אצל מטפלת, ואם אפשר בביתך - עוד יותר טוב,

ואם אפשר שזה יהיה לפי שעות - כך שבזמנים שאת יכולה הוא יהיה איתך - עוד יותר טוב

ואם ממש חשוב לך חברה בגיל זה - אפשר לנסות להתארגן עם חברה

מה התיכנונים שלך-עבודה,בית,לעבוד מהבית,לימודים וכו

מה את חושבת שטוב בשבילו-להיות איתך בבית,מיסגרת

צרכים שלך

לכל בחירה יתרונות וחסרונות,שבי עם עצמך ועשי חושבים מה הלאה,דברי עם בעלך,תבחנו את כל התמונה ותחליטו.

שכדאי שיהיו בגיל הזה עם עוד ילדים בערך בגיל שלהם. אם יש אצל המטפלת ילדים אז למה לא מטפלת? (מעון - לפעמים המוני, "מסחרי", כמובן בלי הכללות יש ויש). אם היא מנוסה היא באופן טבעי תשחק איתם בדברים שמפתחים אותם.

אני שלחתי שני ילדים בגיל הזה למטפלות: אחת השקיעה בטירוף מכל הבחינות, ואצל השנייה היו תינוקות בכל מיני גילאים וזה היה פשוט לשחק על השטיח כל היום... אז כדאי לבדוק לפני.

לא צריך גן בשביל זה ובכלל כל מה שיש בגן אפשר גם בבית.

אבל כמה הם  כבר יתפתחו בסלון קטן? זה בכל אופן בלי חצר, חוגים, מפגשים ושאר שטויות...

ועל כן הייתי הולכת על מטפלת, בתנאי שאת סומכת עליה כמו שאמרת

שישה ילדים שלי התפתחו מבחינה חברתית ומוטורית ושכלית מצויין גם בלי מעון ובלי גן, ותאמיני לי שאני לא עושה להם "הפעלות" פשוט נמצאת בסביבה למקרה הצורך (בחיבוק, למשל. זה צורך חשוב מאוד).

אני רואה על הבת שלי שהיא לומדת המון דברים במעון, שבבית אין לי זמן ללמד אותה, וגם לא הייתי חושבת על ללמד אותה.

במעון יש המון משחקים שהיא אוהבת שלנו אין כסף לקנות.

והמטפלות במעון מאוד אוהבות אותה, ובכלל, הן חמימות ואוהבות ילדים מאוד.

אז זה לא כל כך נורא לשלוח למעון, במיוחד אם זה אומר לשלם הרבה פחות מלמטפלת. את ההפרש אני ממליצה לשים בקופת חיסכון ללימודים שלו/חתונה/חוגים/רישיון (אגב, את כל הדברים האלה אני אישית שילמתי על עצמי כי להורים שלי לא היה, וזה היה לא קל...)

ילדים מטבעם יכולים להסתדר מצוין,ולא חייבים למצוא להם הפעלה מובנית.גם ריצה,שירה,מנוחה,סקרנות,שאילת שאלות וכולי אלו דברים שטובים לילד.והם מגיעים באופן טבעי

בבית קורה הרבה פעמים שהיא משתעממת ומחפשת מה לעשות עם עצמה.

היא עדיין בגיל שהיא לא מדברת, בבית אין כל כך מקום לרוץ, ולהיות איתה בחוץ כל היום לא רלוונטי מבחינתי.

ובמעון יש בעיקר זמנים של משחק, וזמן קצר של "הפעלה", כמובן, מלבד האוכל והשינה. ההבדל הוא ששם אחרי שהם משתעממים מהמשחק (מה שקורה כעבור 10 דקות במקרה הטוב( יש מספיק חלופות אחרות, מה שבבית אין.

אני לא אומרות שחייבים לשלוח למעון, רק ניסיתי להראות גם את הצדדים החיוביים שלו. זה הכל.

אגב, פגשתי אמא לילד ראשון בגן שעשועים, שהוא בגיל של הבת שלי, והיא בעצמה אמרה לי שהיא מרגישה שכבר משעמם לו בבית איתה, והוא צריך חברה. ומה לעשות - היא חילונית וגרה בעיר, ואין כל כך מאיפה להשיג חברה לבן שלה...

והוא אצל מטפלת ומתפתח מאוד!!

הוא משחיל יפה מאוד, צובע, מדביק מדבקות ועוד דברים שילדים עושים במעון..

אני בעד..

אני גם הייתי מאוד מרוצה מהמעון. הילדים שלי שהיו במעון התפתחו שם יפה מאוד, קיבלו חום ואהבה....

אבל זה מאוד תלוי במעון.

בהצלחה

בגיל כזה ילדים לא צריכים כל כך הרבה,אנחנו אלו שחושבות שצריך כל הזמן לגרום להם להיות בתזוזה,ולהפעיל אותם,ושהם משתעממים.בהמשך:בגילאים יותר מתקדמים,הדברים הטבעיים שהקב"ה טבע בהם מספיקים להם.ולנו בתור אמהות יש תפקיד רק לעודד את זה ולבדוק איפה הילד יותר חזק,איפה הדגשים שלו ולחזק זאת....

אני יודעת שניסית להראות את צדדיו החיוביים של המעון,אני רציתי להציג את ההפך

לא הסכמתי עם הנקודה שהצגת שבגללה יש סיבה לשלוח אותם:ההפעלות וחוסר שיעמום מצד הילדים..כי לטעמי זה פשוט לא נכון.מעון הוא טוב במקרים אחרים אולי.אבל לעניין הזה?לא רלוונטי לדעתי.

ולעניין החמימות: החמימות של אמא תמיד תתעלה על החמימות של מישהי אחרת,לא משנה כמה אהבה היא תקרין החוצה..

ובוודאי שילד צריך חברה.אך שוב:מעון זה לא המקום היחיד המספק לו את זה..

הגישה הבסיסית שלי היא שהיא מסוגלת להעסיק את עצמה יופי, ואף פעם אין לי תחושה של מחוייבות "להפעיל" אותה. ובכל אופן, יש לא מעט פעמים שאני מרגישה שהיא משתעממת. איך אני יודעת? היא באה לבקש אוכל גם אם היא ממש לא רעבה, וברגע שאני מציעה לה לשאני אשמחק איתה או אקרא לה סיפור, היא שוכחת לגמרי מהאוכל שהיא ביקשה. היא גם כל הזמן רוצה להיות בחוץ. יכל להיות שמה שאני מכנה "משתעממת" זה בעצם רצון בתשומת לב ממני, אבל מה לעשות ואין לי את האפשרות לתת לה תשומת לב כל היום? זה עוד יתרון של המעון- המטפלות שם רק בשביל לתת לילדים תשומת לב. אין להן כביסות, בישולים, לסדר ת'בית, לימודים, אירגונים וכו' באותן שעות שהן עובדות במעון. הן נטו מתעסקות בילדים. כשאני מגיעה הביתה לעומת זאת - יש עוד כל כך הרבה דברים שדורשים תשומת לב...

יכול להיות שאצל משפחות שגרות בבית עם חצר, ועם שכנים שהם גם חברים - אז לילד יש מספיק חברה ותעסוקה, כי הוא יכול חופשי להסתובב בחצר ולהנות ולפגוש חברים. אבל למשפחה בעיר זה קצת קשה. אני אישית לא רואה מאיפה להשיג חברה לבת שלי. ואני גם לא מסוגלת כל היום להיות איתה בחוץ. אז מעון/מטפלת למספר ילדים נשמע לי פתרון יעיל מאוד.

מי אמר שילד זקוק לחברה והפעלות?

הבת שלי בת 3 איתי בבית (היא בגיל של שנה לפני גן) ביחד עם אחיה בן השנה, מצטרפת אלי לעבודות הבית, דרך זה לומדת על מיון, עצמאות יום יומית, לומדת להיות בלעבוסטה...

כשיש לי סבלנות אני יושבת איתה על משחקים, זה לא קרוה כל יום.

לפני חגים או אירועים חשובים אני מספרת לה על הדברים, בלשון פשוטה, בלי להכין משהו מיחוד, מה שיוצא לי באותו רגע.

בצהריים כשהגדול חוזר מהגן, הוא מספר דברים שלמד והיא לומדת ממנו, הרבהנ פעמים זה מתוך משחק שלהם הוא "זורק" דברים שלמד והיא קולטת.

והאמת, הידע שלה ממש לא נופל משלו ויש דברים שהיא יודעת יותר ממה שהוא ידע כשהיה בגילה (למשל, צבעי יסוד וצורות, עד אמצע שנה שעברה בגן הוא התבלבל בין המושגים והבת שהיום היא בגיל שהוא רק נכנס לגן יודעת אותם. זה קשור גם לבשלות מוחית, אז א"א כ"כ להשוות ביניהם , זה רק בשביל להמחיש כמה אין קשר בין התפתחות לבין למידה במסגרת)

חברתיתי, נכון שזה היה עושה לה טוב להיות עם עוד ילדים, אז

א. היא פוגשת הרבה ילדים אחה"צ בגן שעשועים.

