אני אישית מכירה אחת כזאת..
חבל (או שלא..) שהיא כבר נשואה..

אבל לענ"ד, אני לא רואה סתירה בין רמה תורנית גבוהה לשאיפות אקדמיות רציניות..

בר אילן מלאה בבחורות כאלה...

כי עד כמה שאני יודע, אין יותר מדי. לא בבר אילן ולא בשום מקום אחר. 

וזה קיים, אבל מאוד קשה למצוא. (גם מסתבר שיש גברים שנרתעים מבחורות כאלה). 

שואף למינוס אינסוף..תגזור את הפונקציה ותשווה לפונקציה המקורית..סיכוי קטן מאוד : )

ב"ה

ואידך פרושא הוא . זיל גמור....

אין כ"כ הרבה בנות שלומדות שם...

כמו בכל מקום יש ויש..

אבל באמת אין הרבה...

הן לא הרבה אז אני מכירה את כולן (חוץ מאת שנה א').

אבל זה לא יעזור לכם, רובן נשואות/מאורסות... 

*יש גם ביוכימיה ומחשבים אם זה מעניין אתכם.

*וביוכימיה לא נחשב... 

מרמור 

מרמור

מרמור

(גילוי נאות אני סטודנטית ממורמרת... כאילו לא ידעתם את זה קודם... וזה רק בגלל המקום חשבונאות אני אוהבת)

אין כמו בחורה ממורמרת... 

הוא לומד במכון לב ושם המצב לא בהרבה יותר טוב....

והשדכן שלהן זה הרב לויק, ראש המדרשה.

לרוב אין אצלן את "חשבתי ללמוד הוראה, אבל ללמוד פיזיקה יותר קרץ לי" - כי יש אפשרות לשלב את שניהם. אבל יש הרבה שפשוט לומדות פיזיקה. (בלי הוראה). וביוכימיה ומחשבים בהחלט נחשב לריאלי וטוב!

ובתקופתי, היו לבנות של הנדסה כמה שריטות טובות ומכובדות אין כמו החוש הומור שלנו, אין ספק!

*נשארו כמה בנות מעולות גם מתקופתי. ואני משערת שגם עכשיו יש כמה רווקות. דבר עם הרב לויק

ב"ה

מחלקת מתמטיקה במכללה של בית וגן.

או כמו שכבר כתבו לך- באוניברסיטאות- או שאר מוסדות

(לדוג' מכללת אריאל- ששם אפשר לחפש אנשי קשר בגרעין של נצרים)

אל תחשוב שכל מי שלא במכללה נפרדת היא לא דוסית!!

אני מכיר כמה כאלה שלומדות איתי...

יש קבוצת סטודנטים וסטודנטיות דתיים מאורגנת ליד בית הכנסת של הטכניון.נקראת "ביחד".

מכירה משם כמה וכמה בנות תורניות ואיכותיות. דוקא הבנים התורניים חסרים שם.

הם מגיעים ללימודים בטכניון כשהם כבר נשואים...

תלוי לחסדי ההצעות, ולא יכול לבחור בעצמי..

תחפש את השדכנית של מכון טל או חבר שנשוי למישהי משם שתברר אם יש מישהי מתאימה משם..

כנ"ל לגבי כל מקום בו לדעתך יש פוטנציאל למצוא. 

בהצלחה

בכל מקום פשר למצוא דוסיות!

אם בנות היו הולכות למקום רק לפי רמת הדוסיות ולא לפי רמת העניין שלהם--> מצבינו היה חמור מאוד..

מה כל כך חשוב במישהי עם "ראש ראלי"? יש עניין מסוים בד"ת כדוגמת: {a^{2}+b^{2}=c^{2 על שולחן השבת? בחינוך ילדים נוסח sin x + ln y + sgn z? (כבר שמעתי כמה רעיונות על בריאת העולם וכו' שניכרה בהם השפעה פיתגוראית, אבל לא חשבתי שהשפעה זו חילחלה עד כדי כך שתגיע לענייני שידוכין...)

את מתכוונת למשאבת הדם הנמצאת בערך במרכז המסה של האדם? איך היא קשורה לתהליך קבלת החלטות ותכונות האופי של האדם? 

תשמע, אני בקושי כותבת, אבל לא יכולה להתאפק...וכותבת מהלב...

לדעתי משפט כמו ,אני יותר מתחבר לאנשים ריאליים" הוא נכון ויפה ואולי גם אמיתי. לגבי חברים. לא לגבי אשתך.

דווקא בגלל שאתה כזה, בחורה עם קצת לב אולי תוכל להיות לך טובה, בניגוד למה שנראה לך. שנאמר: הפכים משלימים...

בטח שיותר קל ונעים עם מישהי שדומה לך, אבל לפעמים הרבה יותר טוב ונכון, גם אם מעצבן לחיות עם מישהי שהפוכה ממך, דווקא בתחום השכל והלב.

אני כותבת לך מהלב, אחרי ששנים חיפשתי מישהו כמוני, עם שכל עודף. בסוף ה' נתן לי איש עם לב אחד גדול. לפעמים הייתי שמחה להשאיל לו קצת שכל, נכון, אבל בעיקר קיבלתי ממנו הרבה לב. וזה הדבר הכי טוב שקורה לי בחיים.

לא אומרת שאתה חייב לצאת עם לומדות ספרות וחסידות כל היום. גם לגברת פיזיקה יכול להיות לב בכמויות נכבדות. ולגברת חסידות יכול להיות לב אטום. (אולי לכן היא לומדת חסידות, כדי לפתוח אותו..)

רק מייעצת שתפתח את עצמך גם לבחורות "לבביות", כי בסופו של דבר אתה לעולם לא יודע מה באמת טוב לך (אפילו שאנחנו חושבים שאנחנו כן יודעים..), וגם כי אולי יש בחורות ריאליות עם לב, ובחוריות הומניות עם הרבה שכל..

בהצלחה.

מותר עוד הערה? אני יודעת, זה מעצבן לשמוע. אבל אח"כ, בנישואין ובהורות, ללב יש מקום חשוב ביותר. לדעת להקשיב, זה בא מהלב. לדעת לוותר, זה מהלב, לאהוב גם כשאתה מעוצבן לגמרי,זה מהלב, להגיד קריאת שמע עם הילדים כשאני גמורה ועצבנית זה קצת מהשכל, אבל הרוב מהלב...

זהו.

ואם עושים דברים "מהשכל", אז הצד השני מרגיש... 

הוא בזכ"ה אמר שנראה לו שמישהי ריאלית, יותר מתאימה לו ממורה.

(מצד שני, מה שאתה לומד היום  אולי לא יהיה המקצוע שלך מחר.. מנסיון שלי, של בעלי ושל עוד רבים וטובים )

כי אחרי כל ההשקעה, לפחות שייצא לי מזה משהו... יום הפירעון קרב ובא... 

כל אחד מכיר את עצמו ויודע מה טוב ונכון לו. 

מעולם לא טענתי שיש לי שכל עודף. להיפך. תמיד טענתי שאם יש דבר שאני לא סובל ממנו, הרי הוא עודף שכל... (מעולם לא שמעתי מישהו שלא הסכים עם הטענה הזו... )

אני מכיר את עצמי מספיק טוב, כדי לדעת מה מתאים לי ומה לא. תאמיני לי שיצאתי עם מספיק בחורות, הומניות וריאליות - עוד לא יצאתי לדייט עם בחורה ריאלית שסבלתי בו. 

במקרה הכי גרוע, היה ערב נחמד. 

ועוד לא היה לי דייט עם בחורה הומנית שהיה לי משהו מעבר ל'ערב נחמד', ובחלק גדול מאותם דייטים, שנינו פשוט חיכינו שהזמן יעבור. 

אז אני לא פוסל אוטומטית על דברים כאלה, אבל בהחלט יש אצלי עדיפות מאוד מאוד גבוהה לבחורות מסוימות. 

בקיצור, כל אחד עושה את הבחירות שהוא חושב שהן הטובות ביותר עבורו. 

שיש דברים בגו...

וד"ל

|מתגלגל מצחוק|

שהלכו בסוף על מקצוע מתחום החינוך בשביל הסיפוק... ככה שלא תמיד אפשר לדעת מה הסיגנון חשיבה לפי התחום...

נקודה למחשבה..

לאנשים שלומדים מקצועות כמו מתמטיקה, פיסיקה, מדעי המחשב או הנדסה - יש לרוב מאפייני אופי מסוימים שבד"כ לאחרים אין.

אפשר לקרוא לזה "דפיקות" (בשורוק) או "שריטה"- ויש כאלה שזה לא יתאים להם, ויש כאלה שיחפשו דווקא את זה.

