מתה על התקופה הזאת...

חחח עם הבית והכלבים 'גוג ומגוג' ^0^ 

עד שקראתי הארי פוטר..

הייתי רוצה להיות בחדר מועדון של גריפינדור ערב אחד..

וגם באחת מהסעודות(אם היא הייתה כשרה)...

LOL

אני דווקא מאוד הייתי רוצה להיות בחדר מועדון של סלית'רין. ^.^

או, ובאחת מסצנות משחקי הקווידיצ' D=

סלית'רין זה ה-בית, כמובן: סלית'רין האמיתי, ולא הסלית'רין שרולינג הפכה אותם (סתם בריונים...) סלית'רין אמיתי יהיה מתוחכם, שנון, ציניקן וערמומי. D= יצור מאוד מגניב. 

(רק קצת).

ר, רוב הסיכויים שהייתי בוחרת סלית'רין.

אני לא יכול להבין למה סלת'רין

וגם באחוזת פתי,

ובית עם כל ההדים, ובעמק הירוק...

אן שרלי, בקיצור..

ולשים פרחים בשיער!!!!

ובסצנות- עם נשים קטנות, הרבה פעמים, ויש כמה סצנות שאני זוכרת שממש רציתי להיות בהן, אבל הן לא עולות לי עכשיו...

בכל סצנה. אלה שמתוארות וגם אלה שלא....

אמרו לי שיש שניים, מישהו יודע את השמות של שניהם?

את הסופר/ת?

ולו רק בגלל הגודל של האוכל!

מלחמת יוה"כ ולהציל את המדינה?

בסגנון, אבל לא ממש. כי אני התכוונתי רק להיות כצופה מהצד.

השתגעת? את יודעת מה התערבות בזמן יכולה לגרום? אם לא ראית את "בחזרה לעתיד", אני מציע לך לראות ומהר - את כל 3 הסרטים! אחרי זה תחזרי לכאן ותגידי שהיית עושה פיפס אחד של שינוי בעבר. זה יכול להוביל להתרסקות קוסמוגלקטית שבה בגלל פרדוקס שנוצר בין 2 צירי זמן שונים, היקום פשוט יבלע את עצמו! את לא חושבת שזאת אגואיסטיות לנסות להציל את העם שלך ויחד עם זה להשמיד את כל היקום??? פויה לך!!!

(אה, וכמובן, נא לקחת את דבריי בכל (אי) הרצינות הראויה!!! אני עומד מאחורי כל מילה שאמרתי!!!).

שבוע טוב!

רוצה להיות בנשפים שם הכי כיף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בס"ד

סתם לחיות בפלך בשר הטבעות, (אבל לא יותר מידי זמן, זה יכול להפוך לחסר טעם..)

האנרגיה המטורפת הזאת..

ממש הית רוצה להיות במשחקי הרעב!!!!! מוזר!!
למות שם???
 

לא משנה באיזו סצנה! עדיף בקטעים שגייל נמצא שם XD

וגם בהארי פוטר.. הייתי רוצה לביות במסיבה של בית גריפינדור, בבית של רון, להיות קצת במועדון של סלית'רין, במשחק קווידיץ' והכי הכי: יום שלם בהוגסמיד!!

אני לא הייתי רוצה להיות שם זה ממש מפחיד....

באיזשהו שלב מתים שם את יודעת...

וגם למות שם בדרך לא הכי נחמדה

הנסיך מקסים 

וגם באיסתרק ומהללאל, אבל עדיין בהתלבטות איפה יותר...

זוועת עולם!!אני הייתי רוצה להיות ג'ק ספארו...

מיכל מהספר "היינו כחולמים "

יפהפיים..

אורנה בורדמן מוכשרת בהחלט.  והספרים שלה יפיםם

וגם נעמה במלכה בעל כורחה,רבל יותר בסוף,עם נריה וכשהיא כבר מנגנת...

ספרים מהממים!

סופרת מוכשרת.

