אצל מטפלת, ואם אפשר בביתך - עוד יותר טוב,

ואם אפשר שזה יהיה לפי שעות - כך שבזמנים שאת יכולה הוא יהיה איתך - עוד יותר טוב

ואם ממש חשוב לך חברה בגיל זה - אפשר לנסות להתארגן עם חברה

מה התיכנונים שלך-עבודה,בית,לעבוד מהבית,לימודים וכו

מה את חושבת שטוב בשבילו-להיות איתך בבית,מיסגרת

צרכים שלך

לכל בחירה יתרונות וחסרונות,שבי עם עצמך ועשי חושבים מה הלאה,דברי עם בעלך,תבחנו את כל התמונה ותחליטו.

שכדאי שיהיו בגיל הזה עם עוד ילדים בערך בגיל שלהם. אם יש אצל המטפלת ילדים אז למה לא מטפלת? (מעון - לפעמים המוני, "מסחרי", כמובן בלי הכללות יש ויש). אם היא מנוסה היא באופן טבעי תשחק איתם בדברים שמפתחים אותם.

אני שלחתי שני ילדים בגיל הזה למטפלות: אחת השקיעה בטירוף מכל הבחינות, ואצל השנייה היו תינוקות בכל מיני גילאים וזה היה פשוט לשחק על השטיח כל היום... אז כדאי לבדוק לפני.

לא צריך גן בשביל זה ובכלל כל מה שיש בגן אפשר גם בבית.

אבל כמה הם  כבר יתפתחו בסלון קטן? זה בכל אופן בלי חצר, חוגים, מפגשים ושאר שטויות...

ועל כן הייתי הולכת על מטפלת, בתנאי שאת סומכת עליה כמו שאמרת

שישה ילדים שלי התפתחו מבחינה חברתית ומוטורית ושכלית מצויין גם בלי מעון ובלי גן, ותאמיני לי שאני לא עושה להם "הפעלות" פשוט נמצאת בסביבה למקרה הצורך (בחיבוק, למשל. זה צורך חשוב מאוד).

אני רואה על הבת שלי שהיא לומדת המון דברים במעון, שבבית אין לי זמן ללמד אותה, וגם לא הייתי חושבת על ללמד אותה.

במעון יש המון משחקים שהיא אוהבת שלנו אין כסף לקנות.

והמטפלות במעון מאוד אוהבות אותה, ובכלל, הן חמימות ואוהבות ילדים מאוד.

אז זה לא כל כך נורא לשלוח למעון, במיוחד אם זה אומר לשלם הרבה פחות מלמטפלת. את ההפרש אני ממליצה לשים בקופת חיסכון ללימודים שלו/חתונה/חוגים/רישיון (אגב, את כל הדברים האלה אני אישית שילמתי על עצמי כי להורים שלי לא היה, וזה היה לא קל...)

ילדים מטבעם יכולים להסתדר מצוין,ולא חייבים למצוא להם הפעלה מובנית.גם ריצה,שירה,מנוחה,סקרנות,שאילת שאלות וכולי אלו דברים שטובים לילד.והם מגיעים באופן טבעי

בבית קורה הרבה פעמים שהיא משתעממת ומחפשת מה לעשות עם עצמה.

היא עדיין בגיל שהיא לא מדברת, בבית אין כל כך מקום לרוץ, ולהיות איתה בחוץ כל היום לא רלוונטי מבחינתי.

ובמעון יש בעיקר זמנים של משחק, וזמן קצר של "הפעלה", כמובן, מלבד האוכל והשינה. ההבדל הוא ששם אחרי שהם משתעממים מהמשחק (מה שקורה כעבור 10 דקות במקרה הטוב( יש מספיק חלופות אחרות, מה שבבית אין.

אני לא אומרות שחייבים לשלוח למעון, רק ניסיתי להראות גם את הצדדים החיוביים שלו. זה הכל.

אגב, פגשתי אמא לילד ראשון בגן שעשועים, שהוא בגיל של הבת שלי, והיא בעצמה אמרה לי שהיא מרגישה שכבר משעמם לו בבית איתה, והוא צריך חברה. ומה לעשות - היא חילונית וגרה בעיר, ואין כל כך מאיפה להשיג חברה לבן שלה...

והוא אצל מטפלת ומתפתח מאוד!!

הוא משחיל יפה מאוד, צובע, מדביק מדבקות ועוד דברים שילדים עושים במעון..

אני בעד..

אני גם הייתי מאוד מרוצה מהמעון. הילדים שלי שהיו במעון התפתחו שם יפה מאוד, קיבלו חום ואהבה....

אבל זה מאוד תלוי במעון.

בהצלחה

בגיל כזה ילדים לא צריכים כל כך הרבה,אנחנו אלו שחושבות שצריך כל הזמן לגרום להם להיות בתזוזה,ולהפעיל אותם,ושהם משתעממים.בהמשך:בגילאים יותר מתקדמים,הדברים הטבעיים שהקב"ה טבע בהם מספיקים להם.ולנו בתור אמהות יש תפקיד רק לעודד את זה ולבדוק איפה הילד יותר חזק,איפה הדגשים שלו ולחזק זאת....

אני יודעת שניסית להראות את צדדיו החיוביים של המעון,אני רציתי להציג את ההפך

לא הסכמתי עם הנקודה שהצגת שבגללה יש סיבה לשלוח אותם:ההפעלות וחוסר שיעמום מצד הילדים..כי לטעמי זה פשוט לא נכון.מעון הוא טוב במקרים אחרים אולי.אבל לעניין הזה?לא רלוונטי לדעתי.

ולעניין החמימות: החמימות של אמא תמיד תתעלה על החמימות של מישהי אחרת,לא משנה כמה אהבה היא תקרין החוצה..

