בהריון הראשון- כמעט ברגע שידעתי

בהריון השני- אחרי שבוע, שבועיים בערך.

שיהיה בשעה טובה!

- אמא תצילי אותי אני מרגישה זוועה 

- אוי מסכנה שלי,

  זה מסיבות טובות?

- כן!  

ת'אמת שאני הייתי די בהכחשה על עצמי... בכלל לא רציתי לעשות בדיקת הריון, למרות שהמחזור איחר לי כבר בארבעה שבועות(שבד"כ הוא מגיע בזמן כמו שעון!) ובעלי שיגע אותי שאני יעשה ואמרתי לו מה זה משנה? אם כן-כן, לא-לא.. תמיד ההתחמקות שלי היתה שלא קניתי בדיקה.. אז יום שישי אחד בעלי קנה לי בדיקה ובדיוק אמא שלי הגיעה אלינו לשבת, אז שוב דחיתי את זה והבטחתי לבעלי במוצאש אחרי שהיא תלך.. איך שיצאה שבת הוא שוב התחיל לשגע אותי למרות שהיא עוד לא הלכה ונכנעתי.. ב"ה יצא חיובי ושנינו עומדים בשירותים, אמא שלי בסלון, ואנחנו רוצים להשתגע משמחה! לא היינו יכולים להסתיר את זה, אז מה עשינו? יצאנו והבאנו לאמא שלי את הבדיקה... ואני אומרת לה-אמא, מה זה אומר שני קוים? אז היא עונה לי: מאיפה לי לדעת.. תסתכלי מה כתוב על הקופסא... אז נתתי לה את הקופסא והיא מתחילה לקרוא מה כתוב, ולאט לאט קולטת וחייכה והתלהבה חבל על הזמן!! היה ממש מרגש!

בעלי היה במילואים ולא רציתי לעשות את הבדיקה, ואחרי כמה ימים היה לי דימום מוזר (כנראה השתרשות)

אז התקשרתי לאמא בלחץ והיא הרגיעה אותי שזה טבעי בהריון..

אמרתי לה שאני עדיין לא בטוחה שזה הריון אז היא אמרה לי תעשי בדיקה..

אבל כדרך אגב כדי שאני אוכל לחזות בהנאה בתגובתה המופתעת והשמחה (וגם לאבא)

לסבא וסבתא זה היה בשלב טיפה יותר מתקדם עם תמונת אולטראסאונד בה ערכתי ביניהם הכרות

"סבתא-נין , נין -סבתא" =]

רגילה, עזרתי, פטפטנו, היה נחמד.

בסוף , שניה לפני שהלכנו הביתה בעלי שאל: "אז מה, לא שמים לב שאנחנו בהריון?" בטון שיא הפשוט.

הם כמעט נפלו.

ביום העצמאות..אם נהיה אצל ההורים.. 
למרות שאני מתלבטת אם לספר או לחכות עוד קצת..

אין לי מושג איך לעשות את זה! נראה לי מוזר סתם ככה להגיד

והרגע סיפרתי לחברה ממש טובה שלי.. היא הראשונה שיודעת..איזה מוזר! !

חבל שסיפרת לחברתך ראשונה לפני אמא.

קודם אמא ואח"כ חברות. לא סיפרתי לאף אחד חוץ מבעלי.

כבר 3 ימים אני מתאפקת ומשתגעת!!! קשה מאד לשמור הכל בבטן.

אז מה את רוצה להגיד לאמא מחר? איך תגלי לה?

נראה לי שאני אבוא אני איתקע ולא אצליח להוציא אפילו מילה מרוב אושר והתרגשות.

מחר אהיה בשבוע השישי בדיוק בעז"ה...

לפי בדיקת דם אומרות שאני בהריון אבל אני לא בטוחה עדיין במאה אחוז שזה נכון.

מחר אני עושה אולטרסאונד ומחכה לראות שק הריון ושהכל תקין בעז"ה.

ואני מניחה שאם אני אחכה עד שתצוץ בטן אני אחכה עוד הרבה
ואין לי סבלנות לחכות עוד חודש..

ואני ממש לא מצטערת שסיפרתי לחברה שלי לפני אמא שלי!! זאת היתה החלטה שקולה
הייתי צריכה מישהי לפרוק לה ולשמוח איתה, ובעיקר להתבכיין על הבחילות, וחברה שלי היא הכתובת..ובמקרה הזה לא אמא שלי (אנחנו בקשר טוב, אבל אני לא אתקשר לבכות לה כל יום..)

ואיך אני אספר?! ממ.. לא יודעת...כנראה נהיה עוד עוד אחיות וגיסות שבהריון, אז אולי נקשר את זה איכשהו ל"עוד נכד בדרך..."

בעלי רצה להתקשר ולהגיד להם- מחר יש ברית!

אבל הסברתי לו שיש כמה סימנים קודם שיסגירו אותנו..

וזה בכוונה תחילה.

ואנחנו נראה לי שלא מגלים לה עד שיראו...

(כלקח מהריונות קודמים...)

כתבנו לה כרטיס ברכה ממני, מבעלי ו...

היא לא קלטה את זה אבל אבא שלי ראה והתחיל לבכות

היא חשדה כי אמרתי לה שאני סובלת מסחרחורות, ואז שאלה אותי בטלפון אם אני בהריון, אני התפדחתי מאוד (אל תשאלו אותי למה), ופשוט מסרתי לבעלי את הפלאפון שיגיד לה הוא...

מה היה בהריון השני - אני כבר ממש לא זוכרת

ועם השני ההורים שלי היו בעיניינים כי הייתי אחרי גרידה וגיליתי שאני בהריון בבדיקת רופא אחרי הגרידה. אמא שאלה איך היה אצל הרופא ואם הכל בסדר ואמרתי לה שיותר מבסדר! והתחלנו לבכות ביחד בטלפון!

לסבתא שלי עשיתי משהו חמוד... הבאתי לה תמונות משפחתיות שפיתחתי לה וביניהן החבאתי תמונה מהאולטראסאונד וכשהיא דיפדפה בתמונות היא מצאה את זה, היא ניסתה להחזיר לי ואמרתי לה שתסתכל על התאריך... והיא התחילה לבכות!

ולחמותי אני מספרת כמה ימים לפני שלשאר העולם, כי ברגע שאני מספרת לה זה כבר כמו לספר לכל העולם

גם להורים שלו וגם להורים שלי..

בבוקר החתונה של אחותי, ישבתי עם אמא שלי עם כוס קפה ב 6:30 בבוקר, ואז אמרתי לה: בע"ה עוד 7 חודשים תהיי סבתא. תגובתה היתה: איך את יודעת? עד היום (10 שנים אחרי) אנחנו צוחקות על זה...

קודם כל - כדאי לזכור שהחמות היא גם אמא וסבתא, וגם היא שמחה, ומתרגשת.

בני וכלתי הזמינו אותנו לארוחת ערב נחמדה, כדי להראות לנו פריט ריהוט שקנו.

לא כל כך הבנו את הסיבה להזמנה (זה לא היה ספה או משהו גדול, אלא מדף לטלפון!) ולא נרמזנו - אבל אנחנו מאד אוהבים אותם (כן, גם את הבן וגם את הכלה המקסימה) ושמחים להיפגש עמם. (הם גרים קרוב, ובדרך כלל כמובן באים אלינו, אנחנו ממעיטים מאד בביקורים אצל זוג צעיר, אבל כשהם הזמינו נענינו).

במהלך הארוחה ראינו פתאום את עיניהם נפגשות כאילו בתכנון, ואז כלתי אמרה - (בהקשר למה שדיברנו, אני רק לא זוכרת מה בדיוק) גם אתם בקרוב תהיו סבא וסבתא.

זה היה בשלב די ראשוני - אבל אחרי שההורים שלה כבר ידעו.

מבחינתנו זה היה מאד מובן שהיא תתיעץ קודם עם אמא שלה, ותספר להוריה לפנינו.

כל כך שמחנו, שלא ידענו איך להגיב.

ומתי סיפרנו לשאר המשפחה? כשקיבלנו מהם אישור לכך. קצת לפני שראו עליה, היא ביקשה שאספר למשפחה הקרובה (סבתות, דודות וכו').

כדאי לזכור, שלמרות שהשחקנים הראשיים בהצגה זה ההורים - גם הסבא והסבתא עוברים תהליך, חשוב שהם יהיו שותפים.

רק בשורות טובות!

היה כל כך ברור, אנחנו שמחים, ולמה לא לשמוח איתם?!

ישר התקשרתי לאימא שלי, ובעלי התקשר להורים שלו... מיד אחרי הבדיקה הביתית... הכי כיף להתרגש עם ההורים

בהריון השני היינו זהירים יותר, כי כבר שמענו על מקרים שזה לא מתפתח... אז התכוונו לחכות לראות דופק... אבל בסוף היה בלאגן עם ההריון והייתי צריכה להפסיק להניק ולנוח וכו'.. אז כבר סיפרנו...

אמא, את נהנית להיות סבתא? רוצה להיות שוב פעם?

הבן שלי התקשר וסיפר שאשתו עשתה בדיקת הריון והתוצאה היתה חיובית. ואז, הוא שאל עצה, מה צריך לעשות. הסברתי שצריך להיזהר ממאמץ ולהמשיך לקחת חומצה פולית...

חיכיתי עד חודש שלישי לפני שסיפרנו... ואמא שלי כמעט הרגה אותי כשאמרתי לה... כי הייתי נורא רזה (היו ימים...) והרגשתי רע והיא נורא דאגה, ואם הייתי מספרת היא היתה מבינה למה...

