לידה ראשונה ילדתי בתנוחת בי"ח.

לידה שניה בכריעה על כיסא לידה.

ולידה שלישית בעמידה וכשהראש יצא חצי ישיבה..

לידה הבאה בע"ה בבריכה 

חשוב לי לציין שהמשקלים של ילדי זה בלי עין הרע 4 קילו ללא תפרים.

אפשר קצת הסבר?

על כיסא לידה

העמידה

לידה ראשונה התחלתי בשכיבה (אפידורל), אבל לבקשת המיילדת ועם הרבה עזרה ממנה עברתי לישיבה.

לידה שנייה התחלתי בעמידה על הברכיים וחיבוק המשענת של המיטה, אבל לבקשת המיילדת עברתי לישיבה בקצה הקדמי של המיטה, עם רגליים על הרגליות וידיים בידיות.

(בשני המקרים האלה הבקשה של המיילדת הייתה אחרי כמה זמן כשראינו שהלידה בקושי מתקדמת ככה)

לידה שלישית עמדתי להתחיל בישיבה בקצה הקדמי (מצא חן בעיניי מהלידה הקודמת), אבל תוך כדי שהסתדרתי שם הרגשתי שזה לא מתאים לי הפעם, ועברתי לתנוחה שבה התחלתי בלידה הקודמת (על הברכיים).

לדעתי אין תנוחה אחת 'נכונה'. זה תלוי בהמון דברים - בגודל העובר, במנח המדויק, בקצב הלידה, בכוחות שלך... בגדול לרוב הגוףך עצמו ינחה אותך לתנוחה האידיאלית בשבילך בכל מצב, וגם המיילדת רואה אם יש בעיה עם התנוחה ומציעה איך לשפר.

מה שכן אולי כדאי לדעת מראש זה שכריעה ידועה כדי מזרזת לידה (טובה כשרוצים לקדם את העסק, רעה כשהעסק רץ מהר מדי והיולדת זקוקה ליותר מנוחה) וגם כמעמיסה על רצפת האגן - אז מי שיש לה בעיות ברצפת האגן כדאי שתשקול לוותר. ואילו עמידת שש בדיוק להפך - ידועה כמאטה קצת את הקצב וגם כשומרת על רצפת האגן.

 בהיריון הבא אני בהחלט אשתמש בזה.

בחדר לידה רגיל המילדות מסכימות לתנוחות שונות?

וכשאני מגיעה לשלב הלחיצות אני מרגישה פשוט בלי כוחות ללחוץ, האם לידה בעמידה או כריעה עוזרת שיוכלו פחות להתאמץ בלחיצות?

בעזרת ה' אני מתכוננת (כלומר ממש עושה הכנות ותרגולים) לא ללחוץ בלידה הקרובה. אם אני אלד לפניך אני אעדכן אותך אם זה אכן הצליח

מה הכוונה הכנות ותירגולים? יש דברים מסויימים? מאיפה אפשר לקבל עוד מידע? ומה הכוונה לא ללחוץ, יש כזה דבר? אשמח לשמוע עוד.

תודה ול"ג בעומר שמח ולידה קלה.

http://beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E4_%E4%EC%E7%F5_%EE%FA%E5%EA_%E1%E0%E5%F4%EF_55

ד"ר מישל אודנט מסביר הרבה על דבר שנקרא 'רפלקס הפליטה' - הגוף מסוגל לפלוט את התינוק מעצמו.

לדעתי התרגול הכי טוב הוא בפעולות מעיים. מדהים לראות שזה עובד. מה שצריך לצאת יוצא גם בלי ללחוץ!

אני גם, כבר מאמצע ההריון, אחרי שיצאו לי קצת טחורים וקצת סבלתי, למדתי להרפות את כל הגוף לגמרי  במהלך השירותים (ובמיוחד את השרירים שסוגרים את הטבעת), לנשום לבטן תוך כדי ניפוח שלה, ולחכות שהדברים יקרו מעצמם. וזה פשוט מדהים כמה שזה עובד, וזה לא רק עובד - זה אפילו הולך הרבה יותר מהר....

ואני יודעת גם מגיסתי שהיא בלידות האחרונות שלה לא לחצה, כי בלידות שלפני נדפקה לה רצפת האגן, וברוך ה' הילדים שלה יצאו מהבטן ואפילו די מהר....

הלידה הזאת פשוט עד הבית חולים היה בדיוק מה שכיוויתי, התרגשות בצירים, תפילה לה' (גם עם הגדולה שבחקשנו ביחד) שמחה שזה מגיע...ואז הגענו לבית חולים והכל יצא משליטתי....