ובוודאי שילד צריך חברה.אך שוב:מעון זה לא המקום היחיד המספק לו את זה..

הגישה הבסיסית שלי היא שהיא מסוגלת להעסיק את עצמה יופי, ואף פעם אין לי תחושה של מחוייבות "להפעיל" אותה. ובכל אופן, יש לא מעט פעמים שאני מרגישה שהיא משתעממת. איך אני יודעת? היא באה לבקש אוכל גם אם היא ממש לא רעבה, וברגע שאני מציעה לה לשאני אשמחק איתה או אקרא לה סיפור, היא שוכחת לגמרי מהאוכל שהיא ביקשה. היא גם כל הזמן רוצה להיות בחוץ. יכל להיות שמה שאני מכנה "משתעממת" זה בעצם רצון בתשומת לב ממני, אבל מה לעשות ואין לי את האפשרות לתת לה תשומת לב כל היום? זה עוד יתרון של המעון- המטפלות שם רק בשביל לתת לילדים תשומת לב. אין להן כביסות, בישולים, לסדר ת'בית, לימודים, אירגונים וכו' באותן שעות שהן עובדות במעון. הן נטו מתעסקות בילדים. כשאני מגיעה הביתה לעומת זאת - יש עוד כל כך הרבה דברים שדורשים תשומת לב...

יכול להיות שאצל משפחות שגרות בבית עם חצר, ועם שכנים שהם גם חברים - אז לילד יש מספיק חברה ותעסוקה, כי הוא יכול חופשי להסתובב בחצר ולהנות ולפגוש חברים. אבל למשפחה בעיר זה קצת קשה. אני אישית לא רואה מאיפה להשיג חברה לבת שלי. ואני גם לא מסוגלת כל היום להיות איתה בחוץ. אז מעון/מטפלת למספר ילדים נשמע לי פתרון יעיל מאוד.

מי אמר שילד זקוק לחברה והפעלות?

הבת שלי בת 3 איתי בבית (היא בגיל של שנה לפני גן) ביחד עם אחיה בן השנה, מצטרפת אלי לעבודות הבית, דרך זה לומדת על מיון, עצמאות יום יומית, לומדת להיות בלעבוסטה...

כשיש לי סבלנות אני יושבת איתה על משחקים, זה לא קרוה כל יום.

לפני חגים או אירועים חשובים אני מספרת לה על הדברים, בלשון פשוטה, בלי להכין משהו מיחוד, מה שיוצא לי באותו רגע.

בצהריים כשהגדול חוזר מהגן, הוא מספר דברים שלמד והיא לומדת ממנו, הרבהנ פעמים זה מתוך משחק שלהם הוא "זורק" דברים שלמד והיא קולטת.

והאמת, הידע שלה ממש לא נופל משלו ויש דברים שהיא יודעת יותר ממה שהוא ידע כשהיה בגילה (למשל, צבעי יסוד וצורות, עד אמצע שנה שעברה בגן הוא התבלבל בין המושגים והבת שהיום היא בגיל שהוא רק נכנס לגן יודעת אותם. זה קשור גם לבשלות מוחית, אז א"א כ"כ להשוות ביניהם , זה רק בשביל להמחיש כמה אין קשר בין התפתחות לבין למידה במסגרת)

חברתיתי, נכון שזה היה עושה לה טוב להיות עם עוד ילדים, אז

א. היא פוגשת הרבה ילדים אחה"צ בגן שעשועים.

ב. אני לא רואה שזה עד כדי כך חסר לה ברמה שבגלל זה הייתי שולחת אותה השנה למסגרת.

אז נכון, יש אילוצים ויש אימהות שזה לא מתאים להם או שעובדות וחייבות שהילד יהיה במסגרת, אבל למה להפוך מעון לדבר אידיאלי??

בגיל הזה ילד הכי צריך לדעת שאמא נמצאת שם בשבילו, שהוא מקבל המון חום ואהבה, את הדברים הוא לומד תוך כדי ומחקה המון מה שהוא רואה מאמא וככה לומד על העולם.

נכון יש הרבה מעונות שיש בהן מטפלות מעולות, עם כל הרצון הטוב שלהן והחום שיש בהן, הן צריכות לחלק את זה בין כמה וכמה ילדים שזקוקים להן באותו רגע ולכל ילד יש צורך אחר דחוף.

אני יודעת שאני נוגעת כאן ב"פרה קדושה", מה הבת שלך לא במסגרת? היא לא צריכה חברה? מעון זה מקום ממש מפתח בשביל ילדים...

גם בעלי מרגיש שעושים ממעון דבר אידיאלי, כשבעצם הקימו מעונות בשביל לאפשר מסגרת לילדים לאימהות עובדות.

אורנימה- אם המטפלת טובה ואת סומכת עליה, תשלחי אליה, לא צריך מגוון עצום של צעצועים בשביל להתפתח, להיפך לעיתים עודף עלול לגרום לעומס גירויים.

את יכולה לברר אם היא "מפעילה" ברמה של לתת משחקים תואמי גיל במחינה מוטורית וכו', אם היא עושה לפעמים פעילות משותפת.

בגיל הזה מספיק שיהיו איתו עוד שניים- שלושה בשביל להתפתח חברתית, גם ככה זה גיל שעוד משחקים אחד ליד השני ולא אחד עם השני, בהמשך כשמתחילים ליצור קשרים חברתיים המשחק נעשה אחד עם אחד ולא כמה ביחד.

באמהות שעובדות אחרת אין שום סיבה לשלוח למטפלת או למעון.

ובכלל לי יש את התחושה שמטפלת נחשבת הרבה יותר אידאלית ממעון ולפעמים זה כן נכון,

אבל לפעמים זה ממש לא ואפילו יש לכך חסרונות מכיוון שאין פיקוח.

