אפשר קצת הסבר?

על כיסא לידה

העמידה

לידה ראשונה התחלתי בשכיבה (אפידורל), אבל לבקשת המיילדת ועם הרבה עזרה ממנה עברתי לישיבה.

לידה שנייה התחלתי בעמידה על הברכיים וחיבוק המשענת של המיטה, אבל לבקשת המיילדת עברתי לישיבה בקצה הקדמי של המיטה, עם רגליים על הרגליות וידיים בידיות.

(בשני המקרים האלה הבקשה של המיילדת הייתה אחרי כמה זמן כשראינו שהלידה בקושי מתקדמת ככה)

לידה שלישית עמדתי להתחיל בישיבה בקצה הקדמי (מצא חן בעיניי מהלידה הקודמת), אבל תוך כדי שהסתדרתי שם הרגשתי שזה לא מתאים לי הפעם, ועברתי לתנוחה שבה התחלתי בלידה הקודמת (על הברכיים).

לדעתי אין תנוחה אחת 'נכונה'. זה תלוי בהמון דברים - בגודל העובר, במנח המדויק, בקצב הלידה, בכוחות שלך... בגדול לרוב הגוףך עצמו ינחה אותך לתנוחה האידיאלית בשבילך בכל מצב, וגם המיילדת רואה אם יש בעיה עם התנוחה ומציעה איך לשפר.

מה שכן אולי כדאי לדעת מראש זה שכריעה ידועה כדי מזרזת לידה (טובה כשרוצים לקדם את העסק, רעה כשהעסק רץ מהר מדי והיולדת זקוקה ליותר מנוחה) וגם כמעמיסה על רצפת האגן - אז מי שיש לה בעיות ברצפת האגן כדאי שתשקול לוותר. ואילו עמידת שש בדיוק להפך - ידועה כמאטה קצת את הקצב וגם כשומרת על רצפת האגן.

 בהיריון הבא אני בהחלט אשתמש בזה.

בחדר לידה רגיל המילדות מסכימות לתנוחות שונות?

וכשאני מגיעה לשלב הלחיצות אני מרגישה פשוט בלי כוחות ללחוץ, האם לידה בעמידה או כריעה עוזרת שיוכלו פחות להתאמץ בלחיצות?

בעזרת ה' אני מתכוננת (כלומר ממש עושה הכנות ותרגולים) לא ללחוץ בלידה הקרובה. אם אני אלד לפניך אני אעדכן אותך אם זה אכן הצליח

מה הכוונה הכנות ותירגולים? יש דברים מסויימים? מאיפה אפשר לקבל עוד מידע? ומה הכוונה לא ללחוץ, יש כזה דבר? אשמח לשמוע עוד.

תודה ול"ג בעומר שמח ולידה קלה.

http://beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E4_%E4%EC%E7%F5_%EE%FA%E5%EA_%E1%E0%E5%F4%EF_55

ד"ר מישל אודנט מסביר הרבה על דבר שנקרא 'רפלקס הפליטה' - הגוף מסוגל לפלוט את התינוק מעצמו.

לדעתי התרגול הכי טוב הוא בפעולות מעיים. מדהים לראות שזה עובד. מה שצריך לצאת יוצא גם בלי ללחוץ!

אני גם, כבר מאמצע ההריון, אחרי שיצאו לי קצת טחורים וקצת סבלתי, למדתי להרפות את כל הגוף לגמרי  במהלך השירותים (ובמיוחד את השרירים שסוגרים את הטבעת), לנשום לבטן תוך כדי ניפוח שלה, ולחכות שהדברים יקרו מעצמם. וזה פשוט מדהים כמה שזה עובד, וזה לא רק עובד - זה אפילו הולך הרבה יותר מהר....

ואני יודעת גם מגיסתי שהיא בלידות האחרונות שלה לא לחצה, כי בלידות שלפני נדפקה לה רצפת האגן, וברוך ה' הילדים שלה יצאו מהבטן ואפילו די מהר....

הלידה הזאת פשוט עד הבית חולים היה בדיוק מה שכיוויתי, התרגשות בצירים, תפילה לה' (גם עם הגדולה שבחקשנו ביחד) שמחה שזה מגיע...ואז הגענו לבית חולים והכל יצא משליטתי....

ואז שהיא אמרה לי ללחוץ כמו בעצירות חשבתי לעצמי- אבל אני לא לוחצת כשיש לי עצירות, מאז לידה קודמת למדתי להרפות, לשחרר, לנשום, לחייך (פאולה) וזה מדהים ומקל....אבל לחצתי...

הלוואי ופעם הבאה בעז"ה אצליח להיות בשליטה גם שם...איך עושים את זה עם צירי לחץ (רק היה בא לי לצרוח ולנוח לכמה דקות)

רק בלידות בית.

בבית החולים יש פרוטוקולים,ואת צריכה בלידה חוזרת בלי אפידורל תוך שעה להוציא את התינוק ואח"כ זה או ואקום/קיסרי.

לכן המיילדות מלחיצות ללחוץ ולהוציא את התינוק.

בקיצר, כדאי שנתפלל טוב טוב שמשיח יגיע לפני הלידה, כדי שנוכל לזכות ללידה חלקה.

יש לבי"ח איזושהיא זכות/סמכות לדרוש פעולות בניגוד לרצון היולדת?

הרבה פעמים אני תוהה לעצמי.. עכשיו בהריון מטריד אותי יותר מתמיד..