ואז שהיא אמרה לי ללחוץ כמו בעצירות חשבתי לעצמי- אבל אני לא לוחצת כשיש לי עצירות, מאז לידה קודמת למדתי להרפות, לשחרר, לנשום, לחייך (פאולה) וזה מדהים ומקל....אבל לחצתי...

הלוואי ופעם הבאה בעז"ה אצליח להיות בשליטה גם שם...איך עושים את זה עם צירי לחץ (רק היה בא לי לצרוח ולנוח לכמה דקות)

רק בלידות בית.

בבית החולים יש פרוטוקולים,ואת צריכה בלידה חוזרת בלי אפידורל תוך שעה להוציא את התינוק ואח"כ זה או ואקום/קיסרי.

לכן המיילדות מלחיצות ללחוץ ולהוציא את התינוק.

בקיצר, כדאי שנתפלל טוב טוב שמשיח יגיע לפני הלידה, כדי שנוכל לזכות ללידה חלקה.

יש לבי"ח איזושהיא זכות/סמכות לדרוש פעולות בניגוד לרצון היולדת?

הרבה פעמים אני תוהה לעצמי.. עכשיו בהריון מטריד אותי יותר מתמיד..

בוא ניקח למשל את המקרה הכי קיצוני , למשל-

לידה שברור ב100 % שהעובר בסכנת חיים, ואם לא מבצעים פעולה רפואית- ניתוח/ואקום/לא יודעת מה,

היולדת תמות, התינוק ימות קיצור יגמר הכי רע..

יש אפשרות לבי"ח להכריח אותה לעשות זאת??

או שאם היא ממש ממש איתנה בדעתה, אפילו שהיא סכלה ובעצם מקבלת החלטה שגויה, כל עוד היא לא מסכימה א"א לעשות כלום? לידה זה תמיד אחריות של בי"ח? או שאם היא מתנגדת הם בעצם כותבים היולדת התנגדה וזהו ואין להם מה לעשות?

אני בטוחה ומכירה מקרוב את הנק' שכשהצוות רפואי לוחץ לעשות משהו, ומפחיד ומאיים שאם לא אז.. זה מאוד קשה-עד כמעט בלתי אפשרי לפעמים לאזור כוח נפשי להתנגד, מול כל המבינים הדגולים בחלוקים לבנים, כי מערערים לך את כל הביטחון והאמונה בדעתך, באחריותך, וכד', אבל נניח תיאורטית שאדם איתן בדעתו, מסכים לחתום על הכל, בפועל זה אפשרי?

אני חשבתי שגם בבי"ח, כל פעולה רפואית אמורה להתבצע רק אחרי שאני מסכימה (חוץ מהסיפורים ששמעתי שלא שואלים על פקיעת מים וכו', או שמלחיצים וכו' אבל זה כבר נושא אחר..) אבל תמיד אני יכולה לבחור. אבל אולי אני טועה וברגע שנכנסתי לממלכה שלהם, יש דברים שכבר לא בידיים שלי??

אז היא יכולה לסרב,ויחתימו אותה..אבל בסוף היא עדיין יכולה להגיע איתם לבית משפט אם קורה משהו,לכן הם כ"כ מפחדים.

ואני לא מכירה אחת שיגידו לה שהתינוק שלה ימות והיא לא תסכים לניתוח או מה שזה לא יהיה.

אחת שלא הסכימה לניתוח בידיעה שהתינוק ימות. ולא היה לבי"ח מה לעשות (לא בארץ).

ואני זוכרת מקרה אחר בארץ, שבהליך מהיר מאוד שופט הוציא פס"ד שאישה מסוימת שסירבה לניתוח לא כשירה זמנית, ובעלה הוא האפוטרופוס שלה ויכול להחליט במקומה (משהו כזה, לא זוכרת מונחים משפטיים מדויקים).

שמבחינה משפטית אין לרופאים סמכות לקבוע פעולות נגד רצון האישה. הכי הרבה שאפשר זה לתת לקרוב משפחה סמכות להחליט במקומה, וגם זה רק בהחלטת שופט.)

אני חושבת שבארץ, עם חתימה של 3 רופאים בכירים, ניתן לבצע פעולה רפואית גם בלי הסכמה של המטופל

אלא שבפועל משתמשים באופציה הנ"ל רק במצבי חירום שבהם המטופל לא יכול לחתום בעצמו, ואין קרוב משפחה שיחתום עבורו (כמו למשל תאונת דרכים קשה חו"ח), ולא על מנת לכפות טיפול רפואי על מטופל שמסרב לכך. וכך בכל מקרה הבנתי מחברה שלי שעובדת בבית חולים.

וסיפור שקרה במדינה אחרת לא מעיד על מה שקורה פה בארץ, משום שמדינה אחרת, חוקים אחרים.

אני יכולה לגשת לבי"ח בידיעה בטוחה שכל עוד אני מחליטה משהו בנוגע ללידה, ויציבה בדעתי, לא יוכלו להחליט במקומי בניגוד לרצוני?

(אל תענו בקטע שזה לא אחראי וכו', אני לא מדברת על מצבים קיצוניים כמו בדוג' הקודמת, ואני ב"ה אחראית וחכמה ומלווה בתומכת ועוד.. אלא בקטע המעשי אני שואלת)

בלידה קודמת שלי למשל, בלי אפידורל, נתקעתי שעתיים בפתיחה מלאה ולחיצות.

המיילדת שלא זכורה לי לטוב מכמה סיבות..כל הזמן הלחיצה והכריזה שמשהו מסתבך, ועוד רגע היא תקרא לרופאים שיתערבו וכו'.. כשהלחץ שלה התחיל כבר אחרי 15 שעה!!! (- לא רק הערכת זמן שלי כיולדת, שלא תגידו שאין לי אמדן זמן במצב כזה - אלא גם לפי התומכת ובעלי שהיו שם!!) לא משנה שרק האיומים האלה הרגשתי איך תקעו את הגוף שלי. ובסוף- הקטנצ'יק יצא אחרי שעתיים, במצב מצוין, בריא ושלם, קיבל 9-10 במבחנים האלו.. אני במצב מצוין, והכל היה כמו שצריך.

עכשיו, אם לדוג' גם בלידה הבאה שלי זה יקרה, התקדמות מהירה עד לשלב הזה ואז איטיות, ושוב יהיה את ההלחצה הזאת, אז במידה וארצה, אוכל לעמוד על שלי? אם אני+בסיוע עצת התומכת מקבלת החלטה לתת עוד זמן לגוף ללדת טבעי, אם אני מבינה נכון, לא יוכלו להכריח אותי לפעולה רפואית???

במשפט פשוט אחד מתוך חוק זכויות החולה:

"לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת"

אני אישית חוששת ממצבים כאלה, וגם כשלכאורה החוק וההיגיון לצדי, אם מתייחסים אליי כאילו זה לא כך זה עלול מאוד להקשות עליי בלידה (כמו שאמרת שהאיומים עצמם תקעו את הגוף שלך), לכן אני עושה כמיטב יכולתי להגיע ללדת רק במקום שידוע ביחס ההגון שלו ליולדות. וגם אם מגיעים למקום כזה ובכל זאת נופלים על מיילדת בעייתית - יש לך זכות לבקש מיילדת אחרת. בשורה התחתונה הכול בידי שמים, אבל אני עושה את ההשתדלות שלי.

מה קורה אם באמת יש מצוקה של העובר, שלא עולים עליה בזמן? האם זו לא הסיבה העיקרית שהמיילדות לוחצות על היולדת ללחוץ? הרי יש כאן סיכון מסוים, לא? ולא מדובר דווקא במוות- אם בזמן קריטי העובר לא מקבל חמצן, הוא גם כן די נפגע מזה (וזה יכול לקרות, לא?)

אני אישית גם כן מעדיפה לא ללחוץ בלידה הקרובה ולתת לגוף "להוציא את העובר" בעצמו. ועם זאת, אני לא יודעת איך זה יהיה בפועל, וייתכן מאוד שבסוף כן אלחץ.

החשש הזה מכך שמשהו יסתבך ויילך לא כשורה רק בגלל (או בעיקר בגלל) שלא לחצתי יותר כדי שהעובר ייצא, די מלחיץ.

אה, והיה לי מאוד קשה לנשום בצורה שתקדם את הלידה ותקל את כאבי הצירים בלידה הקודמת, אז אני לא יודעת אם הפתרון הזה הוא בר יישום מבחינתי.

זהו. אשמח לשמוע את דעתכן

 אלא בגלל תפיסה מקובלת ש"ככה יולדים".

למיטב ידיעתי, כל זמן שאין אינדיקציה לבעיה, אין סכנה מיוחדת לעובר בשלב הזה. הוא עדיין מקבל כל מה שהוא צריך מהשליה, וגם אם יש חשש אפשר עדיין לנטר אותו (אני הייתי עם מוניטור אלחוטי בשלב הזה). אז כמו שאין נורמה שמגיעים לחדר לידה ומייד מתחילים לזרז עם פיטוצין למקרה שיש בעיה (והרי תמיד יכולים לקרות מקרים כאלה, לא עלינו) ככה לא מתחילים שלב שני של לידה ומיד חייבים ללחוץ ולהוציא את התינוק. כל עוד נראה שהכול תקין, הלידה יכולה להתנהל על מי מנוחות.

עוד דבר: את מתייחסת לשלב שני בלי לחיצות כאילו הוא בהכרח ארוך יותר מעם לחיצות. אני בכלל לא בטוחה שזה ככה. בלידה האחרונה שלי ממש הרגשתי (וגם לדברי המיילדת) שהלחיצות המטורפות שלי כיווצו אותי וחסמו את ההתקדמות.

לרוב בזמן צירי הלחץ העובר עדיין מקבל אספקת חמצן דרך חבל הטבור.

עושים לך כל כך הרבה מוניטור, שיש סיכוי קלוש שיפספסו מצוקת עובר.

ככה שאם מלחיצים אותך זה לרוב בגלל נהלים מסויימים (כמו שמישהי כבר אמרה כאן) או בגלל שפשוט לא ממש אוהבים לידות ארוכות...

מלבד זה - אני יכולה להגיד לך לגבי יציאות בשירותים, שההרפיה גורמת להן להתרחש הרבה יותר מהר מאשר הלחיצות (לפחות אצלי ואצל עוד כמה שדיברתי איתם על זה), ככה שאם את לא לוחצת זה ממש לא אומר שאת מעכבת את התינוק מלצאת. להפך - יכול להיות שאת רק מקצרת את התהליך...

אם את מתרגלת להרפות את הגוף בכל מצב שהוא, גם בזמן כאב חד, או בזמן מאמץ מסויים (אני יודעת שזה נשמע מנוגד, אבל אני מבטיחה לך זה אפשרי) זה יעלה את הסיכויים שתצליחי לא ללחוץ. כמובן שבסופו של דבר הכל בידיו יתברך. הוא רק דורש מאיתנו את ההשתדלות ואת התפילות...

פצקרשת- הרגעת אותי קצת. שמעתי איזה סיפור לאחרונה שגרם לי קצת להילחץ, אז מה שכתבת- עזר לי. אה, וגם הזכיר לי שאני צריכה לקרוא שוב על שלבי הלידה

חיפושית- אני צריכה לנסות גם כן את שיטת ניפוח הבטן (אם כי אני באמת משתדלת לא ללחוץ בשירותים בלי קשר להיריון ולטחורים. הגוף יודע להוציא בעצמו את מה שצריך). יש עוד משהו שאת מתרגלת לקראת הלידה?

שיטת ניפוח הבטן בעזרת נשימות עמוקה גם מעולה לשלב הצירים הרגילים, אז בכלל כדאי לך לתרגל אותם.

נראה לי שכדאי לתרגל נשימות עמוקות.  שמעתי הרבה סיפורים שלאשה "לא היה ראש" להקפיד על נשימות מסויימות, וזה הגיוני, אבל אם את כבר באה מספיק מתורגלת, הנשימות האלה יהיו קלות לביצוע ולא ידרשו יותר מדי התרכזות ומאמץ.

עוד משהו טוב זה המון המון דימיון מודרך. יש את הדיסק של מרגלית שרפר שעושה את זה.

וכמובן - הרפיות. יש בספר "להיות לאם" הדרכות להרפיות מכמה סוגים. את יכולה להיעזר בהם.

וכמו שאמרתי - תנצלי את הכאבים המשונים שמלווים את ההריון לתרגל הרפיה בזמן כאב. כי זאת לא חוכמה להרפות כשנעים...

גם בפעם הקודמת ילדנו קרוב (ילדת חודש-חודשיים לפניי, אם אני לא טועה).

אני אמורה ללדת עוד שבועיים בעז"ה. בלידה הראשונה באמת לא הלך לי בכלל עם הנשימות (לא עזר, לא היה לי כח לנשום עמוק וכו', ומצאתי דרך אחרת להקל על הכאב). אולי הפעם יהיה אחרת (אם כי אני לא יודעת אם אספיק לתרגל כמו שצריך מראש).

ותודה

אני זוכרת שבלידה הקודמת הנשימות כל כך עזרו, אבל בדיוק כמו שאמרת, לא היה לי כוח לחשוב על זה שאני צריכה לנשום. רק מדי פעם כשהדולה ליוותה אותי עם הנשימות תוך כדי הציר - זה הצליח.

אז אולי מה שאת צריכה לעשות זה לבקש מבעלך שיעשה איתך את הנשימות ואז את לא צריכה להתרכז בזה אלא רק לעשות איתו...

באחת הלידות הקודמות שלי הגעתי ללניאדו אחרי הרבה זמן של צירי לחץ (זמן הנסיעה +מסביב, לא זוכרת כמה זמן בסה"כ אולי שעה פלוס אולי יותר) והמילדת התחילה להלחיץ אותי ללחוץ מהר ושכבר בקושי שומעים דופק... ב"ה נולדה לי בת מתוקה ומקסימה ודי מהר ב"ה,

אך האם הגוף פולט את התינוק לבד רק בתנוחות העוזרות לכח הכבידה - עמידה, כריעה... ובשכיבה זה לא יכול לקרות???

והאם באמת אין שום סיכון כי העובר מקבל את שלו מהשליה? איך אפשר לדעת את זה?

והמיילדת עצמה פתחה בפנינו את האופציה הזאת שאפשר בלי לחיצות וע"י הרפייה, היא אומנם אמרה שזה לא נפוץ, אבל היא כבר היתה בלידות כאלה ושכל אחת תעשה כפי שהיא מסוגלת..

ברור שאם יש מצוקה עוברית אז מקצרים ככל האפשר, אבל כשאין אז אין בעיה..

מניסיון של 3 לידות בלניאדו,

יש כאלה שממש לא בקטע של טבעי,

ושלא מעודכנות במחקרים.

יצא לבית החולים הזה שם ממש טוב, לצערי בדרך הקשה למדתי שהשם לא תמיד הצדיק את עצמו.

עם מיילדות ואחיות של המחלקה...

ובאמת כששאלתי על נכונות ללידה בכל מיני תנוחות ושיטות טבעיות היא אמרה שרוב הצוות עברה הכשרה ליילד בשיטות אלטרנטיביות, אבל שיש עוד כמה מיילדות שהן עדיין מהדור הישן... ואז היא אמרה שלפי התוכנית לידה שלי משתדלים לשים אותי אצל מיילדת שתתאים לי יותר.

באתי עם תכנית לידה וההתייחסות אליה היתה שואפת לאפס.

ובאותו עניין אבל לא בדיוק, לפני בלידה הראשונה הבטיחו לי שמשתדלים לשים נשים עם ביות בחדרים של 2. שמו אותי בלידה הראשונה ובלידה השניה בחדר של ארבע. 

בלידה השלישית היתה כבר מחלקה ב' וקיבלתי חדר של שתיים, וזה היה נפלא, גם המקום ממש אסטתי (אם את הולכת לשם אני ממש ממליצה על אשפוז במחלקה ב', הם שואלים באיזה מחלקה את רוצה ולא אומרים מה החדשה)

מסקנות אישיות שלי מלניאדו ובכלל:

*כדאי לא להסתמך על המיילדת אלא להביא דולה מעולה, למרות התשלום הכרוך בכך.

*אם יש משהו שחשוב לי, להביא מחקרים שמצדדים בכך בתיק מיוחד מתוייק שהבעל ישלוף בעת הצורך. זה למקרה שיש מיילדת ממש זוועתית כמו שהיתה לי בפעם האחרונה.

*והדבר הנפלא שעשיתי בפעם האחרונה שאני ממליצה לכל מי שבוחרת ביות מלא - להשתדל למצוא מישהו שילווה אותי בזמן האשפוז. אם לא מסתדר מישהו מהמשפחה, אפילו בייביסיטר בתשלום (לי היתה בייביסיטר כל הלילה). בפעם האחרונה סוף סוף ישנתי לילה בבית חולים. 

אבל בבתי חולים אחרים המצב לא הרבה יותר טוב. הם לפחות מכריזים שהם מאפשרים לידות בתנוחות לא שגרתיות - במקומות אחרים שבדקתי לא שמעתי את זה...

אני מקווה שהיום המצב שם הרבה יותר טוב מאשר בפעמים שהיית שם.

אני יכולה להגיד לך שבכנס הם ממש ציינו את תוכנית הלידה וביקשו להביא אותה, אז קשה לי להאמין שהם לא מתכוונים להתייחס אליה - היו שם המון נשים בכנס וחבל להם לסכן את השם הטוב שלהם...

בכל מקרה - אני לא נציגה שלהם או משהו כזה. אני פשוט מקווה שאצלי זה יהיה יותר טוב, כי זה קצת השקעה בשבילי להגיע לשם (למרות שבכל מקרה לבת חולים שבאזור שלי אני ממש לא רוצה להגיע...)

קודמת המיילדת לא הטריחה את עצמה להעיף ולו חצי מבט בתוכנית לידה, שהיתה ממוקדת, קצרה, נעימה וברורה. זאת על אף בקשה מפורשת שלי!!!!

לא ראתה חשיבות בכך. הלווואי ויהיה אחרת.

כשהיה חילופי משמרות, הציגו אותי - היא כבר מתמודדת כך וכך זמן עם צירי לידה, כבר פתיחה מתקדמת ולא רוצה אפידורל

אז אביגיל ביקשה אותי

וב"ה זכיתי!

אמנם בסוף לקחתי אפידורל, ולאביגיל היה קשה להשלים עם זה, אך בסוף הודתה שבכך הצלתי את הלידה שלי (סיפור ארוך... ) ובהמשך, בשלב הלחיצות היא הצילה אותי מקיסרי. 

הלידה האחרונה, הזוועתית, היתה לפני פחות משנתיים (ההצהרות היו כבר לגמרי. הן היו גם בלידה הראשונה, לפני שש שנים). 

אבל בשתי הלידות האחרות זה לא היה כך. 

קשה לנו מאוד להוציא 2000 ש"ח על דולה לידה, בגלל זה לא עשינו זאת עד עכשיו. אחרי הלידה האחרונה הבנו שאין ברירה. 

אני לא רוצה להפחיד, גם לא נעים לי להשמיץ, באמת יש שם גם מיילדות נהדרות. אני רוצה לספר את מה שעברתי כדי שנשים אחרות תהיינה חכמות ממני כשילמדו גם מהניסיון שלי, ולא תצטרכנה לעבור את הסבל שעברתי.

אני מאחלת לך שתהיה לך לידה קלה וטובה כמו שהיית הכי רוצה!

את הולכת לחדר הטבעי?

מה האזור שלך?

אני עד לא מזמן גרתי בחיפה, והיו לי שיקולים נוספים - בחיפה לא כל המיילדות מבני עמנו... וגם שבת בבית חולים... 

ומניסיוני עם דולה - אני כנראה מאלה שמעדיפות להיות רק עם עצמן...

בכל מקרה - היום הם מביאים לך מראש טופס שאת ממלאה בו בצורה ממוקדת מה את מעדיפה בלידה. ככה הם כנראה לא צריכים להסתבך עם לקרוא ולהבין דברים שנשים כתבו בצורה אישית, אלא לראות רק מה הן סימנו בעיגול.

וזה ברור לי שבבסופו של דבר - אם הקב"ה החליט לזמן לך מיילדת שלא מתאימה לך, או שיש לה יום גרוע והיא חסרת סבלנות, אז זה מה שיקרה, ולא משנה לאיזה בית חולים תגיעי... אנחנו פשוט צריכות להתכונן להיות אסרטיביות. זה מזכיר לי סיפור לא זוכרת מאיפה, שמישהי לא עלתה למיטה למרות שהמיילדת ממש דרשה שהיא תעלה. היא הסבירה את זה בכך שברור לה שהמיילדת לא תביא את המשטרה כדי להכריח אותה לעשות משהו, אז היא פשוט התעלמה ממנה. אמנם מצב לא נעים - אבל אחלה דוגמא לאסרטיביות... שנזכה!

והגעתי עם תוכנית לידה בהירה וברורה,

ו-נפלתי על מיילדת על הפנים שהתנגדה אלי נוראות (ואני ממש מסתדרת עם כולם בד"כ באופיי..)

ויצאתי מאוכזבת מאוד מאוד מהם,

(אבל ב"ה עם חווית לידה נהדרת!! (: ישתבח ה')

אבל עדיין אני הולכת לחזור לשם, לבי"ח, עוד לא יודעת אם למרכז, בלידה הקרובה בע"ה..

כי יחסית לבי"ח אחרים, בהחלט יש שם יותר סיכוי לתמיכה בגישה טבעית ללידה,

100% אין בשום בי"ח, על זה כבר צך תפילות.. 

אני רק מתלבטת על מה לשים את הכסף הפעם, דולה/מרכז לידה. לא נראה לי שאקציב את שניהם.

מה אתן מייעצות???

ואילו היה לי כסף ללא הגבלה הייתי לוקחת גם מיילדת.

לגבי הסיפור שלך על מרכז הלידה - שמעתי סיפורים טובים על המרכז, וסיפורים אחרים שדומים למה שאת מספרת, זה לא מקרה יוצא דופן. 

שתי חברות שלי ילדו בבית חולים בלי ללחוץ... אולי זה קשור לזה שהן הגיעו לבית חולים אחרי הרבה שעות צירים בבית, ואז אף אחד לא היה לחוץ עליהן.

אני גם מאמינה שבעל אסרטיבי גם יכול לעזור בעניין ולמנוע מהמיילדת להלחיץ אותך.

וסיפור מעניין בהקשר: כשלוויתי את חברתי בלידה שלה, אז שתינו ידענו שבשירותים היא לא לוחצת, וכשהיו צירי הלחץ כל הזמן אמרתי לה שתעשה כמו בשירותים (כלומר תרפה ותנשום), ובמחינת המיילדת זה כאילו עודדתי אותה ללחוץ,  וככה היא הרבה פחות לחצה עליה ללחוץ...

לא עוזר ללידה, אבל מאוד משמעותי לתקופה שאח"כ.

עשיתי, וילדתי לידה ראשונה בלי תפרים.

בהצלחה

אה, וגם אפידורל עוזר ללידה קלה..

רק בלידה ה-7 ,לאחר עבודה פנימית זכיתי ללידה מדהימה, טבעית לחלוטין,בכריעה, תוך 10 דקות...

ללידה השמינית( לפני 3 חודשים) באתי מוכנה הרבה יותר, יודעת מה אני רוצה, ונחושה. קראתי את הספר לידה פעילה וזה פשוט עזר. זכיתי ללידה מהירה ביותר(סה"כ 10 דקות בחדר לידה ו-40 דקות של צירים אפקטיביים).

נכנסתי לחדר לידה וקבעתי למילדת שאני יולדת בעמידת 6, כי ככה הרגיש לי  נכון באותו רגע.

חוויה לא מהעולם הזה. שליטה עצמית גבוהה מאד מתוך הקשבה לגוף שלי.

ממליצה בחום לקרוא את הספר.

קראתי אותו הרבה לפני הלידה הקודמת,

והרגשתי שהוא ממש משדר אמונה בכוח שלנו ללדת!! שהגוף יכול ובנוי לכך!

שזה אחד מהתחושות החשובות בעיני בלידה.

ורק נק' - דורש להקפיד לשמור הרחק הרחק מעיני גברים, ילדים.. יש שם תמונות לא צנועות לחלוטין של לידה ממש..

זה לא מביך ללדת בכריעה או על 6???

את 2 הלידות ילדתי רגיל עם אפידורל על המיטה בתנוחה רגילה.

זה לא מביך להיות עם הישבן כלפי הצוות והבעל? קצת כמו כלב...

וחוצמזה- אם אני רוצה אפידורל- יש לי בכלל אפשרות להיות בתנוחה שונה מהתנוחה הרגילה על המיטה?

יש לי לידות נורא ארוכות... לא אעמוד בזה בלי אפידורל..

מכל התגובות כאן בשירשור עושה רושם שכולן יולדות טבעי. אף אחת כבר לא יולדת היום בדרך הרגילה?

מה זה טיבעי?זה  להיות יותר קשובה לגוף שלך בסיוע הטכנולוגיה

גם אני, אם בעיקרון הייתי מעוניינת באפידורל, תשלום מן הסתם לא היה מזיז אותי מזה D:

הרי הן יולדות טיבעי מה את שואלת אותי

אם כי זה פחות פשוט מאשר בלי ותלוי בכל מיני גורמים, כמו סוג האפידורל, המיומנות של הצוות ועוד.

לגבי לידה בלי לחיצות - זה אני בכלל לא בטוחה שאפשר עם אפידורל.

מבחינת מבוכה - אצלי הבעל לא שייך לעניין, הוא מעבר למחיצה. וכלפי הצוות - בואי נגיד שיש חלקים בלידה שמביכים אותי יותר... אני די שמה פס בלידה. וגם המיילדות, אני בטוחה. אבל כמובן שכל אחת ותחושותיה.

זה אכן שרשור שמופנה בעיקר אל חובבות הלידה הפעילה. במציאות (לתהייתך) משהו כמו 40% מהלידות בארץ נעשות בלי אפידורל.

כתבת:
"לגבי לידה בלי לחיצות - זה אני בכלל לא בטוחה שאפשר עם אפידורל."

למה??????

דבר ראשון שלמדתי: שיש אפשרות לתנוחות שונות אבל הפסיביות של האפידורל מגבילה מאוד, וצריך שיתוף פעולה של הצוות שלא תמיד מקבלים אותה

במקרה שלי בלידה האחרונה, התכוננתי עם חברה-דולה מתלמדת, על תנוחות שאפשריות גם עם אפידורל. לא רק בלידה עצמה אלא גם בשלב הקודם - כדי לעזור לתהליך הלידה. אך המיילדת לא איפשרה לי בכלל בכלל שום דבר ממה שלמדתי. (היא הייתה אומנית בלמרוח. כל הזמן "עוד מעט" "עוד רגע" וכ' ולכן זה לא היה חד משמעי ולא ביקשתי מיילדת אחרת)

כמסקנה עצמית בלבד, למדתי שאני צריכה יותר לא ללדת עם אפידורל, כי אז אני כבר תלוייה לגמרי במיילדת. כמעט והגעתי לקיסרי. 

דבר שני שזכור לי שיש אפידורל שמוזרק בשיטה אחרת שאפשר ללכת איתו, אבל אין אותו בכל בית חולים. walking אפידורל. לא יודעת עוד פרטים על זה.

לעומת זאת בלי אפידורל אני מלכתחילה לא כבולה למיטה ויכולה לעזור לעצמי לקדם את הלידה.

דווקא יש משהו הרבה יותר קל בללא ללחוץ עם אפידורל, 

כי לא מרגישים את צירי הלחץ. 

השאלה היא אם בתנוחה על הגב הגוף באמת יצליח "לפלוט" את התינוק ללא לחיצות. אין לי מושג... 

אז למה שתנוחה אחרת תהיה יותר מביכה??? הרי בשכיבה את כולך פתוחה לעיני כל מי שנכנס לחדר, ואילו בתנוחות שבהן הגב כלפי המיילדת, זה נראה לי דווקא הרבה פחות מביך...

מלבד זה, לא משנה באיזו תנוחה את, לפי ההלכה לבעל אסור להיות לפניך, אלא לצידך (או משהו בסגנון) כדי שלא יחשף לפתח יציאת התינוק...

מבחינתי זה אולי היתרון היחיד בללדת על הגב - שאז אפשר שהוא יעמוד לידך עם הפנים אלייך, והחלק העליון שלך מכוסה, והוא לא רואה את כל האזור החשוף. אבל כשמדובר בתנוחות כמו כריעה, עמידה, עמידה על הברכיים ושות' - אין לו דרך להיות לצדי בלי להיחשף לזה, ואני שולחת אותו בצער אל מאחורי המחיצה.

לאחרונה הגעתי למסקנה שבשביל שההנקה תלך אצלי יותר בקלות הפעם נראה לי שמאוד יעזור אם בהנקה שמיד אחרי הלידה (ואולי בעוד הנקות בהמשך, אבל נתחיל עם הראשונה) אהיה עם פלג גוף עליון חשוף לגמרי. הבעיה העיקרית עם התוכנית הזאת היא שמה יהיה עם בעלי? ייאלץ להישאר בגלות עוד חצי שעה אחרי הלידה? (ובעצם יש עוד בעיה: איך אצליח להגיע להיות עם פלג גוף עליון חשוף כשאני רגע אחרי לידה? איך אצליח להתפשט בשלב הזה? מהניסיון שלי המיילדות ברגעים האלה מאוד עסוקות וממהרות, ולא יהיה מי שיעזור לי. אז האם זה אומר... ללדת מראש בלי בגדים עליי? קשה לי עם זה, זה לא הסגנון שלי...)

סליחה אם זה סטה מאוד מנושאי הדיון, ניצלתי הזדמנות לפרוק כמה דאגות.

אחרי שאמרתי לה מראש שאני רוצה את התינוק ישר כשהוא יצוא ישר על הבטן שלי. היא פשוט פתחה מהר את התיקתקים של החלוק כשהראש של התינוק התחיל לבצבץ...

האמת - בלידה הקודמת שילדתי על הגב גם לא היתה אופציה שבעלי יהיה שם כי כל הרגליים שלי היו חשופות, ולחוצות למעלה (ע"י אמא ותומכת).

אגב, יש רבנים שחושבים שבכלל עדיף שבעל שלא יהיה בחדר לידה, אלא רק אשה תומכת כלשהיא (אמא, חברה, דולה), מכל מיני סיבות רוחניות ופרקטיות.

(אני לא יודעת ללדת בלי בעלי)

לי זה נראה כמו חיפושית הפוכה, 

תנוחה שמנוגדת לתהליך שקורה בגוף.

כך ילדתי 3 לידות, ובלידה האחרונה התכוננתי למשהו אחר, וכשמצאתי את עצמי שוב בתנוחה הזו, זה היה מאוד מבאס.

וגם אצלנו -- הבעל בחוץ בד"כ. או מאחור. לא רק כדי שלא יראה חלקים בגוף שצריכים להיות מוצנעים. אלא גם שלא להתבזות בפניו. גם הפנים שלי לא נראות משהו כשאני יולדת... 

פעמיים הוא היה בחוץ, בלידה השלישית ביקשתי שישאר כי הייתי חייבת להתייעץ איתו, אז הוא פשוט היה מאחורי ולא ראה אותי בכלל, זה לגמרי הספיק לי.

הוא כתוב בצורה כל כך מייגעת! הרגשתי כאילו אני קוראת מאמר שמצריך ממני לקרוא כל פסקה פעמיים כדי לוודא שהבנתי...

אני קראתי את "להיות לאם" ואת "ליד ה'". ואת שניהם יכולתי לתת גם לבעלי לקרוא... ונראה לי שהם די מקיפים את מה שכתוב בלידה פעילה. (אני צודקת?)

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.