היי, אני ט', אני גרה במרכז ואני כבר בחיפושים אחר שירות במשך זמן די ארוך.
הפסקתי ללמוד בתחילת כיתה י"א, ויצאתי אל שוק העבודה - אני כבר שנתיים עובדת כמטפלת במעון ילדים, מטפלת לשישה ילדים מתוקים בני שלושה חודשים עד שנה.
--
האמת, אני מחפשת שירות, ואני לא מוצאת. הלכתי להמון סיירות, אבל נותרתי עם טעם רע בפה, שחבל על הזמן.
אני מיואשת מהנושא הזה לגמרי, ולמה-
אני לא לומדת, כבר אמרתי?! ובכל מקום שאני נימצאת פותחים עליי עיניים ומסתכלים עליי כאילו אני פושעת. הפסקתי ללמוד אך ורק כי הרגשתי מבוזבזת באולפנא, כי חשק ללמוד לא היה לי, וזה פשוט ריסק אותי החוסר מעש שהלך שם.
הפסקתי ללמוד בכדי לעשות דברים שאני אוהבת, וכדי להפסיק להיות אדם ממורמר שחיי במקום שלא טוב לו.
אני בת 18, מטפלת במעון כבר שנתיים. ולא סתם מטפלת, אני אוהבת מאוד את העבודה שלי, ואת הילדים, וההורים - כולם מתים עליי, ובהחלט כיף לי שם.
עיניין השירות יושב אצלי מאוד חזק בקטע של הרצון - אבל היחס הלא נחמד כשקיבלתי מהרכזת [כל רכזת לעצמה] הותיר בי ספקות מאוווד חזקות, אולי בכלל לא כדאי לי.
יש בי עלבונות חזקים, ויש בי כעסים חזקים, על כך שלא היתקבלתי לאף מקום, אך ורק בגלל שכביכול לא סיימתי תיכון.
ואני מאוד מאוד מבינה את המורכבות והחששות של הרכזות שעושות את הראיון- אבל...
אני בנאדם, אתם יודעות? אני לא באתי לפגוע באף אחד. אני ניפגעת בידיוק כמוכן, אני מתנהלת אורך חיים טיפה שונה, אך אפשרי. אפשר לקבל אנשים קצת שונים.. לא רק אנשים שהלכו לפי הא' ב' שההכתיבו להם.
אני מגיעה עם כל הרצון הטוב, כמו כל שמיניסטית שרוצה לתת מעצמה. אבל אני מקבלת כזאת קרירות!! שבאלי ללכת בשנייה שאני מגיעה...
ואם אני לא מקבלת קרירות, אז לפחות משחק קצר... אתן עושות לי את הראיון שהמדובר, ואז מגיעה שאלת השאלות..: "למה עזבת את האולפנא?" ואני עונה. "ומה המצב המשפחתי בבית?" ואני עונה. עונה כמו ילדה טובה.
ואז מגיעה לה תשובת התשובות, "מאוד הרשמת אותי, אני אחשוב על זה ואחזיר לך תשובה.." ואת כבר רואה על הפרצוף שלה שהכול משחק. שכבר קיבלתי את ה'לא' הזה.
ולא. לא מגיעה תשובה, או שמגיעה שלילי.
כואב לי, ואמיתי שכואב לי, כי אני חושבת לעצמי כ-ל הזמן, למה- אף אחת מכן - לא מתסכלת על הת'כלס, למה אף אחת לא מסתכלת על העיניין שאני עובדת במשרה מלאה (תשע שעות) כבר שנתיים במעון ילדים, עם גילאים שהם לא פשוטים..!! (לאמהות ולסבתות שבניכם) תראו לי עוד מישהי כזאת, באמת. נכון, יש אין ספור בנות שעובדות במעונות, אבל ממש לא בתדירות שלי. למה אתן חייבות להסתכל עלזה בצורה שלילית?!!?!
למה אתם לא מסתכלות על העובדות שבשבטח - כי מה? חסר בנות שלומדות באולפנות והנפש שלהם מרוסקת רק מהעינייו שרע להם, והם לא עוזבות שמא יגידו את מה שאתם אומרות...?!?!
למה אתם לא מסתכלות על העובדה שבמקום לפול לריקנות בחיים שלי, הלכתי ועשיתי עםזה משהו. ומשהו שהוא טוב.
לא נפלתי לתהומות, לא ברחתי מהבית, ולא ישנתי עד 12 בצהריים, ואז שלוש שעות הייתי במחשב, אם לא כל היום.
למה בנאדם שבאמת עושה מה שטוב לו, צריך לאכול קש, במקום שהוא בא מרצונו, לתרום?! הרי, למה באתי אם לא כדי לתת את הנשמה ותרום את חלקי?!?!?!?
כבר כואב לי הלב, כל פעם שאני הולכת לבדוק שירות, אני מתוסכלת שאין דברים כאלה...
אני מאחלת לכם, שה' יאיר את עיניכם בקרוב, אמן!!
כי, זה לא אומר שאם לא למדתי באיזה אולפנא נחשבת אז אני צריכה לברוח בין הכסאות....
ואני לא חושבת שבכלל מגיע לי יחס כזה.
אני פשוט חושבת שזה ניהיה לכם כ-ז-ה ברור מאליו השירות לאומי הזה, שכבר אין לזה ערך בישבילכם. כי בנות שירות יש כמו נמלים הרי, לא?!?!
טוב נו, הלוואי שהצלחתי לחדור ללבכם. הלוואי.
מוזמנים להגיב. מוזמנות להתווכח. ותודה שקראתם.. [אם קראתם]
( את שאר הדברים רשמתי לך בפרטי)
