מה העניין של הבירורים האלה?

הרי הרב שלו לא יגיד עליו משהו לא טוב..

הפיתרון הוא, אחרי כל הבירורים, להגיד להורים שלא מתאימה לך ההצעה בגלל כל הסיפור הזה ושאת לא מרגישה בנח לצאת איתו עכשיו. 

אז נכון, תפסידי דייט, אבל אני מבטיח לך, שזו תהיה הפעם האחרונה שזה קורה. 

מנסיון. 

הוא יגיד דברים שיגרמו לך לדעת אם הוא מתאים לך או שלא....

בסופו של דבר,

כולם בסוף אומרים "בחור טוב, חברותי, ירא שמיים, עם מידות טובות, משפחה מקסימה"

טוב, נו, אולי בסדר טיפה שונה..

הרב יכול להגיד לך על תתקרבי עליו מניסיון.

אתה יכול להסביר?

את מבררת דברים שחשובים לך!! יש בת אחרת שלא תשאל את השאלות האלה ותשאל משהו אחר..

חוצמזה שאם הוא ישמע על הרצונות שלך יכול להיות שהוא יגיד שבדבר הזה זה לא מתאים..

נראלי הכי הגיוני!

למה זה מגיע עד הגננת..

בגלל שלא יודעים באיזה פעוטון היית - אז אין ברירה, מסתפקים רק בבירורים לגבי הגיל הבוגר יותר...

ולגופם של דברים - אל תקחי קשה..

מה איכפת לך?..

הם קיבלו את ההצעה, הם מבררים לפי המושגים שלהם...

תתעלמי לחלוטין. אם בסוף יציעו לך - משם מתחיל הענין שלך. לא הבחור "אשם", וגם לא את.

ואם ייגמר אחרי פגישה אחת? הרי לא את זו שצריכה לעשות שבוע-בירורים. מה איכפת לך?..

וכשאתם נפגשים - אתם יכולים להחליט שאתם לא שואלים שאלות על לפני כיתה ד' (טוב, הגזמתי: נגיד לא לפני כיתה ב'...)..

וזה כ"כ קשה!

איכשהו אני יודעת על כל הבירורים האלה כבר שבוע, בירורים שמוציאים את החשק..

אולי זה רק ההורים שלי שחושבים שזה יעשה לי טוב להתעדכן כל הזמן..

שאת מאד מעריכה,

אבל זה מעיק עלייך לשמוע כל הזמן את דיווחי-הביניים, וגם את עוד לא בשלב (כך זה יהיה בענוה..) שאת מבינה בדיוק למה צריך עד כדי כך..

אז אם הם מוכנים לעשות לך טובה, בשביל שאם זה כן, לא יֵצא לך בינתיים כל החשק, ולהגיד לך בסוף את כל ה"תוצאות" ביחד.

כנ"ל - אל תשכחי לומר להם שאת מאד מעריכה את המאמצים שלהם בשבילך (ומבחינתם הם באמת מתאמצים רק כדי שלביתם יהיה טוב. וזה מן הסתם גם מאד מרגש אותם. ו"הבת שלנו" צריכה מישהו... ב"ה)

היה פעם מישו שבירר עליי שבועיים

וזה די עיצבן...

[מה גם שטרחו ליידע אותי בזה..]

בנוגע לצד שלך-

אולי הפתרון הוא שאת תבררי בעצמך-

וכך לא יווצר מצב של בירורים שאת לא מעוניינת בהם..

בהצלחה!!

מה יש לברר על בנאדם כל כך הרבה זמן? 

הוא הלך לרופא השיניים וביקש לראות צילומים של הסתימות שלך?

מה נסגר עם אנשים???

אולי נהפוך את זה לנוהל - כמו שיש "דור ישרים", נעשה גם בדיקת "דור מעורער נפשית"...

כל אחד, בהגיעו לפירקו, יעבור טיפול פסיכולוגי שלאחריו יפרסם הפסיכולוג חוות דעת מקיפה בנוגע למצבו הנפשי של האדם ותכונות אופיו. 

מה ניתן לשנות בו ומה לא ומה כדאי לו לחפש. 

מעבר לזה, ייערכ לכל אדם בדיקות גנטיות כדי לקבוע מהי ההסתברות שלו לחלות בכל מחלה הידועה לאדם, ומה הסיכוי של ילדיו לחלות במחלה כזאת או אחרת בהתחשב במצבו הרפואי. 

(אני לא מדבר על בדיקות כמו דור ישרים, שלדעתי הן חובה - אלא על בדיקות כמו "מה הסיכוי שלילד שלו יהיו משקפיים" או ציפורן חודרנית). 

