המקור לדעת האוסרים הוא שמדובר בחוקת גויים, משום שהם לא מאמינים

בתחיית המתים וגידלו פרחים על הקבר כדי שלא ישכח. מעין מצבה חיה.

לעומתם, המתירים טוענים כי יש איסור רק בחוקה שנוהגים בה לשם פריצות או

לתופעה שאין לה סיבה. כאן אפשר לומר שהנחת הפרחים מיועדת לכבד את המת.

ובארץ ישראל יש פחות חשש שהדבר יתקבל כחוקת גויים בעיני הגויים משום שכאן יש 

יותר מוסלמים מאשר נוצרים, והם לא נהגו להניח פרחים (וגם אם כן, הרי האיסלאם

הוא לא עבודה זרה).

היו קהילות יהודיות שהיו מניחות ענף של הדס על מיטת המת.

בבני-עקיבא נוהגים מדי שנה להניח זרים על קברי חללים ויש להם (לנו ) על מה

לסמוך. בעיקר משום שהמשפחות שעולות לקבר ביום הזיכרון מצפות לזר והעובדה

שבנם זוכה ליחס מצד זרים חשובה להן. 

הרב עובדיה מתיר, אך גם לא מעודד.

רק הבאתי את הדעות בנושא.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....