הכי הייתי רוצה להיות במכרה התמונות של מנרוד, .(הסיפור שאינו נגמר) ,

ובסעודה בהוגוורטס (הארי פוטר)-פשוט נשמע שיא הטעים..

ובאוניה של ג'ק ספארו..

הארי פוטר בהחלט מכוער, אבל יש לו חיים מעניינים!

אולי גם הייתי רוצה להיות דורותי.... לא בטוח..

לא חשבת לרגע על הנתון הקטן, הפיצפון, שזאת סעודת טריפות ונבילות עם קותלי חזיר וכו, נכון?

וברצינות עכשיו - אנחנו לא אמורים לפתח תיאבון מקריאה על מאכלות אסורות. אומנם ברור שאם היה מותר לאכול היינו יכולים לאכול, אבל כעת כשאסור לאכול, אז אם יצא וקראת ספר שיש בו תיאורים כאלו, אל תתחיל לחשוב, וואי, בא לי לאכול את זה, ו:זה נשמע טעים...כי זה סתם לא עוזר לך בכלום וסתם גורם לך לחשוב על דברים כאלה... אני מודע לכך שיש שיחלקו עלי, אבל בסיס הגיוני אכן יש בדברים שלי... (אגב, אני מכיר אנשים, דתיים לאומיים - כלומר, לאו דווקא חרדיים - שבעיקרון לא יתנו לילדים שלהם לקרוא ספרים שיש בהם תיאורים של סעודות לא כשרות/חיות טמאות סמליות כמרכיב דומיננטי בעלילה (מישהו הזכיר חוות החיות?) - כי הם חושבים שזה הורס את הנפש של הילד. אתם יכולים להתווכח עם זה, להגיד שזה פאנטי, אבל שוב, בבסיס יש בזה הגיון בריא מאוד והלוואי שהייתי עומד בזה בעצמי).

שבוע טוב! 

בחיים לא אכלתי טריפות, אז זה ממש לא מה שעושה לי ת'חשק להיות שם!! זה לא שאני קוראת ומדמיינת איזה טעים זה...

סתם שהאוכל באופן כללי נשמע פצצה...

אמרתי שאם היא הייתה כשרה הייתי שמחה להיות שם...

(שהתחיל בגלל אמבטיית גז דולפת) 

תציע את עצמה.. לא?

באמת ליהיות במשחק קווידיץ' נשמע כיף...

וזה מזכיר לי שכשראיתי עם חבברות את הסרט הראשון של הארי פוטר, בקטע של המשחק ממש צרחנו מהתהלבות....

הייתי גם רוצה להיות בצ'רלי בממלכת השוקולד....

כ"כ הרבה שוקולד שאפשר למות!

ממי כל 1 והטעם שלו בשבילך:הארי פוטר בוווווווווז..זה הסטטוס שלי במייל...

אין סוף שוקולד לכול החיים 

שלפני האוטובוסים והרכבת, בירושלים של האנשים התמימים והטובים

של "כעפעפי שחר" של סבתו.

להכיר את עזרא סימן טוב...

אם כן אז עמי ותמי..

רק לבוא לאכול את הבית ולברוח..

או שאר הספרים והסופרות שכתבו על הההיסטוריה של עם ישראל? 

כלומר, ברור שלהיות בסצינה מספר של פנטזיה או רומן קיטצ'י זה יכול להיות נחמד ומהנה, אבל אין כמו לראות את לוחמי הגטאות, את הפריצה לכלא עכו, את אלטלנה, דוד בן גוריון מכריז על המדינה או לחילופין, לראות באמת איך התרחשה השואה דרך העיניים של הרב לאו, דרך העיניים של אנה פרנק או דרך כל ניצול שואה אחר, אמיתי או לא אמיתי (כלומר סיפור אמיתי או סיפור מומצא על התקופה)- כדי להעביר בצורה חיה ומטלטלת, על מה אנחנו צריכים להודות שאנחנו כאן כיום, ובזכות מי. סליחה שאני קצת כבד, פשוט ככה אני חושב...

