבל יש לי חדשות לספר לך:

בשביל להזדהות עם האבל לא צריך להיות עצובים כל היום ולא צריך לבכות כל היום.

את מזכירה לי את השרשורים שהיו פה אחרי פוגל ואחרי האוטובוס בירושלים ולמען האמת אחרי כמעט כל פיגוע...

מותר להתאבל גם בלי להחצין את זה...

אני מאוד עצובה על מה שקרה בשואה ואם תראי אותי עכשיו אני עם חיוך ענק מרוח על הפרצוף..

(לא הייתי היום בטקס אז גם לא בכיתי בכלל אבל בעקרון )

לכל אחד הדרך שלו להביע את כאבו.

ואין דרך יותר טובה מהשנייה.

את מתאבלת ככה... את חושבת על זה ומרגישה ככה.

ואחרים אחרת.

זה מותר, זה לגיטימי ולדעתי אפילו רצוי.

המון פעמים אני שומעת בנות שאומרות לי "וואו אנחנו מרגישות אשמות שכולם בוכים ואנחנו לא"

למה להרגיש אשם?!

הן מרגישות המון כאב בלב!!

וסמכי עלי שכל אחת מרגישה כאב על 6 מיליון שהלכו לאבדון!

לא כולן מחצינות את זה ולא כולן מביעות את זה כמוך!!

וזה נוגע לכל אבל בחיים.

אם זה לא קשור אז מצטערת... פשוט הייתי חייבת לפרוק כי באמת כבר נמאס שכולם מסתכלים עליך כאילו "מה? לא אכפת לך מהעם שלך?"

אז אכפת לי!!

ואתם כל כך לא מבינים כמה!!

אבל אני לא מראה את זה ככה.

אני מראה את זה בדרכים אחרות.

ואני לא מתביישת בזה.

מי שחושב שלא אכפת לי מהעם שלי שיבושם לו.

שוב סליחה אם חרגתי ממה שאמרת

אני אומרת תהילים לעילוי נשמתם וזה הכי טוב לעשות.

בס"ד

אני דווקא חושבת שלעמוד זה כן חשוב.

שתי דקות להתיחד עם זכרם בלי לעשות שום דבר אחר.

נראה לי גם משמעותי לאו דווקא בשבילם אלא יותר בשבילנו.

ובחיאת אם לא הגבת לי אז תלמדו לשרשר נכון.... בבקשה.

קטע שהיה לנו בטקס היום..

'תעמוד,זה לא יותר משתי דקות. תוריד את הראש ותחשוב,כמו כולם.

תעצור רגע,תרכז את כל החושים. תנסה לחדור להכרה שלך, תנסה לתפוס.

זה לא אחד, לא. לא אותו אדם מהפיגוע של שבוע שעבר. גם לא שניים. זה לא עשרה. עשרה בני אדם זה לא.

אפילו לא עשרים. זה לא חמישים,לא שתי כיתות תלמידים. אפילו לא שבעים ושלושה.הרבה יותר.

זה לא מאה...מאה...מספר נורא. מאה הרוגים. זה לא. זה לא אלף. תאר לעצמך מה זה אלך הרוגים.

זה יותר.

תנסה להבין. תנסה לקלוט,זה לא מליון,לא,זה יותר. יותר מששה מליונים!

אתה מסוגל לקלוט? כל תל אביב,ירושלים,חיפה,באר שבע,כולם- אין שם חצי מזה. שישה מליון.

אלה האחים שלך,מהעם שלך,חלק ממך.

אל תיתן לזה לחלוף ככה. אל תסתפק רק בטקס וכמה גינונים של צער. שישה מליון. תנסה להרגיש משהו,

תנסה לתפוס. תעמוד רגע,תוריד את הראש,תחשוב בשקט. תנסה לחשוב מה זה אומר לך? איך אתה

ממשיך עם זה הלאה? לאן אתה לוקח את זה? איך תהיה אחר בגלל זה...

שישה מליון. מישהו יכול לקלוט את המספר הזה??

תחיונקההה|מעריץ

וכמובן.. הצפירה התחילה באמצע.. פשלה קבועה..