מאז אני מספרת לה טיפה אחרי שאני יודעת. משהו כמו- אני מחכה...

ולחמותי הלכנו ביחד ואמרנו לה שאנחנו רוצים לספר לה משהו, ווכשהיא שאלה מה, אמרנו לה- נו, מה כבר אנחנו יכולים לרצות לספר? והיא הבינה ונורא התרגשה.

מה שאני אומרת- לא משנה מה הקשרים בינכן- תספרי, וכמה שיותר מהר. לא תאמיני כמה חום ותמיכה נשפכים עלייך כשהם יודעים, וכמה זה משמח אותם. לא מגיע להם???

שיעבור בקלות... ובבריאות!

בס"ד

ואגב- מזל טוב גם לך!

אין כמו הריון ראשון

סיפרנו לה רק  באמצע ההיריון אחרי שהיינו בטוחים שהכל בסדר כי לא רצינו להלחיץ  אותה,נרשמה שימחה

אני לאמא שלי והוא להורים שלו

רק בתחילת רביעי

אחרי אולטרסאונד ראשון

כשבערב ליל הסדר קלטתי שעדיין לא קיבלתי מאז החתונה

אמרתי באמצע המטבח ליד כל הדודות שלי שבישלו שמה "ואי אמא איזה מוזר עדיין לא קיבלתי"

כולן ישר סיבבו את ראשן ואמרתי להן למה נראה לך היריון? אני נשואה בקושי חודש...

אבל זה אכן היה היריון..

מניסיון ברגע שאמרתי לאמא שלי -כל העולם ידע ,וחמותי גילתה לבד כי מהיום הראשון שהיתחנתי היא לא  היפסיקה להסתכל לי על הבטן .

היה שבת משפחתית,

לא רצינו עדיין לספר, הריון ראשון,

תחילת שלישי. ואז פשוט התעלפתי לכמה שניות...

מבלי לספר כבר כל העולם ואשתו ידעו...

בפעם הראשונה-

אנחנו אמרנו להורים שלי וגם להורים שלו שיש בעיה אם התוכניות שלהם לסוף הקיץ (שניהם תיכננו טיסות וחופשות..), שיבטלו הכל כי הם צריכים להתיידד אחד עם השני,

בכל זאת- בקרוב יהיה להם נכד משותף..

בפעם השנייה- גם אמרנו להם משהו שהתחיל בנפילת פניהם ואז גילינו,לא זוכרתבדיוק.

בכל מקרה, חמותי הייתה בשוק (הבת שלנו הייתה בת עשרה חודשים כשסיפרנו על ההריון הבא שכבר היה בחודש רביעי), וכל השבת רק ניסתה לעכל ע"י זה שהיא שאלה אותי שאלות ודיברה על מה יהיה..

לצערי הרב, אני מרגישה שאף פעם לא שמחה עם משהו טוב שיכול להיות לשנינו!! אפילו שכלפי חוץ היא מראה שמחה.. אז היא בדרך כלל יודעת כשרואים..

נו, תגידו מה אפשר לעשות??

אני כל פעם רמזתי כמו: מה התוכניות שלכם ב...(קיץ, חודש x ועוד), אוף אני לא יכולה לסבול ריח של...(משהו שאני מאד אוהבת). לחמות בעלך יכול לרמוז באותה דרך.

בסעודת שבת

אני אחת מהאנונימיות שהתלבטו אם לספר..
היה מרגש..מאוד
להורים שלי אמרנו משהו בקשר למספר הנכדים העתידי שיהיה להם השנה.. (והיה להם 20 שניות להתרגש כי היינו עם עוד אנשים ולא רצינו שהם ישמעו...חח)
ואז נסענו להורים שלו ובעלי פשט אמר להם..היו להם כמה שעות להתרגש איתנו..
עכשיו זה כבר מרגיש אמיתי יותר...
אני רוצה לספר לאחים עוד חודש..בסוף שלישי..נראה אם אחזיק מעמד עד אז..

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

וממש מתאים לחנוכה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

אתמול רקדנו, שיחקנו בסביבונים, קיבלו מטבע שוקולד ושרנו את הסביבון ישן שהם מאוד אוהבים וזה סוג של פעילות.

אנחנו גם יוצאים כל ערב להדלקה בשכונה עם חבד, הם מאוד אוהבים.

בעיקרון בשנים קודמות קניתי כמה הפתעות קטנות וכל יום קיבלו משהו.

היום ניתן להם פנסים ונחשיך את הבית, בשנים קודמות אהבו לטייל בבית החשוך עם הפנס. אפשר לשחק מחבואים ככה.

עוד יום, יצירה לחנוכה מהסטוק

ועל השאר עוד לא חשבתי