בוא ניקח למשל את המקרה הכי קיצוני , למשל-

לידה שברור ב100 % שהעובר בסכנת חיים, ואם לא מבצעים פעולה רפואית- ניתוח/ואקום/לא יודעת מה,

היולדת תמות, התינוק ימות קיצור יגמר הכי רע..

יש אפשרות לבי"ח להכריח אותה לעשות זאת??

או שאם היא ממש ממש איתנה בדעתה, אפילו שהיא סכלה ובעצם מקבלת החלטה שגויה, כל עוד היא לא מסכימה א"א לעשות כלום? לידה זה תמיד אחריות של בי"ח? או שאם היא מתנגדת הם בעצם כותבים היולדת התנגדה וזהו ואין להם מה לעשות?

אני בטוחה ומכירה מקרוב את הנק' שכשהצוות רפואי לוחץ לעשות משהו, ומפחיד ומאיים שאם לא אז.. זה מאוד קשה-עד כמעט בלתי אפשרי לפעמים לאזור כוח נפשי להתנגד, מול כל המבינים הדגולים בחלוקים לבנים, כי מערערים לך את כל הביטחון והאמונה בדעתך, באחריותך, וכד', אבל נניח תיאורטית שאדם איתן בדעתו, מסכים לחתום על הכל, בפועל זה אפשרי?

אני חשבתי שגם בבי"ח, כל פעולה רפואית אמורה להתבצע רק אחרי שאני מסכימה (חוץ מהסיפורים ששמעתי שלא שואלים על פקיעת מים וכו', או שמלחיצים וכו' אבל זה כבר נושא אחר..) אבל תמיד אני יכולה לבחור. אבל אולי אני טועה וברגע שנכנסתי לממלכה שלהם, יש דברים שכבר לא בידיים שלי??

אז היא יכולה לסרב,ויחתימו אותה..אבל בסוף היא עדיין יכולה להגיע איתם לבית משפט אם קורה משהו,לכן הם כ"כ מפחדים.

ואני לא מכירה אחת שיגידו לה שהתינוק שלה ימות והיא לא תסכים לניתוח או מה שזה לא יהיה.

אחת שלא הסכימה לניתוח בידיעה שהתינוק ימות. ולא היה לבי"ח מה לעשות (לא בארץ).

ואני זוכרת מקרה אחר בארץ, שבהליך מהיר מאוד שופט הוציא פס"ד שאישה מסוימת שסירבה לניתוח לא כשירה זמנית, ובעלה הוא האפוטרופוס שלה ויכול להחליט במקומה (משהו כזה, לא זוכרת מונחים משפטיים מדויקים).

שמבחינה משפטית אין לרופאים סמכות לקבוע פעולות נגד רצון האישה. הכי הרבה שאפשר זה לתת לקרוב משפחה סמכות להחליט במקומה, וגם זה רק בהחלטת שופט.)

אני חושבת שבארץ, עם חתימה של 3 רופאים בכירים, ניתן לבצע פעולה רפואית גם בלי הסכמה של המטופל

אלא שבפועל משתמשים באופציה הנ"ל רק במצבי חירום שבהם המטופל לא יכול לחתום בעצמו, ואין קרוב משפחה שיחתום עבורו (כמו למשל תאונת דרכים קשה חו"ח), ולא על מנת לכפות טיפול רפואי על מטופל שמסרב לכך. וכך בכל מקרה הבנתי מחברה שלי שעובדת בבית חולים.

וסיפור שקרה במדינה אחרת לא מעיד על מה שקורה פה בארץ, משום שמדינה אחרת, חוקים אחרים.

אני יכולה לגשת לבי"ח בידיעה בטוחה שכל עוד אני מחליטה משהו בנוגע ללידה, ויציבה בדעתי, לא יוכלו להחליט במקומי בניגוד לרצוני?

(אל תענו בקטע שזה לא אחראי וכו', אני לא מדברת על מצבים קיצוניים כמו בדוג' הקודמת, ואני ב"ה אחראית וחכמה ומלווה בתומכת ועוד.. אלא בקטע המעשי אני שואלת)

בלידה קודמת שלי למשל, בלי אפידורל, נתקעתי שעתיים בפתיחה מלאה ולחיצות.

המיילדת שלא זכורה לי לטוב מכמה סיבות..כל הזמן הלחיצה והכריזה שמשהו מסתבך, ועוד רגע היא תקרא לרופאים שיתערבו וכו'.. כשהלחץ שלה התחיל כבר אחרי 15 שעה!!! (- לא רק הערכת זמן שלי כיולדת, שלא תגידו שאין לי אמדן זמן במצב כזה - אלא גם לפי התומכת ובעלי שהיו שם!!) לא משנה שרק האיומים האלה הרגשתי איך תקעו את הגוף שלי. ובסוף- הקטנצ'יק יצא אחרי שעתיים, במצב מצוין, בריא ושלם, קיבל 9-10 במבחנים האלו.. אני במצב מצוין, והכל היה כמו שצריך.

עכשיו, אם לדוג' גם בלידה הבאה שלי זה יקרה, התקדמות מהירה עד לשלב הזה ואז איטיות, ושוב יהיה את ההלחצה הזאת, אז במידה וארצה, אוכל לעמוד על שלי? אם אני+בסיוע עצת התומכת מקבלת החלטה לתת עוד זמן לגוף ללדת טבעי, אם אני מבינה נכון, לא יוכלו להכריח אותי לפעולה רפואית???