אני שלחתי פעם למטפלת ותיקה סבתלה' שנחשבת טובה, ולא האמנתי כשראיתי שהיא מנגבת לילדים ומחזירה את המגבון המלוכלך לתוך קופסה ( שבה היא הניחה גם את של כל השאר ) ומשתמשת שוב.

בקיצור - מי שחייבת צריכה לבדוק ולשקול חסרונות מול יתרונות...

אבל מצחיק אותי שמפחידים הורים שאם לא ישלחו את הילדים למעון אז הם לא יקבלו דברים שהם צריכים להתפתחות,מהניסיון שלי כמטפלת  הרבה שנים אני יודעת שזה ממש לא נכון,תאמינו לי אבל כל מה שיש במעון אפשר גם בבית,פשוט צריכים להחליט שמשקיעים בזה.

אגב הניסיון שלי הוא משני הכיוונים- גם אמא עובדת וגם אמא בבית עם הילדים

עד השנה הזאת עבדתי במשך כ- 4 שנים (עד הלידה השלישית) שבהם עבדתי משרה חלקית בעיר הכי קרובה לישוב בו גרנו ועדיין המרחק היה גדול וגזל ממני כוחות רבים, הרגשתי כמו מישהי שעובדת משרה מלאה, בגלל השעות שבהם הייתי מחוץ לבית, הייתי יוצאת ב-7 בבוקר ואז בעלי היה לוקח אותם למסגרות וחלק מהימים בסביבות 8 ואז אני הייתי לוקחת וחזרתי תמיד לא לפני 3, 3 וחצי ישר להוציא את הילדים..

שלחתי את הילדים שלי רק למשפחתונים פרטיים (במעון לא היה לי הנחה ובימים החופשיים השארתי אותם איתי בבית, ככה ששילמתי רק בימים שעבדתי וזה הוזיל לי משמעותית את ההוצאה, שילמתי פחות ממה שהייתי משלמת למעון בלי הנחה).

ושאמאל'ה תהיה רגועה. 

גם מטפלת טובה דואגת להעסיק את הילדים. וחברה יש בהרבה מקומות.

אני אישית שולחת למעון בגלל הרוגע הנפשי- יש פיקוח על מה שקורה אחרי שהלכתי וברוך ד' גם במעון יש גננות מקסימות שנותנות הרבה חום ואהבה. (מנפצת מיתוסים)

ולכל אלו שמדברות על להשאר בבית- נראה שהיא חייבת להוציא מהבית ורק מתלבטת על סוג המסגרת...

כל מה שיש בגן אפשרי גם בבית,חברה,יצירה,פינות,חצר,סיפור,גמבורי וכל מה שתעלי בדעתך עם רצון והשקעה של זמן,אנרגיה ומשאבים לא בהכרח יקרים אז שיפסיקו להפחיד הורים שהילדים שלהם ישארו ננסים אם לא ישלחו אותם לגן ותקראי תתגובות אף אחד לא אמר לה לא לשלוח לגן דוקא הרוב בעד והשאר ניסו להציג את כל האפשרויות באופן רחב והרי היא תבחר בסופו של דבר.

הדגשתי- חשוב חום אהבה ורוגע נפשי של אמא.

אני שולחת למעון לא בגלל התפתחות אלא בגלל ניסיון עם מטפלות שלא הייתי רגועה מה קורה אחרי שיצאתי.

את ההתפתחות משיגים גם אם מתחילים ללכת לגן רק בגיל 3. וחברה יש בד"כ גם אצל מטפלות...

שנות העבודה שלי במעונות הספיקו לי לרצות להשאיר את הילדה הפרטית שלי איתי בבית,ממילא אני לא יכולה לעבוד אז למה לשלוח אותה לגן שתהיה חשופה לעצבים של המטפלות.

לכי ותבדקי גם את המטפלת וגם את המעון. כשרואים בעיניים זה מאד משמעותי.

אם את אוהבת את המטפלת זה יתרון גדול כי במעוןגם כשיש מטפלת קבועה יש המון מחליפות וזה לא אותו דבר.

אצלי אישית כשאני לא מכירה לא את המטפלת ולא את המעון (נגיד עברתי דירה ואין לי אינדיקציה) אני בוחרת במעון כי יש שם פיקוח ומטפלת שאני לא מכירה אז הילד שלי תקוע בבית שלה ואין לי מושג מה קורה שם.

בגדול במעון יש יותר תנאים חומריים בד"כ- מרחב, משחקים, חוגים, חצר מתקנים, וזה תלוי מה הדברים שחשובים לך.

יש לי הרגשה שהיום יש כזה לחץ להכניס למסגרת בגיל כ"כ צעיר. צריך לזכור שהמסגרות לקטנטנים האלה הם בעיקר צורך של ההורים ולא של הילד בדרך כלל. זה התחיל בתור פתרון לאמא עובדת ונהיה מין "אידיאלי" לתינוקות.

כל המשחקים וההשקעות של המטפלות לא יוציאו ילד מוצלח יותר.

דווקא ילד שלומד להעסיק את עצמו ולהימשך לעסוקיו מתוך סקרנות הוא בריא יותר בעיני מאשר ילד שמספקים לו גירויים והפעלות כל הזמן.

אז אני מצטרפת למי שכתבה שהעיקר הוא (אם את לא יכולה להיות איתו בבית) שתהיה מטפלת, בכל מסגרת שהיא, שתהיה קשובה לצרכים הפיזיים וגם הנפשיים- שתדע להגיב לבכי, לעצבות, להשתוללות, וכו' בצורה שמוצאת חן בעינייך וטובה בעינייך. ושתתן לילד מגע וחום ושמחה. זה יותר חשוב בעיני ממשחקים או הפעלות.

מבחינת חברה- עצם הנוכחות של עוד ילדים היא טובה, לא כ"כ משנה כמה.  הם לא ממש משחקים ביחד עדיין, יותר אחד ליד השני ולאט לאט מפתחים אינטראקציה ביניהם.

בהצלחה

זה התלבטות ביניהם.

לי יש ילד בשנה שנמצא אצל מטפלת ולפי דעתי זה היה טוב לו השנה אבל לגבי שנה הבאה אני ובעלי הגענו למסקנה שהוא צריך מעון. הילד שלי הוא ראשון מאד חברותי אין לו אחים כך שאין לו כמעט אינטראקציה עם בני גילו (בגיל הזה כל חודש הוא משמעותי)- אצל המטפלת הילדים קטנים ממנו לפחות בחצי שנה.

לפי דעתי כישורים חברתייים לומדים בגיל 0 וככל שלומדים בגיל קטן יותר כך יהיה להם יותר קל בעתיד להסתדר עם אנשים (כולל משפחה ובן זוג) ולהסתגל למצבים שונים. אני שמתי לב שהבן שלי אולי הוא מאד חברותי אבל הוא לא יודע לתפקד בכל מיני מצבים שנוצרים שנמצאים בסביבה של עוד תינוקות בני גילו למשל שלוקחים לו משחק וכד'... יש הרבה מחקרים על תאומים על הקשר שלהם ובעיקר על הכישורים החברתיים שהם מפתחים בגלל השהות של ילד בן גילם בסביבה למשל לדעת מתי לוותר ומתי להתעקש וכו'...

לכן לפי דעתי תראי מה מתאים לילד יש כאלה שמחפשים יותר חברה ויש כאלה שמחפשים המון חום ואם אין לו אחים לפי דעתי כדאי לטות לשלוח למעון.

בקשר למטפלת אם יש לה כמה ילדים בני גילו אז יש לזה את היתרון של המעון. זה מאד תלוי במטפלת אבל צריך לקחת בחשבון את המחיר.

לפעמים הכסף הזה ילך גם לחינוך הילד אבל בשנים שההבדל בין האופציות יהיה יותר משמעותי ואז יחסר הכסף.

לפי דעתי לא תמיד מטפלת חמה יותר ממטפלת במעון זה תלוי בכל אחת מהמטפלות . 

אבל זה מוכיח רק את הצורך בילד *אחד* נוסף - אני די בטוחה שההשפעה של עוד שבעה ילדים (במקרה הטוב) היא ממש לא אותו דבר... בשביל ילד אחד נוסף הייתי שולחת למטפלת, לא למעון.

בני היה אצל מטפלת מהוללת, שהרבה פשוט משוגעים עליה ופעם התברר לי שהוא צרח שם שעה שלימה בלי שיחזיקו אותו... לקחתי ללב מאד מאד.

שנה אח"כ - היה במעון, והיה בסדר, אותי הרגיעה בעיקר העובדה שהמנהלת נמצאת כל היום וכמו שכתבו לך יש מעקב צמוד ביותר אחרי הנעשה. עדיין לא הייתי מרוצה לגמרי, כי הגננת (לא זו שטיפלה בו) היתה קצת יבשה, וחסרה לו לדעתי עוד חמימות.

שנה אח"כ - גננת נפלאה וחייכנית במעון, הוא פרח תחת ידיה.

בקיצור - להכיר ולברר כמה שיותר על הצוות.

בהצלחה רבה

לדעתי, אמא- הכי טוב עד גיל שנה , לפחות.

אבל אם לא--

אם גם המעון טוב וגם המטפלת טובה,

מעון זו מסגרת מסודרת,

עם גב,

עם אחריות ובקרה.

למה אתן חושבות שמטפלת במעון אוהבת ילדים פחות ממטפלת "פרטית"?

כמו שחיפושית אמרה:במעון יש הרבה ציוד ותנאים שגם להם יש ערך.

נכון שהכי חשוב אהבה בגיל הזה,

אבל אם שתי המסגרות טובות ואוהבות,

הייתי הולכת על מעון מסודר.

יש תינוקות יותר בררנים

שלי עד גיל שנתיים אכל בעיקר תפו"א ומעט דברים אחרים

לא העלאתי על דעתי שיש בעיה עם זה

כל עוד המשקל תקין ואין בעיה בריאותית

(אחרי שבדקתי וראיתי שתפו"א מכילים ויטמינים ומינרלים רבים)

(עם הזמן הוא נפתח למאכלים נוספים

היום בגיל 6 הוא עדיין בררן אבל אוכל את מה שאוהב בצורה טובה

ולא חסר לו כלום)

נהייתה בררנית

זה לא מדאיג אותי

אני עצמי בררנית מאוד

היא כנראה דומה לי בזה (לצערי 🤭)

אני משתדלת לא להתייאש ולהמשיך להציע לה הכל

רואים ממש העדפה ברורה לפחמימות ולמתוק 

(תפוחי אדמה ופסטות היא עפה עליהם לעומת ירקות... וגם מבושל היא תעדיף את המתוק ולא המלוח)

נראה לי שכדאי להמשיך לחשוף בלי לחץ... לתת לה להתנסות בנחת.

אבל כמובן אני לא מקצועית. 

אני כן מרגישה שזה מדאיג, בעיקר כי פעם היא הייתה מוכנה לאכול יותר (ופירות וירקות היא מוכנה לאכול, אבל לא תמיד).

וכן, גם אני בררנית, ויש לי עוד כמה ילדים בררניים, ודווקא בגלל זה אני רוצה כבר עכשיו לטפל בזה כדי שלא תגרור את זה שנים.

חוץ מזה שהיא הרבה פעמים עצבנית, ואנחנו מרגישים שזה בגלל שהיא רעבה...

ממליצה ממש על תרצה שני. היא מומחית בנושא בררנות אכילה. מקבלת בזום.

בכל אופן ממה ששמעתי ממנה (מקווה שאני זוכרת נכון) זה תהליך שעובר על הרבה ילדים בגיל שנתיים בערך, ואחר כך מתאזן.

אז אם זה הגיל-לא הייתי מתרגשת בכלל.

מישהי שאלה על הבת שלה שבת שנה ועשר ונהייתה בררנית

ומלא כתבו שזה קרה אצלן סביב הגיל הזה...

לדעתי זה היה השבוע. ואני לא מצליחה להיזכר מי הייתה הפותחת רק שקראתי ואמרתי לעצמי "אה! אז זה ממש סבבה מה שקורה פה אצלנו..."

לא שאני חושבת שלהתייעץ זה שלילי וגם מאמינה שבגלל שהיא התשיעית שלך זה ממש הגיוני שאת מרגישה שמשהו אצלה לא רגוע לך ותרצי להתייעץ, יש לך פרספקטיבה.

אבל אולי שווה לך למצוא את השרשור ההוא ולראות אם זה פשוט שלב התפתחותי כזה..

והתלבטתי אם "להתלבש" עליו, אבל בסוף החלטתי לפתוח שרשור משל עצמי, גם כי הגיל שונה בסופו של דבר וגם כי הסיפור קצת שונה.

בכל אופן, אני מרגישה שזה לא שלב התפתחותי אלא מעבר. לא זוכרת שינוי קיצוני כזה משאר הילדים שלי. אבל יכול להיות שאני סתם מגזימה ולוקחת את זה קשה... (השנה האחרונה העלתה לי את סף החרדות ההוריות שלי...)

ממה שאני מכירה מודדים גובה ומשקל לאורך תקופה לראות שגדל ולא נעצר ,  ומחשבים אחוזונים(לא בטוחה שיהיה לכם מעקב לאורך תקופה כי התחלנו בגיל צעיר יותר) חשוב להם לדעת באיזה אחוזון הוא.

ומה הגובה של ההורים

שולחים לבדיקות דם, צילום כף יד

אחכ מעקב אצל רופא ממוחה לזה. לא זוכרת את שם התפקיד

בדיקת הורמון גדילה בבית חולים

לראות אם הילד לא גדל כמו שצריך,

עושים צילום כף יד כדי לראות גיל עצמות.

רופא משפחה יפנה אתכם לאנדוקרינולוג להמשך טיפול.

בד''כ עושים אצלו מעקב, מבקשים את הגובה של ההורים, של האחים הגדולים אם יש וכו'...

אם חוששים שיש עיכוב משמעותי, עושים בדיקה של הפרשת הורמון גדילה, ואם יש צורך אפשר לקבל את ההורמון בזריקה (על בסיס יומיומי) מגיל מסויים.

אני לא בקיאה ממש בכל התהליך, כי הבת שלי בגיל 6, אז כרגע רק עשתה צילום כף יד וביקרה אצל אנדוקרינולוג.

בכללי כל המשפחה שלנו נמוכים, ויש דפוס של צמיחה מאוחרת. עם זאת, חלק מבני המשפחה המורחבת קיבלו/מקבלים הורמון גדילה עקב חוסר.

אבל מכירה מישהי שלבת שלה היה עיכוב בגדילה, ובסוף גילו שזה בגלל צליאק.

אז אני מניחה שזה גם אחד הכיוונים שצריך לבדוק, בנוסף לגיל עצמות והורמון גדילה שכתבו פה.

אגיד את זה לרופא

הבדיקות דם מעמיקות וצילום כף יד. רופא משפחה יכול לתת וגם לוודא שאין משהו רפואי כמו צליאק נגיד.

עם התוצאות ללכת לאנדוקרינולוג. לרוב עוקבים ואם צריך בשלב מסויים בודקים הורמון גדילה בבי''ח. 

השאלה אם חוץ מהורמונים יש מה לעשות (כמובן אם שוללים צליאק). הוא גם מאד בררן באוכל וזה לדעתי מעכב את הגדילה שלו. הוא רודף כל הזמן אחרי סוכר. אני כבר כמה חודשים נותנת לו על בסיס קבוע שייק חלבון עם ויטמינים וכו' אבל לא ראיתי שיפור כלשהו (זה בעיקר היה כדי להכניס לו קצת ויטמינים לגוף אבל ציפיתי שיצמיח אותו טיפה). הוא נגעל כמעט מכל אוכל מבושל או אוכל כלשהו, נמשך רק לממתקים וסוכר (נותנת לו בכמות מוגבלת מאד) ומכינה לו דברים שהוא אוהב.

האנדו' שלח לדיאטנית וזה עזר, הוא גדל משמעותית עם ההמלצות שלה.

עדיין נמוך וצנום אבל פחות דרמטי

הלידה עצמה היתה טובה, והייתה לי מיילדת מדהימה!

כל הלפני והאחרי היה פשוט מזעזע...

לא ספרו אותי, הייתי במעקב אחרי התחלת זירוז במחלקת אם-ועובר אבל אף אחד לא בא לעשות לי מוניטור, והייתי צריכה להתחנן שיעשו לי.

במחלקת יולדות הייתי בהיות מלא במחלקה רגילה, והיה על הפנים. התעקשו שאני אגיע לבדיקות (ולא אמא שלי) שעה אחרי לידה, ואף אחד לא נתן לי כיסא עד שכמעט התעלפתי שם.

לא כיבדו את הבקשה שלי לא לחלל שבת, למרות שווידאתי לפני שבת שיעשו התאמות בשבילי וכו'.

היו עוד הרבה דברים שאין לי כח לפרט, אבל לסיכום- אני לא ממליצה.

לא מתאים לי לפרט עכשיו אבל היה לי ממש לא טוב בבלינסון, לפני תוך כדי ואחרי הלידה...