לאחר מכן, יישב פורום המורים שלימד את הבחור במשך כל שנותיו בכל המוסדות הרלבנטים (אולי צריכה להיות כאן חלוקה למקצועות קודש ומקצועות חול - אבל ככל הנראה נצטרך להקים ועדה ע"מ ללבן את הענין...). 

הם יוציאו חוות דעת בנוגע ליכולותיו והמוכנות שלו להשקיע. הם גם ידרגו את רמת הענין שלו במקצועות שאותם הם לימדו - כך שיוכל להתקבל היחס בין ההשקעה שלו בתחום מסוים לבין רמת הענין שלו באותו תחום.

כמובן שיישב גם פורום המפקדים שלו בצבא, הרבנים שלו, המרצים שלו, הבוסים שלו - וכל מי שהוא אי פשעם בא איתו במגע. 

כל אותם גופים יכתבו ניירות עמדה - ולפני כל דייט, ישלח המדוייט הפוטנציאלי את כל הטפסים הרלבנטים למדוייטת הפוטנציאלית ולהיפך. 

ניתן יהיה להוסיף עד 2 המלצות ממישהו שאינו בן משפחה מדרגה ראשונה. 

נשמע טוב, לא?

זו יכולה להיות מהפיכה בעולם השידוכים.
רוץ לרשום פטנט!

(ואם כל המידע הזה לא יספיק יהיו שמאים מיוחדים שילכו לבדוק את הנכס, סליחה, הבחור, ולתת הערכה מסודרת בנוגע לערכו.)

זה היה קטע מגוחך,

בפגישה הוא שאל: מה ההורים שלך עושים?

אז כשעניתי לו הוא אמר: אה, נכון.

כמעט שאלתי אותו: מה מידת הנעליים של אחי הקטן?:d

איך עושים את זה? איפה מוכרים את החשק הזה? oO

ובהחלט התבאסתי שבשבועיים האלו

לא היתה לי הצעה אחרת-

שיכלתי לומר להם- לא עניתם אז...:d

תכל'ס-

אם לא היו עומדים עליי חצי שנה,

לא הייתי יוצאת איתו...

הם גם יודעים כמה גמלים הם יצטרכו לשלם אם הם יחליטו לממש את העיסקה? 

יש ביטוח? 

אולי כדאי שיקחו את הבחור גם לפסיכולוג כדי לקבל עליו חוות דעת ואם ניתן להוריד במחיר... 

בעיני, אפילו אם הם המציעים, זו חטטנות. 

גם אם ההורים רוצים להציע - שיציעו וזהו! שישאלו אותה מה לה חשוב לדעת - ושיבררו את זה. 

לא שום דבר מעבר. 

אני לא חושב שזה מתוך דאגה אן ממקום טוב. זה רצון של ההורים להיות "מעורבים". "לקחת חלק". 

או במילים אחרות, להחליט בשבילה. 

כי אם נניח שהם יגלו משהו שלה לא איכפת, אבל להם כן, הם יבטלו את כל העניין - וזו לא צריכה להיות החלטה שלהם. גם אם הם המציעים. 

באופן כללי, כל ענין הבירורים הזה עבר כל גבול. 

להתקשר לרב של הבחור כדי לשמוע מה הוא אומר עליו (כי כל רב מספר על תלמיד או שניים שלו שהם מפגרים ונוטים להתקפות פסיכותיות...), מתקשרים לחברים שלו כדי לדעת מה הם חושבים עליו (הם חברים שלו, דברים לא טובים, כנראה שהם לא יגידו), מתקשרים לקרובי משפחה שאולי הכירו אותו בתיכון (כי זה מאוד חשוב אם הוא היה נרדם פעם אחת בשיעור גמרא בכיתה ט'). 

ההרגשה שלי היא שאנשים עושים בירורים, כדי להרגיש "גדולים" וחלק מעולם הדייטים. זו הדרך של אנשים להרגיש בוגרים - כי ה"מידע" (הוא חברותי, משקיען, נחמד, ויש לו חוש הומור... כולנו כאלה, לא ידעתן?) שכל הבירורים האלה מספקים, הוא זניח במקרה הטוב. 

לפחות אצל ההורים שלי שלא מתערבים יותר מידי..

במקרה הזה הצד שלו לא מפסיד לברר, כך שעשו להורים שלי מצפון וגרמו גם להם לברר יותר ממה שחשבו..

מבחינתי, הבירורים זה רק כדי לדעת שאין משהו חריג.. אני מעדיפה להכיר אותו בעצמי

אז אני מניח שאת יודעת מה שאת כותבת. 

זה עדיין מאוד לא תקין לדעתי, אבל אלו הם החיים שלך. 

מלחיץ משהו...

אני הייתי בורחת, כנראה לבחור יש איזושהי הפרעה.

דבר ראשון, גם לי זה היה מאוד מפריע אם ההורים שלי היו מתערבים באופן גס בבירורים שלי ואת מה שאני עושה.

אבל אם הם היו עושים את זה, הם היו זוכים ממני להמון המון הערכה!

אנחנו צריכים לזכור תמיד שכל מה שההורים שלנו עושים, מגיע מתוך רצון לתת לנו את הטוב ביותר.

למה הם מבררים במשך שבוע?

להורים יש הרבה פעמים פרספקטיבה אחרת לחיים, בתור אנשים נשואים, הם יודעים מה באמת חשוב (לא בדיוק, אבל יש להם הרבה יותר נסיון מאיתנו) ואותו הם מבררים.

כל דייט מיותר הוא דבר שמאוד שוחק את הנפש, וההורים שלך יודעים את זה.

לכן הם דואגים לבדוק באופן טוב טוב כל הצעה שמגיעה אליהם.

ולמה נועדו הבירורים?

הרי הרב לא באמת יגיד עליו דברים לא טובים!

אז זהו שלא, 

הרב, בשונה מהרבה חברים, לא שוקל את טובתו הרגעית של הבחור

הוא יודע שאם הוא ישקר ויראה אותו כמושלם באדם, השקר יתגלה במהרה (שלא לדבר על ההונאה שיש בדבר)

דבר אשר רק יגרום עוגמת נפש לשני הצדדים.

אז איך זה שבכל זאת הדברים שאומרים על הבחורים נשמעים אותו דבר?

לדעתי, זה מגיע מתוך סכמתיות מסויימת

כולם חברותיים 

כולם יראי שמיים

לכולם יש משפחה טובה

אבל,

יש לדבר הזה מינונים

אפשרי לנסות לשאול את הרב שאלות הרבה יותר ממוקדות.

אפשרי לשאול שאלות בויריאציות שונות ולהצליב מידע ותשובות.

אני לא בא אלייך בביקורת חס וחלילה, גם לי, הדבר מאוד מפריע.

אני לא אוהב שמוציאים לאנשים את הקישקע.

לא יעיל במיוחד!

שלא נדבר על המבוכה שאפשרי לגרום לחברים והרב ששואלים אותם.

לדעתי,

כדאי לבקש מאבא ואמא שלא יערבו אותך תוך כדי בבירורים.

אלא יציגו לך את התוצאה הסופית

ואם הדבר מפריע לך עד מאוד שהם מתערבים בנושא הנ"ל

אפשרי לדבר איתם בנימוס ולהסביר שאת מעדיפה לעשות זאת לבד.

אבל תמיד צריך לזכור, כל כוונתם היא  לטובתינו.

ולכן הם ראויים להמון הערכה.

שיהיה הרבה הרבה בהצלחה!

ושתזכי שכל הכאב הזה יוביל לחיוך גדול בסוף!

אני מסכימה עם זה ששבוע זה המון,

ולחפור על בנ"א- ואחרי דייט אחד העסק נגמר-

זה בזבוז זמן ומשאבים מיותרים.

אם להורים זה חשוב כד כדי כך-

ניתן לומר להם שאחרי פעמיים- שלוש,

שיבררו כאוות נפשם...

[אני אישית מבררת לבד, ולא המון בכלל, וכשיצאתי עם מישו שזה היה

נראה רציני, ההורים שלי אמרו שכדאי לברר רציני,

בסופו של דבר אפאחד לא עשה את זה,

אבל- לי זה לא הפריע, להם היה ברור שגם אם הם מבררים זה בהסכמתי,

וזהו...]

אם ההורים שלי היו אלה שמבררים, היה אפשר לעצור את זה..

זה הצד השני עם הרשמיות והבירורים הבלתי פוסקים. עם זה כבר אין מה לעשות, תסכול.

לקבל באהבה ולהאמין שכל מה שה' מביא, זה לטובתינו!

לקרוא כל מה שנכתב כאן, רק שמופנה לצד שלו.

זה מתיש, זה כואב, אבל זה מגיע ממטרה טובה! (אבל לא בטוח שהמטרה מקדשת את האמצעים)

מבחינתי בירור של מעל 3-4 ימים זו עילה לגט.

שפעם התקשרה אלי אמא של בחור, כדי לברר על מישהי שהדרכתי כמה שנים לפני זה.

ופשוט ביקשתי לדבר עם הבחור  אבל היא לא הסכימה... (חוצמזה שהוא לא היה לידה)

ובפעם אחרת, רציתי לשדך שניים, ואמא שלה התקשרה אלי לברר עליו, והתעקשתי לדבר רק עם הילדה- ומה שהיא רוצה שתגיד לאמא שלה. ואכן לדעתי זה היה הרבה יותר מועיל לדבר עם הבנ"א עצמו (כשאמא שלה ברקע אומרת לה מה לשאול..) 

תכל'ס, כמה בירורים כבר צריך? יש את הדברים החשובים (מידות, אופי, התאמה בסיסית) יש את הג'וקים (מה שחשוב לי באופן אישי) ויש את העניין לדבר עם יותר מבנ"א אחד- כדי לראות תמונה כוללת יותר (למרות שאני כמעט ולא עשיתי את זה..)  

בס"ד

לפחות את יודעת שזו משפחה רצינית ובחור רציני...

שבוע ברורים זה נראלי הגיוני..

אנחנו פשוט התרגלנו ל"אינסטנט"- הכל מהר..יאללה טלפון פגישה חתונה...

אנחנו צריכים ללמוד לחכות לגלות ולצפות

ב"הצלחה!

צריך להגיע לשביל הזהב בבירורים, כי יש מקרים שבהם בחור ובחורה נפגשים, מתלהבים זה מזה, ורק אחרי שניצוץ האהבה נדלק, מגלים שבעצם אין התאמה מבחינת הרקע. כשנפגשים בגיל צעיר, לפעמים עלולים להיסח, אחרי החיצוניות, גם אם הרקע לא מתאים ובירור מוקדם של פרטים יכול למנוע אי נעימויות ועגמת נפש בהמשך.

למשל, הכרתי בחור שנפגע עד עמקי נשמתו כאשר נפגש עם כמה בחורות ואחת אחת הן פסלו אותו, אחרי הפגישה בגלל שהוא בסה"כ למד בהסדר 5 שנים, כולל השירות ולא התכוון להמשיך בישיבה גבוהה אלא למד מקצוע מתוך כוונה לעסוק בו. כל זה פגע מאד בדימוי העצמי שלו, וכשהוא סוף סוף נפגש עם אחת ששמחה להיפגש עם אחד שמתחיל ללמוד מקצוע שיוכל לפרנס בו את משפחתו בכבוד, הוא הרגיש בשמים.

אילו היו בירורים לגבי משאלות הבחורה, לגבי הציפיות שלה ו/או של ההורים (יתכן שההורים הובילו את המהלך לדרוש שהחתן המיועד ילמד כמה שנים בישיבה גבוהה, או שהלחץ החברתי, או אפילו הרצון הפנימי של הבחורה)., הבחור המסכן לא היה נפגע שוב ושוב מבחורות שלא רוצות אותו, בחור מקסים, חכם ובעל מידות, רק בגלל שהוא לא למד בישיבה גבוהה.

לפעמים הבירור הראשוני מעלה בעיה מהעבר, שאולי הבחור/ה לא מסוגלים להתמודד איתה. וגם אם הבחור/ה מחליטים שכן, לפחות זאת לא הפתעה.

הבירור חוסך זמן כך שבפגישה עצמה כל מה שהבחורה צריכה לעשות זה להכיר את הבחור ולראות אם הוא מתאים לה ולא להתחיל לחפור. כך בחור/ה יכול/ה להיפגש ואחרי תקופה קצרה יותר להגיע להחלטות לכאן או לכאן, מבלי לבזבז 3 חודשים ורק אז להגיע למסקנה שאין להם סיכוי לעתיד משותף.

לא צריך בירורי קישקע- אפשר לשאול את המשדך. מסימום עוד מישהו.  הבעיה בבירורי עומק מוגזמים (שנראה לי שהועתקו מהחרדים), היא שאפשר לפסול שידוך מתאים. וחבל..

רק הבירור "עד הגננת", באמת היה נראה קצת מופרז..

מאושר,

שהתברר שאמו שלו היתה גננת שלה...

שרק תתחתני בקרוב עם בחיר לבך ובן זוגך באושר ושמחה.

זכיתי בחתנים וכלות מעולים מבלי לברר דבר על בני הזוג העתידיים לפני  שהילדים נפגשו.

  הייתי בטוחה שיציעו להם מתאימים . כמו כן מהיכרות עם חרדים

הנוהגים לברר ,כמו שסיפרת, עד רמת הגננת לא תמיד ראיתי הצלחות.

יותר מידי ילדים מתגרשים שם. למרות כל הברורי

אני תמיד מתפללת שהקב"ה יזמן להם זיווג מתאים ואכן- כך היה עד היום.

ואני בטוחה שכך יהיה .

כל טוב לך

וה' יברך אותך במציאת אדם המתאים לך ביותר הליכה תמימה ובלי חטטנות מיותרת

ב"ה שהם זכו להתחתן בלי יותר מידי בירורים אבל זה לא תמיד נכון לגבי כולם..

כדאי לברר..לא לחפור אבל לברר כמו שצריך כדי לחסוך אי נעימויות..

זה נראה לי מוגזם מדי ואובססיבי....

אם ממש חשוב לו... שיברר אחרי פגישה אחת או שניים.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך