לידה ראשונה ילדתי בתנוחת בי"ח.

לידה שניה בכריעה על כיסא לידה.

ולידה שלישית בעמידה וכשהראש יצא חצי ישיבה..

לידה הבאה בע"ה בבריכה 

חשוב לי לציין שהמשקלים של ילדי זה בלי עין הרע 4 קילו ללא תפרים.

אפשר קצת הסבר?

על כיסא לידה

העמידה

לידה ראשונה התחלתי בשכיבה (אפידורל), אבל לבקשת המיילדת ועם הרבה עזרה ממנה עברתי לישיבה.

לידה שנייה התחלתי בעמידה על הברכיים וחיבוק המשענת של המיטה, אבל לבקשת המיילדת עברתי לישיבה בקצה הקדמי של המיטה, עם רגליים על הרגליות וידיים בידיות.

(בשני המקרים האלה הבקשה של המיילדת הייתה אחרי כמה זמן כשראינו שהלידה בקושי מתקדמת ככה)

לידה שלישית עמדתי להתחיל בישיבה בקצה הקדמי (מצא חן בעיניי מהלידה הקודמת), אבל תוך כדי שהסתדרתי שם הרגשתי שזה לא מתאים לי הפעם, ועברתי לתנוחה שבה התחלתי בלידה הקודמת (על הברכיים).

לדעתי אין תנוחה אחת 'נכונה'. זה תלוי בהמון דברים - בגודל העובר, במנח המדויק, בקצב הלידה, בכוחות שלך... בגדול לרוב הגוףך עצמו ינחה אותך לתנוחה האידיאלית בשבילך בכל מצב, וגם המיילדת רואה אם יש בעיה עם התנוחה ומציעה איך לשפר.

מה שכן אולי כדאי לדעת מראש זה שכריעה ידועה כדי מזרזת לידה (טובה כשרוצים לקדם את העסק, רעה כשהעסק רץ מהר מדי והיולדת זקוקה ליותר מנוחה) וגם כמעמיסה על רצפת האגן - אז מי שיש לה בעיות ברצפת האגן כדאי שתשקול לוותר. ואילו עמידת שש בדיוק להפך - ידועה כמאטה קצת את הקצב וגם כשומרת על רצפת האגן.

 בהיריון הבא אני בהחלט אשתמש בזה.

בחדר לידה רגיל המילדות מסכימות לתנוחות שונות?

וכשאני מגיעה לשלב הלחיצות אני מרגישה פשוט בלי כוחות ללחוץ, האם לידה בעמידה או כריעה עוזרת שיוכלו פחות להתאמץ בלחיצות?

בעזרת ה' אני מתכוננת (כלומר ממש עושה הכנות ותרגולים) לא ללחוץ בלידה הקרובה. אם אני אלד לפניך אני אעדכן אותך אם זה אכן הצליח

מה הכוונה הכנות ותירגולים? יש דברים מסויימים? מאיפה אפשר לקבל עוד מידע? ומה הכוונה לא ללחוץ, יש כזה דבר? אשמח לשמוע עוד.

תודה ול"ג בעומר שמח ולידה קלה.

http://beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E4_%E4%EC%E7%F5_%EE%FA%E5%EA_%E1%E0%E5%F4%EF_55

ד"ר מישל אודנט מסביר הרבה על דבר שנקרא 'רפלקס הפליטה' - הגוף מסוגל לפלוט את התינוק מעצמו.

לדעתי התרגול הכי טוב הוא בפעולות מעיים. מדהים לראות שזה עובד. מה שצריך לצאת יוצא גם בלי ללחוץ!

אני גם, כבר מאמצע ההריון, אחרי שיצאו לי קצת טחורים וקצת סבלתי, למדתי להרפות את כל הגוף לגמרי  במהלך השירותים (ובמיוחד את השרירים שסוגרים את הטבעת), לנשום לבטן תוך כדי ניפוח שלה, ולחכות שהדברים יקרו מעצמם. וזה פשוט מדהים כמה שזה עובד, וזה לא רק עובד - זה אפילו הולך הרבה יותר מהר....

ואני יודעת גם מגיסתי שהיא בלידות האחרונות שלה לא לחצה, כי בלידות שלפני נדפקה לה רצפת האגן, וברוך ה' הילדים שלה יצאו מהבטן ואפילו די מהר....

הלידה הזאת פשוט עד הבית חולים היה בדיוק מה שכיוויתי, התרגשות בצירים, תפילה לה' (גם עם הגדולה שבחקשנו ביחד) שמחה שזה מגיע...ואז הגענו לבית חולים והכל יצא משליטתי....

ואז שהיא אמרה לי ללחוץ כמו בעצירות חשבתי לעצמי- אבל אני לא לוחצת כשיש לי עצירות, מאז לידה קודמת למדתי להרפות, לשחרר, לנשום, לחייך (פאולה) וזה מדהים ומקל....אבל לחצתי...

הלוואי ופעם הבאה בעז"ה אצליח להיות בשליטה גם שם...איך עושים את זה עם צירי לחץ (רק היה בא לי לצרוח ולנוח לכמה דקות)

רק בלידות בית.

בבית החולים יש פרוטוקולים,ואת צריכה בלידה חוזרת בלי אפידורל תוך שעה להוציא את התינוק ואח"כ זה או ואקום/קיסרי.

לכן המיילדות מלחיצות ללחוץ ולהוציא את התינוק.

בקיצר, כדאי שנתפלל טוב טוב שמשיח יגיע לפני הלידה, כדי שנוכל לזכות ללידה חלקה.

יש לבי"ח איזושהיא זכות/סמכות לדרוש פעולות בניגוד לרצון היולדת?

הרבה פעמים אני תוהה לעצמי.. עכשיו בהריון מטריד אותי יותר מתמיד..

בוא ניקח למשל את המקרה הכי קיצוני , למשל-

לידה שברור ב100 % שהעובר בסכנת חיים, ואם לא מבצעים פעולה רפואית- ניתוח/ואקום/לא יודעת מה,

היולדת תמות, התינוק ימות קיצור יגמר הכי רע..

יש אפשרות לבי"ח להכריח אותה לעשות זאת??

או שאם היא ממש ממש איתנה בדעתה, אפילו שהיא סכלה ובעצם מקבלת החלטה שגויה, כל עוד היא לא מסכימה א"א לעשות כלום? לידה זה תמיד אחריות של בי"ח? או שאם היא מתנגדת הם בעצם כותבים היולדת התנגדה וזהו ואין להם מה לעשות?

אני בטוחה ומכירה מקרוב את הנק' שכשהצוות רפואי לוחץ לעשות משהו, ומפחיד ומאיים שאם לא אז.. זה מאוד קשה-עד כמעט בלתי אפשרי לפעמים לאזור כוח נפשי להתנגד, מול כל המבינים הדגולים בחלוקים לבנים, כי מערערים לך את כל הביטחון והאמונה בדעתך, באחריותך, וכד', אבל נניח תיאורטית שאדם איתן בדעתו, מסכים לחתום על הכל, בפועל זה אפשרי?

אני חשבתי שגם בבי"ח, כל פעולה רפואית אמורה להתבצע רק אחרי שאני מסכימה (חוץ מהסיפורים ששמעתי שלא שואלים על פקיעת מים וכו', או שמלחיצים וכו' אבל זה כבר נושא אחר..) אבל תמיד אני יכולה לבחור. אבל אולי אני טועה וברגע שנכנסתי לממלכה שלהם, יש דברים שכבר לא בידיים שלי??

אז היא יכולה לסרב,ויחתימו אותה..אבל בסוף היא עדיין יכולה להגיע איתם לבית משפט אם קורה משהו,לכן הם כ"כ מפחדים.

ואני לא מכירה אחת שיגידו לה שהתינוק שלה ימות והיא לא תסכים לניתוח או מה שזה לא יהיה.

אחת שלא הסכימה לניתוח בידיעה שהתינוק ימות. ולא היה לבי"ח מה לעשות (לא בארץ).

ואני זוכרת מקרה אחר בארץ, שבהליך מהיר מאוד שופט הוציא פס"ד שאישה מסוימת שסירבה לניתוח לא כשירה זמנית, ובעלה הוא האפוטרופוס שלה ויכול להחליט במקומה (משהו כזה, לא זוכרת מונחים משפטיים מדויקים).

שמבחינה משפטית אין לרופאים סמכות לקבוע פעולות נגד רצון האישה. הכי הרבה שאפשר זה לתת לקרוב משפחה סמכות להחליט במקומה, וגם זה רק בהחלטת שופט.)

אני חושבת שבארץ, עם חתימה של 3 רופאים בכירים, ניתן לבצע פעולה רפואית גם בלי הסכמה של המטופל

אלא שבפועל משתמשים באופציה הנ"ל רק במצבי חירום שבהם המטופל לא יכול לחתום בעצמו, ואין קרוב משפחה שיחתום עבורו (כמו למשל תאונת דרכים קשה חו"ח), ולא על מנת לכפות טיפול רפואי על מטופל שמסרב לכך. וכך בכל מקרה הבנתי מחברה שלי שעובדת בבית חולים.

וסיפור שקרה במדינה אחרת לא מעיד על מה שקורה פה בארץ, משום שמדינה אחרת, חוקים אחרים.

אני יכולה לגשת לבי"ח בידיעה בטוחה שכל עוד אני מחליטה משהו בנוגע ללידה, ויציבה בדעתי, לא יוכלו להחליט במקומי בניגוד לרצוני?

(אל תענו בקטע שזה לא אחראי וכו', אני לא מדברת על מצבים קיצוניים כמו בדוג' הקודמת, ואני ב"ה אחראית וחכמה ומלווה בתומכת ועוד.. אלא בקטע המעשי אני שואלת)

בלידה קודמת שלי למשל, בלי אפידורל, נתקעתי שעתיים בפתיחה מלאה ולחיצות.

המיילדת שלא זכורה לי לטוב מכמה סיבות..כל הזמן הלחיצה והכריזה שמשהו מסתבך, ועוד רגע היא תקרא לרופאים שיתערבו וכו'.. כשהלחץ שלה התחיל כבר אחרי 15 שעה!!! (- לא רק הערכת זמן שלי כיולדת, שלא תגידו שאין לי אמדן זמן במצב כזה - אלא גם לפי התומכת ובעלי שהיו שם!!) לא משנה שרק האיומים האלה הרגשתי איך תקעו את הגוף שלי. ובסוף- הקטנצ'יק יצא אחרי שעתיים, במצב מצוין, בריא ושלם, קיבל 9-10 במבחנים האלו.. אני במצב מצוין, והכל היה כמו שצריך.

עכשיו, אם לדוג' גם בלידה הבאה שלי זה יקרה, התקדמות מהירה עד לשלב הזה ואז איטיות, ושוב יהיה את ההלחצה הזאת, אז במידה וארצה, אוכל לעמוד על שלי? אם אני+בסיוע עצת התומכת מקבלת החלטה לתת עוד זמן לגוף ללדת טבעי, אם אני מבינה נכון, לא יוכלו להכריח אותי לפעולה רפואית???

במשפט פשוט אחד מתוך חוק זכויות החולה:

"לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת"

אני אישית חוששת ממצבים כאלה, וגם כשלכאורה החוק וההיגיון לצדי, אם מתייחסים אליי כאילו זה לא כך זה עלול מאוד להקשות עליי בלידה (כמו שאמרת שהאיומים עצמם תקעו את הגוף שלך), לכן אני עושה כמיטב יכולתי להגיע ללדת רק במקום שידוע ביחס ההגון שלו ליולדות. וגם אם מגיעים למקום כזה ובכל זאת נופלים על מיילדת בעייתית - יש לך זכות לבקש מיילדת אחרת. בשורה התחתונה הכול בידי שמים, אבל אני עושה את ההשתדלות שלי.

מה קורה אם באמת יש מצוקה של העובר, שלא עולים עליה בזמן? האם זו לא הסיבה העיקרית שהמיילדות לוחצות על היולדת ללחוץ? הרי יש כאן סיכון מסוים, לא? ולא מדובר דווקא במוות- אם בזמן קריטי העובר לא מקבל חמצן, הוא גם כן די נפגע מזה (וזה יכול לקרות, לא?)

אני אישית גם כן מעדיפה לא ללחוץ בלידה הקרובה ולתת לגוף "להוציא את העובר" בעצמו. ועם זאת, אני לא יודעת איך זה יהיה בפועל, וייתכן מאוד שבסוף כן אלחץ.

החשש הזה מכך שמשהו יסתבך ויילך לא כשורה רק בגלל (או בעיקר בגלל) שלא לחצתי יותר כדי שהעובר ייצא, די מלחיץ.

אה, והיה לי מאוד קשה לנשום בצורה שתקדם את הלידה ותקל את כאבי הצירים בלידה הקודמת, אז אני לא יודעת אם הפתרון הזה הוא בר יישום מבחינתי.

זהו. אשמח לשמוע את דעתכן

 אלא בגלל תפיסה מקובלת ש"ככה יולדים".

למיטב ידיעתי, כל זמן שאין אינדיקציה לבעיה, אין סכנה מיוחדת לעובר בשלב הזה. הוא עדיין מקבל כל מה שהוא צריך מהשליה, וגם אם יש חשש אפשר עדיין לנטר אותו (אני הייתי עם מוניטור אלחוטי בשלב הזה). אז כמו שאין נורמה שמגיעים לחדר לידה ומייד מתחילים לזרז עם פיטוצין למקרה שיש בעיה (והרי תמיד יכולים לקרות מקרים כאלה, לא עלינו) ככה לא מתחילים שלב שני של לידה ומיד חייבים ללחוץ ולהוציא את התינוק. כל עוד נראה שהכול תקין, הלידה יכולה להתנהל על מי מנוחות.

עוד דבר: את מתייחסת לשלב שני בלי לחיצות כאילו הוא בהכרח ארוך יותר מעם לחיצות. אני בכלל לא בטוחה שזה ככה. בלידה האחרונה שלי ממש הרגשתי (וגם לדברי המיילדת) שהלחיצות המטורפות שלי כיווצו אותי וחסמו את ההתקדמות.

לרוב בזמן צירי הלחץ העובר עדיין מקבל אספקת חמצן דרך חבל הטבור.

עושים לך כל כך הרבה מוניטור, שיש סיכוי קלוש שיפספסו מצוקת עובר.

ככה שאם מלחיצים אותך זה לרוב בגלל נהלים מסויימים (כמו שמישהי כבר אמרה כאן) או בגלל שפשוט לא ממש אוהבים לידות ארוכות...

מלבד זה - אני יכולה להגיד לך לגבי יציאות בשירותים, שההרפיה גורמת להן להתרחש הרבה יותר מהר מאשר הלחיצות (לפחות אצלי ואצל עוד כמה שדיברתי איתם על זה), ככה שאם את לא לוחצת זה ממש לא אומר שאת מעכבת את התינוק מלצאת. להפך - יכול להיות שאת רק מקצרת את התהליך...

אם את מתרגלת להרפות את הגוף בכל מצב שהוא, גם בזמן כאב חד, או בזמן מאמץ מסויים (אני יודעת שזה נשמע מנוגד, אבל אני מבטיחה לך זה אפשרי) זה יעלה את הסיכויים שתצליחי לא ללחוץ. כמובן שבסופו של דבר הכל בידיו יתברך. הוא רק דורש מאיתנו את ההשתדלות ואת התפילות...

פצקרשת- הרגעת אותי קצת. שמעתי איזה סיפור לאחרונה שגרם לי קצת להילחץ, אז מה שכתבת- עזר לי. אה, וגם הזכיר לי שאני צריכה לקרוא שוב על שלבי הלידה

חיפושית- אני צריכה לנסות גם כן את שיטת ניפוח הבטן (אם כי אני באמת משתדלת לא ללחוץ בשירותים בלי קשר להיריון ולטחורים. הגוף יודע להוציא בעצמו את מה שצריך). יש עוד משהו שאת מתרגלת לקראת הלידה?

שיטת ניפוח הבטן בעזרת נשימות עמוקה גם מעולה לשלב הצירים הרגילים, אז בכלל כדאי לך לתרגל אותם.

נראה לי שכדאי לתרגל נשימות עמוקות.  שמעתי הרבה סיפורים שלאשה "לא היה ראש" להקפיד על נשימות מסויימות, וזה הגיוני, אבל אם את כבר באה מספיק מתורגלת, הנשימות האלה יהיו קלות לביצוע ולא ידרשו יותר מדי התרכזות ומאמץ.

עוד משהו טוב זה המון המון דימיון מודרך. יש את הדיסק של מרגלית שרפר שעושה את זה.

וכמובן - הרפיות. יש בספר "להיות לאם" הדרכות להרפיות מכמה סוגים. את יכולה להיעזר בהם.

וכמו שאמרתי - תנצלי את הכאבים המשונים שמלווים את ההריון לתרגל הרפיה בזמן כאב. כי זאת לא חוכמה להרפות כשנעים...

גם בפעם הקודמת ילדנו קרוב (ילדת חודש-חודשיים לפניי, אם אני לא טועה).

אני אמורה ללדת עוד שבועיים בעז"ה. בלידה הראשונה באמת לא הלך לי בכלל עם הנשימות (לא עזר, לא היה לי כח לנשום עמוק וכו', ומצאתי דרך אחרת להקל על הכאב). אולי הפעם יהיה אחרת (אם כי אני לא יודעת אם אספיק לתרגל כמו שצריך מראש).

ותודה

אני זוכרת שבלידה הקודמת הנשימות כל כך עזרו, אבל בדיוק כמו שאמרת, לא היה לי כוח לחשוב על זה שאני צריכה לנשום. רק מדי פעם כשהדולה ליוותה אותי עם הנשימות תוך כדי הציר - זה הצליח.

אז אולי מה שאת צריכה לעשות זה לבקש מבעלך שיעשה איתך את הנשימות ואז את לא צריכה להתרכז בזה אלא רק לעשות איתו...

באחת הלידות הקודמות שלי הגעתי ללניאדו אחרי הרבה זמן של צירי לחץ (זמן הנסיעה +מסביב, לא זוכרת כמה זמן בסה"כ אולי שעה פלוס אולי יותר) והמילדת התחילה להלחיץ אותי ללחוץ מהר ושכבר בקושי שומעים דופק... ב"ה נולדה לי בת מתוקה ומקסימה ודי מהר ב"ה,

אך האם הגוף פולט את התינוק לבד רק בתנוחות העוזרות לכח הכבידה - עמידה, כריעה... ובשכיבה זה לא יכול לקרות???

והאם באמת אין שום סיכון כי העובר מקבל את שלו מהשליה? איך אפשר לדעת את זה?

והמיילדת עצמה פתחה בפנינו את האופציה הזאת שאפשר בלי לחיצות וע"י הרפייה, היא אומנם אמרה שזה לא נפוץ, אבל היא כבר היתה בלידות כאלה ושכל אחת תעשה כפי שהיא מסוגלת..

ברור שאם יש מצוקה עוברית אז מקצרים ככל האפשר, אבל כשאין אז אין בעיה..

מניסיון של 3 לידות בלניאדו,

יש כאלה שממש לא בקטע של טבעי,

ושלא מעודכנות במחקרים.

יצא לבית החולים הזה שם ממש טוב, לצערי בדרך הקשה למדתי שהשם לא תמיד הצדיק את עצמו.

עם מיילדות ואחיות של המחלקה...

ובאמת כששאלתי על נכונות ללידה בכל מיני תנוחות ושיטות טבעיות היא אמרה שרוב הצוות עברה הכשרה ליילד בשיטות אלטרנטיביות, אבל שיש עוד כמה מיילדות שהן עדיין מהדור הישן... ואז היא אמרה שלפי התוכנית לידה שלי משתדלים לשים אותי אצל מיילדת שתתאים לי יותר.

באתי עם תכנית לידה וההתייחסות אליה היתה שואפת לאפס.

ובאותו עניין אבל לא בדיוק, לפני בלידה הראשונה הבטיחו לי שמשתדלים לשים נשים עם ביות בחדרים של 2. שמו אותי בלידה הראשונה ובלידה השניה בחדר של ארבע. 

בלידה השלישית היתה כבר מחלקה ב' וקיבלתי חדר של שתיים, וזה היה נפלא, גם המקום ממש אסטתי (אם את הולכת לשם אני ממש ממליצה על אשפוז במחלקה ב', הם שואלים באיזה מחלקה את רוצה ולא אומרים מה החדשה)

מסקנות אישיות שלי מלניאדו ובכלל:

*כדאי לא להסתמך על המיילדת אלא להביא דולה מעולה, למרות התשלום הכרוך בכך.

*אם יש משהו שחשוב לי, להביא מחקרים שמצדדים בכך בתיק מיוחד מתוייק שהבעל ישלוף בעת הצורך. זה למקרה שיש מיילדת ממש זוועתית כמו שהיתה לי בפעם האחרונה.

*והדבר הנפלא שעשיתי בפעם האחרונה שאני ממליצה לכל מי שבוחרת ביות מלא - להשתדל למצוא מישהו שילווה אותי בזמן האשפוז. אם לא מסתדר מישהו מהמשפחה, אפילו בייביסיטר בתשלום (לי היתה בייביסיטר כל הלילה). בפעם האחרונה סוף סוף ישנתי לילה בבית חולים. 

אבל בבתי חולים אחרים המצב לא הרבה יותר טוב. הם לפחות מכריזים שהם מאפשרים לידות בתנוחות לא שגרתיות - במקומות אחרים שבדקתי לא שמעתי את זה...

אני מקווה שהיום המצב שם הרבה יותר טוב מאשר בפעמים שהיית שם.

אני יכולה להגיד לך שבכנס הם ממש ציינו את תוכנית הלידה וביקשו להביא אותה, אז קשה לי להאמין שהם לא מתכוונים להתייחס אליה - היו שם המון נשים בכנס וחבל להם לסכן את השם הטוב שלהם...

בכל מקרה - אני לא נציגה שלהם או משהו כזה. אני פשוט מקווה שאצלי זה יהיה יותר טוב, כי זה קצת השקעה בשבילי להגיע לשם (למרות שבכל מקרה לבת חולים שבאזור שלי אני ממש לא רוצה להגיע...)

קודמת המיילדת לא הטריחה את עצמה להעיף ולו חצי מבט בתוכנית לידה, שהיתה ממוקדת, קצרה, נעימה וברורה. זאת על אף בקשה מפורשת שלי!!!!

לא ראתה חשיבות בכך. הלווואי ויהיה אחרת.

כשהיה חילופי משמרות, הציגו אותי - היא כבר מתמודדת כך וכך זמן עם צירי לידה, כבר פתיחה מתקדמת ולא רוצה אפידורל

אז אביגיל ביקשה אותי

וב"ה זכיתי!

אמנם בסוף לקחתי אפידורל, ולאביגיל היה קשה להשלים עם זה, אך בסוף הודתה שבכך הצלתי את הלידה שלי (סיפור ארוך... ) ובהמשך, בשלב הלחיצות היא הצילה אותי מקיסרי. 

הלידה האחרונה, הזוועתית, היתה לפני פחות משנתיים (ההצהרות היו כבר לגמרי. הן היו גם בלידה הראשונה, לפני שש שנים). 

אבל בשתי הלידות האחרות זה לא היה כך. 

קשה לנו מאוד להוציא 2000 ש"ח על דולה לידה, בגלל זה לא עשינו זאת עד עכשיו. אחרי הלידה האחרונה הבנו שאין ברירה. 

אני לא רוצה להפחיד, גם לא נעים לי להשמיץ, באמת יש שם גם מיילדות נהדרות. אני רוצה לספר את מה שעברתי כדי שנשים אחרות תהיינה חכמות ממני כשילמדו גם מהניסיון שלי, ולא תצטרכנה לעבור את הסבל שעברתי.

אני מאחלת לך שתהיה לך לידה קלה וטובה כמו שהיית הכי רוצה!

את הולכת לחדר הטבעי?

מה האזור שלך?

אני עד לא מזמן גרתי בחיפה, והיו לי שיקולים נוספים - בחיפה לא כל המיילדות מבני עמנו... וגם שבת בבית חולים... 

ומניסיוני עם דולה - אני כנראה מאלה שמעדיפות להיות רק עם עצמן...

בכל מקרה - היום הם מביאים לך מראש טופס שאת ממלאה בו בצורה ממוקדת מה את מעדיפה בלידה. ככה הם כנראה לא צריכים להסתבך עם לקרוא ולהבין דברים שנשים כתבו בצורה אישית, אלא לראות רק מה הן סימנו בעיגול.

וזה ברור לי שבבסופו של דבר - אם הקב"ה החליט לזמן לך מיילדת שלא מתאימה לך, או שיש לה יום גרוע והיא חסרת סבלנות, אז זה מה שיקרה, ולא משנה לאיזה בית חולים תגיעי... אנחנו פשוט צריכות להתכונן להיות אסרטיביות. זה מזכיר לי סיפור לא זוכרת מאיפה, שמישהי לא עלתה למיטה למרות שהמיילדת ממש דרשה שהיא תעלה. היא הסבירה את זה בכך שברור לה שהמיילדת לא תביא את המשטרה כדי להכריח אותה לעשות משהו, אז היא פשוט התעלמה ממנה. אמנם מצב לא נעים - אבל אחלה דוגמא לאסרטיביות... שנזכה!

והגעתי עם תוכנית לידה בהירה וברורה,

ו-נפלתי על מיילדת על הפנים שהתנגדה אלי נוראות (ואני ממש מסתדרת עם כולם בד"כ באופיי..)

ויצאתי מאוכזבת מאוד מאוד מהם,

(אבל ב"ה עם חווית לידה נהדרת!! (: ישתבח ה')

אבל עדיין אני הולכת לחזור לשם, לבי"ח, עוד לא יודעת אם למרכז, בלידה הקרובה בע"ה..

כי יחסית לבי"ח אחרים, בהחלט יש שם יותר סיכוי לתמיכה בגישה טבעית ללידה,

100% אין בשום בי"ח, על זה כבר צך תפילות.. 

אני רק מתלבטת על מה לשים את הכסף הפעם, דולה/מרכז לידה. לא נראה לי שאקציב את שניהם.

מה אתן מייעצות???

ואילו היה לי כסף ללא הגבלה הייתי לוקחת גם מיילדת.

לגבי הסיפור שלך על מרכז הלידה - שמעתי סיפורים טובים על המרכז, וסיפורים אחרים שדומים למה שאת מספרת, זה לא מקרה יוצא דופן. 

שתי חברות שלי ילדו בבית חולים בלי ללחוץ... אולי זה קשור לזה שהן הגיעו לבית חולים אחרי הרבה שעות צירים בבית, ואז אף אחד לא היה לחוץ עליהן.

אני גם מאמינה שבעל אסרטיבי גם יכול לעזור בעניין ולמנוע מהמיילדת להלחיץ אותך.

וסיפור מעניין בהקשר: כשלוויתי את חברתי בלידה שלה, אז שתינו ידענו שבשירותים היא לא לוחצת, וכשהיו צירי הלחץ כל הזמן אמרתי לה שתעשה כמו בשירותים (כלומר תרפה ותנשום), ובמחינת המיילדת זה כאילו עודדתי אותה ללחוץ,  וככה היא הרבה פחות לחצה עליה ללחוץ...

לא עוזר ללידה, אבל מאוד משמעותי לתקופה שאח"כ.

עשיתי, וילדתי לידה ראשונה בלי תפרים.

בהצלחה

אה, וגם אפידורל עוזר ללידה קלה..

רק בלידה ה-7 ,לאחר עבודה פנימית זכיתי ללידה מדהימה, טבעית לחלוטין,בכריעה, תוך 10 דקות...

ללידה השמינית( לפני 3 חודשים) באתי מוכנה הרבה יותר, יודעת מה אני רוצה, ונחושה. קראתי את הספר לידה פעילה וזה פשוט עזר. זכיתי ללידה מהירה ביותר(סה"כ 10 דקות בחדר לידה ו-40 דקות של צירים אפקטיביים).

נכנסתי לחדר לידה וקבעתי למילדת שאני יולדת בעמידת 6, כי ככה הרגיש לי  נכון באותו רגע.

חוויה לא מהעולם הזה. שליטה עצמית גבוהה מאד מתוך הקשבה לגוף שלי.

ממליצה בחום לקרוא את הספר.

קראתי אותו הרבה לפני הלידה הקודמת,

והרגשתי שהוא ממש משדר אמונה בכוח שלנו ללדת!! שהגוף יכול ובנוי לכך!

שזה אחד מהתחושות החשובות בעיני בלידה.

ורק נק' - דורש להקפיד לשמור הרחק הרחק מעיני גברים, ילדים.. יש שם תמונות לא צנועות לחלוטין של לידה ממש..

זה לא מביך ללדת בכריעה או על 6???

את 2 הלידות ילדתי רגיל עם אפידורל על המיטה בתנוחה רגילה.

זה לא מביך להיות עם הישבן כלפי הצוות והבעל? קצת כמו כלב...

וחוצמזה- אם אני רוצה אפידורל- יש לי בכלל אפשרות להיות בתנוחה שונה מהתנוחה הרגילה על המיטה?

יש לי לידות נורא ארוכות... לא אעמוד בזה בלי אפידורל..

מכל התגובות כאן בשירשור עושה רושם שכולן יולדות טבעי. אף אחת כבר לא יולדת היום בדרך הרגילה?

מה זה טיבעי?זה  להיות יותר קשובה לגוף שלך בסיוע הטכנולוגיה

גם אני, אם בעיקרון הייתי מעוניינת באפידורל, תשלום מן הסתם לא היה מזיז אותי מזה D:

הרי הן יולדות טיבעי מה את שואלת אותי

אם כי זה פחות פשוט מאשר בלי ותלוי בכל מיני גורמים, כמו סוג האפידורל, המיומנות של הצוות ועוד.

לגבי לידה בלי לחיצות - זה אני בכלל לא בטוחה שאפשר עם אפידורל.

מבחינת מבוכה - אצלי הבעל לא שייך לעניין, הוא מעבר למחיצה. וכלפי הצוות - בואי נגיד שיש חלקים בלידה שמביכים אותי יותר... אני די שמה פס בלידה. וגם המיילדות, אני בטוחה. אבל כמובן שכל אחת ותחושותיה.

זה אכן שרשור שמופנה בעיקר אל חובבות הלידה הפעילה. במציאות (לתהייתך) משהו כמו 40% מהלידות בארץ נעשות בלי אפידורל.

כתבת:
"לגבי לידה בלי לחיצות - זה אני בכלל לא בטוחה שאפשר עם אפידורל."

למה??????

דבר ראשון שלמדתי: שיש אפשרות לתנוחות שונות אבל הפסיביות של האפידורל מגבילה מאוד, וצריך שיתוף פעולה של הצוות שלא תמיד מקבלים אותה

במקרה שלי בלידה האחרונה, התכוננתי עם חברה-דולה מתלמדת, על תנוחות שאפשריות גם עם אפידורל. לא רק בלידה עצמה אלא גם בשלב הקודם - כדי לעזור לתהליך הלידה. אך המיילדת לא איפשרה לי בכלל בכלל שום דבר ממה שלמדתי. (היא הייתה אומנית בלמרוח. כל הזמן "עוד מעט" "עוד רגע" וכ' ולכן זה לא היה חד משמעי ולא ביקשתי מיילדת אחרת)

כמסקנה עצמית בלבד, למדתי שאני צריכה יותר לא ללדת עם אפידורל, כי אז אני כבר תלוייה לגמרי במיילדת. כמעט והגעתי לקיסרי. 

דבר שני שזכור לי שיש אפידורל שמוזרק בשיטה אחרת שאפשר ללכת איתו, אבל אין אותו בכל בית חולים. walking אפידורל. לא יודעת עוד פרטים על זה.

לעומת זאת בלי אפידורל אני מלכתחילה לא כבולה למיטה ויכולה לעזור לעצמי לקדם את הלידה.

דווקא יש משהו הרבה יותר קל בללא ללחוץ עם אפידורל, 

כי לא מרגישים את צירי הלחץ. 

השאלה היא אם בתנוחה על הגב הגוף באמת יצליח "לפלוט" את התינוק ללא לחיצות. אין לי מושג... 

אז למה שתנוחה אחרת תהיה יותר מביכה??? הרי בשכיבה את כולך פתוחה לעיני כל מי שנכנס לחדר, ואילו בתנוחות שבהן הגב כלפי המיילדת, זה נראה לי דווקא הרבה פחות מביך...

מלבד זה, לא משנה באיזו תנוחה את, לפי ההלכה לבעל אסור להיות לפניך, אלא לצידך (או משהו בסגנון) כדי שלא יחשף לפתח יציאת התינוק...

מבחינתי זה אולי היתרון היחיד בללדת על הגב - שאז אפשר שהוא יעמוד לידך עם הפנים אלייך, והחלק העליון שלך מכוסה, והוא לא רואה את כל האזור החשוף. אבל כשמדובר בתנוחות כמו כריעה, עמידה, עמידה על הברכיים ושות' - אין לו דרך להיות לצדי בלי להיחשף לזה, ואני שולחת אותו בצער אל מאחורי המחיצה.

לאחרונה הגעתי למסקנה שבשביל שההנקה תלך אצלי יותר בקלות הפעם נראה לי שמאוד יעזור אם בהנקה שמיד אחרי הלידה (ואולי בעוד הנקות בהמשך, אבל נתחיל עם הראשונה) אהיה עם פלג גוף עליון חשוף לגמרי. הבעיה העיקרית עם התוכנית הזאת היא שמה יהיה עם בעלי? ייאלץ להישאר בגלות עוד חצי שעה אחרי הלידה? (ובעצם יש עוד בעיה: איך אצליח להגיע להיות עם פלג גוף עליון חשוף כשאני רגע אחרי לידה? איך אצליח להתפשט בשלב הזה? מהניסיון שלי המיילדות ברגעים האלה מאוד עסוקות וממהרות, ולא יהיה מי שיעזור לי. אז האם זה אומר... ללדת מראש בלי בגדים עליי? קשה לי עם זה, זה לא הסגנון שלי...)

סליחה אם זה סטה מאוד מנושאי הדיון, ניצלתי הזדמנות לפרוק כמה דאגות.

אחרי שאמרתי לה מראש שאני רוצה את התינוק ישר כשהוא יצוא ישר על הבטן שלי. היא פשוט פתחה מהר את התיקתקים של החלוק כשהראש של התינוק התחיל לבצבץ...

האמת - בלידה הקודמת שילדתי על הגב גם לא היתה אופציה שבעלי יהיה שם כי כל הרגליים שלי היו חשופות, ולחוצות למעלה (ע"י אמא ותומכת).

אגב, יש רבנים שחושבים שבכלל עדיף שבעל שלא יהיה בחדר לידה, אלא רק אשה תומכת כלשהיא (אמא, חברה, דולה), מכל מיני סיבות רוחניות ופרקטיות.

(אני לא יודעת ללדת בלי בעלי)

לי זה נראה כמו חיפושית הפוכה, 

תנוחה שמנוגדת לתהליך שקורה בגוף.

כך ילדתי 3 לידות, ובלידה האחרונה התכוננתי למשהו אחר, וכשמצאתי את עצמי שוב בתנוחה הזו, זה היה מאוד מבאס.

וגם אצלנו -- הבעל בחוץ בד"כ. או מאחור. לא רק כדי שלא יראה חלקים בגוף שצריכים להיות מוצנעים. אלא גם שלא להתבזות בפניו. גם הפנים שלי לא נראות משהו כשאני יולדת... 

פעמיים הוא היה בחוץ, בלידה השלישית ביקשתי שישאר כי הייתי חייבת להתייעץ איתו, אז הוא פשוט היה מאחורי ולא ראה אותי בכלל, זה לגמרי הספיק לי.

הוא כתוב בצורה כל כך מייגעת! הרגשתי כאילו אני קוראת מאמר שמצריך ממני לקרוא כל פסקה פעמיים כדי לוודא שהבנתי...

אני קראתי את "להיות לאם" ואת "ליד ה'". ואת שניהם יכולתי לתת גם לבעלי לקרוא... ונראה לי שהם די מקיפים את מה שכתוב בלידה פעילה. (אני צודקת?)

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

את בתוך המערבולת הרגשית כרגע, וזה ברור שהראש רץ לכל המחשבות האלה אבל זה לא רלוונטי כרגע. חכי קצת, תתאוששי, תנשמי, ואח"כ תעשי חושבים ממקום אחר.

וחיבוק על ההפלה❤️‍🩹, כל מה שאת מרגישה עכשיו נורמלי מאד❤️.

לדעתי המחשבות על עוד ילד כן או לא, זה לא הזמן עכשיו.

בכל מקרה כרגע את לפני גרידה ולהבנתי ייקח עוד כמה שבועות או חודשים עד שהגוף יחזור לעצמו

אני במקומך הייתי מניחה את זה.

תשקלו את זה שוב כשזה יהיה רלוונטי.

ואני חושבת שאת מאוד נורמלית עם התחושות שלך.

וזה קשר ישיר לקושי בהריון.

בעצמי עברתי בהריון הראשון הריון סיוט עם היפרמזיס קשוח

וכל פעם שהגעתי לאולטרה סאונד בהריון ידעתי שאם יגידו שהעובר בלי דופק או משהו כזה

יהיה בי חלק שישמח שהקושי המטורף הזה הסתיים.

ב"ה ההריון הסתיים בידיים מלאות אבל אני ממש מבינה את התחושה שלך.

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

אני אומרת שיש לי כוונה לקנות להם מתנה

אבל מה היא מעדיפה

משחק לתינוק

משחק לאחים

או משהו בשבילה