אנשים סרוטים יש בכל מקום. זה בכלל לא קשור למקצוע ריאלי. 

אבל אני מדבר על שריטות מאוד מסוימות... 

כי יש הכל!

אז למה לא מוצאים, גם אני שואל את עצמי.

לא קראתי הכל אבל בכל מקרה מותר לחזור פעמיים...

אל תדאג, יש סיכוי גבוהה מאוד שאי פעם תכיר את אשתך !

היא לא ברחה שום מקום...(אני מקווה ) ובעז"ה תמצא אותה לא משנה מאיפה!

בכל מקרה- יש סיכוי גבוהה למצוא גם בנות  ברמה תורנית גבוהה  שיש להן ראש ריאלי וכו'

אני מניחה שהדרישה היא לא שתדע ישר והפוך פיזיקה קוונטית אלה שפשוט תהיה "אשכנזיה קרה וריאלית "

וכן יש המון כאלה.

אבל אולי במקום לחפש מישהיא פיזיקאית או שואפת לקריירה , תגדיר לעצמך את התכונות שאתה רוצה (שמפריעות לך בכל ה"מורות" למינהין ומוצאות חן בעינייך בכל  ה"פיזיקאיות" ).

במקום לבקש  עובדת הי-טק (שזה לא נראה לי מעיד על משהו חוץ ממשכורת שמנה)-
תנסה להגדיר את התכונות,
בחורה חזקה עם משמעת עצמית? חכמה? לא מתעצבנת מהר? חושבת ומחושבת? אחת שמעניין אותה חפירות בשכל באנטרופולגיה? או בכלל אחת שלא רגשנית מידי?

אם תצליח להגדיר -מה טוב.

גם לעצמך וגם למי שמחפש בשבילך.

אם לא, בעז"ה רק שהפוקוס לא יהיה על מקצוע.

כי חבל יכול להיות שבחירת ליבך היא אמממ טוב לא מורה ,כי אתה לא רוצה  אז אמממ גננת!!

יש קטע לבנות שהולכות לחינוך שהם רואים את האידיאל בנושאים שקשורים לחינוך/לחסד/לנתינה, ולא תמיד מבינות את החשיבות של המדע וטכנולוגיה, ובאמת שנפגשים עם בנאדם שהוא לא שם, אז זה יכול להפריע..כי קשה לצאת מהמוכר והידוע. (שלהן) .. וגם קורה הפוך, שלבנים פוסלים בגללמקצוע מסויים. אנשים יש להם סטיגמות ומחשבות על כל דבר. 

ובכל זאת בת שתעריך ותאהב אותך,  גם אם היא עובדת/לומדת מקצוע הומני, ואפילו אם בתחילה זה הפריע לה המקצוע שלך, היא תלמד להכיר אותך ואת השאיפות שלך ומה מסתתר מאחורי הבחירה שלך במקצוע. ותתפתח אצלה הערכה לעולם הלא מוכר לה.

אז נראה לי שזה בכלל לא נושא.

מה שחשוב זה לחפש תכונות אופי שנראה לך שאתה מתחבר אליהן. וגם בזה לדעת שיש הפתעות בעולם.

באופן אישי, אני לא צריך שהחבורה תעריך או לא תעריך. זה פשוט קשור לחיבור והתאמה. 

ואל תשכחי כי הרבה בנות הולכות למקצועות החינוך בגלל שזה מה שהחברה מצפה מהן, והן רוצות מקצוע שבו בקיץ הן יוכלו להיות עם הילדים, ולסיים לעבוד מוקדם - ואז כעבור כמה שנים, הן מתחילות להתמרמר על המקצוע שבחרו, כי אין שם לאן להתקדם ולהתפתח, ומשעמם להן. 

אין כאן ענין של הערכה שלי כלפיה (לפחות לא במקצוע ההוראה, אם נדבר על תואר ב"לימודי מגדר", אז הערכה כבר כן תשחק תפקיד) או שלה כלפי (אני לא מרגיש צורך להוכיח את עצמי או להרגיש שמה שאני עושה הוא חשוב). 

באופן כללי, הבחירה של אנשים מעידה לעיתים קרובות מאוד על תכונות האופי שלהם וכל אדם מחפש תכונות מסוימות (ואגב, אני ממש לא מסכים עם רשימת התכונות שפירסם (,")

ב. אין כאן מה להסכים או לא,
לא ניסיתי ליצור רשימת תכונות אלה שבמקום לחפש מקצוע יחפש תכונות, ונתתי דוגמאות לעניין.

אני ממש לא חושבת שכל מי שלומדת  מחשבים או ביוטכנולוגיה עונה לתכונות האלו.

(להפך- בגלל שזה לא מחייב אני חושבת שכדאי לחפש תכונות ולא מקצוע..)

 ועוד משהו כמו שאמרו כאן - 
מקצוע ריאלי כמו הי -טק או אפילו כימיה תרופתית הרבה יותר דורש, גם על חשבון המשפחתיות...

ולכן יש אפילו איזה תועלת בכך שאם הבעל יעבוד בהיטק לאשתו לא תהיה קריריה מטורפת

בכל מקרה-יפה לך שאתה לא מרגיש צורך לקבל הערכה על הבחירת מקצוע שלך , אבל באמת נראה לי שלרב הבנות זה יפריע אם לא תעריך בכלל...

יש בנות ריאליות שהולכות ללמוד מקצוע ריאלי כי זה מה שהחברה מצפה מהן כ"מצטיינות וחכמות", והן גם טובות בזה.

ואז כעבור כמה שנים, הן מוצאות את עצמן עם כמה ילדים קטנים, עובדות שעות על שעות עד כלות הנשמה באיזה הי-טק או משרד רו"ח (וזה במקרה הטוב, אם הן מצאו עבודה, כי מקומות כאלה הרבה פעמים נוטים שלא לקבל נשים עם כמה ילדים קטנים).

ואז כשהן שוברות את הראש כל קיץ (ופסח וחנוכה) מחדש על מציאת סידור לילדים, (שלא לדבר על רגשות האשמה), הן הופכות להיות ממורמרות.

או שהן הופכות להיות... מ ו ר ו ת... 

(ואתן הממורמרות כבר בשלב הלימודים במכון טל - תחשבו טוב, מה באמת הגורם למרמור? יכול להיות שזה אימננטי למקצוע?)

זה ההנהלה זה הבירוקרטיה זה הזלזול שבאת למקום תורני וסליחה על הביטוי שמים עליך פס.

שיש לך מבחן בחמישי ואחריו מבחן בראשון ואף אחד לא באמת מתחשב שאתה דתי וכבר שישי שבת הלכו או לפחות הרוב. 

שבאת למקום שהוא מכללה ומתי שנוח לו הוא מחשיב את עצמו לאוניברסיטה ומתי שנוח לו למכללה.

שאם אתה מנסה לדבר הקיר יענה לך ולא הגורמים הבכירים והאטומים.. והצדיקה (לא צינית) היחידה בסדום שתעשה הכל בישביל הסטודנטיות שלה אין לה יותר מידי מה לעשות..

שגם אם המרצה מלמדת חומר שהוא לא בסילבוס ואת מתלוננת, כי סילבוס זה החוזה של מה שהולך להילמד בקורס ועליו אתה נבחן, לא מסתכלים עליך..

לא אני ממש לא ממורמרת מהלימודים, אני דווקא מאוד אוהבת חשבונאות שיש אנשים שטוענים שצריך לקחת אותי לאישפוז שאני אומרת שזה משהו שכיך לי ללמוד לתרגל גם אם אני לא מצליחה בו בציונים מפוצצים..

מה שממרמר אותי זה המכון

וכן אני מצטערת על הרגע שלא הלכתי ללמוד במקום אחר. הייתה לי את האופציה, עשיתי פסיכומטרי..

בחרתי במקום בגלל שהוא מקום תורני.. חשבתי שהאווירה תהיה אחרת..

מה אגיד לך..

אגיד דבר אחד..

לא ללכת ללמוד שם!!

ממתי אנתרופולוגיה זה מקצוע ריאלי???

חופר- כן, ריאלי- ממש לא!

אני מכירה משם בנות,תותחיות שלומדות ראיית חשבון ,מחשבים וגם פיזיקה.

לפחות בשנה א' אין כמעט נשואות.בנות דוסיות,ממש .בנות אידיאליסיות וטובות.

אני חושבת ללמוד שם בעתיד...

ומעדיפה לא לפרט כי אז כל המרמור יצא על גבי הפורום וחבל!

אבל לא צריך להיות ממורמרים מזה.לאחת זה מתאים לאחרת לא.

אני מכירה בנות שלמדו וגם שלומדות הן אומרות שאכן הלימודדים ברמה מאוד גבוהה וגם מאוד אינטנסיבים.אך מבוגרות שמעתי שאח'כ מצאו עבודה,שהתעודה מוערכת,והן אומרות שזה היה שווה.

יש מדרשה בטכניון, בזמני היו בנות מאוד תורניות, מאמינה שגם עכשיו

ויש גם ארגון שידוכים /קשר-טכניון' שפרטי התקשורת שלו:

kesher.technion@gmail.com  , או בנייד: 050-6868942 

וחוץ מזה, לדעתי, על אף שלמדתי לטכניון ואני מאוד מאוד ריאלית, בסופו של דבר לא מצאתי את עצמי בעולם הזה כעיסוק מרכזי, כך שנראה לי שלא הלימודים הם מה שמשקף מי הוא האדם. אדם ריאלי יקרין זאת בתחומים רבים כגון דרך החשיבה שלו. אם אחרי התבוננות זה נראה לך משהו שממש ממש חשוב לך (ואני מבינה זאת, לי זה נראה חשוב ולא שטות, אבל זה אינדוודואלי) אז אתה יכול להגיד שחשוב לך מישהי ריאלית. 

ועוד דבר, בטכניון הכרתי זוגות שהגבר הוא מאוד ריאלי ואצל האישה זה היה התחום הפחות חזק, וזה עבד יופי 

בהצלחה!

מכירה אוסף של כאלו, מהן קבוצה מאוד משמעותית של לא-נשואות-עדיין...

באמת!

[ואני משתדלת מאוד להחשב ברמה תורנית גבוהה...]

ואני שמחה להעלב בשם כל הבנות הדתיות שלומדות איתי בחוג לפיזיקה...

(מודה באשמה, אנחנו לא הרבה, אבל אנחנו בהחלט פה)

אני חושבת שזה לא שאין בנות תורניות ריאליות, הבחירה של בנות בכיוונים מסוימים זה יותר מורכב (כמו כל דבר כמובן), אבל אני מאחרת כרגע לשיעור ואין לי זמן לפרט...

המשפט האחרון שלך (או, יותר נכון, הפסוקית האחרונה שלך)
מתמצת את עיקר הבעיה של הבנות במקצועות הריאליים, ועונה לחושב למה כ"כ קשה למצוא אותן.

בחורה לומדת מקצוע ריאלי=>יש לחץ=>בחורה עסוקה=>אין לה זמן=>פחות זמן לחפירות של "כבר הרבה זמן לא דיברנו, בא נדבר... "

ויותר מזה, אם לבחור אין זמן והוא בלחץ, הוא יכול להגיד לה בלי ליצור סצינה. היא מבינה ולא זורקת לו "בטעות" משפטים מעודדים כמו: "הלוואי והיית לומד משהו אחר..." 

ולפותח השרשור, אם אתה לא שולח מסרים לבנות פה - אתה מאבד את זכותך לקטר.

כן אני גם לא מבינה למה בקרב הדת"לים כל הזמן לומדים וחופרים על הוראה...

ואם ממש רוצים לגוון אז הולכים על עבודה סוציאלית או ריפוי בעיסוק..

חסרים מקצועות טובים ומגוונים??

רוב חבריי יצאו כדרכם בקודש לבר אילן  ., פיזיקה , מתכנת מחשבים , עו"ד , ראיית חשבון וכימאי וכדו' .

ואני כבייניש משך אותי ללמוד מתמטיקה ואדריכלות (לפני סקופילד ) מה לעשות יצירתי שרוצה להיות מעשי .

אבל ב"ה איכשהוא הקב"ה סיבב שאלמד משהו שנותן חותמת "תוצרת מפעל החרד"ל"  .כן הכוונה לרבנות וחינוך 

אני עדיין מקבל מחבריי קריאה לבוא ולהצטרף לאקדמיה ואם כבר אז מתמטיקה
ותודה על כך למורה למתמטיקה שלי [ הפרופסור המפוזר ] שהכניס את האהבה למקצוע .

אז אל ייאוש לא כולם חופרים על הוראה ואם כבר אז ב"ה שנכנסים להוראה וחינוך אנשים איכותיים .
 

בהחלט יש כאלה וטוב שאתה יודע מה אתה מחפש

למרות ש... לכי תדעי.

