ונפגעי פעולות טרור...

זה לא נכון שהחיים נמשכים/יאיר לפיד
זה לא נכון שהחיים נמשכים. תמיד אומרים את המשפט הזה והוא אף פעם לא נכון.
כשמת לך מישהו, החיים שלך, כמו שהכרת אותם, הסתיימו. המשפחה שלך עדיין שלך, אבל היא אחרת. ההורים שלך אחרים, הסדר שבו אתם יושבים סביב השולחן, הדרך שבה אתם זוכרים את הטיול ליוון, עם האלבום של התמונות המצחיקות שהפך לאלבום זיכרון.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. אנשים שואלים אותך שאלה פשוטה כמו "מה שלומך?", ואתה יודע שהם מתכוונים לומר "אנחנו יודעים" או "אנחנו כאן בשבילך". בכל פעם שאתה עצוב כולם קופצים כדי לעודד אותך, ואין לך איך לומר להם שאתה לא רוצה קבוצת תמיכה, אלא להיות שעה בשקט מתחת לשמיכה.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. אפילו אתה לא ממשיך להיות כמו שהיית. אתה ההוא שמתו לו. אתה ההוא שרואה בטלוויזיה את "הטוב הרע והמכוער" וזוכר רק עם מי ראית אותו בפעם הראשונה, אז בקולנוע אסתר הישן שכבר נהרס בינתיים. אתה ההוא שאם אתה צוחק, אומרים שהתגברת. אם אתה עסוק, אומרים שהתגברת. אם אתה נוסע ליותר משבועיים אומרים שברחת.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. אפילו העבר שלך עובר עריכה, בכל פעם שאתה מספר איך לקחתם אוטובוס לבלומפילד לראות את הדרבי, אתה מתלבט אם לקרוא לו אחי, או אחי המנוח, או אחי זכרונו לברכה. לפעמים אתה פשוט מוציא אותו מהסיפור, כדי למנוע מכולם מבוכה. פה ושם פוגשים מישהו שלא היה בארץ הרבה זמן, והוא שואל מה שלומו, ואתה אומר לו ששלומו כבר לא איתנו, ובסוף כמובן אתה צריך להרגיע אותו, אז אתה אומר לו שהחיים נמשכים. אבל הם לא.
זה לא נכון שהחיים נמשכים. הם נפסקים, ומתחילים מחדש. אחרת.

.....

שבשבילם יש את היום הזה, על המשפחות

ואם רוצים יותר ספציפי,

לצערי לא חסרים אנשים שהכרתי והיום קבורים בבית העלמין ביישוב..

לחברים שלהם שהתפוצצו עלינו!!!!!!!!!!!!

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/236986

באמת, בשיא הרצינות.

שתי דקות של הרכנת ראש, וחשבתי לעצמי שכל האנשים האלה שאנחנו זוכרים היום, זה לא אנשים שנהרגו בתאונות דרכים, ולא נפלו מצוק, זה אנשים שמתו במלחמה, מול אויבים.

ועד היום למדינה שלנו יש אויבים.

אבל היום האויבים הערבים שלנו חלשים מתמיד.

אויבי המדינה השמאלנים חלשים מתמיד.

ואויב חדש קם למדינה - אנשים כמוך.

תדע לך שהמדינה הזאת לא תפסיק להילחם

הדרך של תהלים, משניות ותורה, לעילוי נשמות הנפטרים, זו דרך מצוינת להנציח אותם.

אבל יום אח"כ הם גם מודים לה' על הנס שהוא עשה לנו. 

איך אפשר לא להשוות את המצב הנוכחי ללפני 70 שנה, כשיהודי יכל רק להתחבא ולהקטין את עצמו כדי לשרוד?

ב"ה. היום אנחנו יכולים להסתובב בגאוה לאומית. אנחנו יכולים לדבר עברית(!!) בלי חשש.

ועוד אינספור דברים קטנים וכ"כ חשובים.

איך אפשר לא להודות לה' על זה?

אפשר משל לרגע?

נניח שאתה מאד רעב. מסתובב שעות ומחפש משהו לאכול. בסוף אתה מוצא איזה תפוח חצי רקוב.

אז מה, תזרוק אותו?

לא! אתה תאכל את כל מה שניתן, ואת החלק הפחות טוב, ואת הגרעינים, אפשר לשתול,

שגם מהם יצמח בסוף משהו טוב..

אז אני למשל, אומרת הלל בברכה. ומודה לה'.

אני אישית חושב על בן דוד שלי יוחאי ליפשיץ למי שמוכר,הוא היה בפיגוע במרכז

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ולא את היום שאחריו ": ?אתה שומע את עצמך בכלל ?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....