וממליצה על מאיר.

ילדתי את האחרונים שם, אחרי השינוי שהם עברו.
תענוג פשוט תענוג מכל הבחינות, החל מהקבלה ועד לשחרור.
רק תתפללי שלא תהיא בחדר עם בני ברקית שילדה את הילד ה 10 שלה, וכל הילדים באים כל הזמן לבקר, כולל בשבתות.
לא מקפידים שם על זמני הביקור, לי זה ממש הרס בחלק מהלידות.

ילדתי שם שנים מתוך שש ילדים, בשניהם חוויה מצויינת מבחינת הצוות, הרגשתי ממש בידיים טובות, קשובות, נעימה, מקצועיות.

מבחינת האישפוז אח"כ במחלקה, בילד הראשון שיילדתי שם (לפני 6 שנים…) עדיין לא הייתה את המחלקה של 0 הפרדה. הוא היה איתי כל הזמן אבל הרגשתי שהתנאים היו פחות מתאימים, וגם היה לי קצת מגעיל במחלקה, משהו בעיצוב שלה, רצפה ישנה כזו, וגם האוכל לא משהו בכלל🫣

בלידה האחרונה שם (לפני שנה וחצי) התאשפזתי במחלקה החדשה, היה חלום!!! חוץ מהלילה הראשון (וגם לא באמת לילה, יילדתי ב12 אז לקח זמן עד שהעבירו אותי לחדר) הייתה לבד בחדר כל האישפוז. המחלקה הייתה ממש ריקה (בניגוד למחלקות הישנות שהיו מפוצצות) נקי, נעים, אחיות מקסימות, אוכל סבבה בהחלט.  ממש ממליצה.

בסוף כל אחת הולכת עם החוויה שלה. אבל יכולה לומר שילדתי שם 3 לידות. באחת מהן הצילו לי את הילד פשוטו כמשמעו. בהשוואה לבי''ח גדול אחר שהגעתי בו לזירוז וחיכיתי בעמידה כי לא היו כיסאות פנויים בהמתנה, בבלינסון נתנו לי חדר עם מיטה לשכב שם בנחת ולהמתין. מקצועיות ביותר. לא 'דחפו' את הגוף שלי בזירוז אלים (בבי''ח אחר כמעט איבדתי את התינוק ונפגעתי פיזית בצורה קשה לשיקום בגלל זירוז מאסיבי מדי. בבלינסון תיקנו לי את רוב הנזק בלידה אחרי..) נכון שהחוויה הדתית שם אולי פחות גבוהה, והייתי שם האשפוז בשבת פעמיים. אבל מרווח, והיו קשובים לצרכים שלי ואפילו החליפו לי חדר כשביקשתי.

לא יודעת לומר על מעייני מניסיון. אבל שתי אחיות שלי עברו שם חוויות מזעזעות.. גם ברמת המקצועיות, גם ביחס וגם בתנאי האשפוז

ובכוונה הקונספט הוא שכולן שמות בלשון ציווי? מגניב

ועוד רעיונות: שחרי אהבה, שחרי אחוה, שחרי רעות שחרי אליה, שחרי אתיה, שחרי אביה, שחרי אביב, שחרי רינה 

שחרי גאולה

שחרי אורה

שחרי הודיה

שחרי אליה

שחרי ציון,

שחרי טליה

שחרי תחיה

שחרי

שחרי ארגמן.

שחרי שמחה.

(איילה גם טבע וגם איילת השחר)

מבחינת הצליל של האחיות שלה יושב טוב שחרי אורה.

אפשר גם שחרי אהבה אם את אוהבת.

שחרי אלה (העץ)

שחרי הילה

שחרי אורה

שחרי תפארת

שחרי נועם

שחרי גאולה

שחרי פדות

שחרי אהובה

שחרי עתרה (עתרה = תפילה)

שחרי רינה (גם רינה זה לפעמים במשמעות של תפילה, כמו "קומי רני בלילה)

המילים העבריות המדויקות למה שהייתי רוצה לשחר לו, לרוב לא נשמעות יפה בשם, או לא באווירה של השם שחרי.

הייתי מנסה לחשוב על רעיון ולקחת מילה שקשורה אליו

שחרי גפן (צמיחה, שבעת המינים-א"י, קשור לחודש שבט)

על אותו קונספט יש כליל (גם צמח וגם איזשהו רעיון של שלמות), רותם (צמיחה, מדבר), שקמה (צמיחה, שיקום), אפשר גם הדר (שזה גם צמח וגם מלכות, הוד וכו)

שחרי שקד (הפריחה שלו, חודש שבט)

שחרי פרת (א"י, נהר פרת)

שחרי קמה (יש לשם הרבה פירושים, זה במקור מהתנ"ך, אולי הייתי מחברת לעניין התקומה, תמיד להתקדם, לקום. קשור גם לתקופה בעמ"י)

שחרי כרם (משהו בכרם מתחבר לי להתיישבות, התקרקעות)

אפשר משמות ירושלים

שחרי אריאל

שחרי הראל

שחרי ציון

שחרי נחלה

שחרי כרמל

אני הבעיה שלי שאני ככ מתחברת למהות של המילה שאני שוכחת שיש מילים שזה לא הולך בשם חחחח

לשים על העד בדיקה ג'ל סיכוך (ky)

זה מקל באופן משמעותי..

אבל אולי כדאי לשאול רב

שלא יהיה סחוט, אלא מעט לח.

אבל זאת ממש שאלה לרב...

כמובן שיותר נחמד כשיש הפרשות טבעיות...

אבל היה יותר טוב מאשר עד יבש

ממש בקטנה, אני מרטיבה וסוחטת חזק ומניחה לייבוש עד שזה נהיה לח כזה סוג של כמעט יבש וזה מושלם, אני סובלת מיובש רציני ובדיקות עם עד יבש פצעו אותי. 

באותו רגע, כשיש לחות, זה כן עוזר לנוע עם העד.

לא יודעת מה את נוהגת לעשות בשגרה

לי יש שם כל מיני רגישויות

אמרו לי לעשות עם העד בעיקר מסביב, להכניס רק טיפונת וזהו.

וכן, אני לא עושה יותר מפעמיים בשבעה נקיים עצמם.

לא עושה מוך דחוק בכלל.

שמן שקדים זאת שאלה מעניינת, כדאי לפנות לייעוץ הלכתי. בכל מקרה, הייתי שמה את השמן ישירות על הגוף ולא על העד (מבחינה פיזית רק, שפחות ישפשף, הלכתית לא יודעת מה עדיף)

אבל שוב, זה הנחיות ספציפיות

תפני לייעוץ הלכתי פרטני אצל רב או יועצת הלכה שאת סומכת עליהם 

פעם אחרונה היתה לפני ההריון

הפעם שלפניה היתה אחרי הלידה הקודמת (לפני שנתיים)

אבל כן, יש לי שם רגישויות שונות ובאמת לא עושה מוך דחוק וממעטת בבדיקות (הפסק ראשון ושביעי)

ובגלל חוסר השגרה, ב"ה, מסתבכת בזה מאד כי אין לי מיומנות כל כך.

מבינה שאין מנוס מלשאול רב. אוף.

גם לי אין באמת שגרה חחח. מחברת מניעה הורמונלית המון המון

לרב לא חייב ללכת

וזה גם לא חייב להיות רב שמכיר אותך אישית

אפשר למצוא רב שאת סומכת על פסיקתו, ולשאול בהתכתבות או בטלפון. תסבירי כמובן את המצב האישי שלך מבחינת כאב וכו. מאמינה שהוא יחשוב על פתרון. 

והוא מאד נחמד ויחסית מקל בפסיקות אז שמחים להתיעץ איתו

(מאז שעברנו אליו הטבילה קורית מהר יותר)

אבל לא כיף לי להסביר לרב שכואב לי במקום אינטימי..

ולבעלי זה עוד פחות נעים

גם אם הרב לא יודע מי אני לי זו לא שיחה שנח לי לעשות עם גבר

לא מכירה יועצת הלכה שעונה לפי הפסיקה שלו..

נצרכת. כאילו אני ממש ממש מבינה את הקושי לשאול רב, גם בזמנים אחרים,

אבל אם כבר יש לכם רב, אפשר פשוט שבעלך ישאל אותו בלי יותר מדי לפרט, מה אפשר להקל אחרי לידה כי לאשתו קשה. 

לשים ווזלין

אבל אני לא זוכרת כמה זמן לפני הבדיקה...

וגם אני שמעתי על להרטיב את העד בעדינותממש.

אבל זה דברים שצריך לשאול רב.

ויש גם עדים רכים יותר, מכותנה

העדים של סריגית הכי הכי רכים ועדינים.

לא עוזר ליובש אבל כן לעדינות

כנראה המקלחת ממש ייבשה את המקום

היום הבדיקה הלכה ממש בקלות ב"ה ובלי כאב

(משתמשת בסריגית זה ההכי עדין בשוק לדעתי)

אז התחמקתי מהשאלה לרב

מקווה לא להזדקק לו בקרוב...

להתקלח שעתיים לפני., לשתות הרבה מים ואז לעשות הפסק

כשהמקום מקבל את הראיות הטבעית ולא אחרי האמבטיה מיד

כמובן כדאי שתשאלי את הרב שלכם בנושא

מים מותר

אני תמיד בודקת בעד רטוב

לבדוק בעד רטוב במים זה גם לא לכתחילה, לפעמים מתירים אבל זה גם שאלה לרב. היה לי גם פצע אז הרב אמר שאם אני יודעת שהפצע בצוואר הרחם אז לבדוק לא עמוק עד צוואר הרחם כדי לא לפתוח אותו. אבל כל אלה הקלות שהרב נתן לי ספציפית במקרה הספציפי, ואחרי הלידה הבאה אם יהיה צורך אני אשאל שוב, אז מציעה לך גם לשאול רב, אבל כשאת שואלת את יכולה לשאול על הפתרונות האלה כי אולי הרב לא יחשוב להציע את זה.

אני עושה לפני

שאז אם יש קצת רטיבות זה נשאר ולא נשטף במקלחת...

לגבי מה לשים, לגמרי שאלה הלכתית

טובה ומאוד מאוד חשוב לי להניק, אז כן רוצה להשקיע בזה.

תודה בכל זאת❤️

ולא הרגשתי צורך בזה

כנראה משתנה בין אחת לאחת

אני גם לא כל כך מבינה איך אפשר להתכונן בסוף זה משתנה בין תינוקות

ואת עוד לא מכירה את התינוק שלך...

לא עשיתי הכנה והלך לי מעולה, ברמה שבלידה ראשונה הסתובבה יועצת הנקה במחלקה וביקשתי שתיכנס אלי לעזור לי. היא הגיעה בדיוק כשהנקתי וראתה אותי מניקה אז היא אומרת לי- זו לא פעם ראשונה שלך נכון?😅

אבל באמת טפו טפו הלך אצלי חלק עם ההנקות בלי דרמות מיוחדות (חוץ מכאבים בפטמה בהתחלה... כוכבים, אבל זה חולף) כך שבאמת זו לא חכמה😉.

והלך לי מצויין ובקלות

בארבעה הראשונים.

אבל הייתי חשופה להרבה הנקה (במשפחה ובעבודה, עבדתי כמה שנים בתינוקיה) ואני חושבת שזה פרמטר משמעותי.

עם זאת

עם החמישית היה טירוף

ב"ה היא יונקת, שפכנו על זה הרבה דם יזע ודמעות

אם היא היתה הראשונה אני לא בטוחה שהייתי מצליחה ללכת עד הסוף עם זה

והכנה בוודאות היתה משפרת את הסיכויים (לתפוס את הבעיה מוקדם, למצוא יועצת הנקה טובה,לדעת מראש מה זה ידרוש ממני, להכין מראש סביבה תומכת הנקה)

מצטרפת להמלצה על מיה. לא ראיתי את הקורסים שלה אבל היא תותחית מהיכרות אישית וכמובן מההנקה של הקטנה.

מחזקת אותי שזה כן צעד חשוב

תודה❤️

ללמוד קצת קודם באינטרנט בעצמך כדי להבין את הרעיון של מערכת ייצור החלב.

ולברר על מדריכת הנקה מומלצת באזורך. אפילו לעשות איתה שיחהלוודא שמתאימה לך בגישה.

ואז- חכי לאחרי הלידה.

ילך טוב- חסכת כמה מאות

לא ילך- צטפלי בזה במיידי בלי לסחוב ובלי להגדיל בעיות

כי זה באמת מסוג הדברים שכמה יותר מהר יותר קל לטפל.

קוראים לה קרן וייס והיא עושה הכנה להנקה.

משאבה מתלבשת בעיקרון לא מומלצת..במיוחד ביאמבה לא מומלצת.

השאלה מה יהיה הצורך. אם זה לחזרה לעבודה זה סבבה אבל אם זה ליותר שאיבות לא כדאי.

כדאח לחכות אחרי הלידה ולראות מה יהיה הצורך. אני בהתחלה שכרתי משאבה כמו של הבית חולים

למה היא לא מומלצת?

כן, אני רוצה לשמר את ההנקה לאורך זמן ולא תהיה לי ברירה אלא לחזור..

כאילו, כמה זמן אחרי הלידה

נניח אמא שלי הניקה באופן בלעדי כל עוד היתה בבית עם התינוק התורן, ואחרי שהתינוק נכנס למסגרת, המשיכה להניק רק כשהוא איתה ובמסגרת קיבל תמ"ל

כלומר אחהצ-לילה המשיכה להניק. בשעות המסגרת המטפלת נתנה תמ"ל.

אם את חוזרת בשלב שכבר אוכל גם מזון אמיתי, זה גם פחות קריטי אם הוא יאכל אצל המטפלת תמ"ל או חלב אם (כמובן חלב אם זה יותר בריא מתמ"ל, אבל זה מצב שונה ממצב של תינוק פיצ שכל תזונתו היא בקבוק או הנקה)

כי אם ללימודים, כדאי לקנות משאבה גם לפי כמה רעש היא עושה וכאלה חחחח

המניקות אצלנו משתדלות לשאוב בהפסקות, אבל לפעמים אין ברירה ושואבות גם בהרצאות ויושבות מאחורה

לא שזה מפריע ככ, אבל זה יותר נעים כשזה כמה שפחות מרעיש.

וואו ההערצה שלי אליהן. 

גם אני מעריצה שלהן!!

ובינינו זה כמעט חסר סיכוי להספיק לשאוב בהפסקה של רבע שעה+ להכניס משהו לפה, שירותים וכו

🤷‍♀️

לכאלה שרק שואבות אומרים שזה לא מספיק חזק

לי יש ארדו מליה שאמור להיות יותר חזק מהביאמבה

הפעם אני באמת שואבת יותר כי זה הרבהההה יותר נח 

בדיוק עכשיו שאבתי וזה לא שאב ככ הרבה

לא יודעת אם משהו לא ישב טוב אבל באסה 

והתינוק מייד רצה לינוק אחר כך וממש שמעתי אותו לוגם 

ולאחרונה לא

וזה יחסית חדש

לי יש ביאמבה ומרוצה ממנה

שואבת רק ליציאות בלי התינוק ומאוד נוח שאפשר בכל מקום

אפשר לעשות בזול במפגש אחד במועדון יולדות בבית חולים.

אני הלכתי לאחד לפני הלידה בבית חולים שילדתי בו אחר כך, והקורס היה מעולה וממש ממש עזר לי. בהבנה של חשיבות ההנקה, למה חשוב לשים לב, ממה בעיקר לא להילחץ גודל הקיבה של התינוק, מה קורה לחלב שלנו ומתי הוא משתנה ובהתאם למה... איך שומרים על חלב ששואבים וכו'. יש גם כאלה שאם את יולדת אצלם אחר כך מחזירים לך את הכסף ששילמת על הקורס.

לגבי משאבות, ממליצה גם לחכות לאחרי הלידה... משאבות לא לבישות נחשבות עם מנוע יותר חזק למקרים של צורך בהגברת חלב או שאיבה בלעדית למשל, ומשאבות לבישות נוחות יותר אבל חלשות יותר (כשהמומלצות מביניהן של חברת ארדו או זומי). יש אגב גם אופציה של מנוע נפרד עם כוסות לבישות, ככה שאת מקבלת גם מנוע חזק וגם נוחות. זה מה שאני עשיתי והיה לי אחלה ממש.

יש בתי חולים עם יועצות הנקה מעולות שמסתובבות בלי סוף

והן שם בשביל לעזור ממש סביב הלידה ובאשפוז אחריה

יודעת שבאיכילוב למשל יש ממש בזמינות גבוהה. וגם אחלה מחלקה

אבל תבדקי איפה שאת מתכננת ללדת…

ולפני זה כמובן כדאי לקרוא על הנקה בכללי

בסוף, מי שתכין אותך להנקה לפני הלידה לא מכירה את מצב החלב שלך, את המשקל של הבייבי, רעב שלו, כאבים וכו.