שבוע טוב!

לאט לאט לבנות את החיים מחדש עם כל מיני אנשים טובים באמצע הדרך... ספר חמוד (:

הזדהיתי פה עם הרבה אנשים.. אלה המכושפת, וכעפעפי שחר. מסכימה לגמרי.

כמה משלי:

- ב'ילדת הגבעות', ברגע שסאאסקי רואה את בן העם הנסתר בפעם הראשונה.

-ב'נשים קטנות', לשבת עם ג'ו על הגג ולקרוא ולאכול תפוחים ולבכות..

-ב'גלנקיל', כמעט לאורך כל הספר, למרות שבטח לא הייתי מבינה מילה..  [זה לא כבשה, אבל זה הכי קרוב שיש]

סינדרלה, שילגיה, היפה והחיה... אולי...

יש ספר חביב שנקרא 'דניאלה', על ילדה שנכנסת לעולם של האגדות בתור אגדה בפני עצמה [היא מתחתנת עם הנסיך של הארץ בה האגדות התרחשו XDDD] וזה מראה את האגדות מנקודת מבט של 'מה קרה אחרי זה', וכל מני שיקולים שהיו ושלא סופרו באגדה, בקיצור - מראה צד יותר אמיתי שלהן, כמו העובדה שעכשיו סינדרלה כל הזמן עוקבת אחרי המנקות לראות שהן מנקות באמת את הארמון כמו שצריך ולא מפסיקה לראות אבק בכל מקום. (;

בס"ד

הכל או מפחיד מוות, או פשוט משמים!

יעני- גאוה ודעה קדומה, שיממון טוטולי! 

אני התחברתי פה ניראיל רק עם מסיבת התה של אליס...

הארי פוטר לא בא בחשבון בכלל, והמדריך לטרמפס, אתה מתפגר לפני השלוש שניות של הציטואציה הראשונה...

לוידעת- חלף עם הרוח, סתם מלחמה... אם כי אולי, בכמה מהסטצנות, 

(וכפירה מטורפת- אבל תמיד דמיינתי את הספר אן שירלי כספר של דוסים, שזה מאז שהיא ילדה קטנה, עד שהיא נשואה עם שלישיה.. שה' ישמור... זה כמו שולינקה! למרות שרק פעם אחד ניסיתי לקרוא, וזה היה כנמיראה בתרגום נוראי, בגלל שזה היה ניראה שהמתרגם האולמוני כתב ת'ספר ב'גוגל תרגם'... אז לוידעת...)

והארי פוטר? באמת חברים, תתבישו! ועוד יויו רוצה להיות הארי פוטר עצמו?!?!?!?! 

בחיאת, מזה הרדידות הזאת? אפילו ה"רומן" המטומטם הזה גם עם הזאת מרינבקלו, וגם עם גי'ני, כ"כ מפגר... שנגיד, עם לא היה לי אובססיה לספרים- את הספר הזה הייתי קורעת בטוח!

ואינמצב שמישו' פה רוצה להיות במשחקי הרעב! (אני לא קראתי את הספר, אבל) הסרט הזה פסיכופטי בטירוף! למה לעזאזל אנחנו צריכים לסבול את ההפרעות הנשפיות שיש גם לסופרת, גם לבמאי, וגם לשחקנים?!

ב'ליבת הזהב' מהמדריך לטרמפיסט לגלקסיה...

איך זה שאני היחיד שחושב על האיחוד של מרקו ואמא שלו?

למה זה נורא....

bright young things

סלחו לי שזה באנגלית, אבל עם אני חלק מהאליטה העשירה של מנהטן בשנות ה20 אני יכולה בלי בעיה להשיג כרטיס נסיעה באוניה ואישור כניסה לארץ...

אני קצת מםחדת להגיד שהייתי רוצה להיות בספרים של המחתרות, אז לבינתיים נשאר במנהטן, מקסימום אני אגיע לארץ קצת לפני המחתרות....

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים