1. שמתי לב שאת יכולה להציג את הבעיות כמו שיר כזה... חשבת להיות פי'יטנית?!

2.והצעה שתעזור לך לעשות לפחות הרוב- לעשות לוח זמנים כזה... ולכתוב כל דבר ולהקציב לו זמן... - http://kabayim.com/planner.pdf

אבל אני ממש מזדהה איתך...(לצערי...)!

ב"הצלחה ענקית!~

בסופו של דבר....

תפילה!!!!

כי תכל'ס בסופו של דבר הוא היחד שבאמת יכול לעזור...

(ובעז"ה,אחרי זה כבר יפתחו לך העינים ותראי במי את יכולה להיעזר..)

בהצלחה רבה רבה!!

בס"ד

ולא רצית שיגיבו לך תגובות כמו זאת, אבל אני חייבת:

"כשאת מרגישה כל כך בודדה,

אין לך עם מי לדבר,

אין מי שתבין, שתוכל לעזור...

לא חברה, לא מורה, פשוט אף אחד לא יכול לשנות את המצב..."

מי שחי את החיים, זאת את, את בלבד. את נופלת, ואת קמה, ואת שמחה, ואת עצובה.

הכל זה את.

וכולם שם מסביבך כדי לעזור- אבל מי ש"עובד", זאת את.

אני אתן לך משל, את נמצאת במסלול.

מסביב יש המון דברים ואנשים שעוזרים ונותנים לך עצות, איפה לדרוך ואיזה אבן לשם, איפה והיכן ומתי.

מי שקובע בסופו של דבר- זאת את.

את בוחרת לקחת את אבן השמחה או את אבן העצב, את בוחרת מתי לשם אותה, איפה- לפני אבן התקווה- ליד אבן האמונה, ואת בוחרת מתי להשתמש בה.

כולם שם, בשבילך, אבל מי שחי את החיים- זאת את.

ב"הצלחה...

קודם כל-תודה על התגובה.

אני מסכימה איתך לגמרי, ותודה שהארת את עיניי,

אבל - אני לא חושבת שזה בדיוק שייך במקרה הספציפי הזה...

כתבתי מטושטש, גם כי ככה יצא, וגם כדי שלא כולם יוכלו להבין באמת מה עובר עלי...

ככה שלא בטוח שכיוונת לסיטואציה...

תודה בכל מקרה!!

פשוט לרדת מעצמך. 

כמו שאמרת, כתבת את מעורפל מאוד, אבל קחי לך איזה יום הפסקה, באמת, מכל חובה /לימודים / מטלה כלשהי עלי אדמות, לכי עם איזו חברה טובה / אמא לאיזה יום כיף, ובאמת - תשתחררי, תעשי דברים שלכאורה הם 'בזבוז זמן' ואל תרדי על עצמך יותר מדי בגלל שאת עושה דברים שהם 'בזבוז זמן', זה יטעין אותך בהמון כוח להתמודד עם המציאות ולראות אותה באור אחר.

בס"ד

דיברתי בכללי מדי.

אשמח לדבר איתך באישי.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...