אולי אי שם באיזה מוסד לימודי (או אפילו לא במוסד לימודי... לא חייבת אקדמאי בהכרח) מסתובב לו בחור חסידי חמוד ומתוק עם לב ענק וחוכמה...

אולי אולי....

נה..

לא חשבת על זה קודם?

והם מכירים לנו בחורים כאוות נפשינו

זה ברור..

אלא אם כן יש גם לא נשואים

ואתה רציני 

"על עצמי ידעתי לספר "בהתחלה לא הייתי כ"כ מודע ל"חסידות" בישיבה גם  בתיכונית גם בהסדר נראה לי , כמו כולם
אבל ב"ה בשיעור ד' הכרתי את הר"מ שלי הרב קלמן בר שליט"א שהוא כמו ה"אדמו"ר" שלנו והוא בהחלט אחד האנשים שעיצבו אותי באישיות . והר"מ הראשון שבאמת התחברתי אליו .

האמת היא שרק אצלו התחלתי להתחבר באמת לתורה לפילפול שבה בעיקר לפנימיות שבה

יש כ"כ הרבה דברים בחסידיות שאפשר לקחת לחייהמעשה ואני אישית הכי נהניתי מהט"ישים" שלו עם ה"קיטל" האדום ומהשיחות איתו החום שהוא השרה ויכולת השירה והמוזיקה .
בזכותו הוצאתי את הגיטרה של אבא שלי מה"בוידם" והתחלתי ללמוד כמה אקורדים ...מוזר נכון ..
אז כדאי לצאת מהקיבוע ולהתחיל להבין שאכן יש ב"ה בחורים כאלו ובע"ה תמצאי ע"י אחד כזה .

עצה : גם אם תמצאי אחד כזה והוא מטבעו קצת מופנם תתי לו את הזמן להיפתח ולהרגיש בנוח ...ואולי תופתעי .

למצוא אחד כזה

זה לא מוגדר היטב

כי בנות עם ראש יותר ריאלי, שכלתני, חשיבה יותר אנליטית, תקרא לזה איך שאתה רוצה - ברור שיש,
(אם כי נראה לי שמעודדים בנות לא לפתח חשיבה כזו יותר מדי - אבל זה לא דווקא בחברה הדתית)

אבל -
רוב הבנות (לפי איך שאני מכירה) לא יילכו ללמוד מקצוע ריאלי ולא ייפתחו שאיפות אקדמיות,
כי:
- פחד ממקום חילוני ומיציאה מהבועה [עצוב לדעתי] - ואת זה מכון טל פותר, ובאמת תמצא יותר בנות לכיוונים כאלה בשנים האחרונות בזכותו
- מעשיות יתר, מחפשים "מקצוע שטוב לאמהות" או באופן כללי "מקצוע" (ופיזיקה זה לא...)
וזה חבל, כי נראה לי שיותר מדי בנות הולכות ללמוד הוראה סתם...
[אולי אני חיה בסרט, אבל זה נראה לי טעות - כי אמנם תואר אקדמי תיאורטי הוא לא מקצוע, אבל הוא כן מאפשר מרחב התפתחות לדברים שבהחלט אפשר להתפרנס מהם וגם להפיק עניין - אני מקווה בכל אופן...]

וזה יותר בולט אצל בנות, אבל צר לי, גם בנים דתיים אין אצלנו בפיזיקה יותר מדי
(ואלה שכן מוכנים ללמוד במקום חילוני - הם כולם בהנדסה...)
 

יש מסגרות דתיות כמו תוכנית השלובים באריאל .וכמו שאמרו כאן יש את מכון לב.

יש קבוצות של בנים למשל מישיבת בית אל שלומדים בבוקר בישיבה ואח"כ לומגים במכון לב.

גם בטכניון יש קב' רצינית.

וברור שבבר אילן.

וגם לגבי בנות זה הולך ומתרחב.

אני לומדת באוניברסיטה העברית מקצוע ריאלי, אני דוסית לחלוטין, ובמקרה אני מאורסת,

אבל בהחלט יש בנות רציניות ומקסימות שלומדות איתי, וגם בחוגים אחרים שאני מכירה, שמה שהן לומדות ממש לא מוריד מרמת הדוסיות שלהן.

ודוקא קשה להן למצוא בחור שמחפש בחורה גם דוסית וגם אנטילגנטית.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך