יש בנאדם בן 17 בוגר ומוכן, ויש אחד בן 32 שאחותו התיכוניסטית גדולה מדיי בשביל להתחתן איתו...

הכל תלוי באדם ובסיטואציה.

גם תלוי ממה נובע הרצון הזה...

אבל אם את:

א. יודעת מי את, ומה השאיפות שלך בחיים

ב. יודעת איזה בית את שואפת להקים

ג. יודעת עם איזה סוג של בן אדם יהיה לך טוב לחיות

ד. מוכנה לשאת בעול האחריות על עצמך, ועל ילדים...

אז לכי על זה.

באופן אישי, הייתי ממליצה לך לחכות עד חצי משנת השירות הלאומי.

הרבה דברים נפתחים ומתבררים בשנה הזאת.

בס"ד

יש בנות שגם בגיל 23 לא הייתי מחתנת אותן.

ולעומתן יש כאלה שהייתי מחתנת כבר בגיל 17 וחצי.

הכל תלוי באדם שעומד מולי.

אם את מרגישה מספיק בוגרת, מספיק מבוססת בחיים (לא מבחינת כסף אלא דעות, דרך וכו'..)

אני לא רואה סיבה שלא.

ואני אפילו בעד |לוחשת|

יש כאלה שאומרים ששירות לאומי יכול לבנות אותך אבל אם את מרגישה שאת לא צריכה את זה אז אני לא רואה בזה בעיה.

ולהתחיל לצאת בסוף שמינית נראה לי סבבה.

הרי את לא תתחתני עם הראשון שתמצאי (אני מקווה בשבילך שכן אבל לרוב זה לא קורה).

אז סביר שתתחתני באמצע שירות מינימום.

לי אישית זה לא נראה רע.

ולגבי התגובות שבטח יבואו "תחיי את החיים", "מה את צריכה את זה?" וכדומה..

אני אומרת שחתונה זה סוף החיים אבל זה גם תחילתם של חיים חדשים.

אם את מרגישה מוכנה ומרגישה שאת מוכנה לוותר על כמה דברים שתאלצי לוותר עליהם בגלל החתונה אז לכי על זה.

אם יש לך חלום שאת לא מוכנה לפספס וחתונה קצת סותר אותו אז חכי קצת.

בכל אופן אני תמיד בעד כמה שיותר מוקדם

הוי אומר לא להתחיל לצאת בגיל 25 בערך... אבל כל אחד ומה שהוא עושה.

אני לא אתערב לאנשים בחיים.

נ.ב. פורום לנ"ו יכול מאוד לעזור לך http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f19

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....