מתה על התקופה הזאת...

חחח עם הבית והכלבים 'גוג ומגוג' ^0^ 

עד שקראתי הארי פוטר..

הייתי רוצה להיות בחדר מועדון של גריפינדור ערב אחד..

וגם באחת מהסעודות(אם היא הייתה כשרה)...

LOL

אני דווקא מאוד הייתי רוצה להיות בחדר מועדון של סלית'רין. ^.^

או, ובאחת מסצנות משחקי הקווידיצ' D=

סלית'רין זה ה-בית, כמובן: סלית'רין האמיתי, ולא הסלית'רין שרולינג הפכה אותם (סתם בריונים...) סלית'רין אמיתי יהיה מתוחכם, שנון, ציניקן וערמומי. D= יצור מאוד מגניב. 

(רק קצת).

ר, רוב הסיכויים שהייתי בוחרת סלית'רין.

אני לא יכול להבין למה סלת'רין

וגם באחוזת פתי,

ובית עם כל ההדים, ובעמק הירוק...

אן שרלי, בקיצור..

ולשים פרחים בשיער!!!!

ובסצנות- עם נשים קטנות, הרבה פעמים, ויש כמה סצנות שאני זוכרת שממש רציתי להיות בהן, אבל הן לא עולות לי עכשיו...

אמרו לי שיש שניים, מישהו יודע את השמות של שניהם?

את הסופר/ת?

ולו רק בגלל הגודל של האוכל!

מלחמת יוה"כ ולהציל את המדינה?

רוצה להיות בנשפים שם הכי כיף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בס"ד

סתם לחיות בפלך בשר הטבעות, (אבל לא יותר מידי זמן, זה יכול להפוך לחסר טעם..)

האנרגיה המטורפת הזאת..

ממש הית רוצה להיות במשחקי הרעב!!!!! מוזר!!
למות שם???
 

לא משנה באיזו סצנה! עדיף בקטעים שגייל נמצא שם XD

וגם בהארי פוטר.. הייתי רוצה לביות במסיבה של בית גריפינדור, בבית של רון, להיות קצת במועדון של סלית'רין, במשחק קווידיץ' והכי הכי: יום שלם בהוגסמיד!!

אני לא הייתי רוצה להיות שם זה ממש מפחיד....

באיזשהו שלב מתים שם את יודעת...

וגם למות שם בדרך לא הכי נחמדה

וגם באיסתרק ומהללאל, אבל עדיין בהתלבטות איפה יותר...

זוועת עולם!!אני הייתי רוצה להיות ג'ק ספארו...

מיכל מהספר "היינו כחולמים "

יפהפיים..

אורנה בורדמן מוכשרת בהחלט.  והספרים שלה יפיםם

וגם נעמה במלכה בעל כורחה,רבל יותר בסוף,עם נריה וכשהיא כבר מנגנת...

ספרים מהממים!

סופרת מוכשרת.

הארי פוטר בהחלט מכוער, אבל יש לו חיים מעניינים!

אולי גם הייתי רוצה להיות דורותי.... לא בטוח..

בחיים לא אכלתי טריפות, אז זה ממש לא מה שעושה לי ת'חשק להיות שם!! זה לא שאני קוראת ומדמיינת איזה טעים זה...

סתם שהאוכל באופן כללי נשמע פצצה...

אמרתי שאם היא הייתה כשרה הייתי שמחה להיות שם...

(שהתחיל בגלל אמבטיית גז דולפת) 

תציע את עצמה.. לא?

באמת ליהיות במשחק קווידיץ' נשמע כיף...

וזה מזכיר לי שכשראיתי עם חבברות את הסרט הראשון של הארי פוטר, בקטע של המשחק ממש צרחנו מהתהלבות....

הייתי גם רוצה להיות בצ'רלי בממלכת השוקולד....

כ"כ הרבה שוקולד שאפשר למות!

אין סוף שוקולד לכול החיים 

שלפני האוטובוסים והרכבת, בירושלים של האנשים התמימים והטובים

של "כעפעפי שחר" של סבתו.

להכיר את עזרא סימן טוב...

אם כן אז עמי ותמי..

רק לבוא לאכול את הבית ולברוח..

או שאר הספרים והסופרות שכתבו על הההיסטוריה של עם ישראל? 

כלומר, ברור שלהיות בסצינה מספר של פנטזיה או רומן קיטצ'י זה יכול להיות נחמד ומהנה, אבל אין כמו לראות את לוחמי הגטאות, את הפריצה לכלא עכו, את אלטלנה, דוד בן גוריון מכריז על המדינה או לחילופין, לראות באמת איך התרחשה השואה דרך העיניים של הרב לאו, דרך העיניים של אנה פרנק או דרך כל ניצול שואה אחר, אמיתי או לא אמיתי (כלומר סיפור אמיתי או סיפור מומצא על התקופה)- כדי להעביר בצורה חיה ומטלטלת, על מה אנחנו צריכים להודות שאנחנו כאן כיום, ובזכות מי. סליחה שאני קצת כבד, פשוט ככה אני חושב...

שבוע טוב!

לאט לאט לבנות את החיים מחדש עם כל מיני אנשים טובים באמצע הדרך... ספר חמוד (:

סינדרלה, שילגיה, היפה והחיה... אולי...

יש ספר חביב שנקרא 'דניאלה', על ילדה שנכנסת לעולם של האגדות בתור אגדה בפני עצמה [היא מתחתנת עם הנסיך של הארץ בה האגדות התרחשו XDDD] וזה מראה את האגדות מנקודת מבט של 'מה קרה אחרי זה', וכל מני שיקולים שהיו ושלא סופרו באגדה, בקיצור - מראה צד יותר אמיתי שלהן, כמו העובדה שעכשיו סינדרלה כל הזמן עוקבת אחרי המנקות לראות שהן מנקות באמת את הארמון כמו שצריך ולא מפסיקה לראות אבק בכל מקום. (;

בס"ד

הכל או מפחיד מוות, או פשוט משמים!

יעני- גאוה ודעה קדומה, שיממון טוטולי! 

אני התחברתי פה ניראיל רק עם מסיבת התה של אליס...

הארי פוטר לא בא בחשבון בכלל, והמדריך לטרמפס, אתה מתפגר לפני השלוש שניות של הציטואציה הראשונה...

לוידעת- חלף עם הרוח, סתם מלחמה... אם כי אולי, בכמה מהסטצנות, 

(וכפירה מטורפת- אבל תמיד דמיינתי את הספר אן שירלי כספר של דוסים, שזה מאז שהיא ילדה קטנה, עד שהיא נשואה עם שלישיה.. שה' ישמור... זה כמו שולינקה! למרות שרק פעם אחד ניסיתי לקרוא, וזה היה כנמיראה בתרגום נוראי, בגלל שזה היה ניראה שהמתרגם האולמוני כתב ת'ספר ב'גוגל תרגם'... אז לוידעת...)

והארי פוטר? באמת חברים, תתבישו! ועוד יויו רוצה להיות הארי פוטר עצמו?!?!?!?! 

בחיאת, מזה הרדידות הזאת? אפילו ה"רומן" המטומטם הזה גם עם הזאת מרינבקלו, וגם עם גי'ני, כ"כ מפגר... שנגיד, עם לא היה לי אובססיה לספרים- את הספר הזה הייתי קורעת בטוח!

ואינמצב שמישו' פה רוצה להיות במשחקי הרעב! (אני לא קראתי את הספר, אבל) הסרט הזה פסיכופטי בטירוף! למה לעזאזל אנחנו צריכים לסבול את ההפרעות הנשפיות שיש גם לסופרת, גם לבמאי, וגם לשחקנים?!

ב'ליבת הזהב' מהמדריך לטרמפיסט לגלקסיה...

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!