וכשאתה מצפה למשהו מסויים הרבה, אתה מתרגש כשהוא בא.

לעומת זאת, אם את הדבר הזה יש לך בקביעות, אתה לא מתרגש בגללו...

בס"ד

למה אחרי הצבא יש טיול "חובה"-?!

למה, לא משנה מי, הולך יישר אחרי הצבא להודו, תיאלנד, דרום אמריקה, או מה שזה לא יהיה- מה איבדתם שם?!

אבל יש לי גם תשובה- בתור אחת שלא יצאה בחיים מהארץ, וסביר להניח, שאני אעשה את זה...

עד שאתה לא הולך רחוק מהסינר של אמא, אתה לא מבין כמה זה טוב וחשוב...

לענ"ד הוא יותר בשביל הכיף ובגלל "החֶברה" זה לא עניין של טיול "חובה".

אבל לפעמים כן בא לך לצאת, לראות עולם.

אני רוצה ממש לנסוע לוונציה. סוג של חלום חיים.

לא אחרי הצבא, וגם לא אחרי השירות.

אבל מתישהו אני אעשה את זה. רק כי זה מושך אותי...

ולעניין ה"נשיקה"- אני מסכימה עם אאלעד. לא צריכה להוסיף עוד..

אני בעז"ה יעשה ככה טיולים ברחבי הארץ המדהימה שלנו. לצאת מהארץ בשבילי זאת לא התלבטות . להשאר בארץ נולדתי פה וה' שיעזור שאחיה את כול חיי בארץ הזאת לא אבדתי כולם בחו"ל.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....