ב. אני לא רואה שזה עד כדי כך חסר לה ברמה שבגלל זה הייתי שולחת אותה השנה למסגרת.

אז נכון, יש אילוצים ויש אימהות שזה לא מתאים להם או שעובדות וחייבות שהילד יהיה במסגרת, אבל למה להפוך מעון לדבר אידיאלי??

בגיל הזה ילד הכי צריך לדעת שאמא נמצאת שם בשבילו, שהוא מקבל המון חום ואהבה, את הדברים הוא לומד תוך כדי ומחקה המון מה שהוא רואה מאמא וככה לומד על העולם.

נכון יש הרבה מעונות שיש בהן מטפלות מעולות, עם כל הרצון הטוב שלהן והחום שיש בהן, הן צריכות לחלק את זה בין כמה וכמה ילדים שזקוקים להן באותו רגע ולכל ילד יש צורך אחר דחוף.

אני יודעת שאני נוגעת כאן ב"פרה קדושה", מה הבת שלך לא במסגרת? היא לא צריכה חברה? מעון זה מקום ממש מפתח בשביל ילדים...

גם בעלי מרגיש שעושים ממעון דבר אידיאלי, כשבעצם הקימו מעונות בשביל לאפשר מסגרת לילדים לאימהות עובדות.

אורנימה- אם המטפלת טובה ואת סומכת עליה, תשלחי אליה, לא צריך מגוון עצום של צעצועים בשביל להתפתח, להיפך לעיתים עודף עלול לגרום לעומס גירויים.

את יכולה לברר אם היא "מפעילה" ברמה של לתת משחקים תואמי גיל במחינה מוטורית וכו', אם היא עושה לפעמים פעילות משותפת.

בגיל הזה מספיק שיהיו איתו עוד שניים- שלושה בשביל להתפתח חברתית, גם ככה זה גיל שעוד משחקים אחד ליד השני ולא אחד עם השני, בהמשך כשמתחילים ליצור קשרים חברתיים המשחק נעשה אחד עם אחד ולא כמה ביחד.

באמהות שעובדות אחרת אין שום סיבה לשלוח למטפלת או למעון.

ובכלל לי יש את התחושה שמטפלת נחשבת הרבה יותר אידאלית ממעון ולפעמים זה כן נכון,

אבל לפעמים זה ממש לא ואפילו יש לכך חסרונות מכיוון שאין פיקוח.

אני שלחתי פעם למטפלת ותיקה סבתלה' שנחשבת טובה, ולא האמנתי כשראיתי שהיא מנגבת לילדים ומחזירה את המגבון המלוכלך לתוך קופסה ( שבה היא הניחה גם את של כל השאר ) ומשתמשת שוב.

בקיצור - מי שחייבת צריכה לבדוק ולשקול חסרונות מול יתרונות...

אבל מצחיק אותי שמפחידים הורים שאם לא ישלחו את הילדים למעון אז הם לא יקבלו דברים שהם צריכים להתפתחות,מהניסיון שלי כמטפלת  הרבה שנים אני יודעת שזה ממש לא נכון,תאמינו לי אבל כל מה שיש במעון אפשר גם בבית,פשוט צריכים להחליט שמשקיעים בזה.

אגב הניסיון שלי הוא משני הכיוונים- גם אמא עובדת וגם אמא בבית עם הילדים

עד השנה הזאת עבדתי במשך כ- 4 שנים (עד הלידה השלישית) שבהם עבדתי משרה חלקית בעיר הכי קרובה לישוב בו גרנו ועדיין המרחק היה גדול וגזל ממני כוחות רבים, הרגשתי כמו מישהי שעובדת משרה מלאה, בגלל השעות שבהם הייתי מחוץ לבית, הייתי יוצאת ב-7 בבוקר ואז בעלי היה לוקח אותם למסגרות וחלק מהימים בסביבות 8 ואז אני הייתי לוקחת וחזרתי תמיד לא לפני 3, 3 וחצי ישר להוציא את הילדים..

שלחתי את הילדים שלי רק למשפחתונים פרטיים (במעון לא היה לי הנחה ובימים החופשיים השארתי אותם איתי בבית, ככה ששילמתי רק בימים שעבדתי וזה הוזיל לי משמעותית את ההוצאה, שילמתי פחות ממה שהייתי משלמת למעון בלי הנחה).

ושאמאל'ה תהיה רגועה. 

גם מטפלת טובה דואגת להעסיק את הילדים. וחברה יש בהרבה מקומות.

אני אישית שולחת למעון בגלל הרוגע הנפשי- יש פיקוח על מה שקורה אחרי שהלכתי וברוך ד' גם במעון יש גננות מקסימות שנותנות הרבה חום ואהבה. (מנפצת מיתוסים)

ולכל אלו שמדברות על להשאר בבית- נראה שהיא חייבת להוציא מהבית ורק מתלבטת על סוג המסגרת...

כל מה שיש בגן אפשרי גם בבית,חברה,יצירה,פינות,חצר,סיפור,גמבורי וכל מה שתעלי בדעתך עם רצון והשקעה של זמן,אנרגיה ומשאבים לא בהכרח יקרים אז שיפסיקו להפחיד הורים שהילדים שלהם ישארו ננסים אם לא ישלחו אותם לגן ותקראי תתגובות אף אחד לא אמר לה לא לשלוח לגן דוקא הרוב בעד והשאר ניסו להציג את כל האפשרויות באופן רחב והרי היא תבחר בסופו של דבר.

הדגשתי- חשוב חום אהבה ורוגע נפשי של אמא.

אני שולחת למעון לא בגלל התפתחות אלא בגלל ניסיון עם מטפלות שלא הייתי רגועה מה קורה אחרי שיצאתי.

את ההתפתחות משיגים גם אם מתחילים ללכת לגן רק בגיל 3. וחברה יש בד"כ גם אצל מטפלות...

שנות העבודה שלי במעונות הספיקו לי לרצות להשאיר את הילדה הפרטית שלי איתי בבית,ממילא אני לא יכולה לעבוד אז למה לשלוח אותה לגן שתהיה חשופה לעצבים של המטפלות.

לכי ותבדקי גם את המטפלת וגם את המעון. כשרואים בעיניים זה מאד משמעותי.

אם את אוהבת את המטפלת זה יתרון גדול כי במעוןגם כשיש מטפלת קבועה יש המון מחליפות וזה לא אותו דבר.

אצלי אישית כשאני לא מכירה לא את המטפלת ולא את המעון (נגיד עברתי דירה ואין לי אינדיקציה) אני בוחרת במעון כי יש שם פיקוח ומטפלת שאני לא מכירה אז הילד שלי תקוע בבית שלה ואין לי מושג מה קורה שם.

בגדול במעון יש יותר תנאים חומריים בד"כ- מרחב, משחקים, חוגים, חצר מתקנים, וזה תלוי מה הדברים שחשובים לך.

יש לי הרגשה שהיום יש כזה לחץ להכניס למסגרת בגיל כ"כ צעיר. צריך לזכור שהמסגרות לקטנטנים האלה הם בעיקר צורך של ההורים ולא של הילד בדרך כלל. זה התחיל בתור פתרון לאמא עובדת ונהיה מין "אידיאלי" לתינוקות.

כל המשחקים וההשקעות של המטפלות לא יוציאו ילד מוצלח יותר.

דווקא ילד שלומד להעסיק את עצמו ולהימשך לעסוקיו מתוך סקרנות הוא בריא יותר בעיני מאשר ילד שמספקים לו גירויים והפעלות כל הזמן.

אז אני מצטרפת למי שכתבה שהעיקר הוא (אם את לא יכולה להיות איתו בבית) שתהיה מטפלת, בכל מסגרת שהיא, שתהיה קשובה לצרכים הפיזיים וגם הנפשיים- שתדע להגיב לבכי, לעצבות, להשתוללות, וכו' בצורה שמוצאת חן בעינייך וטובה בעינייך. ושתתן לילד מגע וחום ושמחה. זה יותר חשוב בעיני ממשחקים או הפעלות.

מבחינת חברה- עצם הנוכחות של עוד ילדים היא טובה, לא כ"כ משנה כמה.  הם לא ממש משחקים ביחד עדיין, יותר אחד ליד השני ולאט לאט מפתחים אינטראקציה ביניהם.

בהצלחה

זה התלבטות ביניהם.

לי יש ילד בשנה שנמצא אצל מטפלת ולפי דעתי זה היה טוב לו השנה אבל לגבי שנה הבאה אני ובעלי הגענו למסקנה שהוא צריך מעון. הילד שלי הוא ראשון מאד חברותי אין לו אחים כך שאין לו כמעט אינטראקציה עם בני גילו (בגיל הזה כל חודש הוא משמעותי)- אצל המטפלת הילדים קטנים ממנו לפחות בחצי שנה.

לפי דעתי כישורים חברתייים לומדים בגיל 0 וככל שלומדים בגיל קטן יותר כך יהיה להם יותר קל בעתיד להסתדר עם אנשים (כולל משפחה ובן זוג) ולהסתגל למצבים שונים. אני שמתי לב שהבן שלי אולי הוא מאד חברותי אבל הוא לא יודע לתפקד בכל מיני מצבים שנוצרים שנמצאים בסביבה של עוד תינוקות בני גילו למשל שלוקחים לו משחק וכד'... יש הרבה מחקרים על תאומים על הקשר שלהם ובעיקר על הכישורים החברתיים שהם מפתחים בגלל השהות של ילד בן גילם בסביבה למשל לדעת מתי לוותר ומתי להתעקש וכו'...

לכן לפי דעתי תראי מה מתאים לילד יש כאלה שמחפשים יותר חברה ויש כאלה שמחפשים המון חום ואם אין לו אחים לפי דעתי כדאי לטות לשלוח למעון.

בקשר למטפלת אם יש לה כמה ילדים בני גילו אז יש לזה את היתרון של המעון. זה מאד תלוי במטפלת אבל צריך לקחת בחשבון את המחיר.

לפעמים הכסף הזה ילך גם לחינוך הילד אבל בשנים שההבדל בין האופציות יהיה יותר משמעותי ואז יחסר הכסף.

לפי דעתי לא תמיד מטפלת חמה יותר ממטפלת במעון זה תלוי בכל אחת מהמטפלות . 

אבל זה מוכיח רק את הצורך בילד *אחד* נוסף - אני די בטוחה שההשפעה של עוד שבעה ילדים (במקרה הטוב) היא ממש לא אותו דבר... בשביל ילד אחד נוסף הייתי שולחת למטפלת, לא למעון.

בני היה אצל מטפלת מהוללת, שהרבה פשוט משוגעים עליה ופעם התברר לי שהוא צרח שם שעה שלימה בלי שיחזיקו אותו... לקחתי ללב מאד מאד.

שנה אח"כ - היה במעון, והיה בסדר, אותי הרגיעה בעיקר העובדה שהמנהלת נמצאת כל היום וכמו שכתבו לך יש מעקב צמוד ביותר אחרי הנעשה. עדיין לא הייתי מרוצה לגמרי, כי הגננת (לא זו שטיפלה בו) היתה קצת יבשה, וחסרה לו לדעתי עוד חמימות.

שנה אח"כ - גננת נפלאה וחייכנית במעון, הוא פרח תחת ידיה.

בקיצור - להכיר ולברר כמה שיותר על הצוות.

בהצלחה רבה

לדעתי, אמא- הכי טוב עד גיל שנה , לפחות.

אבל אם לא--

אם גם המעון טוב וגם המטפלת טובה,

מעון זו מסגרת מסודרת,

עם גב,

עם אחריות ובקרה.

למה אתן חושבות שמטפלת במעון אוהבת ילדים פחות ממטפלת "פרטית"?

כמו שחיפושית אמרה:במעון יש הרבה ציוד ותנאים שגם להם יש ערך.

נכון שהכי חשוב אהבה בגיל הזה,

אבל אם שתי המסגרות טובות ואוהבות,

הייתי הולכת על מעון מסודר.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

את בתוך המערבולת הרגשית כרגע, וזה ברור שהראש רץ לכל המחשבות האלה אבל זה לא רלוונטי כרגע. חכי קצת, תתאוששי, תנשמי, ואח"כ תעשי חושבים ממקום אחר.

וחיבוק על ההפלה❤️‍🩹, כל מה שאת מרגישה עכשיו נורמלי מאד❤️.

לדעתי המחשבות על עוד ילד כן או לא, זה לא הזמן עכשיו.

בכל מקרה כרגע את לפני גרידה ולהבנתי ייקח עוד כמה שבועות או חודשים עד שהגוף יחזור לעצמו

אני במקומך הייתי מניחה את זה.

תשקלו את זה שוב כשזה יהיה רלוונטי.

ואני חושבת שאת מאוד נורמלית עם התחושות שלך.

וזה קשר ישיר לקושי בהריון.

בעצמי עברתי בהריון הראשון הריון סיוט עם היפרמזיס קשוח

וכל פעם שהגעתי לאולטרה סאונד בהריון ידעתי שאם יגידו שהעובר בלי דופק או משהו כזה

יהיה בי חלק שישמח שהקושי המטורף הזה הסתיים.

ב"ה ההריון הסתיים בידיים מלאות אבל אני ממש מבינה את התחושה שלך.

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

אני אומרת שיש לי כוונה לקנות להם מתנה

אבל מה היא מעדיפה

משחק לתינוק

משחק לאחים

או משהו בשבילה