טוב אז אני ינסה לעזור P:

בא נגיד שאני לא ממש כזאת...

אני ששווננאאתת בלאגן ולכלוך אבל אין לי סבלנות למדר את זה ממש...

ככה שאני מבינה אותך נראלי אבל בטח שלא ב100%...

ואני חושבת שאם ההורים שלי לא היו דואגים שהבית יהיה מסודר ונותנים לנו משימות הייתי עושה את זה לבד...

אבל~~

תחשבי שבנאדם חי לו בשלוה ובנחת ופתאום אחותו ,שפתאום באה בכלל מהפנימיה ולא חיה בבית מתחילה להתעצבן ...

לי זה נשמע קצת באסה...

חוצמזה, עד שאת פוגשת את המשפחה שלך לא חבל להרוס את זה בריב..?

נראלי יש לי 2 דברים בשבילך..

א: נראלי דבר ראשון לא כדאי לפעול מכעס. אם את רואה שהבית מבולגן תבליגי. זה מאוד לא פשוט אבל תנסי. אני בטוחה שהמשפחה שלך עצובה כשאת לא נהנת בבית.. אולי כדאי להרגע, לשבת עם ההורים שלך אחרי ארוחת ערב וללבן. תסבירי להם למה זה מפריע לך. תנסי להתעלם מהבלאגן.

ב: אולי ההורים שלך עייפים וכל המשפחה.? אני מתארת לעצמי שאת חוזרת רק בסופ"שים [למרות שאני לא באמת יודעת..]

נסי לדון אותם לכף זכות. אולי הם עבדו על ארוחת ערב בשבילך כל היום ?אולי היה להם תור בבנק והם נופלים מהרגליים? אולי לאח שלך היה בגרות במתמטיקה?

ברור שזה לא הגיוני שכל פעם זה יקרה, אבל אם בכל פעם שזה יקרה תגידי לעצמך,"טוב רק היום בטח..." אולי זה יעזור. ואולי אולי אפילו תעזרי להם. תעשי הפתעה ותסדרי את הסלון. תשטפי את המטבח וכו'...

ברור שזה קשה אבל זו העבודה שלנו בעולם הזה. לעבוד על עצמינו...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....