במשפט פשוט אחד מתוך חוק זכויות החולה:

"לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת"

אני אישית חוששת ממצבים כאלה, וגם כשלכאורה החוק וההיגיון לצדי, אם מתייחסים אליי כאילו זה לא כך זה עלול מאוד להקשות עליי בלידה (כמו שאמרת שהאיומים עצמם תקעו את הגוף שלך), לכן אני עושה כמיטב יכולתי להגיע ללדת רק במקום שידוע ביחס ההגון שלו ליולדות. וגם אם מגיעים למקום כזה ובכל זאת נופלים על מיילדת בעייתית - יש לך זכות לבקש מיילדת אחרת. בשורה התחתונה הכול בידי שמים, אבל אני עושה את ההשתדלות שלי.

מה קורה אם באמת יש מצוקה של העובר, שלא עולים עליה בזמן? האם זו לא הסיבה העיקרית שהמיילדות לוחצות על היולדת ללחוץ? הרי יש כאן סיכון מסוים, לא? ולא מדובר דווקא במוות- אם בזמן קריטי העובר לא מקבל חמצן, הוא גם כן די נפגע מזה (וזה יכול לקרות, לא?)

אני אישית גם כן מעדיפה לא ללחוץ בלידה הקרובה ולתת לגוף "להוציא את העובר" בעצמו. ועם זאת, אני לא יודעת איך זה יהיה בפועל, וייתכן מאוד שבסוף כן אלחץ.

החשש הזה מכך שמשהו יסתבך ויילך לא כשורה רק בגלל (או בעיקר בגלל) שלא לחצתי יותר כדי שהעובר ייצא, די מלחיץ.

אה, והיה לי מאוד קשה לנשום בצורה שתקדם את הלידה ותקל את כאבי הצירים בלידה הקודמת, אז אני לא יודעת אם הפתרון הזה הוא בר יישום מבחינתי.

זהו. אשמח לשמוע את דעתכן

 אלא בגלל תפיסה מקובלת ש"ככה יולדים".

למיטב ידיעתי, כל זמן שאין אינדיקציה לבעיה, אין סכנה מיוחדת לעובר בשלב הזה. הוא עדיין מקבל כל מה שהוא צריך מהשליה, וגם אם יש חשש אפשר עדיין לנטר אותו (אני הייתי עם מוניטור אלחוטי בשלב הזה). אז כמו שאין נורמה שמגיעים לחדר לידה ומייד מתחילים לזרז עם פיטוצין למקרה שיש בעיה (והרי תמיד יכולים לקרות מקרים כאלה, לא עלינו) ככה לא מתחילים שלב שני של לידה ומיד חייבים ללחוץ ולהוציא את התינוק. כל עוד נראה שהכול תקין, הלידה יכולה להתנהל על מי מנוחות.

עוד דבר: את מתייחסת לשלב שני בלי לחיצות כאילו הוא בהכרח ארוך יותר מעם לחיצות. אני בכלל לא בטוחה שזה ככה. בלידה האחרונה שלי ממש הרגשתי (וגם לדברי המיילדת) שהלחיצות המטורפות שלי כיווצו אותי וחסמו את ההתקדמות.

לרוב בזמן צירי הלחץ העובר עדיין מקבל אספקת חמצן דרך חבל הטבור.

עושים לך כל כך הרבה מוניטור, שיש סיכוי קלוש שיפספסו מצוקת עובר.

ככה שאם מלחיצים אותך זה לרוב בגלל נהלים מסויימים (כמו שמישהי כבר אמרה כאן) או בגלל שפשוט לא ממש אוהבים לידות ארוכות...

מלבד זה - אני יכולה להגיד לך לגבי יציאות בשירותים, שההרפיה גורמת להן להתרחש הרבה יותר מהר מאשר הלחיצות (לפחות אצלי ואצל עוד כמה שדיברתי איתם על זה), ככה שאם את לא לוחצת זה ממש לא אומר שאת מעכבת את התינוק מלצאת. להפך - יכול להיות שאת רק מקצרת את התהליך...

אם את מתרגלת להרפות את הגוף בכל מצב שהוא, גם בזמן כאב חד, או בזמן מאמץ מסויים (אני יודעת שזה נשמע מנוגד, אבל אני מבטיחה לך זה אפשרי) זה יעלה את הסיכויים שתצליחי לא ללחוץ. כמובן שבסופו של דבר הכל בידיו יתברך. הוא רק דורש מאיתנו את ההשתדלות ואת התפילות...

שיטת ניפוח הבטן בעזרת נשימות עמוקה גם מעולה לשלב הצירים הרגילים, אז בכלל כדאי לך לתרגל אותם.

נראה לי שכדאי לתרגל נשימות עמוקות.  שמעתי הרבה סיפורים שלאשה "לא היה ראש" להקפיד על נשימות מסויימות, וזה הגיוני, אבל אם את כבר באה מספיק מתורגלת, הנשימות האלה יהיו קלות לביצוע ולא ידרשו יותר מדי התרכזות ומאמץ.

עוד משהו טוב זה המון המון דימיון מודרך. יש את הדיסק של מרגלית שרפר שעושה את זה.

וכמובן - הרפיות. יש בספר "להיות לאם" הדרכות להרפיות מכמה סוגים. את יכולה להיעזר בהם.

וכמו שאמרתי - תנצלי את הכאבים המשונים שמלווים את ההריון לתרגל הרפיה בזמן כאב. כי זאת לא חוכמה להרפות כשנעים...

גם בפעם הקודמת ילדנו קרוב (ילדת חודש-חודשיים לפניי, אם אני לא טועה).

אני אמורה ללדת עוד שבועיים בעז"ה. בלידה הראשונה באמת לא הלך לי בכלל עם הנשימות (לא עזר, לא היה לי כח לנשום עמוק וכו', ומצאתי דרך אחרת להקל על הכאב). אולי הפעם יהיה אחרת (אם כי אני לא יודעת אם אספיק לתרגל כמו שצריך מראש).

ותודה

אני זוכרת שבלידה הקודמת הנשימות כל כך עזרו, אבל בדיוק כמו שאמרת, לא היה לי כוח לחשוב על זה שאני צריכה לנשום. רק מדי פעם כשהדולה ליוותה אותי עם הנשימות תוך כדי הציר - זה הצליח.

אז אולי מה שאת צריכה לעשות זה לבקש מבעלך שיעשה איתך את הנשימות ואז את לא צריכה להתרכז בזה אלא רק לעשות איתו...

באחת הלידות הקודמות שלי הגעתי ללניאדו אחרי הרבה זמן של צירי לחץ (זמן הנסיעה +מסביב, לא זוכרת כמה זמן בסה"כ אולי שעה פלוס אולי יותר) והמילדת התחילה להלחיץ אותי ללחוץ מהר ושכבר בקושי שומעים דופק... ב"ה נולדה לי בת מתוקה ומקסימה ודי מהר ב"ה,

אך האם הגוף פולט את התינוק לבד רק בתנוחות העוזרות לכח הכבידה - עמידה, כריעה... ובשכיבה זה לא יכול לקרות???

והאם באמת אין שום סיכון כי העובר מקבל את שלו מהשליה? איך אפשר לדעת את זה?

והמיילדת עצמה פתחה בפנינו את האופציה הזאת שאפשר בלי לחיצות וע"י הרפייה, היא אומנם אמרה שזה לא נפוץ, אבל היא כבר היתה בלידות כאלה ושכל אחת תעשה כפי שהיא מסוגלת..

ברור שאם יש מצוקה עוברית אז מקצרים ככל האפשר, אבל כשאין אז אין בעיה..

מניסיון של 3 לידות בלניאדו,

יש כאלה שממש לא בקטע של טבעי,

ושלא מעודכנות במחקרים.

יצא לבית החולים הזה שם ממש טוב, לצערי בדרך הקשה למדתי שהשם לא תמיד הצדיק את עצמו.

עם מיילדות ואחיות של המחלקה...

ובאמת כששאלתי על נכונות ללידה בכל מיני תנוחות ושיטות טבעיות היא אמרה שרוב הצוות עברה הכשרה ליילד בשיטות אלטרנטיביות, אבל שיש עוד כמה מיילדות שהן עדיין מהדור הישן... ואז היא אמרה שלפי התוכנית לידה שלי משתדלים לשים אותי אצל מיילדת שתתאים לי יותר.

באתי עם תכנית לידה וההתייחסות אליה היתה שואפת לאפס.

ובאותו עניין אבל לא בדיוק, לפני בלידה הראשונה הבטיחו לי שמשתדלים לשים נשים עם ביות בחדרים של 2. שמו אותי בלידה הראשונה ובלידה השניה בחדר של ארבע. 

בלידה השלישית היתה כבר מחלקה ב' וקיבלתי חדר של שתיים, וזה היה נפלא, גם המקום ממש אסטתי (אם את הולכת לשם אני ממש ממליצה על אשפוז במחלקה ב', הם שואלים באיזה מחלקה את רוצה ולא אומרים מה החדשה)

מסקנות אישיות שלי מלניאדו ובכלל:

*כדאי לא להסתמך על המיילדת אלא להביא דולה מעולה, למרות התשלום הכרוך בכך.

*אם יש משהו שחשוב לי, להביא מחקרים שמצדדים בכך בתיק מיוחד מתוייק שהבעל ישלוף בעת הצורך. זה למקרה שיש מיילדת ממש זוועתית כמו שהיתה לי בפעם האחרונה.

*והדבר הנפלא שעשיתי בפעם האחרונה שאני ממליצה לכל מי שבוחרת ביות מלא - להשתדל למצוא מישהו שילווה אותי בזמן האשפוז. אם לא מסתדר מישהו מהמשפחה, אפילו בייביסיטר בתשלום (לי היתה בייביסיטר כל הלילה). בפעם האחרונה סוף סוף ישנתי לילה בבית חולים. 

אבל בבתי חולים אחרים המצב לא הרבה יותר טוב. הם לפחות מכריזים שהם מאפשרים לידות בתנוחות לא שגרתיות - במקומות אחרים שבדקתי לא שמעתי את זה...

אני מקווה שהיום המצב שם הרבה יותר טוב מאשר בפעמים שהיית שם.

אני יכולה להגיד לך שבכנס הם ממש ציינו את תוכנית הלידה וביקשו להביא אותה, אז קשה לי להאמין שהם לא מתכוונים להתייחס אליה - היו שם המון נשים בכנס וחבל להם לסכן את השם הטוב שלהם...

בכל מקרה - אני לא נציגה שלהם או משהו כזה. אני פשוט מקווה שאצלי זה יהיה יותר טוב, כי זה קצת השקעה בשבילי להגיע לשם (למרות שבכל מקרה לבת חולים שבאזור שלי אני ממש לא רוצה להגיע...)

קודמת המיילדת לא הטריחה את עצמה להעיף ולו חצי מבט בתוכנית לידה, שהיתה ממוקדת, קצרה, נעימה וברורה. זאת על אף בקשה מפורשת שלי!!!!

לא ראתה חשיבות בכך. הלווואי ויהיה אחרת.

כשהיה חילופי משמרות, הציגו אותי - היא כבר מתמודדת כך וכך זמן עם צירי לידה, כבר פתיחה מתקדמת ולא רוצה אפידורל

אז אביגיל ביקשה אותי

וב"ה זכיתי!

אמנם בסוף לקחתי אפידורל, ולאביגיל היה קשה להשלים עם זה, אך בסוף הודתה שבכך הצלתי את הלידה שלי (סיפור ארוך... ) ובהמשך, בשלב הלחיצות היא הצילה אותי מקיסרי. 

הלידה האחרונה, הזוועתית, היתה לפני פחות משנתיים (ההצהרות היו כבר לגמרי. הן היו גם בלידה הראשונה, לפני שש שנים). 

אבל בשתי הלידות האחרות זה לא היה כך. 

קשה לנו מאוד להוציא 2000 ש"ח על דולה לידה, בגלל זה לא עשינו זאת עד עכשיו. אחרי הלידה האחרונה הבנו שאין ברירה. 

אני לא רוצה להפחיד, גם לא נעים לי להשמיץ, באמת יש שם גם מיילדות נהדרות. אני רוצה לספר את מה שעברתי כדי שנשים אחרות תהיינה חכמות ממני כשילמדו גם מהניסיון שלי, ולא תצטרכנה לעבור את הסבל שעברתי.

אני מאחלת לך שתהיה לך לידה קלה וטובה כמו שהיית הכי רוצה!

את הולכת לחדר הטבעי?

מה האזור שלך?

אני עד לא מזמן גרתי בחיפה, והיו לי שיקולים נוספים - בחיפה לא כל המיילדות מבני עמנו... וגם שבת בבית חולים... 

ומניסיוני עם דולה - אני כנראה מאלה שמעדיפות להיות רק עם עצמן...

בכל מקרה - היום הם מביאים לך מראש טופס שאת ממלאה בו בצורה ממוקדת מה את מעדיפה בלידה. ככה הם כנראה לא צריכים להסתבך עם לקרוא ולהבין דברים שנשים כתבו בצורה אישית, אלא לראות רק מה הן סימנו בעיגול.

וזה ברור לי שבבסופו של דבר - אם הקב"ה החליט לזמן לך מיילדת שלא מתאימה לך, או שיש לה יום גרוע והיא חסרת סבלנות, אז זה מה שיקרה, ולא משנה לאיזה בית חולים תגיעי... אנחנו פשוט צריכות להתכונן להיות אסרטיביות. זה מזכיר לי סיפור לא זוכרת מאיפה, שמישהי לא עלתה למיטה למרות שהמיילדת ממש דרשה שהיא תעלה. היא הסבירה את זה בכך שברור לה שהמיילדת לא תביא את המשטרה כדי להכריח אותה לעשות משהו, אז היא פשוט התעלמה ממנה. אמנם מצב לא נעים - אבל אחלה דוגמא לאסרטיביות... שנזכה!

והגעתי עם תוכנית לידה בהירה וברורה,

ו-נפלתי על מיילדת על הפנים שהתנגדה אלי נוראות (ואני ממש מסתדרת עם כולם בד"כ באופיי..)

ויצאתי מאוכזבת מאוד מאוד מהם,

(אבל ב"ה עם חווית לידה נהדרת!! (: ישתבח ה')

אבל עדיין אני הולכת לחזור לשם, לבי"ח, עוד לא יודעת אם למרכז, בלידה הקרובה בע"ה..

כי יחסית לבי"ח אחרים, בהחלט יש שם יותר סיכוי לתמיכה בגישה טבעית ללידה,

100% אין בשום בי"ח, על זה כבר צך תפילות.. 

אני רק מתלבטת על מה לשים את הכסף הפעם, דולה/מרכז לידה. לא נראה לי שאקציב את שניהם.

מה אתן מייעצות???

ואילו היה לי כסף ללא הגבלה הייתי לוקחת גם מיילדת.

לגבי הסיפור שלך על מרכז הלידה - שמעתי סיפורים טובים על המרכז, וסיפורים אחרים שדומים למה שאת מספרת, זה לא מקרה יוצא דופן. 

שתי חברות שלי ילדו בבית חולים בלי ללחוץ... אולי זה קשור לזה שהן הגיעו לבית חולים אחרי הרבה שעות צירים בבית, ואז אף אחד לא היה לחוץ עליהן.

אני גם מאמינה שבעל אסרטיבי גם יכול לעזור בעניין ולמנוע מהמיילדת להלחיץ אותך.

וסיפור מעניין בהקשר: כשלוויתי את חברתי בלידה שלה, אז שתינו ידענו שבשירותים היא לא לוחצת, וכשהיו צירי הלחץ כל הזמן אמרתי לה שתעשה כמו בשירותים (כלומר תרפה ותנשום), ובמחינת המיילדת זה כאילו עודדתי אותה ללחוץ,  וככה היא הרבה פחות לחצה עליה ללחוץ...

רק בלידה ה-7 ,לאחר עבודה פנימית זכיתי ללידה מדהימה, טבעית לחלוטין,בכריעה, תוך 10 דקות...

ללידה השמינית( לפני 3 חודשים) באתי מוכנה הרבה יותר, יודעת מה אני רוצה, ונחושה. קראתי את הספר לידה פעילה וזה פשוט עזר. זכיתי ללידה מהירה ביותר(סה"כ 10 דקות בחדר לידה ו-40 דקות של צירים אפקטיביים).

נכנסתי לחדר לידה וקבעתי למילדת שאני יולדת בעמידת 6, כי ככה הרגיש לי  נכון באותו רגע.

חוויה לא מהעולם הזה. שליטה עצמית גבוהה מאד מתוך הקשבה לגוף שלי.

ממליצה בחום לקרוא את הספר.

קראתי אותו הרבה לפני הלידה הקודמת,

והרגשתי שהוא ממש משדר אמונה בכוח שלנו ללדת!! שהגוף יכול ובנוי לכך!

שזה אחד מהתחושות החשובות בעיני בלידה.

ורק נק' - דורש להקפיד לשמור הרחק הרחק מעיני גברים, ילדים.. יש שם תמונות לא צנועות לחלוטין של לידה ממש..

זה לא מביך ללדת בכריעה או על 6???

את 2 הלידות ילדתי רגיל עם אפידורל על המיטה בתנוחה רגילה.

זה לא מביך להיות עם הישבן כלפי הצוות והבעל? קצת כמו כלב...

וחוצמזה- אם אני רוצה אפידורל- יש לי בכלל אפשרות להיות בתנוחה שונה מהתנוחה הרגילה על המיטה?

יש לי לידות נורא ארוכות... לא אעמוד בזה בלי אפידורל..

מכל התגובות כאן בשירשור עושה רושם שכולן יולדות טבעי. אף אחת כבר לא יולדת היום בדרך הרגילה?

מה זה טיבעי?זה  להיות יותר קשובה לגוף שלך בסיוע הטכנולוגיה

גם אני, אם בעיקרון הייתי מעוניינת באפידורל, תשלום מן הסתם לא היה מזיז אותי מזה D:

אם כי זה פחות פשוט מאשר בלי ותלוי בכל מיני גורמים, כמו סוג האפידורל, המיומנות של הצוות ועוד.

לגבי לידה בלי לחיצות - זה אני בכלל לא בטוחה שאפשר עם אפידורל.

מבחינת מבוכה - אצלי הבעל לא שייך לעניין, הוא מעבר למחיצה. וכלפי הצוות - בואי נגיד שיש חלקים בלידה שמביכים אותי יותר... אני די שמה פס בלידה. וגם המיילדות, אני בטוחה. אבל כמובן שכל אחת ותחושותיה.

זה אכן שרשור שמופנה בעיקר אל חובבות הלידה הפעילה. במציאות (לתהייתך) משהו כמו 40% מהלידות בארץ נעשות בלי אפידורל.

כתבת:
"לגבי לידה בלי לחיצות - זה אני בכלל לא בטוחה שאפשר עם אפידורל."

למה??????

דבר ראשון שלמדתי: שיש אפשרות לתנוחות שונות אבל הפסיביות של האפידורל מגבילה מאוד, וצריך שיתוף פעולה של הצוות שלא תמיד מקבלים אותה

במקרה שלי בלידה האחרונה, התכוננתי עם חברה-דולה מתלמדת, על תנוחות שאפשריות גם עם אפידורל. לא רק בלידה עצמה אלא גם בשלב הקודם - כדי לעזור לתהליך הלידה. אך המיילדת לא איפשרה לי בכלל בכלל שום דבר ממה שלמדתי. (היא הייתה אומנית בלמרוח. כל הזמן "עוד מעט" "עוד רגע" וכ' ולכן זה לא היה חד משמעי ולא ביקשתי מיילדת אחרת)

כמסקנה עצמית בלבד, למדתי שאני צריכה יותר לא ללדת עם אפידורל, כי אז אני כבר תלוייה לגמרי במיילדת. כמעט והגעתי לקיסרי. 

דבר שני שזכור לי שיש אפידורל שמוזרק בשיטה אחרת שאפשר ללכת איתו, אבל אין אותו בכל בית חולים. walking אפידורל. לא יודעת עוד פרטים על זה.

לעומת זאת בלי אפידורל אני מלכתחילה לא כבולה למיטה ויכולה לעזור לעצמי לקדם את הלידה.

דווקא יש משהו הרבה יותר קל בללא ללחוץ עם אפידורל, 

כי לא מרגישים את צירי הלחץ. 

השאלה היא אם בתנוחה על הגב הגוף באמת יצליח "לפלוט" את התינוק ללא לחיצות. אין לי מושג... 

אז למה שתנוחה אחרת תהיה יותר מביכה??? הרי בשכיבה את כולך פתוחה לעיני כל מי שנכנס לחדר, ואילו בתנוחות שבהן הגב כלפי המיילדת, זה נראה לי דווקא הרבה פחות מביך...

מלבד זה, לא משנה באיזו תנוחה את, לפי ההלכה לבעל אסור להיות לפניך, אלא לצידך (או משהו בסגנון) כדי שלא יחשף לפתח יציאת התינוק...

מבחינתי זה אולי היתרון היחיד בללדת על הגב - שאז אפשר שהוא יעמוד לידך עם הפנים אלייך, והחלק העליון שלך מכוסה, והוא לא רואה את כל האזור החשוף. אבל כשמדובר בתנוחות כמו כריעה, עמידה, עמידה על הברכיים ושות' - אין לו דרך להיות לצדי בלי להיחשף לזה, ואני שולחת אותו בצער אל מאחורי המחיצה.

לאחרונה הגעתי למסקנה שבשביל שההנקה תלך אצלי יותר בקלות הפעם נראה לי שמאוד יעזור אם בהנקה שמיד אחרי הלידה (ואולי בעוד הנקות בהמשך, אבל נתחיל עם הראשונה) אהיה עם פלג גוף עליון חשוף לגמרי. הבעיה העיקרית עם התוכנית הזאת היא שמה יהיה עם בעלי? ייאלץ להישאר בגלות עוד חצי שעה אחרי הלידה? (ובעצם יש עוד בעיה: איך אצליח להגיע להיות עם פלג גוף עליון חשוף כשאני רגע אחרי לידה? איך אצליח להתפשט בשלב הזה? מהניסיון שלי המיילדות ברגעים האלה מאוד עסוקות וממהרות, ולא יהיה מי שיעזור לי. אז האם זה אומר... ללדת מראש בלי בגדים עליי? קשה לי עם זה, זה לא הסגנון שלי...)

סליחה אם זה סטה מאוד מנושאי הדיון, ניצלתי הזדמנות לפרוק כמה דאגות.

אחרי שאמרתי לה מראש שאני רוצה את התינוק ישר כשהוא יצוא ישר על הבטן שלי. היא פשוט פתחה מהר את התיקתקים של החלוק כשהראש של התינוק התחיל לבצבץ...

האמת - בלידה הקודמת שילדתי על הגב גם לא היתה אופציה שבעלי יהיה שם כי כל הרגליים שלי היו חשופות, ולחוצות למעלה (ע"י אמא ותומכת).

אגב, יש רבנים שחושבים שבכלל עדיף שבעל שלא יהיה בחדר לידה, אלא רק אשה תומכת כלשהיא (אמא, חברה, דולה), מכל מיני סיבות רוחניות ופרקטיות.

(אני לא יודעת ללדת בלי בעלי)

לי זה נראה כמו חיפושית הפוכה, 

תנוחה שמנוגדת לתהליך שקורה בגוף.

כך ילדתי 3 לידות, ובלידה האחרונה התכוננתי למשהו אחר, וכשמצאתי את עצמי שוב בתנוחה הזו, זה היה מאוד מבאס.

וגם אצלנו -- הבעל בחוץ בד"כ. או מאחור. לא רק כדי שלא יראה חלקים בגוף שצריכים להיות מוצנעים. אלא גם שלא להתבזות בפניו. גם הפנים שלי לא נראות משהו כשאני יולדת... 

פעמיים הוא היה בחוץ, בלידה השלישית ביקשתי שישאר כי הייתי חייבת להתייעץ איתו, אז הוא פשוט היה מאחורי ולא ראה אותי בכלל, זה לגמרי הספיק לי.

הוא כתוב בצורה כל כך מייגעת! הרגשתי כאילו אני קוראת מאמר שמצריך ממני לקרוא כל פסקה פעמיים כדי לוודא שהבנתי...

אני קראתי את "להיות לאם" ואת "ליד ה'". ואת שניהם יכולתי לתת גם לבעלי לקרוא... ונראה לי שהם די מקיפים את מה שכתוב בלידה פעילה. (אני צודקת?)

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

וואלה

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה

אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אם אני לא מניקה ולא בהריון

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

עד גיל שנתיים- לא צמתי

מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי

כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.

אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.

אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.

עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות

עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!

בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.

היה לי משמעותי לשמוע אותכם.

תודה❤️

לא פשוט...

לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...

נשים לא צמות צומות קלים...

לא משנה מה הסטטוס שלהם

אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים

אז הולכת לפי מנהג אמא...

מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר

שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)

אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות

מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)

למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?

האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?

זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.

כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.

בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,

חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.

אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.

וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.

הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.

אם כל-כך קשה לך לצום אז זה דין אחר. מי שאין לה בעיה לצום, או שיש לה קושי רגיל כמו כולם אז אני מסכימה עם @רק לרגע9 , אני גם לא מבינה למה כל-כך רווח שנשים לא צמות.. אני תמיד צמה מה שיכולה ולא עושה לעצמי הקלות. גם יש גברים שקשה להם לצום, אז הם יגידו שהם פשוט לא צמים? כמובן במקרים רגילים ולא קיצוני כמו שאת מתארת על עצמך.

כן אני עושה הקלות וכן אני לא צמה כל עוד יש לי סיכוי לעבור את זה.

המכון יש גברים שקשה להם ואני לא מודדת את עצמי מול אף אחד.

וכן מבינה את זה שבקהילות רבות נשים לא צמות באופן גורף חוץ מצומות כבדים יותר.

אישה יש לה בית לנהל וחייבת לתפקד. הגוף שלה עובר מליון תהליכים ומעברים וזה קשה יותר מגבר.

לא באה לשכנע, רק מסבירה איך אני רואה את זה.

וכמו שכתבה @אונמר

אנחנו הנשים עוברות בכל יום תהליכים ושינויים בגוף מה שגבר לא עובר כל חייו

אז איך אפשר בכלל להשוות..?!

אישית אני צמה רק כשאני מרגישה 100 אחוז טוב (בלי קשר לצום) וכשאני יודעת שאוכל לנוח ולא להתאמץ כל היום.

מיום כיפור!

יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.

אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון

גם אם יש מקרים שמותר לשבור את הצום וגם אם יש דרך מותרת לשטוף את הפה

זה קטע לא ידעתי שאצל חרדים לא נהוג

אני מהבת מצווה עד הריון ראשון לא פספסתי צום אחד..

וכולם צמו אצלי בבית, אמא שלי תמיד צמה. דתיים לאומיים רגילים אם המגזר משנה.

אגב היום יהיה לי הרבה יותר קשה לחזור לצום. אבל אם יש היתר כלשהו אני לוקחת אותו, שזה שנתיים מהלידה

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

אצלנו עושים ש"ב בצהרון (לפחות אמורים. לא תמיד זה קורה. וזה בכל אופן לא כולל דפי קריאה שצריך להקריא להורים).

בעיניי ילדים שחוזרים בארבע וחצי - חמש מהמסגרות, לא צריכים חוגים ולא צריכים גינה, אלא רק בית..

במיוחד שעוד מעט יהיה חורף, וקצת אחרי זה כבר חושך.

אם חשוב לך לצאת איתם עוד, אני מציעה שתצאו לגינה רק בימים שאין חוג. אל תעמיסי עליהם ועלייך יותר מדי, יהיה לשלושתיכם יותר קל.

בהצלחה ♥️

מיותר גם לדעתי חוג. לא צריך. זה ממש מאוחר ולחוץ.

ש.ב גם אצלנו היו עושים בצהרון. בכל מקרה בגיל הזה זה לא אמור לקחת יותר מ 10-15 דק'. ואם זה יותר לעשות רק חלק ולכתוב פתק למורה.

בעיני עדיף לא להיות לחוצים מדי משיעורי בית, אם יש לך כוח וזמן צאו לגינה, ותנסו להקדים ארוחת ערב ומקלחות, להכנס מוקדם למיטה, ולהאריך קצת את הזמן שיושבים איתם לפני השינה, זה הזמן שפתאום הם רוצים לספר מה היה היום.

אוורור זה יכול להיות זמן נחת בבית עם סיפור, חומרי יצירה או משחקי דימיון, ויכול להיות יציאה לגינה.

ביום של חוג לא הייתי הולכת לגינה.

מה התוכנית, ומתי כדאי לאסוף אותם.

וגם לראות אם הילדים נהנים רוצים להישאר, או שהם רוצים לחזור מוקדם.

לפעמים יש בצהרון- חוג/ פעילות, ואולי הם לא ירצו להפסיד.

אצלינו בצהרונים עד 16:00 ולא יותר.

משתנה ממקום למקום.

בין בייביסיטר באיכות ירודה, להעלות, חוגים הוראה מתקנת לשיעורי בית...

ממליצה לך לברר עם נשים מהאזור ששמו הצהרון שנים קודמות.

למה לדחוס לו''ז? לדעתי אחרי ארבע זה כבר לחזור ישר הביתה לאכול פרי, קצת זמן אמא (משחק, יצירה, סיפור), וכבר ארוחת ערב.

אם יש הצהרון חוגים- אל תעמיס עליהם חוגים נוספים. חבל עלייך ועליהם. אם אין, אפשר יום אחד בשבוע ללכת. לא יותר. שיהיה לך בנחת.

שיעורי בית אני הייתי אוהבת להכין איתם אחרי מקלחת וארוחת ערב, כשזה או להכין שיעורים או ללכת לישון... ואז הם שמחים להכין, כי זו האופציה הטובה מבין האפשרויות...

לא אצל כולם זה עובד, כי יש ילדים שקשה להם להתרכז כשהם עייפים. ב''ה לילדים שלי זה התאים (למרות שעכשיו אני אוכלת עם זה חצץ, כשהבת בכיתה ז' נזכרת בעשר בערב שיש לה שיעורים שלוקחים שעה...).

אנחנו נגיד יןצאים לגינה רק בשבתות ופעם ב.. באמצע שבוע. אנחנו מגיעים הביתה אחרי מסגרות וזה הכי נכון לנו במיוחד שהמסגרות מאוחרות והילדים מוצפים מכל היום.

חוגים אני נותנת מגיל שהילד רוצה ומבקש ולא דוחפת לזה, וגם אז פעם בשבוע בלבד. חוג אחד. כשניסיתי אחרת זה היה לי ולהם נורא.

בנימה אישית אתן לך עצה כי נשמע שהילדים מאתגרים אותך והם במסגרת חדשה ומציפה. אם יש לך אפשרות הייתי מוציאה הכי מוקדם שאני יכולה. לי יש ילדה באלף עכשיו ואני משתדלת בימים שאני מסיימת מוקדם לאסוף גם אותה מוקדם כי מסגרת חדשה זה קשה. והכל חדש. וקל וחומר לילדים שמאתגר להם בכללי.

כשהייתי בהדרכת הורים בגישה ההקשרותית ממש דובר שם על הרעה החולה של הדור הזה שזה צהרונים. ובואי גם אני עובדת ואין ברירה וכו.

אבל בגלל שכתבת שאת צריכה את הזמן שלך הייתי במקומך לוקחת יום בשבוע בו אני מוציאה מאוחר ובכל השאר מוקדם, אם זה כמובן מסתדר לך בלוז.

לגבי אוורור, ההפך הוא הנכון. אחרי יום עמוס ילדים צריכים רק בית. משחקים, שב אם לא הספיקו, מקלחת וארוחת ערב בנחת

בהצלחה.