מתה על התקופה הזאת...

חחח עם הבית והכלבים 'גוג ומגוג' ^0^ 

עד שקראתי הארי פוטר..

הייתי רוצה להיות בחדר מועדון של גריפינדור ערב אחד..

וגם באחת מהסעודות(אם היא הייתה כשרה)...

LOL

אני דווקא מאוד הייתי רוצה להיות בחדר מועדון של סלית'רין. ^.^

או, ובאחת מסצנות משחקי הקווידיצ' D=

סלית'רין זה ה-בית, כמובן: סלית'רין האמיתי, ולא הסלית'רין שרולינג הפכה אותם (סתם בריונים...) סלית'רין אמיתי יהיה מתוחכם, שנון, ציניקן וערמומי. D= יצור מאוד מגניב. 

(רק קצת).

ר, רוב הסיכויים שהייתי בוחרת סלית'רין.

אני לא יכול להבין למה סלת'רין

וגם באחוזת פתי,

ובית עם כל ההדים, ובעמק הירוק...

אן שרלי, בקיצור..

ולשים פרחים בשיער!!!!

ובסצנות- עם נשים קטנות, הרבה פעמים, ויש כמה סצנות שאני זוכרת שממש רציתי להיות בהן, אבל הן לא עולות לי עכשיו...

בכל סצנה. אלה שמתוארות וגם אלה שלא....

אמרו לי שיש שניים, מישהו יודע את השמות של שניהם?

את הסופר/ת?

ולו רק בגלל הגודל של האוכל!

מלחמת יוה"כ ולהציל את המדינה?

בסגנון, אבל לא ממש. כי אני התכוונתי רק להיות כצופה מהצד.

השתגעת? את יודעת מה התערבות בזמן יכולה לגרום? אם לא ראית את "בחזרה לעתיד", אני מציע לך לראות ומהר - את כל 3 הסרטים! אחרי זה תחזרי לכאן ותגידי שהיית עושה פיפס אחד של שינוי בעבר. זה יכול להוביל להתרסקות קוסמוגלקטית שבה בגלל פרדוקס שנוצר בין 2 צירי זמן שונים, היקום פשוט יבלע את עצמו! את לא חושבת שזאת אגואיסטיות לנסות להציל את העם שלך ויחד עם זה להשמיד את כל היקום??? פויה לך!!!

(אה, וכמובן, נא לקחת את דבריי בכל (אי) הרצינות הראויה!!! אני עומד מאחורי כל מילה שאמרתי!!!).

שבוע טוב!

רוצה להיות בנשפים שם הכי כיף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בס"ד

סתם לחיות בפלך בשר הטבעות, (אבל לא יותר מידי זמן, זה יכול להפוך לחסר טעם..)

האנרגיה המטורפת הזאת..

ממש הית רוצה להיות במשחקי הרעב!!!!! מוזר!!
למות שם???
 

לא משנה באיזו סצנה! עדיף בקטעים שגייל נמצא שם XD

וגם בהארי פוטר.. הייתי רוצה לביות במסיבה של בית גריפינדור, בבית של רון, להיות קצת במועדון של סלית'רין, במשחק קווידיץ' והכי הכי: יום שלם בהוגסמיד!!

אני לא הייתי רוצה להיות שם זה ממש מפחיד....

באיזשהו שלב מתים שם את יודעת...

וגם למות שם בדרך לא הכי נחמדה

הנסיך מקסים 

וגם באיסתרק ומהללאל, אבל עדיין בהתלבטות איפה יותר...

זוועת עולם!!אני הייתי רוצה להיות ג'ק ספארו...

מיכל מהספר "היינו כחולמים "

יפהפיים..

אורנה בורדמן מוכשרת בהחלט.  והספרים שלה יפיםם

וגם נעמה במלכה בעל כורחה,רבל יותר בסוף,עם נריה וכשהיא כבר מנגנת...

ספרים מהממים!

סופרת מוכשרת.

הכי הייתי רוצה להיות במכרה התמונות של מנרוד, .(הסיפור שאינו נגמר) ,

ובסעודה בהוגוורטס (הארי פוטר)-פשוט נשמע שיא הטעים..

ובאוניה של ג'ק ספארו..

הארי פוטר בהחלט מכוער, אבל יש לו חיים מעניינים!

אולי גם הייתי רוצה להיות דורותי.... לא בטוח..

לא חשבת לרגע על הנתון הקטן, הפיצפון, שזאת סעודת טריפות ונבילות עם קותלי חזיר וכו, נכון?

וברצינות עכשיו - אנחנו לא אמורים לפתח תיאבון מקריאה על מאכלות אסורות. אומנם ברור שאם היה מותר לאכול היינו יכולים לאכול, אבל כעת כשאסור לאכול, אז אם יצא וקראת ספר שיש בו תיאורים כאלו, אל תתחיל לחשוב, וואי, בא לי לאכול את זה, ו:זה נשמע טעים...כי זה סתם לא עוזר לך בכלום וסתם גורם לך לחשוב על דברים כאלה... אני מודע לכך שיש שיחלקו עלי, אבל בסיס הגיוני אכן יש בדברים שלי... (אגב, אני מכיר אנשים, דתיים לאומיים - כלומר, לאו דווקא חרדיים - שבעיקרון לא יתנו לילדים שלהם לקרוא ספרים שיש בהם תיאורים של סעודות לא כשרות/חיות טמאות סמליות כמרכיב דומיננטי בעלילה (מישהו הזכיר חוות החיות?) - כי הם חושבים שזה הורס את הנפש של הילד. אתם יכולים להתווכח עם זה, להגיד שזה פאנטי, אבל שוב, בבסיס יש בזה הגיון בריא מאוד והלוואי שהייתי עומד בזה בעצמי).

שבוע טוב! 

בחיים לא אכלתי טריפות, אז זה ממש לא מה שעושה לי ת'חשק להיות שם!! זה לא שאני קוראת ומדמיינת איזה טעים זה...

סתם שהאוכל באופן כללי נשמע פצצה...

אמרתי שאם היא הייתה כשרה הייתי שמחה להיות שם...

(שהתחיל בגלל אמבטיית גז דולפת) 

תציע את עצמה.. לא?

באמת ליהיות במשחק קווידיץ' נשמע כיף...

וזה מזכיר לי שכשראיתי עם חבברות את הסרט הראשון של הארי פוטר, בקטע של המשחק ממש צרחנו מהתהלבות....

הייתי גם רוצה להיות בצ'רלי בממלכת השוקולד....

כ"כ הרבה שוקולד שאפשר למות!

ממי כל 1 והטעם שלו בשבילך:הארי פוטר בוווווווווז..זה הסטטוס שלי במייל...

אין סוף שוקולד לכול החיים 

שלפני האוטובוסים והרכבת, בירושלים של האנשים התמימים והטובים

של "כעפעפי שחר" של סבתו.

להכיר את עזרא סימן טוב...

אם כן אז עמי ותמי..

רק לבוא לאכול את הבית ולברוח..

או שאר הספרים והסופרות שכתבו על הההיסטוריה של עם ישראל? 

כלומר, ברור שלהיות בסצינה מספר של פנטזיה או רומן קיטצ'י זה יכול להיות נחמד ומהנה, אבל אין כמו לראות את לוחמי הגטאות, את הפריצה לכלא עכו, את אלטלנה, דוד בן גוריון מכריז על המדינה או לחילופין, לראות באמת איך התרחשה השואה דרך העיניים של הרב לאו, דרך העיניים של אנה פרנק או דרך כל ניצול שואה אחר, אמיתי או לא אמיתי (כלומר סיפור אמיתי או סיפור מומצא על התקופה)- כדי להעביר בצורה חיה ומטלטלת, על מה אנחנו צריכים להודות שאנחנו כאן כיום, ובזכות מי. סליחה שאני קצת כבד, פשוט ככה אני חושב...

שבוע טוב!

לאט לאט לבנות את החיים מחדש עם כל מיני אנשים טובים באמצע הדרך... ספר חמוד (:

הזדהיתי פה עם הרבה אנשים.. אלה המכושפת, וכעפעפי שחר. מסכימה לגמרי.

כמה משלי:

- ב'ילדת הגבעות', ברגע שסאאסקי רואה את בן העם הנסתר בפעם הראשונה.

-ב'נשים קטנות', לשבת עם ג'ו על הגג ולקרוא ולאכול תפוחים ולבכות..

-ב'גלנקיל', כמעט לאורך כל הספר, למרות שבטח לא הייתי מבינה מילה..  [זה לא כבשה, אבל זה הכי קרוב שיש]

סינדרלה, שילגיה, היפה והחיה... אולי...

יש ספר חביב שנקרא 'דניאלה', על ילדה שנכנסת לעולם של האגדות בתור אגדה בפני עצמה [היא מתחתנת עם הנסיך של הארץ בה האגדות התרחשו XDDD] וזה מראה את האגדות מנקודת מבט של 'מה קרה אחרי זה', וכל מני שיקולים שהיו ושלא סופרו באגדה, בקיצור - מראה צד יותר אמיתי שלהן, כמו העובדה שעכשיו סינדרלה כל הזמן עוקבת אחרי המנקות לראות שהן מנקות באמת את הארמון כמו שצריך ולא מפסיקה לראות אבק בכל מקום. (;

בס"ד

הכל או מפחיד מוות, או פשוט משמים!

יעני- גאוה ודעה קדומה, שיממון טוטולי! 

אני התחברתי פה ניראיל רק עם מסיבת התה של אליס...

הארי פוטר לא בא בחשבון בכלל, והמדריך לטרמפס, אתה מתפגר לפני השלוש שניות של הציטואציה הראשונה...

לוידעת- חלף עם הרוח, סתם מלחמה... אם כי אולי, בכמה מהסטצנות, 

(וכפירה מטורפת- אבל תמיד דמיינתי את הספר אן שירלי כספר של דוסים, שזה מאז שהיא ילדה קטנה, עד שהיא נשואה עם שלישיה.. שה' ישמור... זה כמו שולינקה! למרות שרק פעם אחד ניסיתי לקרוא, וזה היה כנמיראה בתרגום נוראי, בגלל שזה היה ניראה שהמתרגם האולמוני כתב ת'ספר ב'גוגל תרגם'... אז לוידעת...)

והארי פוטר? באמת חברים, תתבישו! ועוד יויו רוצה להיות הארי פוטר עצמו?!?!?!?! 

בחיאת, מזה הרדידות הזאת? אפילו ה"רומן" המטומטם הזה גם עם הזאת מרינבקלו, וגם עם גי'ני, כ"כ מפגר... שנגיד, עם לא היה לי אובססיה לספרים- את הספר הזה הייתי קורעת בטוח!

ואינמצב שמישו' פה רוצה להיות במשחקי הרעב! (אני לא קראתי את הספר, אבל) הסרט הזה פסיכופטי בטירוף! למה לעזאזל אנחנו צריכים לסבול את ההפרעות הנשפיות שיש גם לסופרת, גם לבמאי, וגם לשחקנים?!

ב'ליבת הזהב' מהמדריך לטרמפיסט לגלקסיה...

איך זה שאני היחיד שחושב על האיחוד של מרקו ואמא שלו?

למה זה נורא....

bright young things

סלחו לי שזה באנגלית, אבל עם אני חלק מהאליטה העשירה של מנהטן בשנות ה20 אני יכולה בלי בעיה להשיג כרטיס נסיעה באוניה ואישור כניסה לארץ...

אני קצת מםחדת להגיד שהייתי רוצה להיות בספרים של המחתרות, אז לבינתיים נשאר במנהטן, מקסימום אני אגיע לארץ קצת לפני המחתרות....

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.