זה חלק מתשובה שענה הרב שלמה אבינר שליט"א (הבא זה ציטוט של דברי הרב צבי יהודה זצ"ל בתוך תשובת הרב):

"העמידה בזמן הצפירה לחללי צה"ל,יש בה מצוות קדושה של זיכרון כבוד הקדושים,ומבואר בקדושת דברי רבותינו  בעלי התוספות(ע"ז יא א תוס ד"ה "ואי") בפרוש,שלא כל מה שמסודר בין הגויים יש בו משום בחוקותיהם לא תלכו,אלא אם כן יש בו משום הבלי עבודה זרה של עכו"ם,ועל אחת כמה וכמה כאשר ניכרת הפרישה מזה ברבים"(תחומין ג 388)

והרב אבינר באותה תשובה מוסיף לאחר מכן לגבי ביטול תורה (כאן אלו דבריו בתוך התשובה ולא ציטוט של דברי הרב צבי יהודה זצ"ל):באשר למי שחושש מביטול תורה,אדרבה יהרהר בזמן עמידתו בצפירה בדברי תורה על מסירות נפש של הנופלים.

זה צריך לעזור לך!! נותנים לך יום אחד בשנה כדי לחשוב קצת על האחים שלך שחיו בזוועות האלה!!

יום אחד לא יותר!! ובתוך היום הזה שתי דקות ,שתי דקות לא יותר!! בשביל לחשוב באמת ולעמוד לכבודם

לכבד את האחים שלך שלא הספיקו לחיות נורמאלי!! לחשוב עליהם שתי דקות בשנה!! תאמיני לי-לא מסובך!!

בשביל זה מבקשים שתעמדי!! לא יותר!!

ברור שתהילים זה טוב יותר מלעמוד.. אבל תחשבי שניה מזה שבכל הארץ עומדים בדקות האלה דום וחושבים על אותם קדושים!! תחשבי מזה זה לא את לבד זה כולם כולם ביחד!! זה העוצמה של הדקות האלה!!

איך פתאום, דווקא בצפירה, אנשים נזכרים לנצל את הזמן?

תשובה למה הן מתנהגות ככה, אני חושבת.

למה ישח לקים בתפילה שאת עומדת בהם?

למה כשמוציאים את התורה את עומדת?

למה יש הלכה שאומרת כשאחד מההורים נכנס לבית צריך לעמוד? 

כי זה מסמל כבוד!!!!!

אז אולי זה לא עוזר כ"כ לנפטרים ולכן גם אומרים פרק תהילים/משניות

אבל זה מכבד, תתמודדי 

דוקא אצלנו היום היה ממש שקט בטקס (חוץ מקולות של בנות שבוכות...)

בס"ד

מהצד השני.

עלי את כועסת, ואת המעשים שלי את לא סובלת.

כי אני לא בסדר מבחינתך, ואולי בצדק.

אני לא מסוגלת להיות בטקסי יום השואה. לא מסוגלת ברמה שלא לא מסוגלת להתמודד, מה תעשי לי? לא מסוגלת להתמודד.

אתמול לא הלכתי לטקס הישובי, היום לא הלכתי לאולפנה, ואני לא מתכוונת ללכת לסרט של הנוער היום- למה? לי יש את השיקולים שלי, ואני לא חייבת לאף אחד הסברים, אבל אני רוצה לענות לך בכל זאת.

אני קרויה על ניצול שואה, כל המשפחה שלי -קשורה במידה כזאת או אחרת לשואה- סבא שלי ברח מהנאצים, סבא רבה שלי נלחם בהם מהצבא האדום, הצבא הרוסי וראה לא פחות זוועות, אני חיה ונושמת את השואה, מהבית, אני לא יודעת מה איתך, אבל לי יש טראומות מסיפור אישי של המשפחה שלי שהשאירה את הבת בת השנתיים בתחנת הרכבת - כי הייתה חולה, והרוסיים שברחו יחד איתם ברכבת לא רצו להדבק, לא הייתה להם ממש ברירה אחרת... ועד היום, 70 שנה אחרי, לאף אחד אין מושג מה עולה בגורלה, איפה היא, האם היא נותרה בחיים או מתה, והיום גם אין את מי לשאול.

אני מבינה את הכעס שלך עלי, אבל את לא יכולה לשפוט אותי, או מישהו אחר שלא מוסל להתמודד עם יום השואה.

חברות שלי טסות השנה לפולין בעז"ה, הן רצו שאני אבוא איתן, אבל לי היה ברור שאני לא טסה לפולין, למרות מה שקרה למשפחה שלי שם, למה? כי אני אחזור משם "בלי כיפה". ואני לא צריכה הטפות מוסר ולא החזרות בתשובה, תודה.

בפעם הראשונה שהייתי בהלוויה, זה היה לפני שנתיים, חברה שלי, בת 15 וחצי, נפטרה. זה היה המחזה הכי נוראי שראיתי בחיים שלי. מבטיחה לך. בפעם האחרונה שהלכתי לאזכרה שלה, זה היה ב11 חודש, וגם אז, אני ברחתי באמצע. לקחתי את הרגליים שלי וברחתי, בטרמפים, מישוב נידח, אבל לא הייתי מסוגלת יותר, ואני מענישה את עצמי על זה עד היום.

בכיתות ז' וט' אני זאת שהרכיבה את הטקסט של יום השואה- חודשים שלמים אחרי זה אני הייתי בדיכאון, במצב מזעזע, אמא שלי הייתה צריכה להכריח אותי להפסיק לחשוב על זה, ולקח לי הרבה מאוד זמן.

באותה הלוויה, שאני לא אשכח לעולם, היועצת של האולפנה אמרה שאסור לנו לשפוט אף אחת, כל אחת מתמודדת עם האובדן הזה בדרך שלה, אין מישהי שכואב לה יותר ואחרת שפחות- זה שהיא לא בוכה לא אומר שהיא לא עצובה- ואז גילתי שיש בנות שבאמת העיניים שלהן יבשות מדי.

ואני רוצה להגיד לך את אותו דבר. כל אחד מתמודד עם האובדן הנוראי הזה בדרך שלו. ולי יש אות, שאני בחיים לא אוכל לשכוח מאיפה באתי ומה המשפחה שלי עברה, בכל פעם שקוראים לי.

יש אנשים שצוחקים. זה אולי לא מנומס, ואולי לא מכבד, אבל זאת התמודדות שלהם, את יכול לשפוט אותם?

יש אנשים שאדישים, וגם אותם את לא יכולה לשפוט.

ויש אנשים שלא מסוגלים להתמודד, ואת צריכה לחיות עם זה.

אני מכירה מישהי שהאזכרה של סבתא שלה, זה מפגש משפחתי משמח במיוחד שכל המשפחה המורחבת מחכה לו מאוד- למה? כי הם פוגשים את כולם וזה מפגש משמח מאוד, ואני בטוחה שהסבתא מסתכלת עליהם מלמעלה ושמחה  מכך מאוד, שיש לה זכות, יום הזיכרון שלה גורם לאחדות המשפחה ולעוד חיוך.

אני מאמינה שאסור לשפוט אנשים, אבל את מוזמנת לשפוט אותי ואת המעשים שלי, את אולי מתמודדת, אבל אני לא.

לא אומרים יום השואה אומרים יום הזיכרון לשואה.

וחס וחלילה אם זה יהיה יום השואה!!!!

מקווה שתביני ותקראי עד הסוף....

זה לא בשביל להתריס חס ושלום....

אני אישית ביום השואה עצובה ואומרת תהילים-לא בגלל זהמדינה קבעה -אלא בגלל שלא משנה מתי תגידו תהילים-זה יעזור....

כי יש בעיה מאוד גדולה בתאריך שקבעו ליום השואה

סוף חודש ניסן חודש שאסור להספיד להיות עצובים וכו'.....

מקווה שתביני

מוזמנת באישי

מבינה אותך ממששששש

מצד שני תקשיבי, זה סיוט אבל בסוף, לא תאמיני(אני עדיין לא מאמינה😅) זה נגמררררר ואנחנו יוצאים לחיים טובים ולשלום🥳🥳🥳

לדעתי, מניסיון אישי, תתפללי, תשתמשי בגימיני למה שאת יכולה, אל תתפדחי אם את בוכה מתסכול, לי זה קרה המוןןן... אל תטעי לחשוב שזה אומר משהו על רמת המשכל שלך כי זה שטויות שאף אחד נורמלי לא משתמש בהן, ותנסי להתנחם בזה שבסוף זה באמת ייגמר וכבר לא תצטרכי לדעת לגזור אינטגרלים או משו כזה😅

בהצלחהההה

מעודדת אותיי

הלוואי בעה זה יעבווור בטוח

אל תדאגי, באמת, תעשי מה שאת יכולה, אל תעמיסי על עצמך מידי, ותתפללי על זה🙏

בהצלחהההה🥰🥰🥰

בעה יעשה מועד חורף

וזה כבר ממש עוד מעט ואז זה יהיה מאחוריי(:

מה שכיף שהשנה מסיימים את כל המקצועות😋

ואני מאוד אוהב את התחום 🧮

מאוד עוזר השנה🙃🙃

השפה והכלים לבטא את חוקי הפיזיקה

(אינטגרל מסויים, לדוגמא, נותן את חישוב השטח שהפונקציה מבטאת…)

אז אתה במגמת פיזיקה?

זה נשמע מגמה קשה

אבל אם אתה אוהב- נדיר!

שאוהבים ומוצאים בהם עניין והרחבת אופקים וידע

יאללה אני בעד שמתמטיקה רק להם

אה הבנתי 🙈

כן ברור שהם המציאו מי היה יכול להמציא דבר ככ מעצבן?... חח

תוכניות הלימודים לבגרות במדינת ישראל, והכלילו בחומר הלימוד במתמטיקה נושאים ותחומים שאינם רלוונטיים למרבית התלמידים?

מלבד מי שימשיכו בעתיד ללמוד ולהתמחות במקצועות מדעיים המצריכים תשתית מתמטית רחבה - מדוע ללמוד מתמטיקה מעבר לבסיס הנדרש לידע כללי?

ולהחליט את זה בגיל 22, ואז להתחיל השלמת בגרויות, יהיה מבאס נורא (כן. אין לדבר סוף, כולל ים ביקורת על מה שכן ולא נכנס לחומר)

המורה של המדינה ביוטיוב. תחפשי.

בדיוק צחקנו שצריך לשלוח לו זר פרחים כי כולנו נעבור תבגרות בזכותו

אבל התכוונתי שעצם המטמתיקה זה סיוט... ללמוד אותה אבל זה יעבור(:

שאני ארצה את הנכון...

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

2 אדר אז לומדים עד שבט כזה חח

ואגב גם מי שעושה 4 יחל עדיין לומד😅😅

אבל רואים תסוף באופק(;

קשוח 5 יחל לא?...

*תגובה לGini פשוט קפץ למטה

המתמטיים ואת רכישת מיומנויות הטכניקה של התמודדות עם השאלות וההגעה לפתרונות.

היופי במתמטיקה שלא צריך לזכור טונות של חומר בע"פ, כמו במקצועות הומניים, אלא לרכוש הבנה ומיומנות באמצעות המון המון תרגול, ואז די מהר מצליחים להתמודד עם כל בעיה שצריך לפתור.

ותודה על איחולי ההצלחה!

מטורף, תגיע רחוק

אני דווקא ההפך- לא אוהבת לחשוב

ומעדיפה לזכור (;

לזכור הרבה בע"פ - שפות זרות

זה ממש קריטי ברכישת שליטה בשפות אחרות מאשר שפת אם

זה היה ככה עוזר באנגליתת

בטח מתישהו ימצאו מכשיר שמחדיר למח שפות

זיכרון חיצוני למוח, כמו למחשב (דיסק און קי)

ואז אפשר יהיה לטעון באותו רכיב המון מידע שיהיה זמין מיידית למוח שלנו.

(כמו שיש כבר פתרונות טכנולוגיים ביו-רפואיים אחרים שמתחברים למערכות ביולוגיות בגוף, למשל קוצב לב, משאבת אינסולין, רשתית מלאכותית, שתל שבלול באוזן)

ואם לא עכשיו, ערב ראש השנה והאיחולים לשנה החדשה, מתי כן מתאים לפנטז על העתיד?

בטח מתישהו אולי בעתיד הקרוב כבר לא יהיה ביס לאידעת בטח יהיה משו אחר

(לפי איך שהטכנולוגיה מתקדמת בטיס)

ואנחנו נהיה הדור הישן😂

אבל זה דיון ארוך מאוד

אני גם הייתי רוצה שיישאר ככה

למרות שנגיד מבחינה רפואית אני הכי רוצה שיתקדם וישתכלל ובעוד תחומים

שיהיה אפשר להכניס את החומר ישר למוח

(כרגע יש מחקרים על זה ששימוש בבינה מלאכותית דווקא מזיק לציונים, מה שהגיוני מאוד)

העולם יותר מורכב מזה, גם אם זה יקרה

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה